אור ברסלב

שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק

מערכה ב · כט)

כח)

אבל האמת הברור לדעתי דדעת רבינו לפסוק כדברי רבא לחלק בין חלול להקדש. משום דאע"ג דממון גבוה הוא אוקמי' רבנן ברשותי' לאחולי' וכמו שכתב הרמב"ן בעצמו בדעת רבינו. ומה שדחה הרמב"ן דהא רבא אמר אי לאו דאמר ר"י צנועין ור"ד אמרו ד"א הי' מחלק בין חלול לשאר דברים לדעת רבינו זו אינה השגה כלל. משום דלכאורה דחוק הלשון דאמר רבא אי לאו דאר"י צנועין ור"ד אמרו דבר אחד ה"א מאן תנא צנועים ר"מ לאו אמר ר"מ מע"ש ממון גבוה ואפ"ה לענין פדיי' אוקמי' רחמנא ברשותו כו' דהא עיקר ועצמות הדבר שדעת רבא לחלק בין חלול לשארי דברים דחלול יכול לחלל אף שאינו ברשותו משום דאף כשהיא ברשותו מקרי ג"כ אינו ברשותו. משום דמע"ש ממון גבוה הוא משא"כ גבי לקט שהוא ממונו אינו יכול לחלל כשאינה ברשותו. דזהו עיקר החלוק א"כ לא הוי לרבא לומר בהאי לישנא מאן תנא צנועין ר"מ אלא הוה לי' למימר בקצרה האי לשנא דלא דמי חלול דנטע רבעי לחלול לקט משום דנ"ר הוא ממון גבוה וא"כ אף כשהיא ברשותו אינו שלו ובכ"ז לענין חלול אוקמי' רחמנא ברשותו. משא"כ בלקט שהוא שלו א"י לחלל כשאינה ברשותו. דהלשון דאמר רבא ה"א מאן תנ צנועין ר"מ משמע דלר"י דאמר צנועין ור"ד אמרו ד"א לא אתי' כר"מ. ומשו"ה מפרש הרמב"ם דחלוקו של רבא שמחלק בין חלול של מע"ש ונ"ר לא דמי לחלול של לקט לדידן דקיי"ל דממון גבוה הוא כר"מ גם ר' יוחנן מודה בזה ולא פליג על רבא ורק רבא ור' יוחנן מחולקים בהא דצנועין דכבר הוכחנו דרשב"ג סובר כר' יהודא דמע"ש ממון הדיוט וסובר ר' יוחנן דהא מלתא דצנועין הוא ג"כ מלתא דרשב"ג כמ"ש התוס' ב"ק הנ"ל ד"ה והצנועין דהצנועין אמלתא דת"ק קאי ולרשב"ג דסובר דממון הדיוט הוא א"כ בהכרח איירי הצנועין בשאר שני שבוע ולא בשמיטה. דהא לר' יהודא דממון הדיוט הוא וא"כ בשביעית זכו המקבלים והלא ר' יוחנן בירושלמי כמ"ש לעיל באות כ"ד סובר דכיון דזכו המקבלין לא מצו הבעלים הראשונים לחלל עבורם. וא"כ איירי הצנועין בשאר שני שבוע ואז לא זכו המקבלין ובכ"ז הניחו הצנועין המעות ובהכרח דסברי כר"ד דצנועין ור"ד אמרו ד"א דהא לר' יהודא גם מע"ש ונ"ר דמי ממש ללקט דתרווייהו הוא ממון בעלים. אמנם אם נימא דהצנועין לא קאי על מלתא דת"ק שהוא רשב"ג דאית לי' שהוא ממון הדיוט. אלא דהצנועים סוברים כר"מ דממון גבוה הוא. וא"כ איירי הצנועין בין בשביעית בין בשאר שני שבוע. ובכ"ז לא דמי לר' דוסא. משום דר"ד איירי בלקט שהוא ממון בעלים. משא"כ הצנועים איירי בנ"ר שהוא ממון גבוה. וא"כ בנ"ר שפיר יכולין לחלל אף שהיא אינה ברשותם כמו שמחלק רבא. ומדוקדק מאד לשנא דרבא אי לאו דאמר ר"י צנועין ור"ד אמרו ד"א היינו שגם מאמר הצנועין הוא דברי רשב"ג וא"כ הוא ממון הדיוט וכנ"ל ה"א מאן תנא צנועין ר"מ והיינו דהצנועין לא קאי אמלתא דת"ק שהוא רשב"ג דסובר דממון הדיוט. אלא דהצנועין הוא ר"מ דסובר דממון גבוה וא"כ ממילא ל"ד חלול דנטע רבעי לחלול דלקט וכנ"ל. וכ"ז הוא רק לפרש המתני' אי צנועין הוא דברי רשב"ג היינו אי קאי אמלתא דת"ק אי לא אבל לדידן אליבא דדינא דקיי"ל כר"מ דממון גבוה הוא סוברים כו"ע דלא דמי חלול דמע"ש ונ"ר לחלול לקט וכמו שמחלק רבא וכמ"ש:

תוכן העניינים

שקל הקדש על ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה