אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק תפלת השחר › דף ל.

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק תפלת השחר · דף ל.

דף כט:

ע"א גמר' א"ר יעקב א"ר חסדא וכו'. כל דיני תפלת הדרך שאית' הכא ר' יעקב א"ר חסדא אמר' כאן:

משעה שמהלך בדרך. פי' שאומר אותה אחר שהחזיק בדרך, והלך כבר חוץ לעיר ע' אמה ושירים, דכ"ז שהוא בעיבור' של עיר, הוי כאילו הוא בעיר (מחבר סי' ק"י ומ"א סקי"ד). ואע"ג מהא דאית' (לעיל כ"ט ע"ב) וכשאתה יוצא לדרך המלך "בקונך "וצא וכו' משמע דיתפלל תפלת הדרך, ואח"כ יצא, די"ל וצא, פי' ירחיק מעיבור' של עיר ולהלן, דהיינו ילך לדרכו למרחוק:

פרסה. ד' מילין הוא ח' אלפים אמה (מ"א):

קם ר' חסדא וקא מצלי. פי' תפלת הדרך. עיין תוס' ד"ה והיכי:

מהיות טוב אל תקרא רע. אין זה פסוק בכ"מ, ומפורש (בב"ק פ"א ע"ב) עיי"ש. ושמשו החכמים בלשון זה תמורת הנאמר (במשלי ב') אל תמנע טוב מבעליו, ודומה לזה לקמן נ"ה ע"ב לקיים מה שנאמר כל התלומות אחר הפה, וכן לקמן נ"ח ע"א והתורה אמרה הבא וכו', ועי' תוס' לקמן ס"א ע"א ד"ה אלא ושבת קכ"ח ע"א תוס' ד"ה ונתן (הגרא"ג):

מאי איכ' בין הביננו לתפלה קצרה. לר' יהושע דמתניתן (לעיל כ"ח ע"ב) קפריך, דר' יהושע אמר בכל יום מתפלל אדם מעין י"ח, דהיינו הביננו (כשמואל לעיל כ"ט ע"א), ואח"כ א"ר יהושע ההולך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה, ועיין בתוס' ד"ה מאי איכ', ובשפ"ח לעיל כ"ט ע"ב לגמר' ד"ה ת"ר:

הביננו בעי לצלויי ג' קמיית' וג' בתריית'. עיין רש"י לעיל כ"ט ע"א ד"ה הביננו:

וכי מטי לביתיה לא בעי למיהדר לצלויי וכו'. לפי דר' יהושע לא מתיר לכתחלה להתפלל תפלת הביננו, אלא בשדה, אבל לא בעיר, לכן קאמר הכא, וכי מטי לביתי', ועיין לעיל כ"ט ע"א תוס' ד"ה לייט, וכן כתב ברשב"א לעיל ג' ע"א ד"ה היה לך, דתפלת הביננו נתקנה להתפלל בדרך, והביא ראי' מכאן מדאמר וכי מטי לביתי' עיי"ש:

בתפלה קצרה וכו' "כי "מטי "לביתי' בעי למיהדר ולצלוי". וז"ל (הש"ע ק"י ס"ג) "וכשיגע "ליישוב "ותתקרר "דעתו, חוזר ומתפלל י"ח עיי"ש, ואפשר משום דגבי הביננו, נקט כי מטי לביתי' וכו', נקט גם כאן כי מטי לביתי' והלכת' הבינני מעומד וכו'. פי' ועוד איכ' בין הביננו לבין תפלה קצרה, דהביננו מעומד, תפלה קצרה בין מעומד בין מהלך, ולפי"ז לא הוי הלכת' זה כשאר הלכת' שבש"ס, דהא ל' הלכת' שייך רק, היכ' דאיכ' פלוגת' בדבר, ומסיים בקביעת הלכת', אבל כאן לא מצינו פלוגת' אי הביננו מעומד, ועי' בצל"ח לכן משמע כמו שכתבתי:

הלכה כרבי. דאפילו כשיש לו מי שיאחז חמורו, ישב במקומו ויתפלל, ואע"ג דלעיל אמרינן והלכת' "הביננו מעומד, י"ל כמו שכתב מגן אברהם (סי' ק"י סק"ג), כיון דהביננו קצרה היא, לא יטרד בעמידתו משא"כ בשאר תפלות עכ"ל, פי' תפלות י"ח מתפלל פעמים דרך הילוכ', דאם יצטרך לעמוד יטריד, הואיל והן ארוכות (מחצית השקל), ועיין תוס' ד"ה מסמך, שכתבו ג"כ וי"ל דשאני הביננו וכו':

יכוון את לבו כנגד בית קדש הקדשים שנאמר והתפללו אל המקום הזה. הרי דקדש הקדשים נקרא מקום, וכן קב"ה נקרא מקום ברוך הוא, וכלישנ' דקרא כי קדוש אני ה"א:

היה עומד בבית קדש הקדשים. כה"ג ביו"כ ועומד בבית החיצון, והוא בין ב' הפרוכת, ומתפלל תפלה קצרה, והוא חשוב כעומד בק"הק. א"נ דמיירי באומנין, שהיו משלשלין לבק"הק לתקן איזה דבר (ר"י עמדין):

מאי קרא' וכו'. פי' בשלמ' בחמשה עניינים הביא הש"ס קרא בכולם שנאמר והתפללו וגו', אבל לכשהיה עומד בבית קודש הקדשים וכו' וכן להיה עומד אחורי בית הכפורת וכו', לזה לא הביא הש"ס מקרא שנאמר, לכן קאמר הש"ס עלה מאי קראה וכו'. ועי' שפ"ח לעיל ג' ע"ב גמר' ד"ה מאי קרא:

כל פיות. פיות ל' פה.

ודע כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות' בגמטרי' "תתתרנ"ב' כמנין שאכל ישראל מכונן את לבם למקום האי':

אבו' דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורח' וכו'. פי' בשעת הדחק, כל' המחבר סי' פ"ט ס"ח עיי"ש:

הוה מקדמי ומצלי. פי' בביתם התפללו תפלת שמונה עשרה מעומד, ואח"כ יצאו לדרכם, וכשהגיע זמן ק"ש בדרך קראו ק"ש.

ודע דבש"ס מסיק טעמ', דס"ל דתפלה מעומד עדיף עיי"ש, והנה לפי מה דאית' עירובין ס"ה ע"א, אבוה דשמואל כי אתי באורחא, לא מצלי תלתא יומי עיי"ש, וכתב בכסף משנה בה' תפלה הט"ו, דאבוה דשמואל היה מזיק לו הדרך, ולהכי לא מצלי עד תלתא יומי, אבל אדם אחר שאין מצטער כ"כ צריך להתפלל מיד עיי"ש, לפי"ז י"ל אבוה דשמואל דהכא, היינו טעמ' דהוה מקדם ומצלי משום לגרמי' עביד, דלא היה יכול להתפלל על הדרך, דהא כשבא מן הדרך, לא היה יכול להתפלל ג' ימים, ומסתבר כן היה ג"כ בשעה שהיה בדרך ממש, ולפי"ז יש ליישב קו' המגן אברהם סי' פ"ט סקט"ז למה אין נזהרין רוב העולם לעשות כאבוה דשמואל, ולפי מה שכתבתי מיושב:

השכים לצאת לדרך וכו'. ובביצה ז' ע"א, פרש"י השכים, קודם עלות השחר עיי"ש:

השכים לישב בקרון וכו' מתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא. דזמן ק"ש לכל אדם מתחיל משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו (ש"ע נ"ח ס"א), וזמן תפלה בדיעבד יצא משעלה עמוד השחר שהבריק השחר כנקודה בלבד (ש"ע פ"ט באר היטב סק"ב ובשפ"ח לעיל ח' ע"ב לגמר' ד"ה פעמים), והיינו דתני' הכא מתפלל תחלה ולכשיגיע "זמן "ק"ש קורא, ועיין בתוס' ד"ה אבוה:

וליעבד מר כמרימר ומר זוטרא וכו' וליעבד מר כאבוה דשמואל ולוי. הקדימו להקשות אמרימר וממר זוטרא, י"ל משום דמילת' דמרימר ומר זוטרא, דהיינו ליכנף י' ולהתפלל, מסתבר טפי ממילת' דאבוה דשמואל ולוי, להקדים תפלה לק"ש:

בחבר עיר. בחבורת עיר כלומר בצבור (ר' עובדי'), אבל בערוך וכן בפי' המשניות לרמב"ם פי' בחבר עיר, בפני חכם וגדול העיר, והוא כנוי בעד תפלת הקהל, שלא יתקבצו אלא לפני החכם שבהם, ובזה מיושב מה שפרש"י כאן, בחבר עיר בצבור, ובמגילה כ"ז ע"ב, חבר עיר פרש"י ת"ח העוסק בצרכי צבור עיי"ש. ובס' קול רמז כתב שצ"ל החבר הח' בשוא פתח והב' בפתח מפני שהוא סמוך והוא ע"מ זקן ביתו, א"נ הב' בצר"י:

דף ל' ע"א רש"י ד"ה לישתף נפשי' וכו'. אל יתפלל תפלה זו בלשון יחיד אלא בלשון רבים שתוליכנו לשלום וכו' עכ"ל, ואפילו כשהולך יחידי, ואין נראה כשקר, דאי אפשר שלא יהי' אחד בסוף העולם, שהולך ג"כ בדרך (מ"א תקס"ה סק"א):

רש"י ד"ה עד פרסה. אבל לא לאחר שהלך פרסה ובה"ג מפרש וכו' עכ"ל, ז"ל בעל הלכות גדולות פ"ד מח' ברכות, מאי תפלת הדרך, א"ר יעקב א"ר חסדא יהי רצון מלפניך וכו' ברוך אתה ה' שומע תפלה, ואפילו דנפיק לסגויי חדא "פרסה צריך לצלויי תפלת הדרך עכ"ל:

רש"י ד"ה מהיות טוב אל תקרא רע הואיל ואני יכול וכו' לא אקרא רע וכו' עכ"ל, ז"ל השל"ה דף ת"ג ע"ב, מהיות טוב אל תקרא רע, קבלתי מאא"מ זצוק"ל כי "תקרא, צריך לקרות בנקודת חירק תחת התי"ו, וקמץ תחת הקו"ף, וציר"י תחת הרי"ש, והכונה למה תהי' נקרא לאיש רע, מאחר שיש בידך לעשות בתכלית הטוב ומצוה מן המובחר עכ"ל:

רש"י ד"ה וכי מטי לביתי' בעי למיהדר ולצלויי. שהרי לא התפלל "כלום "מתפלת י"ח עכ"ל, ואע"ג שאמר בא"י שומע תפלה, י"ל דגם בתפלת הדרך מסיים בא"י שומע תפלה, לכן פרש"י שלא נחשב סיום ברכה זו מתפלת י"ח:

רש"י ד"ה לכוין את הרוחות. לצד ארץ ישראל כדבעינן למימר תל שהכל פונין בו עכ"ל, כדבעינן למימר וכו', פי' לצד א"י, היינו כשהיה עומד בח"ל, אבל אם היה עומד בא"י, יכוין כנגד ירושלים, היה עומד בירושלים וכו' עד תל שכל פיות פונין בו:

רש"י ד"ה אחורי בית הכפורת. במערב העזרה היו י"א אמה חצר וכו' עכ"ל, דאית' ריש פ"ה מס' מידות, כל העזרה היתה אורך קפ"ז, על רוחב קל"ה אמה, כיצד מן המזרח למערב קפ"ז, מקום דריסת רגלי ישראל דהיינו עזרת ישראל י"א אמה, מקום דריסת רגלי הכהנים דהיינו עזרת כהנים י"א אמה, המזבח ל"ב, בין האולם למזבח כ"ב אמה, ההיכל מאה אמה, וי"א אמה לאחורי בית הכפרת, דהיינו מכותל מערבי של העזרה עד כותל ההיכל, היה חצר פנוי י"א אמה עיי"ש, ועי' ברמב"ם פ"ה מה' בית הבחיר' הי"ב. והא דאית' כאן, היה עומד אחורי בית הכפורת, הוא מיירי ברגלים דנפישי ישראל, כדאית' יומא כ' ע"א, ועיי"ש ט"ז ע"ב (ר"י עמדין):

רש"י ד"ה הוו מקדמי. קודם היום עכ"ל עי' בתוס', ובראש יוסף ובמלא הרועים כ', מה שפרש"י קודם היום י"ל קודם הנץ החמ', שהוא יום ברור לכ"ע, כדאית' (מגילה כ' ע"א), אבל קודם עמוד השחר לא עיי"ש, ועי' רש"י לקמן ד"ה וליעבד שפירש"י כיון דמצלי קודם ק"ש ודו"ק:

רש"י ד"ה בקרון ובספינה. איכ' בעתותא דמיא עכ"ל, הנה "ביעתותא אדמי', הוא טעמ' דספינה, אבל בקרון דהיינו עגלה, הטעם לפי "שאינו "יכול "לעמוד, מפני שמתנועע לכאן ולכאן (ב"י סי' צ"ד). ובמחצית השקל סי' פ"ט סקט"ז כתב בשם ב"י, מפני שהקרון מתנודד ואינו "יכול "לכוון ודו"ק:

רש"י ד"ה שבתא דרגלא.

(א) שלפני פסח ועצרת וסוכות (ב) ומרימר בעירו ומר זוטר' בעירו היו הדרשנים (ג) ושחרית היו העם הולכים לב"המד וכו' עכ"ל:

(א) שלפני הפסח ועצרת וסוכות. ועיין (לעיל י"ז ע"ב) תוס' ד"ה תרי זימני בשתא, אבל "בעצרת שאינו אלא יום אחד, שמא לא היו מתאספין כ"כ עיי"ש ודו"ק:

(ב) ומרימר בעירו ומר זוטר' בעירו וכו'. לפי שבגמר' נקט מרימר ומר זוטרא הוה וכו', יש לטעות שבהדדי מיירי, לכן פרש"י כל אחד בעירו נהג כן:

ג ושחרית היו העם הולכי' לב"המד. עיין רש"י לעיל כ"ח ע"ב ד"ה לא על עיי"ש:

רש"י ד"ה ר' אשי. היה ראש ישיבה (א) במתא מחסיא וכו' (ב) ומתפלל מיושב שלא היה רוצה לצאת שלא להטריח את הצבור לקום מפניו עכ"ל:

(א) במתא מחסיא. (שבת י"א ע"א):

ב ומתפלל מיושב שלא היה רוצה לצאת וכו'. והא דלא התפלל מעומד שם בב"המד, י"ל משום דאם היה ר' אשי קם להתפלל מעומד, היו הצבור ג"כ צריכין לעמוד, ולפי"ז כונ' פרש"י "ומתפלל "מיושב, דלא קם להתפלל מעומד, וגם לא היה רוצה לצאת מבית המדרש, ולהתפלל מעומד חוץ לב"המד, שלא להטריח את הצבור לקום מפניו.

והטעם י"ל שמת"כ יתבלבל דעתם מלשמוע הדרשה מפי המתורגם, ואם גם המתורגם יפסיק, מ"מ איכ' בלבול הדעת:

רש"י ד"ה בחבר עיר. "לא "תקנוה וכו' עכ"ל, פי' אנשי כנס"הג שתקנו התפלות, ועי' לעיל כ"ו ע"ב רש"י ד"ה כנגד ובשפ"ח שם. והטעם שתקנו רק בחבר עיר לפי שאין במוסף תחנונים (תר"י), ואי משום דאית בה יהי רצון וכו', עי' בב"י סי' ק"ז ד"ה והוי יודע (הגרש"ש):

רש"י ד"ה יחיד שלא בחבר עיר. יחיד הדר בעיר "שאין "שם "עשרה וכו' עכ"ל, ונראה דה"ה כשיש שם עשרה, אלא שאין מתפללי', כגון כעין פולמוסא דלקמן, לת"ק אליב' דר"א פטור ועי' בפוסקים:

תוס' ד"ה והיכי מצלי לה. אתפלת הדרך קאי וכו' (א) ומיהו בתוספתא פסק הר' יוסף כר' חסדא (ב) וכן ר' אלפס פי' דר' חסד' עדיפ' לי' טפי עכ"ל:

(א) ומיהו בתוספתא פסק הר' יוסף וכו'. ובשפ"ח לתוס' (לעיל ג' ע"ב) ד"ה אין הבור, כתבתי, דהך "בתוספתא דהכא, פי' "בתוספות, ור"ל שתוס' שלפנינו מביאים תוס' אחרים שהיו להם וכו' עיי"ש:

ב וכן רב אלפס פי' וכו', ז"ל הרי"ף היכי מצלי לה, ר' חסדא אמר מעומד, ור' ששת אמר מהלך וכר' חסדא דאמר מעומד, טפי עדיף, דהא ד' ששת נמי קאי ומצלי תפלת הדרך, אמר מחיות טוב אל תיקרא רע עכ"ל:

תוס' ד"ה מסמך גאולה לתפלה עדיף. מלהתפלל מעומד ואז הכי פסוק בהלכות גדולות הלכ' כר"ש בן אלעזר וכו' וי"ל דשאני הביננו שהיא קצרה (ב) ואין כאן בטל דרך כ"כ כמו בי"ח ברכות וכו' (ג) ור"ח פסק כאבוה, דשמואל ולוי וכו' עכ"ל:

(א) והכי פסק בה"ג וכו'. ז"ל בהלכות גדולות בפ"ד מה' ברכות, אע"ג דאבוה שמואל ולוי עבדו כי הא מתניתא, דאמרינן אבוה דשמואל ולוי כי הוה בעי למיפק באורחא, הוו מקדמי ומעלי, וכד מטי זמן ק"ש קארי, כמאן כי האי תנא, דתני' השכים לצאת לדרך, מביאין לו שופר ותוקע, ולולב ומנענע, מגלח וקורא בה, ומתפלל, וכשיגיע זמן ק"ש קורא, ר' אשי לא סברה, דקאמר לא חזינן רבנן קשישין דעבדין הכין עכ"ל בה"ג:

ב ואין כאן בטל דרך כ"כ וכו'. פי' ומת"כ יכול לכוון, וכעין שפרש"י בד"ה שאין דעתו מיושבת עליו שקשה עליו עכוב הדרך עיי"ש:

ג ור"ח פסק כאבוה וכו'. וכן פסק המחבר סי' פ"ט ס"ח עיי"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה