שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ב · כד)
תמצית הדברים דלר"מ דממון גבוה הוא הוי ממש דין של מע"ש שוה להקדש ולר' יהודא הקנין נעשה במשיכה ורק החלול יעשה ע"י נתינת הכסף. ורשב"ג סובר דאף החלול נעשה ע"י המשיכה. וא"כ רשב"ג בודאי סובר דמע"ש ממון הדיוט הוא כר' יהודא ועדיף מר' יהודא דלר' יהודא דסובר דמע"ש ממון הדיוט ונקנית במשיכה בכ"ז החלול לא יעשה רק ע"י נתינת הכסף. וא"כ לרשב"ג דסובר דהחלול ג"כ נעשה ע"י המשיכה לדידיה בודאי מע"ש ממון הדיוט [ועי' בפני משה בפ"ד ממע"ש הל"ד שמביא בשם התוספתא פ"ד ממע"ש פדה ממנו מע"ש כו' שפדייתו היא משיכתו רשב"ג ורי"ב בנו של ריב"ב אף הקדש פדייתו היא משיכתו א"כ לכאורה אין ענין אם רשב"ג סובר דמע"ש ממון הדיוט. אמנם בהגהות המיוחסות להגר"א בתוספתא פ"ד הנ"ל השמיט כל זה וגרס פדה כו' שפדייתו היא משיכתו. רשב"ג אומר משיכתו של מע"ש היא פדייתו ותו לא עיי"ש א"כ נראה בעליל שרשב"ג סובר דמע"ש נקנה הן עצם הקניה הן החלול הכל ע"י משיכה וא"כ לדידי' בודאי הוא ממון הדיוט בלי ספק] וא"כ לפ"ז מיושב קושיתנו באות ו' ט' כיון דמע"ש ממון גבוה איך יחול ע"ז הפקר בשגם איך יכול האחר לזכות כיון שהוא ממון גבוה ולפי הנ"ל ניחא הלא הצנועין הוא דברי רשב"ג ורשב"ג לשיטתו דאית ליה מע"ש ממון הדיוט הוא שפיר כתבו התוס' בב"ק שם דאי נטע רבעי נוהג בשביעית לא אתי' הצנועין בשנת שביעית כיון דהמקבלים זכו איך יכולין לחלל. והיינו דרשב"ג דסובר דממון הדיוט א"כ שפיר נוכל להפקיר וכן יכול הזוכה לזכות. וא"ש נמי במה שכתב התוס' קדושין נ"ה לתי' הר"מ דמע"ש אם לקח יאכל כנגדן היינו שהבעלים יחללו אם כי ברח המוכר והיינו מצד זכין לאדם שלא בפניו משום דהסוגיא דקדושין קאי שם לר' יהודא כמבואר שם בהסוגיא ור' יהודא לשיטתו דמע"ש ממון הדיוט א"כ שפיר זכה המוכר בכסף של מע"ש ומשו"ה יכול הלוקח לחלל מטעם זכין לאדם שלא בפניו ומיושב ג"כ דברי התוס' ב"ק ס"ח ומובא לעיל באות י"ב שהקשו איך מדמה חלול להקדש. והוא דכבר כתבנו לעיל באות ד' דמאמר ר"ל שם הוא דאמר כצנועין ואמאי לא אמר הוא דאמר כר' דוסא. ובהכרח דלר"ל צנועין ור"ד לא אמרו ד"א. והיינו דהצנועין לא מיירי כי אם בשביעית ולרשב"ג דסובר כר' יהודא דממון הדיוט הוא וא"כ בשביעית דהפקר הוא וזכו המקבלים וא"כ שפיר הקשו דאיך מדמה חלול להקדש דחלול יכול לחלל מטעם זכין שלא בפניו: