שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ב · לד)
מעתה לפ"ז א"ש כל פסקי הרמב"ם דמש"ה פוסק בלקח מדמי שביעית בהמה טמאה ועבדים וקרקעות דיאכל כנגדן סובר כתוס' רי"ד הנ"ל כיון שהוא מקח טעות הוה הכסף פקדון אצל המוכר ומקרי ברשותו ושפיר יכול לחלל וכן בהא דכתב בפ"ז ממע"ש בקנה בהמה טמאה ועבדים מדמי מע"ש דיאכל כנגדן אצ"ל כמ"ש לעיל מטעם דמע"ש הוא ממון גבוה ומש"ה יכול לחלל אם כי אינו ברשותו וכסברת רבא בב"ק הנ"ל דחלול מעשר יכול לחלל אף שאינו ברשותו לר"מ דסובר דמע"ש ממון גבוה. דאפי' אם נאמר כר' יהודה דממון הדיוט הוא ודמי חלול דמעשר לשאר חלולים דאינו יכול לחלל דבר שאינו ברשותו. בכ"ז הכא כיון שהוא מקח טעות הוי המעות פקדון אצל המוכר ומקרי ברשותו ויכול לחלל לכ"ע כשיטת תוס' רי"ד הנ"ל. אמנם האי דינא דצנועין שפוסק הרמב"ם דיכול לחלל אם כי הוא אינו ברשותו בהכרח הוא כמ"ש לעיל דלדידן דמע"ש ממון גבוה ומש"ה יכול לחלל אם כי אינו ברשותו וכדברי רבא בב"ק הנ"ל וכמ"ש לעיל. ומש"ה השמיט הרמב"ם הדין האמור בברייתא דסוכה דאם מסר דמי פירות שביעית אומר הרי הוא מחולל על פירות שבביתי. משום דהא כאן לא הוי מכירה בטעות דאם פודין הלא יכול לקנות פירות שביעית כמה שירצה וליתן עבורם כסף. ורק רבנן אמרו שלא ימסור לע"ה דמי שביעית יותר ממזון ג' סעודות אבל בכ"ז לא נתבטל המכירה ולא מקרי מקח טעות במה שמסר לע"ה יותר מדמי שלש סעודות א"כ זכה הע"ה בהמעות והוי שלו. ודעת הרמב"ם לפסוק כשיטת התוס' ב"ק הנ"ל ד"ה והצנועין והוא כשיטת ר' יוחנן בירושלמי וכשיטת רבא בבבלי דאין יכול לחלל בעד חברו ומש"ה השמיטו: