שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ב · י)
ולבאר הדברים נ"ל עפ"י המבואר במתנ' בפ"ד ממע"ש מ"ו משך ממנו מעשר בסלע ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתיים נותן לו סלע ומשתכר בסלע והמע"ש שלו. משך ממנו מעשר בשתיים ולא הספיק לפדותו עד שעמד בסלע נותן לו סלע מחולין וסלע של מע"ש. ובירושל' שם על האי מתני' מתניתין דלא כרשב"ג דאמר משיכתו של מע"ש היא פדייתו ע"כ ופי' הר"ש שמשך ממנו פירות מע"ש בסלע ולא הספיק ליתן לו הסלע של חולין עד שהוקר ועמד בב' סלעים נותן לו סלע ודי לו וסלע אחד מרויח הלוקח ולא הוי משיכה דמעשר כמשיכה דהקדש דתנן בפ"ק דקדושין רשות הגבוה בכסף כו' וסלע של מע"ש שלו דבאותו סלע שנותן למוכר אינו מתחלל כ"א חצי המעשר כיון דהשתא מיהא שוה ב' סלעים וחצי אחד מחולל והוא שלו והיינו דקתני וסלע של מע"ש שלו דלא תימא כל המעשר נתחלל בסלע שנתן למוכר דשוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל להכי אשמעינן דמחלל על סלע והוא שלו ושניהם טעונים הבאת מקום המוכר והלוקח עכ"ל הר"ש וכן פי' הרע"ב שם. וכתב התוי"ט ד"ה נותן לו סלע וז"ל והוא דעת הראב"ד בהשגה פ"ח וז"ל אומר לי לבי שכל המשנה הולכת על מדת הדין שהמעשר איני מתחלל אלא בנתינת כסף כדין ממון גבוה אלא שאינה כהקדש גמור והמוכר והלוקח נידונין כשעת משיכה ואף לדברי הר"ש שכתב ולא הוי משיכה דמעשר כמשיכה דהקדש דתנן רשות הגבוה כו' ע"כ ואלו סבר הר"ש דמתני' כר' יהודא דממון הדיוט ל"ל לפרש כך דלא הוי משיכתו כשל הקדש דמהיכי תיתי שיהא כהקדש אם ממון הדיוט הוא. א"ו שבא לפרש המתני' דממון גבוה הוא ואפ"ה לא דמי ממש להקדש והוא דעת הראב"ד שלא אמר שהמשנה הזאת אינה הלכה דהא אפסק בגמ' דמע"ש ממון גבוה אלא אתי' נמי כר"מ. והא דפ' האיש מקדש נ"ד ב' מוכיח ממתני' דאתי' כר"י דאלו לר"מ ונתן הכסף וקם לו כדין הקדש ולא נחית תלמודא לדחות ולפרשה אפי' כר"מ וכדפרישנא כו' לא חש הגמ' לדחות דמתני' אתי' אפי' כר"מ עכ"ל התוי"ט. והנה מפורש יוצא מפי התוי"ט דדעת הר"ש דלר' יהודא דסובר דמע"ש ממון הדיוט תלי הכל במשיכה וא"כ במשך פירות מעשר בסלע ועמד בשתים א"צ ליתן רק סלע משום דבשעת המשיכה נתחלל המעשר. ורק לר"מ דס"ל דממון גבוה הוא ולא נעשה החלול רק בשעת מתן מעות. אבל בכ"ז לא דמי ממש להקדש והמשיכה מועיל לדון בין הלוקח והמוכר ובמשך פירות בסלע ועמד בשתים הן אמנם דלהמוכר א"צ ליתן רק סלע. אבל בכ"ז המעשר לא נתחלל בסלע כיון דבשעת חלול שוה שתים ומשו"ה צריך הלוקח לחלל עוד בסלע על מחצה השני' וכן משמע לכאורה מדברי רש"י בקדושין נ"ד ב' בד"ה נותן סלע וז"ל ונותן סלע וקונה את המעשר שמשעה שמשכו קנאו ול"א דברשות בעליו אייקור וצריך לחללו בשנים מפני שהמע"ש שלו שהמעשר ממון הדיוט ונקנה במשיכה עכ"ל רש"י משמע לכאורה ג"כ כהבנת בעל תוי"ט בדעת הר"ש: