שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ב · ז)
שוב התבוננתי שזה טעות דאין הכונה בהא דאין לוקחין פירות שביעית מכסף מעשר הוא מפאת הפסד מע"ש אלא דהכונה הוא להיפך מפאת הפסד שביעית. דזמן בעור מע"ש הוא בפסח. ביוט"א בשביעית הוא זמן בעור למע"ש כמבואר בפ"ה ממע"ש וברמב"ם פי"א ממע"ש עיי"ש ובעור פירות שביעית הוא ק בשנה שמינית דאז כלה לחי' מן השדה כמבואר בתוס' פסחים ובפסח בשנת השביעית עוד לא כלה לחי' מן השדה כמבואר בתוס' פסחים נ"א עיי"ש בד"ה כל הספיחים בארוכה. וא"כ בשעה שמבער המע"ש הלא מטעם שביעית א"צ לבער עדנה ועוד רשאי לאכול ורק מצד מע"ש יהיה צריך אז בעור וא"כ כשיקח מכסף מע"ש פירות שביעית הלא לא נפקע עוד מאתה שם פירות שביעית דהא ודאי מיירי בפרי ראשון דלא נפקע שם שביעית מאתה לעולם. דאי בפירי שני אמאי לא יקח הלא נפקע מאתה שם שביעית כדקיי"ל לקח בשר דגים כו' אחרון אחרון כו' והפירי עצמה אסור. ובהכרח איירי בפירי הראשון דאיכא עלה שם שביעית לעולם וא"כ יהי' הפסד לפירות שביעית דהא מצד פירות שביעית הלא יכול להחזיק עוד אצלו עד שמינית. ומצד מע"ש מחויב לבער ביו"ט א' של פסח בשנת השביעית. ואם כי בפירות שלא הגיע לעונת מעשרות בשעת הבעור א"ח לבער כמבואר בפ"ח ממע"ש וברמב"ם פי"א ממע"ש הל"י וא"כ נוכל לומר דהטעם הוא מפאת הפסד מע"ש והיינו בפירות שלא הגיע לעונת מעשרות בזמן הבעור וא"כ הוא זמן בעורם בעוד שלש שנים היינו בשנה השלישית שאח"כ וא"כ יגיע מקודם זמן בעור דשביעית. אמנם כ"ז הוא רק לשיטת הרמב"ם דשביעית לאחר הבעור אין שום תקנה ואסור בהנאה וצריך אבוד משא"כ להשיטות דהביעור הוא רק הפקר ויכול אח"כ לזכות ולאכלם. בהכרח צ"ל הא דאין לוקחין פירות שביעית בכסף מע"ש הוא מפאת הפסד שביעית וכנ"ל: