שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ב · ל)
וא"כ לפ"ז א"ש כל פסקי הרמב"ם דמשו"ה פוסק בפ"ז ממע"ש בקנה עבדים ובהמה טמאה דאם ברח מחלל הלוקח אם כי הוא אינו ברשותו. אבל לפי מה דקיי"ל כר"מ דמע"ש ממון גבוה הוא א"כ יכול לחלל מע"ש אף שהוא אינו ברשותו. וגם הפסקא דצנועין הוא ג"כ כנ"ל אם כי הלוקחין לא זכו בכ"ז יכולין לחלל. והא דכתב רבינו דוקא בשמיטה דלפ"ז גם בשאר שני שבוע הדין כן כיון דקיי"ל כר"מ דממון גבוה אבל הוא פוסק כרשב"ג דהלעיטהו כו' כמו שהתחיל שם בריש הלכה ז' מי שהי' לו נ"ר בשנת השמיטה שיד הכל שוה צריך לציינו כו' א"כ הוא פוסק כרשב"ג דדוקא בשמיטה. ומשו"ה מסיים והצנועין מניחין את המעות בשנת השמיטה משום דבשאר שני שבוע לא חששו הצנועין מטעם הלעיטהו כו' אמנם בהא דאין מוסרין פירות שביעית לא הזכיר הדין האמור בברייתא ואם מסר יאמר הרי מחוללין כו' משום דהוא פוסק כר' יוחנן דאית לי' בירושלמי כשיטת התוס' ב"ק דהיכא דזכה אין יכול לחלל ולפי דברינו מוכח גם מדברי רבא דאמר אי לאו דאמר ר"י כו' הי' מחלק בין מע"ש לחלול לקט דהוא סובר ג"כ כשיטת התוס' ב"ק הנ"ל דאל"כ ל"ל לחלק בין חלול מע"ש ונ"ר לחלול לקט הול"ל אי לאו דאר"י צנועין ור"ד אמרו ד"א הי' אומר דצנועין איירי בשביעית וא"כ זכו המקבלין משום דהצנועין הוא ג"כ מדברי רשב"ג דסובר דממון הדיוט ומשו"ה יכולין הצנועין לחלל אם נאמר דרבא סובר כשיטת התוס' קדושין הנ"ל. א"ו דגם רבא סובר כר' יוחנן וכשיטת התוס' ב"ק הנ"ל דכיון דזכו המקבלין אין יכולין לחלל ודמי שביעית הוא ממונו ממש דהא מקדשין בה גם אשה וא"כ זכה המוכר זכי' גמורה וא"כ איך יכול הלוקח לחלל ע"כ השמיט הרמב"ם זה הדין האמור בברייתא דסוכה ואם מסר אומר הרי מחולל על מעות שבביתי דהא א"א לחלל כיון דזכה המוכר זכי' גמורה: