שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ב · ט)
ואפי' אם נאמר דהפקר דשביעית כין דהוא אפקעתא דמלכא וממילא חל עליו הפקר ולא בעינן לאפקורי חל שפיר ההפקר אף בנטע רבעי בשביעית ולא דמי לשאר הפקר דבעינן שהבעלים יפקירם. וא"כ במע"ש דממון גבוה לא מצי לאפקורי משא"כ הפקר דשביעית. בכ"ז הן אמנם דהפקר דשביעית חל אף על נ"ר וכנ"ל בכ"ז הזוכה לא יכול לזכות כיון שהיא ממון גבוה והלא הגמ' בקדושין נ"ד פריך וכר' יהודא במעשר מי לא תנן והתנן הפודה מע"ש שלו בין שניתן לו במתנה מוסיף חומש ומוקי הגמ' דיהיב לי' בטבלי' וכן שם הפודה נ"ר שלו מוסיף חומש בין משלו ובין שניתן לו במתנה ומוקי הגמ' דיהיב לי' כשהוא סמדר עיי"ש ומשמע דלמ"ד דמע"ש ממון גבוה א"א להמציא שיהי' על מע"ש ונ"ר זכות בעלים חדשים אשר יתחייבו בחומש ויזכו בהם ויקרא שמם עליהם ואיש כי יגאל ממעשרו והיינו משום דלית שום זכי' בעולם. וא"כ אף לאחר ההפקר הזוכים לא מקרי בעלים שיתחייבו בחומש והיינו משום דלא זכו וא"כ וקשה איך כתבו התוס' בב"ק הנ"ל דבשביעית זכו הלוקחים ועיי' בפ"ה ממע"ש מ"ה ובשביעית פודין בשויו ואם הי' הכל מופקר אין לו אלא שכר לקיטה אין ענין לדברינו דלא יכול להפקיר כמובן דהתם מיירי שהפקיר שדהו ע"כ לא נצרך לחשוב בהוצאות ועיי' ברמב"ם פ"ג ממע"ש הלכה ה' המקדיש מע"ש שלו לבדה"ב הרי זה פודה אותו מי שפודה ע"מ ליתן להקדש את שלו ולמעשר את שלו ע"כ והוא מהתוס' פ"ה ממע"ש הרי יכול להקדיש אבל אין ענין זה להפקר דהא גם על קדשי מזבח חל הקדש כמבואר בתמורה כ"ח ובשארי דוכתי' ופי' שם התוס' משום דבידו לפדותו ולחללו משו"ה יכול להקדיש א"כ ה"ה גם מע"ש הדין כן אבל להפקר לא דמי ואינו יכול] ומצאתי בעצמות יוסף קדושין נ"ב ד"ה המקדש בפירות שביעית וז"ל פ' בקו' ול"א לאו ממונו הוא לקדש בו אשה כיון דלא בא מטעם זכי' וי"ל היכא ס"ד דלא יהא מקודשת ומ"ש מכל הפקר דעלמא דכיון דזכי בו הוי שלו לגמרי ונראה דהייתי אומר דדמי למקדש בחל דמשולחן גבוה זכו ה"נ רחמנא זכי לי' עכ"ל [ויתבאר עוד להלן בדברינו] הרי חזינן דאם נאמר דשביעית ממון גבוה הוא אם כי הוא הפקר. אבל זכי' ל"ש בזה ולא זכה הלוקח שיקרא שלו מצד הזכי' והוי רק כקדשים דלא ניתן רק לאכילה ולא לזכי':