שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ב · כח)
העולה מן המקובץ דהא דכתבו התוס' בקדושין ובב"ק דהחלול הוא מצד זכין לאדם שלא בפניו הוא רק לר' יהודא דסובר דמע"ש ממון הדיוט ושפיר שייך זכי' משא"כ לר"מ דסובר דמע"ש ממון גבוה הוא ולא שייך בזה זכי' א"כ לא יצדק תי' של מרן הכס"מ ורע"א. וביותר לא זכיתי להבין דבריהם לר"מ דסובר דמע"ש ממון גבוה א"כ מעשר לא ימכר ולא ינתן במתנה אף שישארו בקדושה. ורק כסף מעשר צותה התורה להביאם לירושלים ולאכול בעדם כל מיני אוכל והיינו שיתחלל אז הכסף מעשר על הדברים הנקחים ונאכלים. וא"כ בלקח בהמה טמאה ועבדים בכסף מעשר כיון דלא חל עליהם המכירה דהא אינם בר אכילה וא"כ הכסף מעשר מה שקבל המוכר נשארים בקדושתם והמה ברשות הלוקח ולא ברשות המוכר דהא המוכר לא זכה בהם כלל. וא"כ איך יצדק במה שכתב רבינו בפ"ז ממע"ש הלי"ז לקח עבדים וקרקעות ובהמה טמאה בין בשוגג בין במזיד אם ברח המוכר הרי זה יאכל כנגד אותן המעות בירושלים עכ"ל והוא מהסוגי' דקדושין נ"ו והלא לשיטת רבינו דמע"ש ממון גבוה הוא הלא ישאר קו' התוס' שם איך יכול הלוקח לחלל כיון דברח המוכר ואינו ברשותו ועל רבינו לא יצדק תי' הר"מ בתוס' שם דזכין לאדם שלא בפניו דשם יצדק תירוצו דקאי לר' יהודא דס"ל דמע"ש ממון הדיוט הוא משא"כ לרבינו דמע"ש ממון גבוה הלא לא זכה המוכר. ועוד ק"ל לפי דבריהם. בהא דתני' בברייתא בסוכה ל"ט א' אין מוסרין פירות שביעית לע"ה יותר ממזון ג' סעודות ואם מסר יאמר הרי מעות הללו יהא מחוללין על פירות שיש לי בתוך ביתי ובא ואוכלן בקדושת שביעית ע"כ והתוס' הקשו איך יכול לחלל הא אינו ברשותו ולשיטת הר"מ מצד זכין לאדם שלא בפניו א"ש או דהוא משוה קנסא עיי' בתוס' סוכה שם ובב"ק ס"ח. והנה הרמב"ם בפ"ח משמיטה הלי"א שמביא האי ברייתא דאין מוסרין פירות שביעית לע"ה עיי"ש והסיפא דברייתא ואם מסר יאמר הרי זה מחולל השמיט זה ולא הזכיר כלל. ולפי דברי מרן הכס"מ ורע"א דשיטת רבינו כשיטת הר"מ דמשו"ה מחלל מצד זכין לאדם שלא בפניו יקשה כנ"ל אמאי השמיט רבינו דין זה.