שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ב · יד)
וראיתי בתשו' שער אפרים סי' פ"ה שמיישב דברי הרמב"ם. אמנם דבריו קשה להבינם וקיצר במקום שראוי להאריך ע"כ לא אעתיק לשונו כי אפרש תוכן כונתו. והוא שהקשה עוד קו' חמורה שהרמב"ם בפירושו במתני' זה הוא סותר למש"כ כאן בחבורו. דז"ל שם בפירושו קרא מעשר לפירות הנלקחין במעות מעשר וקרא פדיי' לנתינת הזהב כו' עד וירויח הוא סלע ויוציא אותם במה שירצה וזהו ענין ומשתכר בסלע כו' עכ"ל. והנה מפרש במתני' בהא דנותן סלע ומשתכר סלע היינו שלא נתחלל בעד הסלע רק מחצית הפירות כיון דכעת שוה שתי סלעים והוא נותן רק סלע אחד ממע"ש וא"כ מחצית השני ישאר חולין ביד הלוקח ויוכל לעשות בהם מה שירצה. וכאן בחבורו הלא כתב הר"ז מפריש עליהם סלע שנאמר ונתן הכסף כו' והשכר למעשר ע"כ א"כ נעשה כל הפירות של מע"ש ולא רק מחצית הפירות. אבל הענין הוא כך דלפי מ"ש לעיל באות י"ב דלר' יהודא דסובר דממון הדיוט הוא ובמשך פירות של מע"ש בסלע ולא הספיק ליתן המעות עד שעמד בשתים. דלר' יהודא דנקנין במשיכה ורק החלול לא נתחלל כי אם בנתינת הכסף וא"כ להמוכר א"צ ליתן רק סלע אבל הלוקח מחויב לחלל מחצה השני' והוא שלו ולר"מ דממון גבוה הוא א"כ אף במר הקנין לא נעשה כי אם בנתינת הכסף ומשו"ה מחויב הקונה ליתן להמוכר שני סלעים וכמ"ש לעיל בארוכה. אמנם כ"ז בשמשך פירות שהמה מע"ש. אבל כשמשך פירות חולין היינו שאצל המוכר הי' הפירות חולין ואצל הלוקח הי' הכסף מעשר וא"כ אף לר"מ דסובר דממון גבוה היינו פירות מע"ש. אבל כשמשך הלוקח פירות חולין בסלע ע"מ לשלם לו סלע של מע"ש א"כ אף לר"מ הלא קנה הלוקח במשיכה דהא הפירות המה חולין בעת המשיכה וא"כ אף שלא הספיק הלוקח ליתן להמוכר הסלע של מע"ש עד שעמד בשתים בכ"ז א"צ הלוקח ליתן להמוכר רק סלע. אבל לענין המע"ש על כמה פירות יחול שם מע"ש איכא נ"מ בין ר' יהודא ובין ר"מ. דלר' יהודא כיון דאף פירות מע"ש נקנה במשיכה ורק חלול המעשר לא נתחלל כי אם בנתינת הכסף. א"כ במכש"כ הכא בלוקח פירות חולין שיתחלל על מע"ש ע"י הכסף של מע"ש א"כ כיון שא"צ ליתן להמוכר רק סלע דלכו"ע קנה פירות זו במשיכה וכמו שכתבנו. וא"כ הכסף מעשר היינו הסלע של מע"ש שנותן הלוקח להמוכר ואז יתחלל ע"י הפירות חולין שיעשו מע"ש. וא"כ אין חל החלול רק על מחצית הפירות דהא בעת שנותן לו הסלע של מע"ש שוה אז הפירות שתי סלעים והסלע שנותן הוא רק לחלל הפירות א"כ ממילא ישאר מחצית הפירות חולין והמה שייכים להלוקח והרשות בידו לעשות] מה שירצה. אמנם לר"מ במשך פירות של מע"ש בסלע ולא הספיק ליתן הסלע עד שעמד בשתים מחויב ליתן להמוכר שני סלעים משום דבנתינת הכסף לא לבד שנתחלל אז הפירות אלא שהכסף עושה קנין לגבי מע"ש. ה"נ הכא במשך פירות חולין בסלע שיתחלל הפירות על סלע של מע"ש אם כי בין הלוקח והמוכר נקנית במשיכה אף לר"מ דהא בעת המשיכה הפירות המה חולין גמורים בכ"ז לענין מע"ש כיון שהכסף עושה אז לא לבד חלול מע"ש כי אף גם קניות המעשר וא"כ הוא קונה ממש בעד הסלע של מע"ש הפירות חולין ששוה שתיים בעת שנותן לו הסלע של מע"ש. וא"כ חל שם מעשר על כל הפירות. דהא בלי ספק אם קונה בסלע של מע"ש פירות חולין ששוה הרבה יותר מסלע הלא חל על כל הפירות שם מעשר. דדוקא אם מחלל פירות של מע"ש ביותר מדמיו אינו תופס את דמיו כמ"ש לעיל. היינו שנתן כסף יותר משיווי הפירות של מע"ש. אבל להיפך בלוקח פירות חולין הרבה במעט כסף של מע"ש נתפס שם המעשר על כל הפירות. וא"כ המתני' דקתני משך בסלע ולא הספיק ליתן עד שעמד בשתים נותן סלע ומשתכר בסלע בהכרח לא אתי' כר' יהודא. דלר' יהודא באמת משתכר בסלע היינו שלא נתחלל רק חצי הפירות בעד הסלע של מע"ש וחצי השני' המה נשארים חולין ושייכים להלוקח. ומשו"ה מוקי הגמ' בקדושין נ"ד המתני' כר' יהודא דלר"מ הלא בעת שנותן הסלע של מע"ש הלא מקרי לדידי' אז שקנה המעשר וא"כ קנה בהסלע כל הפירות אף ששוין שתים הכל בעד המעשר. ושפיר קאמר הגמ' לר"מ אמאי משתכר בסלע הלא ונתן הכסף וקם לו. כלומר לר"מ דנתינת הכסף יקנה אז לשם מעשר ולא לשם חלול לבד וא"כ א"ש דברי הרמב"ם דבפירושו דהמתני' אתי כר' יהודא א"כ ממילא כתב שהוא משתכר בסלע היינו שמחצית הפירות ישאר להלוקח והמה חולין. משא"כ לדידן דקיי"ל כר"מ וא"כ בנתינת הכסף קונה אז הפירות לשם מעשר ומשו"ה כתב כאן בחבורו דכל הפירות הוא מעשר וכתב הר"ז מפריש עליהן סלע בלבד שנאמר ונתן הכסף וקם לו בנתינת הכסף הוא קונה והשכר למעשר ע"כ היינו דכיון דבנתינת הכסף הוא קונה אז הפירות לשם מעשר לר"מ וא"כ נעשה כל הפירות מעשר ומשו"ה השכר למעשר. זהו תוכן דברי השער אפרים לדעתי. ואם הוא לא כוון כמ"ש כי הוא קיצר מאד וכמעט קשה להבין כונתו. אבל הדברים ברורים ונכונים: