שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה א · כג)
נחזור לדברי הרמב"ם מהא דבני העיר ששלחו שקליהם האמורים בהל' ח' ט' אשר דבריו מופלאים מרישא לסיפא כפי מה שכתבתי לעיל. והנה בגליון הש"ס בירושלמי בפ"ב דשקלים בפלוגתא דר"י ור"ל בהפריש שקלו ואבד דר' יוחנן מחייב באחריות עד שימסור לגזבר ור"ל פוטר. כתב דפשטות השמועה משמע דר"י ור"ל פליגי אף לאחר שנתרמה התרומה ומחייב ר"י באחריות עד שיבא לידי גזבר וא"כ מאי פריך הירושלמי שם מתניתא פליגא על ר"ל הלא גם לר"י יקשה איך קאמר המתני' דלאחר שנתרמה התרומה נשבעין לגזברין כיון שהבעלים משלמים ואין לומר כיון דחזינן דאף שקבלו בני העיר לשלם אין הקדש יוצא בלא שבועה לר"מ משום תקנה ומשו"ה נשבעין. דא"כ אף בלא נתרמה התרומה ישבעו לגזברין. וכתב לתרץ לפי שיטתו דכ"ז שלא נתרמה התרומה לא מעל השליח כשהוציא לעצמו לכן חייב לשלם כפל. א"כ כוי חולין גמור לכך נשבעין לגזברין. ומשו"ה מיושב גם דברי הירושלמי מתניתא בש"ח אבל בש"ש לא בדא והרי הקדש אף ש"ש נתמעט בגו"א מדין שומרים וכן גם הרמב"ם דמוקי בהל"ט בלסטים מזוין הא אף בגו"א ג"כ פטור הקדש. אמנם דכיון דכ"ז שלא נתרמה התרומה הוא חולין גמור וחייב השומר לשלם. ומשו"ה צריך לאוקמי דוקא בלסטים מזוין. וקושית הג' בב"מ נ"ח הוא רק משנתרמה התרומה זהו דברא בעל גליון הש"ס. והנה מלבד מה שהוכחנו בראיות ברורות דאף קודם שנתרמה התרומה חל על השקל שם הקדש תיכף בשעת הפרשה יסתור דבריו אלא אף לפי דבריו דאמר דאף לאחר שנתרמה התרומה משלמין הבעלים לעולם לר"י משום תקנה. והיינו משום דר"י סובר דבהפריש שקלו ואבד חייב באחריות אף לאחר שנתרם וא"כ ה"ה במסרו לשומר מחויבים הבעלים לשלם לעולם. ורק בכ"ז נשבעין לגזברין משום דעיקרו הקדש גמור והקדש אינו יוצא בלא שבועה זה לא ניתן להאמר דהא שפתי הרמב"ם ברור מללו בהל"ט דאם לאחר שנתרם התרומה הבעלים פטורים: