שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה א · כב)
ומה מאד לא זכיתי להבין דברי העצמות יוסף בקדושין נ"ג שהקשה דלפמ"ש הרמב"ם בפ"ד משקלים דחומת ירושלים ומגדלי' וכל צרכי העיר באין משירי הלישכה. נמשך מזה דלמ"ד מועלין בשירי הלישכה ירושלים קודש אבל למ"ד אין מועלין בשירי הלישכה ס"ל דירושלים לא קודש ולכך פריך הגמ' על האי דמוקי הך ברייתא דאבני ירושלים שנשרו מועלין בהם כר' יהודה אי ר' יהודה ירושלים מי מקדשה והא תני האומר ירושלים לא אמר כלום כו' וצריך לדחוק ולומר תרי תנאי אליבא דר"י. ובודאי הך מלתא לא שנא לן בכל התירוצים הנאמר שם בגמ' בין אליבא דר' יוחנן בין אליבא דבר פדא בין אליבא דרב דאמר חזרנו על כל הצדדים כו' והרמב"ם בפ"ו ממעילה דפוסק דאין מועלין בשירים נראה דס"ל כר"מ דפוסק הכי. ולפ"ז לענין ירושלים ודאי לא נתקדש ונמשך מזה דאם נדר ואמר כירושלים לא אמר כלום ולא כן פוסק בפ"א מנדרים שכתב דאם נדר ואמר כירושלים או כהיכל הרי אלו אסורין עכ"ל ולא ידעתי קושיתו דהן אמנם אליבא דרב דמהפך דברי ר"מ לדברי ר' יהודה והברייתא דאבני ירושלים שנשרו מועלין בהם אתיא כר"י וא"כ יקשה לר' יהודה ירושלים מי מקדשה ובהכרח לאוקמי תרי תנאי אליבא דר"י ותלי אם יש מעילה באבני ירושלים וא"כ ממילא חל הנדר אם אמר כירושלים ואם אין מעילה לא חל הנדר. אמנם להאוקמתות דר"י ובר פדא שם לא נצרך להפוך כל הברייתא של ר"מ לר"י ואבני ירושלים שנשרו דמועלין בהם הוא אליבא דר"מ ולר' יהודה לעולם אין מעילה בשיריים ואם כי ס"ס מוכרח לומר תרי תנאי אליבא דר' יהודה כמבואר בנדרים י"א עי"ש דחד אמר לר' יהודה באומר כירושלים חל הנדר דכוונתו על הקרבנות הנמצא בירושלים עי"ש בר"ן והוא מדברי הירושלמי נדרים. והלא גם הרמב"ם בפ"א מנדרים שהבאנו לעיל באות ט"ז כתב אע"פ שלא הזכיר קרבן הרי ענינם כאומר הרי עלי קרבן וא"כ הוא ממש דברי הירושלמי שהביא הר"ן דהטעם דאמר כירושלים חל הנדר דכוונתו על הקרבנות שבירושלים. אבל באמת ירושלים הואיל ובאה משירי הלישכה ושירי הלישכה הלא המה חולין ורק כשנצטרך לצורכי המקדש מקדישים ב"ד שנית אבל למאי שלא נצרך להקדיש נשאר חולין כמו שהי' א"כ אין מועלין באבני ירושלים. ולא תקשי לפי דברינו דא"כ תינח ירושלים הואיל ולא נתקדשה בקדושת קרבן הוצרך הטעם דמש"ה חל הנדר משום דכוונתו על הקרבנות הנמצא בירושלים. אמנם הרמב"ם הלא חשיב ג"כ מזבח והיכל והמה אם כי באין ג"כ משירי הלישכה כמ"ש הרמב"ם בפ"ד משקלים [ועי' מ"ש לעיל בפ"ג הל"ב] אבל המה היו צריכים להיות מקודש וא"כ המה קדשים ובלא"ה חל הנדר באומר מזבח והיכל ודבר הנדור מקרי וא"כ למאי איצטריך הרמב"ם הטעם דכוונתו על הקרבנות. ומצאתי בתוי"ט בנדרים על מתני' זו שהתעורר בזה. אמנם לדעתי הוא כפשוטו דהא קי"ל דהמזבח והיכל ושארי בניני הקדש בונין בחול ואח"כ מקדישין כמבואר במעילה י"ג וברמב"ם בהל' מעילה וא"כ כשנבנה המזבח וההיכל היה בגמר בנינם חול ורק אח"כ הקדישם ולפ"ז ניחא דסובר הרמב"ם דבעקרו קמתפיס א"כ מה"ד לא היה יכול לחול הנדר בנדר בהיכל או במזבח דהא מעיקרא היה חולין ומש"ה כתב הרמב"ם הטעם בכולהו דכוונתו על הקרבנות הנמצאים שם: