שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ג · ד)
ודע מה שהוקשה לי בהא דאמר שמואל בערכין כ"א א' עולה צריכה דעת מאי קמ"ל תנינא יקריב אותו מלמד כו' יכול בע"כ ת"ל לרצונו. ל"צ דפריש לחברי' שהיה זה חייב עולה והפריש לו חבריה משלו לכפרתו של זה וקאמר שמואל דבעינן שיודיע את המתכפר רש"י] מיתיבי חטאתו ואשמו של פלוני עלי לדעת יצא שלא לדעת לא יצא עולתו ושלמו של פלוני עלי בין לדעת בין שלא לדעת יצא כי תניא ההיא דארצי בשעת הפרשה כי קאמינא אנא בשעת הפרשה ופירש"י כי תניא ההיא דלא בעינן דעת בעלים בשעת הקרבה דהא הודיעו בשעת הפרשה וארצה שנתרצה בדבר והא דשמואל דבעי דעת בהפרשה ולא בכפרה עכ"ל ועי"ש בסוגיא. ופשטות הסוגיא משמע הא דמחלקינן בין הפרשה להקרבה היינו בסתמא שלא אמר אין אני רוצה וא"כ סובר שמואל דבעת הפרשה צריך להודיעו ואם הודיעו אז א"צ להודיעו בשעת הקרבה ויכולין להקריב עבורו בסתמא דאמרי' דמסתמא הוא רוצה אבל אם בשעת הקרבה אמר שאינו רוצה. אף דבשעת הפרשה אירצה בודאי לא מהני דהא מבואר בר"ה ו' א' קאמר הברייתא ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך ופריך שם הגמ' ל"ל קרא דועשית מיקריב אותו נפקא דתניא יקריב אותו יכול בע"כ ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ומשני הגמ' חד באמר ולא הפריש וחד בהפריש ולא הקריב עי"ש בגמ' והנה הקרא דבא ללמד דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני מקרא דיקריב אותו לרצונו קאי על הפריש ולא הקריב דהא הקרא הזה קאי בעת הקרבה כמבואר בריטב"א ר"ה וכן כתב הפ"י שם עי"ש ואם גם בקרבן של עצמו צריך שיאמר רוצה בעת הקרבה א"כ לא מהני] קרבן של חברו שהפריש עבורו אם לא ירצה בעת הקרבן וז"פ. ולא כן הוא דעת הרמב"ם בפי"ד ממעה"ק הל"י וז"ל האומר חטאתו ועולתו ואשמו ושלמו של פלוני עלי אם רצה אותו פלוני ה"ז מניחו להקריבן על ידו ומתכפר לו רצה בשעת הפרשה ולא רצה בשעת הקרבה אלא חזר בו בעלה ושלמים מקריבין ומתכפרין בהן אע"פ שאינו רוצה עתה שהרי רצה בשעת הפרשה. אבל בחטאת ואשם לא נתכפר לו עד שירצה שנאמר לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. אבל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותו הואיל והן מעוכבי כפרה אין חוששין להם שמא יפשעו וישהו קרבנותיהן עכ"ל הרי דעתו בבירור דבעולה ושלמים שהפריש לו חברו לא בעינן דעתו רק בשעת הפרשה. אבל בשעת הקרבה אף אם עומד וצוח אין שומעין לו והדבר פלא מ"ש בין קרבן של עצמו דבעינן שיאמר רוצה אני אף בשעת הקרבה כמבואר להדיא מסוגיא דר"ה וכמ"ש הרמב"ם בהל' י"ז וא"כ מי עדיף קרבן שהפריש חברו עבורו מקרבן של עצמו שהקריב בעצמו: