שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ב · יב)
אבל ברור בעיני דהר"ש מפרש ג"כ המתני' כר' יהודא כמו דמוקי הגמ' בקדושין הנ"ל והיינו דלר"מ דסובר דמע"ש ממון גבוה הוא א"כ הוא דמי ממש להקדש. וכמו בהקדש במשך חפץ מהקדש בסלע ולא הספיק ליתן עד שעמד בשתיים צריך ליתן שתיים ה"נ גם במע"ש. וא"כ הרישא דמתני' דמשך פירות מע"ש בסלע ולא הספיק ליתן עד שעמד בשתים מחויב הקונה ליתן שתים. וא"כ רישא דמתני' דתני נותן סלע ומשתכר בסלע לא אתי אלא כר' יהודא. וכן בסיפא במשך בשתים ולא הספיק ליתן עד שעמד באחד דבהקדש קיי"ל דצריך ליתן שתים משום דלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש. אמנם גבי מע"ש אינו כן דהא מבואר בירושלמי פ"ה ממע"ש אר"י הקדש שפדויו יותר על דמיו תופס את הכל. מע"ש שפדויו יותר על דמיו לא תפס את הכל ע"כ וכן פסק הרמב"ם בפ"ה ממע"ש הל"ו וז"ל הפודה מע"ש ביותר על דמיו לא נתפס המעשר עכ"ל וא"כ לר"מ דס"ל דמע"ש ממון גבוה ותלוי הכל בנתינת הכסף א"כ במשך בשתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד באחד א"צ ליתן רק אחד דהא כאן ל"ש הטעם שלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש. דס"ס אף שיתן שני סלעים בכ"ז לא יתפס בקדושת מעשר רק סלע אחד וא"כ מאי ירויח מע"ש וישאר ממיל הדין דלא נקנה רק בכסף וא"צ ליתן רק סלע אחד. וא"כ המתני' לא אתי' כר"מ. אלא כר' יהודא דסובר דממון הדיוט. אבל זה סובר ר' יהודא דהן אמנם דמע"ש הוא ממון הדיוט אבל בכ"ז הלא מעשר אקרי קודש לכמה מילי וצריך להוסיף חומש. וא"כ הן אמנם דבמשיכה קנה מעשר אבל החלול תלי רק בעת נתינת הכסף. וא"כ ברישא במשך בסלע ולא הספיק ליתן עד שעמד בשתים נותן להמוכר רק סלע דהא קנה במשיכה אבל בכ"ז חלול המעשר לא נתחלל כ"א בעת נתינת הכסף ואז הוא שוה שתים. ומשו"ה נותן סלע להמוכר ומשתכר בסלע והמע"ש שלו היינו סלע השני שמחלל מחצית השני' מהמעשר הוא שלו וא"צ ליתן להמוכר. וכן בסיפא כשמשך בשתים ובעת נתינת הכסף עמד באחד. הן אמנם דקנה במשיכה וצריך ליתן להמוכר שתים אבל א"צ ליתן רק סלע אחד מהחולין וע"י הסלע הזה יתחלל המע"ש וסלע השני' יכול ליתן לו אף מכסף מע"ש ואתי' כל המתני' רק כר' יהודא. אמנם לר"מ לא אתי' המתני' וכנ"ל. אמנם לרשב"ג דסובר דמשיכת המעשר היא פדייתו וא"כ אף החלול תלי בהמשיכה לבד. ומשו"ה ברישא במשך סלע ולא הספיק ליתן עד שעמד בשתים א"צ ליתן רק אחד דהא בעת המשיכה נתחלל. וכן בסיפא במשך בשתים ולא הספיק ליתן עד שעמד באחד מחויב ליתן לו שתי סלעים מהחולין משום דבעת המשיכה נתחלל ואז הי' שוה שתי סלעים. ומשו"ה אמר הירושלמי מתני' דלא כרשב"ג היינו בין הרישא בין הסיפא לא אתי' כרשב"ג והדברים ברורים לדעתי ודעת הראב"ד יתבאר להלן. ונוכל לפ"ז ליישב גם דעת רש"י בקדושין הנ"ל וכוונתו כמו דעת הר"ש והא דכתב רש"י. ול"א דברשות בעליו אייקר וצריך לחללו בשנים היינו דא"צ ליתן השני סלעים להבעלים דאם נאמר דברשות בעליו אייקר והיינו כר"מ וא"כ נתינת הכסף עושה הקנין והחלול וכ"ז שלא נתן הכסף א"כ הוא ברשות בעלים וממילא צריך ליתן השני הסלעים שמחלל להבעלים: