שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ב · יג)
אמנם הרמב"ם יש לו דרך אחרת בפי' זו המשנה. וז"ל בפ"ח ממע"ש הל"ז הלוקח פירות בסלע של כסף מע"ש ומשך הפירות ולא הספיק ליתן הסלע עד שהוקרו הפירות ועמדו בשתים הרי זה מפריש עליהם סלע בלבד שנאמר ונתן הכסף וקם לו בנתינת הכסף קונה והשכר למע"ש. הל"ח משך פירות בשתי סלעים ולא הספיק ליתן המעות עד שהוזלו הפירות ועמדו בסלע אינו מפריש עליהם מעות מע"ש אלא סלע אחת ומוסף עליו סלע שני' מן החולין ונותן למוכר ע"כ ובהשגות הראב"ד עיי"ש ובכס"מ שם וז"ל ועתה אבאר דעת רבינו דע כי בפ"ד ממע"ש מ"ו תנן משך ממנו מעשר בסלע ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים נותן לו סלע ומשתכר בסלע ומע"ש שלו משך ממנו מעשר בשתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד באחד נותן לו סלע מחולין וסלע של מע"ש שלו כו' ובירושלמי מתני' דלא כרשב"ג דתנן רשב"ג אומר לעולם משיכתו של מע"ש היא פדייתו. ומפרש רבינו שקרא במשנה זו מעשר להפירות הנלקחים במעות מעשר וקרא פדיי' נתינת הכסף של מעשר. ובסיפא אעפ"י שמשך ממנו הפירות בשתים ונקנו לו אם הוזלו לא יפסיד המעשר ולא יתן משל מעשר אלא סלע בלבד ומה שאמרו בירושלמי מתני' לא כרשב"ג לא קאי אלא אסיפא כלומר דלרשב"ג כשם שברישא נקנה לו הפירות בסלע ע"י משיכה ואעפ"י שהוקרו א"צ ליתן אלא סלע כשעת משיכה כן בסיפא כיון שמשך הפירות בשתים לצורך מעשר נתחייב המעשר בשתים ואעפ"י שהוזלו הפירות חייב לתת שתים משל מעשר כשעת משיכה והיינו דקתני בדרשב"ג לעולם כלומר בין ברישא בין בסיפא לעולם בתר שעת משיכה אזלינן דמשיכתו של מעשר הוא פדיונו בין להחמיר בין להקל ואילו לתנא דמתני' אע"ג דברישא אזיל בתר שעת משיכה בסיפא לא אזיל בתר שעת משיכה לגבי מעשר אלא בתר שעת פדיי' להקל על המעשר ובזה נסתלקה מה שהשיג הראב"ד על רבינו ממה שאמר בירושלמי מתני' דלא כרשב"ג כו' כו' עכ"ל ובאמת דוחק גדול לומר דרשב"ג לא קאי רק אסיפא ולא ארישא ומה נעשה להסוגי' דקדושין הנ"ל דהגמ' מוקי המתני' כר' יהודא ורבינו מפרשה אליבא דר"מ: