שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה א · כד)
אמנם מה שדימה בעל גליון הש"ס דבהפריש שקלו ואבד שהוא חייב באחריות אף לאחר שנתרם להא דמסרו בני העיר להשלוחין דג"כ הבעלים לעולם חייבין באחריות עד שיומסר לגזבר לבבי לא כן ידמה דלא דמי זה לזה. עפ"י מה שהחליט הנתיבות בסי' ר' להשוות דברי הרמב"ן דסובר דיש יד ושליחות להקדש לדברי האגודה המובא במג"א סי' קנ"ד דמצא מציאה בביה"כ לא זכה הביה"כ מטעם דאין חצר להקדש. כיון דבמציאה לא מהני שליחות מטעם שכתב הר"ן דממון בעינן שלוחו של בעל הממון והגזבר וכן החצר של הקדש הוא רק מטעם שליחות ולכך לא מהני במציאה. משא"כ באדם אחד שהקנה להקדש ע"י שליח או בחצרו של הקדש אף האגודה מודה דקני הקדש עיי"ש בארוכה ודבריו נכונים מאד. ולדעתי הוא גם דעת הרשב"א המובא בר"ן נדרים בסוגי' דבר פדי' שהבאנו לעיל מוכח דסובר דיש חצר להקדש דלפי דבריו בהקדיש לאחר שלשים יום שיכול לחזור בתוך שלשים כמו באומר משוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר שלשים יום דחל ההקדש ביום שלשים אם לא חזר בנתיים ובמאי קנה הקדש אם לא דאמרי' דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט והוי כמו שעומד בחצר ההקדש ביום שלשים הרי חזינן דיש חצר להקדש. והרמב"ם בפ"ו מעירוכין שסובר ג"כ כהרשב"א כמ"ש לעיל דבתוך ל' יכול לחזור ולאחר ל' חל ההקדש ובהכרח שהוא מטעם חצר והכל הוא מדברי הירושלמי פ"ג דקדושין שהבאנו לעיל א"כ חזינן דיש חצר להקדש וא"כ ממילא יש גם שליחות להקדש וז"ב. וא"כ לא דמי זה לזה. דהן אמנם דבהפריש שקלו ואבד חייב באחריות אף לאחר שנתרם התרומה אבל במסר לשליח כיון דיש שליחות להקדש א"כ השליח זכה להקדש והוי כמו שהגיע ליד הקדש ומשו"ה לאחר שנתרמה התרומה הבעלים פטורין.