שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
פרק תפלת השחר
תפלת השחר עד חצות. והא דלא תנא ג"כ תחילת זמן התפלה, כמו שתנא בק"ש ריש מכילתין מאימתי קורין שמע וכו', לפי שפשיט' היא כיון דזמן המאוחר שלה, הוא כזמן התמיד, ה"ה לזמן התחלה, וא"כ פשיטא דזמנה כהאיר פני מזרח, כמו קרבן תמיד של שחר (הרא"ש), ובזה מתרץ בס' קול רמז מש"הכ לא תני תפלת הבקר אלא תפלת השחר עיי"ש. א"נ לפי שצריך לקרות ק"ש קודם התפלה, וצריך לסמוך מיד תפלה לגאולה, וא"כ מתחילת זמן ק"ש, נשמע תחילת זמן תפלה, ואע"ג שאבוה דשמואל ולוי פעמים הוה תפלה קודם ק"ש, מ"מ לא חזינא להו לרבנן קשישא דעבדי הכי (לקמן ל' ע"א).
ודע למה שכתב הש"ע אור"ח פ"ט ס"א דז"ל זמן תפלת השחר, מצותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב ייראוך עם שמש. ואם התפלל משעלה עמוד השחר, והאיר פני מזרח יצא עכ"ל, דמל' הש"ע משמע דמשהאיר פני מזרח דוק' "בדיעבד יצא, ומל' הרא"ש כאן משמע אלכתחלה (ועיין בשפ"ח לעיל ח' ע"ב לגמר' ד"ה פעמים) ודו"ק:
תפלת המנחה. טעם שנקרא תפלת המנחה, לפי שאליהו לא נענ' אלא בתפלת המנחה, ושמא בשעת הקרבת מנחה נענ', שאז היה עת רצון, א"נ לפי שבשעה עשירית מן היום, שנברא בו אדם הראשון חטאו, וכתיב בה לרוח היום, ומתרגמינן למנחת יומא (תוס' פסחים ק"ז ע"א ובהג"ה שם). ובדרך דרש י"ל דב' טעמים הללו, חדא מילת' היא, לפי שבשעה זו חטא אדם הראשון, וא"כ היא עת רצון, שבו אמתלא לדורות, הן בעון חוללתי, ובחטא יחמתני אמי, יציר כפיו של הקב"ה, לפיכך אליהו נענה ג"כ בשעה זו.
ודע די"ל עוד לפי שקרבן מנחה, היא קטנה שבקרבנות כידוע, עשירית האיפה, כן תפלת מנחה היא קצרה שבתפלות של כל יום, שאין ברכה לפניה, לכן נקראת תפלת המנחה:
מוספין כל היום. לא נקט מוספין עד הערב, כמו שנקט במנחה, י"ל לפי שצריך להתפלל מנחה אחר מוסף (עיין אור"ח סי' רפ"ו ס"ד):
ורמינהו מצותה וכו'. וקשי' מתרויהו מת"ק ומר' יהוד':
ונמצא מתפלל ביום. שבנץ החמה ודאי יום הוא (מגילה כ' ע"א), ועיין בשפ"ח לעיל ט' ע"ב לרש"י ד"ה ותיקין:
כי תני' ההיא לותיקין דא"ר יוחנן ותיקין היו גומרין אותה וכו':
לכאור' מדאית' לעיל ט' ע"ב, תני' נמי הכי "ותיקין "היו "גומרין "אותה "עם "נץ "החמ' וכו', משמע דגרסינן בהדי' בתוספתא, "ותיקין "היו "גומרין "אותה וכו', וממה שפריך ומתרץ כאן, כי תני' ההיא לותיקין, דא"ר יוחנן וכו' משמע דלא גרסינן בתוספתא ותיקין, כמו שהעתקתי ל' התוספתא בשפ"ח לרש"י ד"ה מצותה עיי"ש, לכן סוגי' הש"ס לעיל ט' ע"ב יש ליישב ודו"ק:
ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. עיין לעיל ט' ע"ב בשפ"ח לגמר' ד"ה ותיקין, כתבתי טעם בענין זה עיי"ש:
ומשני כולי יומא מצלי ואזיל עד חצות יהבי' לי' שכר תפלה בזמנה מכאן ואילך וכו'. ואע"ג דמתניתן רק זמן תפלה אתא לאשמעינן, ולא שכר תפלה בזמנה עד כמה יהבי לי' י"ל, מ"מ שכר התפלה שייך ג"כ לזמן התפלה. ודע דרמב"ם וש"ע כתבו דמד' שעות עד חצות, אין לו שכר תפלה בזמנה, ועיי"ש בלחם משנה פ"ג מה' תפלה ה"א שכבר עמד בזה. וז"ל מעדני יו"ט סק"ח ודע דלא דחינן למלתייהו דרבנן במאי דאמרי עד חצות, אלא בעיקר הדין, שאין זמנה כ"כ, והלכ' כר' יהוד' דאמר עד ד' שעות, אבל מ"מ אית לן למימר דר"י כי פליג, לא פליג אלא בעיקר הדין שהוא בזמן התפלה, ומוד' מיהת שאם התפלל עד חצות, דשכר תפלה אית לי' דכל מיעוט' במחלוקת עדיף וכו' עיי"ש ודו"ק:
איבעי' להו טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית ב' וכו' ת"ש דא"ר הונ' א"ר יוחנן טעה ולא התפלל מנחה שמתפלל בערבית ב' ואין בזה משום עבר זמנו בטל קרבנו, והא דלא פשיט לי' בטעה ולא התפלל מנחה שמתפלל בערבית ב' מבריית' (עמוד ב') דמפורש, ת"ר טעה ולא התפלל מנחה בע"ש, מתפלל בליל שבת ב' עיי"ש, הרי אף מליל שבת, הוי תשלומי' לתפלת מנחה דחול, דאף שאין התפלה שווין, כל שכן מערבית דחול למנחה דחול דהוי תשלומי', ודוחק לומר משום דבכניסת שבת, מתפלל ערבית דשבת כשעדיין יום, קודם צאת הכוכבים, מש"הכ מתפלל ג"כ לתשלומי' של חול, ואין ללמוד לערבית, כשמתפלל כשהוא לילה, ואפשר לומר משום דר' יוחנן אמר בפירוש, ואין בזה משום עבר יומו בטל קרבנו, לכן עדיף לפשוט ממילת' דר' יוחנן ודו"ק:
כל אימת דבעי מצלי ואזיל. לאו לכתחלה קאמר, אלא בטעה ושכח, והטעם י"ל דמסיק ר' יוחנן לשטתי', כעין דאמר (לעיל כ"א ע"א) והלואי שיתפלל אדם כל היום כולו, בספק התפלל עיי"ש ה"נ בטעה ושכח:
מיתיבי מעוות לא יוכל לתקון זה שבטל תפלת ערבית או תפלת שחרית. והא דלא פריך מכאן, אמילת' דר' יוחנן דלעיל, דאמר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית ב' וכו' עיי"ש, וקשי' מערבית "ושחרית, אבל כאן לא מיירי ר' יוחנן שבטל שחרית, או ערבית, אלא מיירי שביטל "מנחה, י"ל משום דא"ר יוחנן גבי מנחה שאין בתפלה משום עבר יומו בטל קרבנו, לכן קפריך עלה מבריית' שתנא בפי' דאיכ' בתפלה משום מעוות לא יוכל לתקון ודו"ק:
מעות לא יוכל לתקון זה שביטל ק"ש של ערבית יוק"ש של שחרית או תפלה של ערבית "או תפלה של שחרית. מדתנא ק"ש ערבית ושחרית בחדא, ולא קתני או או כדנקט גבי תפלה, או תפלה של שחרית, משמע קצת דק"ש של שחרית וערבית הוא מצוה עשה אחת, משא"כ תפלה, ועיין רמב"ם פ"א מה' תפלה ה"א, ובחגיגה ט' ע"ב גרסינן זה שביטל ק"ש של ערבית "או ק"ש של שחרית עיי"ש.
ועיין בב"י סי' נ"ח בעבר ולא קרא ק"ש ערבית אי יש לו תשלומי' לקרוא ק"ש שחרית ב' פעמים, כמו בתפלה, אבל מצאתי בס' מצפת איתן לעיל ט"ו ע"א, בפרש"י בד"ה לק"ש שזמנו קבוע, ותפלה אין זמנה קבוע, ומזה מוכיח ג"כ בירושלמי דלק"ש אין תשלומי' עיי"ש:
או תפלה של ערבית או תפלה של שחרית. ואע"ג דש"ס לא הזכיר תפלת מנחה, מ"מ ה"ה בתפלת המנחה, כך משמע (ממ"א סי' ק"ח סק"י), ואפשר לפי שהש"ס נקט "ק"ש דשחרית וערבית, נקט נמי "תפלת שחרית וערבית ודו"ק:
וחסרון לא יוכל להמנות וכו' ולא נמנה עמהם. י"ל אפילו אם אח"כ, גם הוא מחבר עמהם, מ"מ חסרון הוא שלא נמנה עמהם, ומיד מתחלה. ואפשר מה"ט כתיב (שמות "ט ח') ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה וגו', יחדיו דייק'. והיינו דכתיב (דברים ל"ג ה') ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי העם יחד שבטי ישראל, ועוד דברוב עם הדרת מלך:
דף כ"ו ע"א רש"י ד"ה אקמטרא. ארגז של ספרים, (א) ובמגילה כ"ו קמטרי דספרי, (ב) וכן תרגום יונתן ובגנזי ברומים (יחזקאל כ"ז) וכו', (ג) וכן לאשר על המלתחה (מלכים ב') וכו' עכ"ל:
א ובמגילה וכו'. דהכי אית' (מגילה כ"ו ע"ב) אמר רבא הני קמטרי דספרי, תשמיש קדושה נינהו, ונגנזין עיי"ש, קמטרי, פי' הערוך האלצערנער קאסטען בלע"ז:
ב וכן תרגום יונתן וכו'. בענין כשנשא יחזקאל על צור קינה, כתיב (יחזקאל כ"ז כ"ד) המה רוכליך במכלולים בגלומי תכלת ורקמה ובגנזי ברומים וגו', ותרגום יונתן, אינון תגריך בגמר מיני כל תושבחתא, בגוזזין דתכלא, וכושפין דארזא, באימלין די זהריתא דמחתין בקומטרין וכו'.
ורש"י פי' במכלולים, בדברים שהם למכלול ליופי והם גלומי תכלת ורקמה טליתות של תכלת מרוקמות, ובגנזי מרומים, בתכשיטי פאר שגונזין אותם "ברומים פי' "בארגזין שקורין אשקרי"ן בלע"ז ובל' ארמי קמטרי, ובל' עברי ברומים וכו'. והנה (בשמואל א' ו' ח') כתיב תשימו "בארגז, ותרגום יונתן תשוון "בתיבותא עיי"ש ודו"ק. (ג) וכן לאשר וגו'. בענין כשעשה יהוא בחכמה להשחית לעובדי הבעל, ובאו כולם אצל הוא לבית הבעל, שם כתיב (מלכים ב' י' כ"ב) ויאמר לאשר על המלתחה הוצא לבוש לכל עובדי הבעל וגו', ותרגם יונתן, ואמר לדממנא על קומטריא אפיק לבושא וכו', ורש"י פי' על המלתחה, ארגזים וקופסאות שכורכין וגונזן בתוכן תכשיטי עובדי הבעל. ופרש"י כאן הוא בקיצור דברים:
רש"י ד"ה מחיצה עשרה. ואם לאו לא ישמש עכ"ל, ר"ל דמשום הנחת ס"ת בעלמ', ודאי לא צריך מחיצה עשרה. אלא משום תשמיש. א"נ משום דמצינו דלשון צריך, פירושו לכתחלה, אבל בדיעבד אינו מעכב (כדלעיל ט"ו ע"א, ובגיטין ט"ו ע"א) לכן פרש"י דהך צריך לעשות לו מחיצה עשרה דקתני הכא, פי' דאף בדיעבד מעכב, ואם לא עשה לא ישמש:
רש"י ד"ה לאו אדעתאי. לא נתתי לבי עכ"ל, ובשבת צ"ה ע"א, פרש"י לאו אדעתאי, לא הייתי זכור ורבותי פי' לא סבירא לי עכ"ל:
רש"י ד"ה בית המרחץ. אסור להרהר בו עכ"ל פי' בדברי תורה, וכל שכן שאסור לקרות ק"ש ולהתפלל שם. ובית המרחץ דהכא, מיירי בבית הפנימי, דדוקא שם אסור להרהר בד"ת, והטעם משום דנפיש זיהומא (מ"א סי' פ"ה סק"ב) אבל באמצעי, וכל שכן בבית החיצון, מותר להרהר בד"ת, וכל החלוקי דינא' מפורש בש"ע סי' פ"ד עיי"ש:
רש"י ד"ה דפרסאי. בחפירה היו ופיהם ברחוק מן הגומא וכו' עכ"ל, ובטור סי' פ"ג גרס בפרש"י, ופיהם ברחוק יד' אמות מן הגומא, ועיי"ש בב"י:
רש"י ד"ה זב שראה קרי. אע"פ (א) שטמא טומאת ז' משום זיבה וכו' אפ"ה (ב) צריך טבילה לד"ת כתקנת עזרא וכו' (ג) וכן נדה אם באה להתפלל י"ח עכ"ל:
(א) שטמא טומאת ז'. (ויקרא ט"ו י"ג):
ב צריך טבילה לד"ת כתקנת עזרא. כמפורש לעיל כ' ע"ב רש"י ד"ה בעל קרי עיי"ש. ומה שפרש"י לד"ת לאו דוק', דה"ה לקרות ק"ש ותפלה, או לברך שום ברכה עיין תפארת ישראל סי' ל"ה, ואפשר משום דעזרא תיקן רק לד"ת וב"ד שלאחריו תקנו אף לתפלה, (כמו שהעתקתי בשפ"ח לעיל כ"ב ע"א לגמר' ד"ה שלא), לכן בדיוק פרש"י לד"ת "כתקנת עזרא, אבל מה שפרש"י אח"כ, וכן נדה אם באה להתפלל י"ח, צ"ל דלאו על עזרא קאי ודו"ק:
ג וכן נדה אם באה להתפלל י"ח. ר"ל דהא אשה חייבת בתפלה (כדלעיל כ' ע"ב וכמ"א ק"ו סק"ב). ודע דכאן משמע דרש"י ס"ל דנדה מתפללת, וכן כתב בש"ע סי' פ"ח בשם רשיי, דז"ל רמ"א י"א שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר (הגהת מיימון), וי"א שמותרת בכל וכן עיקר (רש"י הלכות נדה) וכו' עיי"ש:
רש"י ד"ה פולטת ש"ז. הרי היא כבעל קרי וכו' וא' לפי ששכבת זרע מטמא בפליטתו כל שלשה וכו' והכי פי' נדה שפלטה עתה התשמיש לב' ששמשה אתמול קודם שראתה עכ"ל:
(א) לפי ששכבת זרע מטמא בפליטתו כל שלשה וכו'. עיין שבת פ"ו ע"א דפלוגת' דתנאי היא, דאיכ' מאן דאמר דבשלישי טהור', ועיי"ש ברבינו עובדי':
ב ששמשה אתמול וכו'. לאו דוק' אתמול, ה"ה ששמשה ב' ימים קודם שראתה:
רש"י ד"ה לאו בר טבילה הוא. לד"ת ואע"פ שטומאתו חמורה ותו לא אתי קרי ומצריך ליה עכ"ל, פי' כדי שלא יבא לזלזל בטומאת זיבה, שלא יאמר עד עכשיו הייתי זב, לא הייתי צריך טבילה לד"ת, ועכשיו משום שנעשיתי בעל קרי, צריך אני טבילה לד"ת, ויאמר טומאת זיבה לאו טומאה חמורה היא, (וממה דאית' לעיל כ"ב ע"א הזבים מותרין בד"ת אבל בעל קרי אסור, לא קשה), וכעין זה אית' (בסוכה מ"ג ע"ב) אתי לפקפוקי בלולב עיי"ש ברש"י:
סליק פרק מי שמתו.
רש"י ד"ה עד הערב. עד חשכה עכ"ל, ז"ל תלמידי רבינו יונה אין לפרש עד יציאת הכוכבים, שהוא לילה ממש, אלא עד שקיעת החמת, משום דהא מנתה כנגד תמיד של בין הערבים היא, דהיינו זריקת דמו, ואית' בזבחים שדם נפסל לזריקה משקיעת החמה ואילך וכו' (ועיין מעדני יו"ט). וז"ל אבן עזרא (בראשית א' ה') ויהי ערב, "ערב קרוב מטעם חשך, ונקרא כך מתוך שנתערבו בו הצורות, "ובקר הפך ערב, שיוכל אדם "לבקר בינות הצורות, וטעם "יום "אחד הוא על תנועת הגלגל וכו' עיי"ש. ועיין דמאי פ"ד מ"א, חשכה מוצאי שבת וכו', לא נקט ל' ערב, אלא ל' חשכת, ואפשר משום שצריך להוסיף מחול לקודש במ"ש:
רש"י ד"ה אין לה קבע. כל הלילה זמנה ובגמ' מפרש מאי ל' אין לה קבע עכ"ל, ר"ל בגמר' מפרש אין לה קבע, "אינה חובה, אלא תפלת ערבית רשות, מדהיא נגד איברים ופדרים שלא מעכבי', ומיהו אנן קבלוהו חובה, וזמנה כל הלילה כאיברים ופדרים (ח"י):
רש"י ד"ה מצותה. של ק"ש עכ"ל, דז"ל התוספתא פ"א דברכות, מאימתי קורין את שמע בשחרית, אחרים אומרים כדי שיהי' רואה חבירו ברחוק ד' אמות ומכירו, ומצותה עם הנץ החמה, כדי שיהי' סומך גאולה לתפלה, ונמצא מתפלל ביום עכ"ל התוספתא:
רש"י ד"ה לותיקין. (א) המקדימין למצות ומחזרי' לעשות דבר בזמנו ומצותו (ב) מקדימי' לאחר הנץ החמה להתפלל וכו' עכ"ל:
א המקדימין למצות וכו'. ולעיל ט' ע"ב פרש"י ותיקין, אנשים ענוים ומחבבין מצוה עיי"ש, ובערוך ערך ותק, פי' תלמיד ותיק, אותיק, בלשון יוני איש בעל מדות ומעלות טועות, ובעל שם טוב עיי"ש:
ב מקדימי' לאחר הנץ החמה להתפלל. והב"ח גורם מקדימין להתפלל אחר הנץ החמה, ועיין בשפ"ח לעיל ט' ע"ב לרש"י ד"ה ותיקין:
רש"י ד"ה וכיון דעבר יומו בטל קרבנו. ואינו מקריבו ביום אחר אם זמנו קבוע כגון מוספין (ויש מגיהין תמידין) וכו' עכ"ל, ובמגילה ט' ע"ב איתא דפסחים ג"כ מקרבנות הקבוע להם זמן עיי"ש, ועיין (זבחים ח' ע"ב) דפסח בשאר ימות השנה שלמים הם עיי"ש. ודע דיש ליישב גירס' כגון "מוספין, משום דס"ל רש"י כדעת הרי"ף בפ' מי שמתו, דמוסף אף היחיד אינו מתפלל תפלת נדבה, משא"כ תעיד דעולה היא, ועולת יחיד בא בנדבה (מפרשים):
תוס' ד"ה ס"ת עושה לו מחיצה. (א) ודוק' ס"ת (ב) וגם בחומשים יש להחמיר כמו בס"ת (ג) אבל בשאר ספרים (ד) דיין בכיסוי בעלמא עכ"ל:
(א) ודוק' ס"ת וכו'. עושה לו מחיצה עשרה. והא דתני' בבריית' לעיל, בית שיש בו ס"ת או תפילין, אסור לשמש בו עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי עיי"ש, משמע דדי בכלי בתוך כלי, ומשמע עוד דר"י בן לוי הכא, לא פליג על בריית' זו, מדנקט הש"ס אריב"ל, ולא נקט וריב"ל אומר, כבר תירוץ ברא"ש בפרקין סי' נ"ה, דהא דנקט בבריית' עד שיניח בכלי תוך כלי לא קאי אס"ת אלא אתפילין עיי"ש, ונראה עד שיוציאם קאי אס"ת, או שיניחם בכלי תוך כלי קאי אתפילין.
ומשמע מכאן דמחיצה עשרה, עדיף מהנחת כלי בתוך כלי (רש"י כסף משנה פ"י מהס"ת ה"ז):
ב וגם בחומשין יש להחמיר כמו בס"ת. פי' חומשים העשוים בגלילה כמו שהיו בימיהם, אסור לשמש בו, עד שיהיה בפניו מחיצה כמו בס"ת (ש"ע אור"ח ר"מ ס"ו):
ג אבל בשאר ספרים. פי' שאר ספרים וכן חומשין שאינן עשוי' בגלילה:
ד דיין בכיסוי בעלמ'. מלשון זה משמע דאפילו כלי בתוך כלי אינו צריך, אבל הרא"ש כתב וכן פסק בש"ע אור"ח ר"מ ס"ו, דבשאר ספרים צריך כלי בתוך כלי, ואפילו של גמרא, (ומפרשים ומדרשים בין שהם בכתב בין שהם בדפוס) (אחרונים), כיון דבזמן הזה ניתנו ליכתב הוי לי' כשאר ספרים, וצריך כלי בתוך כלי עיי"ש:
סליק פרק מי שמתו.
תוס' ד"ה תפלת השחר וכו'. וי"ל דזמן המוספין הוא כל היום אפילו משחרית (א) שהרי קרבנות יכול להקריב מיד אחר התמיד א"כ גם תפלת המוספין יכול להתפלל מיד מן הבקר (ב) משא"כ במנחה אלא משש שעות ומחצה וכו' (ג) ולהכי מקדים תפלת המנחה לתפלת המוספין משום שהיא תדירה בכל יום וכו' עכ"ל:
(א) שהרי קרבנות וכו'. ר"ל קרבן מוסף היה קרב מיד אחר התמיד, כמפורש ברמב"ם בפ"ז מה' תמידין ומוספין ה"א עיי"ש. וכן פירש"י (במדבר כ"ח י') על עולת התמיד, מגיד שאין מוסף קרב, אלא בין שני התמידין, וכן בכל המוספין נאמר על עולת התמיד לתלמוד זה עיי"ש. ודע דז"ל הרמב"ם שם הלכ' ב' התמידין אינם מעכבין את המוספין והמוספין אינם מעכבין את התמידין עיי"ש, ומכאן קצת ראי' לרמ"א סי' רפ"ו, שכתב אם התפלל מוסף קודם שחרית יצא עיי"ש ודו"ק:
ב משא"כ במנחה אלא מו' ומחצה, כמפורש לקמן בעמוד ב':
ג ולהכי מקדים וכו' משום שהיא תדירה בכל יום. פי' ותדיר קודם, כרש"י לקמן נ"א ע"ב ד"ה תדיר קודם עיי"ש. ומה"ט י"ל ג"כ מקדים במשנה תפלת הערב לתפלת המוספין:
תוס' ד"ה טעה ולא התפלל וכו'. וקייילן כותי' דרב באיסורי (בכורות מ"ט ע"ב), ועוד קשה דאמר רב לקמן דף ל' וכו' (ר"ל וקשי' דרב אדרב) ומיהו אם איחר עד המנחה וכו' עכ"ל, פי' דתפלת ערבית של אתמול, איחר מלהתפלל עד המנחה של היום. נראה דעבר זמנו בטל קרבנו וכו':
תוס' ד"ה איבעי' להו וכו' דהאיך יקרא את הקרבנות (א) וכבר עבר זמן מוסף וגם רבא לא תיקנו שבע ברכות של מוסף אלא משום ונשלמה פרים שפתינו וכו' אבל (ג) שאר תפלות דרחמי נינהו (ד) והלואי שיתפלל אדם כל היום וכו' עכ"ל:
(א) וכבר עבר זמן מוסף. פי' זמן של קרבן מוסף, דאחר תמיד של בין הערבים, לא הקריבו שום קרבן, עיי' רמב"ם בפ"א מה' תמידין ה"ג:
ב לא תיקנו ז' ברכות של מוסף אלא משום ונשלמה פרים שפתינו וכו'. עיין מזה בטור אור"ח סי' צ"ח, אלא שמשמע שם דלגבי כל התפלות אמרינן כן, ותוס' כאן כתבו כן לענין מוסף (ועיין הושע י"ד ג') ודו"ק:
ג שאר תפלות דרחמי נינהו. (כדלעיל כ' ע"ב), עיי"ש רש"י ד"ה וחיי ביך בתפלה:
ד והלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. (לעיל כ"א ע"א):
דף כו:
ע"ב גמר' מתפלל בליל שבת שתים. פי' שתים של שבת (מפרשים), אלא שהש"ס לא פש להאריך.
והא דמפרש הש"ס בסיפ', כשלא התפלל מנחה בשבת, מתפלל במ"ש ב' של חול, י"ל משום דאתא לאשמעינן מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה:
ואם הבדיל בשני' ולא הבדיל בראשונה. לכאור' לפי הסדר הל"ל ואם לא הבדיל, בראשונה, והבדיל בשני', וכן הוא באמת לשון הרמב"ם וש"ע עיי"ש ודו"ק:
שני' עלתה לו וכו'. בדרך דרש פי' עלתה לו "למרום, להיות מקובלת לפני אבינו שבשמים, אבל ראשונה לא עלתה לו להתם תפלת אבות תקנום. ואפשר היינו דכתיב הבו לה' בני אלים (תהלים כ"ט), ודרשינן (מגילה י"ז ע"ב) מכאן שאומרים אבות בתפלה. והיינו דאית' (לקמן כ"ח ע"ב) תני י"ח כנגד מי, כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בהבו לה' בני אלים. ודע תפלות אבות תקנום, לא שתקנו סדר י"ח ברכות, דהא ביבנה נתקנו על הסדר, אלא דמאבות למדנו שצריך אדם להתפלל ג' פעמים ביום וכו' (מהרש"א ח"א). ובירושלמי דפרקין אית' בפירוש, תפלות מאבות ילמדום, תפלת השחר מאברהם, שנאמר וישכם וגו' עיי"ש:
תפלות כנגד תמידין תקנום. ופי' חוץ מתפלת ערבית, שהיא נגד איברים ופדרים של כל הקרבנות, וכן במוספין. ודע דגם קודם שתקנו אנשי כנ"הג תפלות נגד תמידין, ג"כ היו מתפללים מזמן משה עד זמן עזרא, דהא תפלה דאוריית' היא, אלא שעזרא ובית דינו תקנו הסדר תפלה, עיין רמב"ם פ"א מה' תפלה ה"ג וה"ד, ועיין בשפ"ח לרש"י לעיל כ' ע"ב ד"ה וחייבין בתפלה:
אברהם תיקן תפלת שחרית וכו' יצחק מנחה וכו' יעקב ערבית. וסימן לדבר, מצינו שבאות שניה של שם כל אחד מאבות, יש רמז לתפלה שתקן, אברהם ובקר, יצחק "צהרים, יעקב "ערב (מנ"ה סי' צ"ב):
וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפילה וכו'. והא דלא כתיב בפירוש לשון תפלה באברהם אבינו וכן בכולם, י"ל בדרך דרש שכולם באו בתחבולה, שלא ירגיש השטן, שבאים להתפלל, ויקטרג, לכן העלימו מעשיהם, (וכעין שפרשתי מדרש רבה סדר כי תשא פרשה מ"ג, ז"ל לולי "משה "בחירו "עמד "בפרץ "לפניו, ואי' במד' עמד לו במקומו של פורץ עכ"ל, פי' דלכן פתח ואמר "אנא "חטא "העם "הזה "חטאה "גדולה, שיסבור השטן שבא משה לקטרג ג"כ, והיינו "עמד "לו "במקומו "של "פורץ, וכעין פרש"י (במדבר י"ג ל') ויהס כלב וגו' ומת"כ שתק המקטרג, מיד פתח וביקש רחמים, ואמר משה ועתה אם תשא חטאתם עיי"ש), והיינו טעמ' "דאברהם, "אשר "עמד "שם, ואין עמידה אלא תפלה, והיינו טעמ' "דיצחק, ויצא יצחק "לשוח "בשדה, ואין שיח אלא תפלה, והיינו טעמ' "דיעקב, "ויפגע "במקום וגו' ואין פגיעה אלא תפלה, והיינו טעמ' "דפינחס, ויעמוד פינחס "ויפלל, והיינו טעמ' "דדוד, תפלה לעני "כי "יעטוף ומלבש תפלתו, ובדרך זה ולפני ה' ישפוך שיחו, והיינו טעמ' "דירמי', ואתה אל תתפלל בעד העם הזה, ולא תפלה בלבד לא מהני, אלא אפילו 'ואל "תפגע "בי, ר"ל אפילו תתחכם ולא תבוא בתפלה בפירוש, אלא תעשה תחבולה לבוא בפגיע, גם זה לא תעשה:
אברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב. נקט ל' אכילה, ולא ל' "שריפה, משום דהקרבת קרבן, נקרא אכילת המזבח, וכעין זה (מגילה י"ב ע"א), דת של תורה "אכילה מרובה משתי' עיי"ש ברש"י, והוא ל' נקי' טפי מל' שריפה. וראי' לדברי חפשתי על כל המקראות שבתורה, ולא מצאתי, לשון שריפה, בקרבן הנקרב על גבי מזבח, אלא בלשון הקרבה והקטרה, אלא בנותר כתיב "ושרפת הנותר באש, ובפרה אדומה ובפרים הנשרפים שנשרפו חוץ למחנה, כתיב "ושרף וגו':
ואיזהו מנחה גדולה וכו'. לשון זה הוא עוד מן התוספתא הנזכרת, דז"ל התוספתא ברכות פ"ג, כשם שנתנה תורה קבע לק"ש, כך נתנו חכמים קבע לתפלה, מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות, שהרי תמיד של שחר וכו', ומפני מה אמרו תפלת המוספין כל היום, שהרי קרבן מוספין קרב והולך כל היום, ר' יהוד' אומר עד ז' שעות, שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד ז' שעות, ואיזהו מנחה גדולה, משש שעות ומחצה ולמעלה, וכמה הוא פלג המנחה, אחד עשרה שעות חסר רביע עכ"ל התוספתא שלפנינו. ולפי מה שהעתקתי ל' התוספתא, נמצא הא דהביא הש"ס כאן, "ואיזהו מנחה אקטנה חמט' שעות ומחצה ולמעלה, הוא ענין בפני עצמו, ואינו לשון התוספתא. וכן הא דאית' כאן, ת"ש דתני' ר' יהוד' אומר פלג מנחה אחרונה אמרו וכו', אין כן לשון התוספתא שלפנינו. וכן האיבעיא להו, לא הוה צריכין לפי ל' התוספתא שהעתקתי. ואחר שכתבתי כן מצאתי בס' דקדוקי סופרים, שכתב בשם נוסח הכתב יד, דלא גרסינן איבעיא להו ר"י פלג מנחה קמא וכו' ת"ש דתני' ר' יהוד' אומר אמרו והיא עד כאן, רצה לומר דלא גרסינן אלא לשון התוספתא, וכן העתיקו הב"הג והרי"ף ורא"ש והפסקי רי"ד, ונ"ל שכן הוא האמת, וגירסת הדפוס מוקשת היא מאד, וחזרתי ליישב, ולא מצאתי ליישבה, חדא מ"ט אפסק' הגמר' באמצע הבריית' וכו' עכ"ל ל' דקדוקי סופרים:
איבעי' להו ר' יהוד' פלג מנחה קמא קאמר וכו'. ר"ל דמנחה קמא, היינו מנחה גדולה, שזמנה בשש ומחצה, ונשתייר עד סוף היום שהוא בסוף י"ב, ה' שעות ומחצה, ומחציתה של ה' ומחצה, הוא ב' שעות וג' רביעים, ואם תתן ב' שעות וג' רביעים, על שש ומחצה, הוה ט' ורבע, וקמבעי' אי לפלג מנח' קמא זו קאמר ר' יהוד', או דילמא פלג מנחה אחרונ' קאמר, דמנחה אחרונה זמנה בט' ומחצה, ומט' ומחצה עד סוף היום, שהוא עד סוף י"ב שעות, איכ' ב' שעות ומחצה, ומחציתה של ב' ומחצה הוא א' ורבע, ואם תתן א' ורבע על ט' ומחצה, הוא י"א חסר רביע, ומסיק דפלג מנחה אחרונה קאמר, פי' סוף פלג ראשונה של מנחה אחרונה, והוא י"א חסר רביע, ועיין לקמן ע"ב בגמר' מי סברת וכו' וברש"י ד"ה פלג ראשונה:
ת"ש ר' יהוד' אומר פלג מנח' אחרונה אמרו. ר"ל פלג מנחה אחרונה, אמרו החכמים, "לזמן "הקרבת "תמיד של בין הערבים, ומינה קאמר איהו דה"ה לזמן תפלת "המנחה ג"כ עד פלג המנחה אחרונה:
נימא תהוי תיובת' דר"י בר חנינ'. הנה לעיל אחר שאמר תני' כותי' דר"י בר חנינ' אברהם תיקן תפלת שחרית וכו', הוי מצי למיפרך נימ' תהוי תיובת' דריב"ל כמו שפריך הכא תיובת' אדר"י בר חנינ', דהא הך אברהם תקן תפלת שחרית וכו', בריית' היא, כמפורש ברש"י ד"ה אבות תקנום וע' במפרשים:
תפלת אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות. פי' דסמכינהו רבנן לקרבנות אף לענין הזמן, למתי מתחיל זמן התפלה, ועד כמה הוא זמן התפלה. וכן מוכח קצת ל' התוספתא ריש פ"ג דברכות, דז"ל כשם שנתנ' תורה קבע לק"ש, כך נתנו חכמים קבע לתפלה, מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שכן תמיד של שחר קרב והולך עד חצות וכו' עיי"ש:
דף כ"ו ע"ב רש"י ד"ה כנגד תמידים תקנום. אנשי כנסת הגדולה עכ"ל, הנה אנשי כנס"הג, ק"כ זקנים היו, ומהם זרובבל שריה רעליה מרדכי בלשן, שהיו בימי עזרא, כשעלו מן הגולה בבית שני, ובכללם חגי זכריה ומלאכי ונחמיה בן חכליה, וחבריהם, ונקראו אנשי כנס"הג, לפי שהחזירו העטרה ליושנה שמשה אמר האל הגדול הגבור והנורא (דברים י') באו ירמי' ודניאל ולא אמרו גבור ונורא, והם החזירום כבתחלה לפי שאמרו הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו שאלמלא כן האיך אומה כזו יכולה להתקיים מפני כמה אומות (ר' עובדי' אבות פ"א). ועיין מגילה י"ז ע"ב, תנא ק"כ "זקנים, "ובהם "כמה "נביאים, יתקנו "י"ח "ברכות, על הסדר משפט המקראות, (ושם י"ח ע"א) מסיק ששכחם וחזר סדרם שמעון הפקולי עיי"ש, וז"ל הרמב"ם פ"א מה' תפלה ה"ד, "עזרא "ובית "דינו עמדו "ותקנו להם "שמנה "עשרה "ברכות על הסדר וכו', וכן נוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תיקנום עיי"ש. משמע כאן דאנשי כנ"הג, נקראו בית דינו של עזרא.
ובזה ניח' דברי רש"י לקמן ל"ג ע"א ד"ה קבעוה על הכוס, ואז נשתכח "תקנת "עזרא וכו', ובגמר' אית' התם, "אנשי כנס"הג "תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות וכו', הרי דבש"ס נקט אנשי כנס"הג, ורש"י נקט "תקנת "עזרא.
נמצא דד' שמות להם, א) אנשי כנ"הג, ב) בית דינו דעזרא, ג) ורבנן (לקמן וסמכינהו רבנן אקרבנות), ד) וחכמים (לקמן מ' ע"ב) כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא:
רש"י ד"ה פדרים. של שאר קרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה "קרבין כל הלילה וכו' עכ"ל, והנה במנחות ע"ב ע"א, כל הלילה כשר להקטיר חלבים ואברים, ופרש"י מה שמתעכל מן המזבח מחזיר כל הלילה עיי"ש, הרי פי' בענין אחר, וביתר ביאור ל' הרמב"ם פ"א מה' תמידין ה"ה, דז"ל אע"פ שאין שוחטין אחר תמיד של בין הערבים, מקטירין כל דבר הראוי להקטרה כל היום, ומקטירין איברי עולות והאמורין (פי' החלבים) "עד "חצי "הלילה, ואיברין ואימורין שלא נתאכלו, בין מן התמיד, בין משאר קרבנות, "מהפכין "בהן "כל "הלילה עד הבקר, שנאמר כל הלילה עד הבוקר עכ"ל. פדרים. פי' חלבים:
רש"י ד"ה מנחה גדולה. אם בא להקדים תמיד דבין הערבים וכו' דבין הערבים כתיב בי' (במדבר כ"ח ד') (פי' והוא) מכי ינטו צללי ערב וכו' עכ"ל:
רש"י ד"ה מנחה קטנה. זמן תמיד דבין הערבים בכל יום מט' שעות ומחצה ולמעלה כדתנן בפסחים נשחט בח' ומחצה וקרב בט' ומחצה וכו' עכ"ל, ולכאור' מאחר דזמן שחיטה היא בח' ומחצה, הל"ל ג"כ זמן מנחה קטנה בח' ומחצה, ולמה גרר זמן מנחה קטנה, בתר גמר הקרבתה (כרש"י פסחי' נ"ח ע"א ד"ה וקרב), ובתפלת שחרית באמת מצינו שאינו כן, וכפי' הרא"ש ריש פ' תפלת השחר סי' א', וז"ל ותחלת זמן תפלת השחר, יראה משעלה ברק השחר, והאיר פני המזרח, מידי דהוי אתמיד השחר וכו' עיי"ש, וא"כ אף בתפלת מנחה לגבי תמיד דבין הערבים, נימא הכי שיהי' בח' ומחצה זמנה, וכבר הקשה כן בירושלמי דפרקין להלכה א', ומשני א"ר יוסי לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים, אלא לקטורת, מה טעם דכתיב תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב:
רש"י ד"ה דאי לא תימ' הכי. דמודה ר' יוסי בר"ח דרבנן אסמכינהו אקרבנות עכ"ל, פי' אנשי כנס"הג, כרש"י לעיל ד"ה כנגד:
תוס' ד"ה טעה ולא התפלל בע"ש וכו' (א) שגם בשבת היה דין שיתפלל כל י"ח רק שלא הצריכוהו מפני הטורח וכו' (ב) דהא נמי אם התפלל במנחה בשבת י"ח שלמות ולא הזכיר של שבת נראה דלמ"ש לא יתפלל שתים דכבר התפלל י"ח ברכות (ג) ומיהו ברב אלפס לא משמע כן וכו' עכ"ל:
(א) שגם בשבת וכו' רק שלא הצריכוהו מפני הטורח. פי' כדאית' (לעיל כ"א ע"א) היכא דטעו והזכיר של חול בשבת גומרין כל אותה ברכה, דגברא בר חיוב' הוא, ורבנן (עזרא ובית דינו) הוא דלא אטרחוה, משום כבוד שבת עיי"ש. והנה משום כבוד שבת דאית' בגמר', ותוס' שכתבו מפני הטורח, חדא מילת' היא:
ב דהא נמי אם התפלל וכו'. רבינו יהוד' כתב כן לפי דבריו, כמו שהדין במנחה דר"ח, כך הדין במנחה בשבת, בשניהם כשלא הזכיר לא שבת ולא ר"ח, אז במוצאי שבת וכן במוצאי ר"ח, לא יתפלל עוד לתשלומים, לפי שאינו מרויח (ועיין בש"ע אור"ח סי' רס"ח):
ג ומיהו ברב אלפס לא משמע כן וגו'. ז"ל הרי"ף ת"ר טעה ולא התפלל מנחה בע"ש, יתפלל ערבית שתים של שבת, טעה ולא התפלל מנחה בשבת, מתפלל מ"ש שתים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשני', ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשני', שני' עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו, דמבעי לי' לאקדומי תפלת חובה שעתיה ברישא, וכיון דלא אבדיל בקמיית', ואבדיל בבתרית', גלי אדעתי', דהא בתרית' היא חובת שעתי', הילכך בעי למיהדר צלויי אחריתי, כדי לאקדומי חובת שעתי' ברישא, ואי אבדיל בתרויהו, ואע"ג דלא מיבעי לי' למיעבד הכי, לא מיחייב לאהדורי, ואי נמי לא אבדיל בחדא מינייהו, לא מהדרינן לי', א) דתני, טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת, אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס עכ"ל הרי"ף ז"ל:
א) דתני' טעה ולא הזכיר הבדלה וכו'. מכאן מביא ראי' רק להא דאמר ואי נמי לא אבדיל בחדא מינייהו לא מהדרינן לי', אבל להא דאמר ואי איבדיל בתרוייהו דלא מיחייב לאהדורי לא מביא ראי', אלא מסברא כתב כן. וממה שכתב הרי"ף, וכיון דלא אבדיל בקמיתו, ואבדיל בבתרית' גלי אדעתי' דהא בתרית', היא חובת שעתי', הילכך בעי למיהדר צלוי אחריתי, מכאן הוכיח התוס', דרי"ף ס"ל אפילו היכ' דאינו מתפלל יותר, מ"מ חייב לחזור ולהתפלל, משא"כ בש"ס דידן מסיק בקשיא (ועיין במהרש"א):
תוס' ד"ה יצחק תקן תפלת המנחה. ואע"ג דאמרינן ביומא כ"ח ע"ב א"ר ספרא (א) צלותי' דאברהם מכי שחרי כותלי, וי"ל (ב) אחר שתקנה יצחק עכ"ל:
(א) צלותי' דאברהם. פי' תפלת הערב של אברהם דהיינו תפלת מנחה, התפלל מכי שחרי כותלי, דהיינו מתחלת שבע שעות, וא"כ הרי דאברהם כבר תקן והתפלל תפלת מנחה, וקשי' לבריית' דהכא (ועיין בשפ"ח לעיל כ"ב ע"ב לגמר' ד"ה והא):
ב אחר שתקנה יצחק. פי' אחר שתקנה יצחק, היה אומרה גם אברהם כך פי' ר"ת. א"נ אברהם היה אומרה מתחלה, אלא שלא עשאה כלל לכל בני ביתו, עד שתקנו יצחק (תוס' ישנים יומא כ"ח ע"ב):
תוס' ד"ה יעקב תקן ותימא דאמרי' בחולין צ"א ע"ב, ויפגע במקום וגו', כי מטא לחרן אמר אעשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי כדיהיב דעתי' למיהדר קפצה לי' ארעא "מיד "ויפגע ,במקום "כדצלי ,בעי "למיהדר, "מיד כי ,בא ,השמש אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית עלוני ויפטר בלא לינה וכו' א) אלמא דהתם מוכח דהתפלל יעקב אבינו ערבית ביום וכו' (ב) וקשה למתניתן דפרק קמא דקאמר שאינו זמן תפלה עד צ"הכ (ג) ולפי מה שפירשנו דקיי"לן כר' יהוד' וכו' (ד) ויפה מנהג שלנו וכו' עכ"ל:
א אלמא דהתם מוכח וכו'. ר"ל מהא דאית' כדצלי תפלת ערבית בעי למיהדר לחרן, מיד אח"כ כי בא השמש וכו', מזה מוכח דהתפלל יעקב אבינו ערבית ביום:
ב וקשה למתניתן (דלעיל ב' ע"א) דקתני מאימתי קורין שמע בערבין, משעה שכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, ומפרש הש"ס כהנים אימת קאכלי תרומה, משעת צאת הכוכבים. ואע"ג דהתם לענין ק"ש מיירי, י"ל מ"מ מדקיי"לן דצריך ג"כ לסמוך גאולה לתפלה בערבית, וא"כ ע"כ תפלת ערבית אחר צאת הכוכבים (הב"ח):
ג ולפי מה שפירשנו דקיי"לן כר' יהוד' וכו' פי' תוס' לעיל ב' ע"א ד"ה מאימתי עיי"ש:
ד ויפה מנהג שלנו דאדרבה טוב להתפלל מבעוד יום קצת. ועיין פסקי תוס' מנחות סי' קי"ח, וז"ל ותחילת שעה י"א זמן ערבית וגאולה וק"ש קודם, והיו קורין ק"ש מבעוד יום וכו' עיי"ש היטב, ועי' תוס' לקמן כ"ז ע"א ד"ה דרב, שכתבו לר' יהוד' הוי זמן מעריב, שעה ורביע קודם הלילה עיי"ש. ודע מדברי רש"י ריש המס' ד"ה עד, שמביא דברי הירושלמי, א"כ למה קורין אותה בב"הכ מבעוד יום וכו' עיי"ש, וכן מהרא"ש בפ"ק סי' א', שכתב ונראה לקיים המנהג, שאנו סוברים כתנאים, שמקדימי' שעת ק"ש לצאת הכוכבים וכו', לפיכך נהגו העם לקרות ק"ש ולהתפלל קודם צ"הכ וכו' עיי"ש, מכל זה מוכח קצת כמנהג התוס' דהכא:
תוס' ד"ה עד פלג המנחה. תימא (א) מנא לי' הא וכו' וי"ל דר"י ס"ל דתפלת מנחה (ב) כנגד קטרת תקנה וכו' עכ"ל:
(א) מנא לי' הא. פי' מנ"ל לר' יהוד' דעד פלג המנחה אחרונה, דהיא י"א שעה חסר רביע, הוי זמן תפלת המנחה:
ב כנגד קטרת תקנה. ר"ל כנגד קטרת של בין הערבים, שנקרב' אחר תמיד של בין הערבים (רמב"ם פ"ו הי"א מה' תמידין). ומפורש כן בירושלמי דפרקין, והעתקתי דברי הירושלמי בשפ"ח לרש"י ד"ה מנחה קטנה עיי"ש. ולפי"ז הא דא"ר יהוד' בבריית' עד פלג המנחה, שהרי תמיד של הערבים קרב והולך עד פלג המנחה, לאו דוק' קרבן תמיד של בין הערבים קאמר, אלא "קטרת של בין הערבים קאמר:
דף כז.
ע"א גמר' שזו תדירה וזו אינה תדירה. ותדיר ואינו תדיר תדיר קודם (לקמן נ"א ע"ב). והטעם בדרך דרש י"ל כעין הטעם דגדול מצווה ועושה מאינו מצו' ועושה, לפי שמצטער יותר במצוה שמצוו' (תוס' קידושין ל"א ע"א), כך לפי שקשה עתיקי מחדתי', דידוע דיותר קשה לכוון כדבעי, למצוה שהיא תדירה מאינו תדירה, לפיכך תדיר קודם:
קשיא רישא מאי איכ' בין ר' יהוד' לרבנן. הא דנקט רישא, לאו דוק' נקט, דהא לאו רישא היא, אלא מצעת' היא, דהא פלוגת' דשחרית היינו רישא, ופלוגת' דמנח' היינו מצעת'. ודע דכאן נקט הש"ס מאי איכ' בין ר' יהוד' לרבנן, ולעיל נקט הש"ס ר' יהוד' היינו רבנן, אבל בדקדוקי סופרים בשם נוסח הכתב יד, גרס גם לעיל מאי איכ' בין ר' יהוד' לרבנן:
מי סברת דהא פלג מנחה. פי' "עד פלג מנחה דקאמר ר' יהודי:
שממאנין את הקטנה ושמשיאין את האשה ע"פ עד א' וכו'. לא נקט מעל ששמאנין "ועל שמשיאין כמו שנקט גבי ג' דברים האחרים שעל תרנגול שנסקל וכו' ועל יין בן מ' יום וכו' "ועל תמיד וכו', י"ל לפי שבשלשה דברים הללו, בא להעיד על מעשה שהיה. וראי' לרמב"ם שהעתקתי בד"ה ועל תמיד, נקט ל' על, משא"כ שנים הראשונים הלכת' נינהו:
ועל תרנגול שנסקל בירושלים וכו'. מסתבר דלאו דוק' בירושלים ממש נסקל, אלא בב"ד של ירושלים נגמר דינו ליסקל ונסקל בחוץ לעיר במקום הנסקלין:
ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. ואע"ג דאית' (עירובין ל"ב ע"א) דאין ב"ד מתעצלין בהקרבה, וא"כ למה איחרו כ"כ, אבל מיושב בפי' המשניות לרמב"ם (עדיות פ"ו מ"א), דז"ל אמרו בירושלמי בימי מלכות יון בזמן בית שני היו משלשלים להם שתי קופות של זהב, והעלו להם ב' כבשים, פעם אחת שלשו להם שתי קופות של זהב, והעלו להם ב' גדיים, באותו שעה האיר להם הקב"ה עיניהם, ומצאו ב' טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים, ועל אותה העיד ר' יהוד' בן בבא עכ"ל, אבל הראב"ד ז"ל כתב שם, וז"ל האי עדות דתמיד, מפי השמועה העיד, ולא מפי מעשה, שאם ראה תמיד שקרב בד' שעות, מאי סהדותי', דילמא כי אשתהי נמי לה' שעות, או לשש שעות, הם מקרבי לי' עכ"ל.
ודע די"ל דפלוגת' הרמב"ם וראב"ד, תלי' בפלוגת' הפוסקים אי לא ראינו הוה ראי', כמו שהביא הש"ך יור"ד סי' א' סק"א עיי"ש, דרמב"ם ס"ל דדבר כי האי גוונ' דשכיחי בכל יום, הוי לא ראינו ראי' כסברת מהרי"ק והאגור שם, וראב"ד ס"ל כסברת הבית יוסף, שמסיק וס"ל בכ"מ, לא ראינו אינו ראי':
א"ר כהנ' הלכ' כר' יהוד' הואיל ותנן בבחירותי' כותי'. יש לומר לפי שר' נחמן אמר (קידושין נ"ד ע"ב) הלכה כר"מ, הואיל ותנן בבחירותי' כותי', וכן א"ר נחמן (בבכורות כ"ו ע"א) הלכה כר' יהוד', הואיל ותנן בבחירותי' כותי' עיי"ש, וכאן ג"כ א"ר נחמן אף אנן נמי תנינא במשנה בעדיות כר' יהוד', על זה א"ר כהנא לר' נחמן לשיטתי', דאמר היכי דתנן בבחירותי' כותי', הלכת' כמותו, א"כ הכי נמי לר' נחמן בפלוגת' דהכא הלכה כר' יהוד', הואיל ותנן בבחירותי' כותי':
ועל תמיד של שחר שקרב בד' שעות מאן תנא להא דתנן וחם השמש ונמס וכו'. לכאור' למה ציין הש"ס כאן על משנה דעדיות, "ועל "תמיד "של "שחר "שקרב "בד' "שעות, והא קו' הש"ס לא קאי אמשנ' דעדיות, אלא אמתניתן דהכא, דהיא פלוגת' דר' יהוד' ורבנן. ועיין רש"י ד"ה ארבע שעות נמי צפר' הוא, דהא אמרת עד ועד בכלל, וגבי תמיד כתיב תעשה בבקר עכ"ל, משמע קצת דגם אמשנ' דעדיות קאי. ואפשר לומר הא דפריך מני אי ר' יהוד', עד ד' שעות נמי צפר' היא, קאי אר' יהוד' דמתניתן דהכא, וקאי ג"כ אר' יהוד' בן בבא משנה דעדיות:
להא דתנן ואם וגו'. משמע כאן דגם אמכילת' שייך לשון דתנן, דהא הך דרשא דחם השמש וכו' מכילת' היא ולא משנה, עיין מסורת הש"ס. ויש גורסין להא דת"ר וחם וכו' ודו"ק:
כשהוא אומר כחום היום. כלומר מצינו במקום אחר ששינה הכתוב בלשונו ואמר והוא יושב פתח האהל כחום היום (בראשית י"ח) וכו' עכ"ל רש"י, ציין רש"י מקרא זה לפי שהוא פסוק בתורה וכתיב מקודם. ובאמת כתיב עוד בלשון הזה (א) שמואל א' י"א ט' מחר תהי' לכם תשועה כחום השמש, (ב) שם פסוק י"א ויכו את עמון עד חום היום, (ואין כאן סתירה מדאמר בפסוק ט' כחום השמש, ובפסוק י"א כתיב חום היום, די"ל דישועה היה כבר כחום השמש, דהיינו בד' שעות והוסיפו להכות עוד בבני עמון עד חום היום דהיינו בשש שעות), (ג) שמואל ב' ד' ה', וילכו בני רימון ויבואו כחום היום אל בית איש בושת והוא שוכב את משכב הצהרים, ומפסוק זה ראי' לש"ס דהכא, דהא מפורש דחום היום היינו בצהרים שהוא בשש שעות. ועיין תורת משה פ' מקץ ד"ה כי אתי יאכלו בצהרים שהוא שעה רביעית וכו' עיי"ש, ועיין נגעים פ"ב מ"ב, וי"ל לשון קרא לחוד לשון משנה לחוד, והא דשש שעות נקרא צהרי', לשון צוהר שאז היום צוהר כשמש בצהרי', (ד) נחמי' ז' ג', ואומר להם לא יפתחו שערי ירושלים עד קום השמש, ופי' רש"י עד חום השמש, עד חצי היום שהיה היום גדול, ויש לעיין בדברי רש"י דקשי' מהכא ודו"ק:
איבעית אימא רבנן אמר קרא בבקר בבקר חלקוהו לשני בקרים, ואב"א ר' יהוד' האי בקר יתיר' להקדים לו שעה א'. פי' להקדים לו לקיטת המן שעה אחת, אבל בוקר דתמיד עד ד' שעות (ר"י עמדין).
והנה עוד כתיב י"א פעמים בתנ"כ בבקר בבקר, ואלו הן (א) שמות ל' ז' והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה, (ב) והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר, (ולפי סוגי' הש"ס יומא ע"ה ניח' דקאי על המן עיי"ש) (ג) ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר (והנה הא דכתיב גבי שני גזירי עצים וגבי קטורת ונרות עיין דף ל"ג ע"א במס' יומא), (ד) שמואל ב' י"ג ד' ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר הלוא תגיד לי, (ה) דברי הימים ב' י"ג י"א, ומקטירים לה' עולות בבקר בבקר ובערב בערב וגו', (ו) ישעי' כ"ח י"ט, מדי עברי יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבור ביום ובלילה וגו' ופירש"י בבקר בבקר כלומר תדיר עיי"ש, (ז) שם ישעי' נ' ד' יעיר בבקר בבקר וגו' (ח) יחזקאל מ"ו י"ג, (ט) שם י"ד, (י) שם ט"ו, (יא) צפני' ג' ה' משפטו בבקר בבקר יתן וגו', ולפי"ז במקומות הללו יש לפרשם לר' יהוד' ולרבנן למה כתיב הכפל בבקר בבקר ודו"ק:
אישתיק ולא א"ל ולא מידי. דרך הש"ס להאריך בכפל ל' זה:
מדרב צלי של שבת בע"ש מבעוד יום. כלומר מפלג המנחה דלמעלה דהיינו מי"א שעות חסר רביע, ועיין בש"ע אור"ח רס"ז ס"ב:
לא הוה מצלי עד אורת' ש"מ וכו'. פי' דאי הוה מותר להקדים ולהתפלל ערבית מבעוד יום, ודאי ר"ה ורבנן הוה מקדמי ומתפללי' השתא דלא אתמר הלכת' לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד וכו'. ולא משום ספיקא אמרינן כן, אלא דין גמור הוא, שמי שרוצה לסמוך על ר' יהוד', אין מזיחין אותו, וכן רבנן, זהו פסק הגמר', ובלבד שיעשה כן תמיד כתנא אחד, כמ"ש הרא"ש, וכן אית' סוף פ' כל הנשבעין, השתא דלא איתמר הלכת' וכו', האי דיינא דעבד וכו' עיי"ש, ושם לא שייך ספיקא, דא"כ האיך יעשה הדיין כר"א להוציא ממוחזק, הא בספק דממונא הדין המ"מח עליו הראי', וכן בתוס' (בב"ב ס"ב ע"ב) סוף ד"ה איתמר (נמוקי הרי"ב):
לבי גניבא. גניבא שם אדם, ואיקלע רב לביתו, ועי' בשפ"ח לגמר' לעיל כ"ה ע"א ד"ה גניבא:
והוה מצלי ר' ירמי' בר אבא לאחורי' דרב. פי' בתוך ד' אמות של אחורי דרב, ועלה מסיק הש"ס, דלר' ירמי' היה מותר, לפי שתלמיד חבר הוה, אבל תלמיד ממש תוך ד' אסור חוץ לד' שרי (יור"ד רמ"ב סט"ז):
ש"מ תלת. פי' מרב נשמע ב' דברים, דמתפללין של שבת בע"ש, ועוד דאסור לעבור כנגד המתפללין, ומר' ירמי' בר אבא נשמע דבר א', דמתפלל תלמיד אחורי רבו, ואפשר מה"ט לא נקט הש"ס, "ש"מ "מדרב "תלת, כדאית' פסחים ה' ע"ב, "ש"מ "מדר' "עקיב' "תלת:
והא"ר יהוד' אמר רב לעולם אל יתפלל אחורי רבו וכו' ותני' ר' אליעזר אומר המתפלל אחורי רבו גורם לשכינה וכו'. והא דהקדים להקשות מר"י אמר רב, ואח"כ מר' אליעזר, דקדים לרב, וי"ל לפי שהיה ר' ירמ' בר אבא תלמידו של רב, ומסתמ' ידע דברי רב רבו, לכן הקדים כן, ופריך ור' ירמי' היכי עביד הכי:
דף כ"ז ע"א רש"י ד"ה מתפלל של מנחה וכו'. רבנן לטעמייהו דאמרי תפלת המוספין כל היום (א) כמו של מנחה (ב) הלכך תדיר קודם וכו' (ג) ושל מנחה יש לה עוד שהות עד פלג המנחה עכ"ל:
(א) כמו של מנחה. עיין לקמן כ"ח ע"א רש"י ד"ה מתפלל של מנחה, ותוס' ד"ה הלכה:
ב הלכך תדיר קודם. משמע דדוק' בדבר ששניהם שווין בזמנם, מקדימ' לתדיר לשאינו תדיר, ועיין לקמן נ"א ע"א רש"י ד"ה תדיר ובשפ"ח שם ודו"ק:
ג ושל מנחה יש לה עוד שהות עד פלג המנחה. אפשר שפי' כן לפי שבש"ס אית', וזו (תפלת המנחה) אינה עוברת, לכן פרש"י לאו דאינה עוברת כלל, אלא שיש לה עוד שהות עד פלג המנחה:
רש"י ד"ה פלג ראשונה. של מנחה אחרונה (א) ועד בכלל (ב) ואע"ג דתנא יהיב סימנא לפלג אחרונה דקתני איזו פלג מנחה וכו' עכ"ל:
(א) ועד בכלל. מצינו בתפלת שחרית דלרבנן עד ולא עד בכלל (רש"י לעיל כ"ו ע"ב ד"ה עד), ולר' יהוד' עד ועד בכלל:
ב ואע"ג דתנא יהיב סימנא לפלג אחרונ' דקתני וכו'. פי' ר' יהוד' בבריית' לעיל כ"ו ע"ב, יהיב סימנ' לפלג אחרונ' אמרו והיא אחת עשרה שעות חסר רביע, ועיין בשפ"ח שם לגמר' ד"ה ואיזהו:
רש"י ד"ה שממאנין את הקטנה. קטנה שהשיאתה (א) אמה וכו' (ב) ואת אמה לא זכתה תורה וכו' (ג) אלא לאב שנאמר (דברים כ"ב ט"ז) ואמר "אבי "הנערה אל הזקנים את בתי נתתי לאיש הזה לאשה (ד) ומיהו רבנן תקינו לה קידושין להצריכה מיאון כדי שישאוה ולא תצא לזנות וכו' ואינה צריכה הימנו גט וכו' וא"ר אליעזר (יבמות ק"ט) (ה) מלמדין קטנה זו שתמאן בבעלה וכו' ותעשה כל בעילותיה כאילו הן של זנות כדי להתיר את בעלה ליבום את אחותה וכו' והעיד ר' יהוד' בן בבא (ו) ביום שנשנית עדיות שהלכה כר"א עכ"ל:
(א) אמה. וכן אחיה וקרוביה (סנהדרין ב' ע"א ד"ה מיאונין ורמב"ם פי"א מה' גירושין ה"ז):
ב ואת אמה לא זכתה תורה וכו'. בדרך אגדה י"ל הטעם, משום כעין המשל, דנשים אומרות טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלתא (קידושין מ"א ע"א), וא"כ שמא אמה בזו לא דייק' למנסבא. והיינו טעמ' ג"כ באחי' וקרובי', דפעמים כדי לפטרה, לא דייקו, ויתנו אותה לאינו הגון לה:
ג אלא לאב. זכתה תורה בקטנותה ובנערותה (רש"י כתובות מ"ו ע"ב):
ג ואינה צריכה הימנו גט. פי' גט אשה, אבל גט מיאון צריכה, שכותבין לה שנים הללו שמיאנה בפניהם, וכל הענין מיאון, ונוסח גט מיאון, מפורש ברמב"ם ה' גירושין פי"א ה"י עיי"ש:
ה מלמדין קטנה זו שתמאן בבעלה וכו' ותעשה כל בעילותי' כאילו הן של זנות וכו'. ואע"ג דאין אומרין לאדם חטא חטא קל כדי שיזכה חבירך (שבת ד' ע"א), י"ל משום דקטנה היא, ולגבה בענין זה דייק', אפילו חטא קל לא חשבינן לה ודו"ק:
ו ביום שנשנית עדיות. והוא ביום שהקימו לר' אלעזר בן עזרי' לנשיא (לקמן כ"ח ע"א):
רש"י ד"ה על פי עד א'. שאמר לה מת בעליך במדינת הים (יבמות קכ"ב) עכ"ל, אף דמדינא צריך ב' עדים, הכא משום עגונא, סמכו אחזקה, דאשה דייק' ומנסבה (ת"י):
רש"י ד"ה שנסקל תרנגול. שניקר קדקדו של תינוק במקום שהמוח רופס וכו' עכ"ל, ומפורש כן בירושלמי עירובין פ"י להלכה א' (יפה עינים). רופס, ובירושלמי גרסינן רופף, ופי' רך:
רש"י ד"ה ועל יין בן מ' יום. שיצא מכלל יין מגתו וכו' וקרינן בי' נסך שכר (במדבר כ"ח) עכ"ל, פי' דדרשינן (ב"ב צ"ז) נסך שכר יין המשכר, פרט ליין מגתו:
רש"י ד"ה הלכה כר' יהוד' דמתניתין דאין תמיד של שחר קרב לאחר ד' שעות וה"ה לתפלה עכ"ל, פי' דבמתניתן פליגי רבנן ור' יהוד' לענין זמן תפלה, ובתוספתא (לעיל כ"ו ע"ב) פליגי רבנן ור' יהוד' ג"כ לענין זמנו של התמיד, מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר וכו', אבל במתניתין לא פליגי רבנן ור' יהוד' בפירוש לענין זמן תמיד של שחר ודו"ק:
רש"י ד"ה בבחירתא. עדיות קרי בחירתא שהלכה כאותן עדיות עכ"ל, מל' רש"י משמע קצת דקריאת שם המסכת' הוא עדיות, בנקודת צירי, ובעל תפארת ישראל כתב ריש מס' עדיות, דנקודתו בחירק, ועיי"ש האיך שרי לומר על פרק או מס' שהוא עדיות ויפה וטוב עיי"ש. וז"ל הערוך ערך בחר, בבחירתא, פי' מסכ' דעדיות, שהלכותיה מובחרות מקובצות מכל המשנה, ונשנית ביום שהושיבו את ר"א בן עזרי' בראש, שסילקו שומר פתח בית המדרש, ונכנסו כל תלמידי חכמים, וכל א' העיד מה ששמע מרבו עכ"ל:
רש"י ד"ה כשהוא אומר כחום היום וכו' עכ"ל, עיין בשפ"ח לגמר' ד"ה כשהוא:
רש"י ד"ה מני. הא דמשמע דארבע לאו בקר הוא דהא כתיב (שמות ט"ז כ"א) וילקטו אותו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס וכו' עכ"ל:
תוס' ד"ה ת"ש וכו'. ולא גרסינן אימ' סיפא וכו' שאינו במשנה (א) שדברי ר' יהוד' שאמר עד ז' שעות אינה במשנה וכו' דהכי פי' (ב) דעבד כר' יהוד' דאמר מפלג המנחה לילה הוא וכו' עכ"ל:
(א) שדברי ר' יהוד' שאמר עד ז' שעות אינה במשנה. אלא מדברי התוספתא היא, והעתקתי ל' התוספתא בשפ"ח לגמר' לעיל כ"ו ע"ב ד"ה ואיזהו עיי"ש, והנה בנוסח שלפנינו גרסינן אימ' סיפא:
ב דעבד כר' יהוד' דאמר מפלג המנחה לילה הוא וכו'. עיין בתוס' ריש ברכות ד"ה מאימתי, ובתוס' לעיל כ"ו ע"ב ד"ה יעקב:
תוס' ד"ה דרב צלי של שבת בע"ש. תימ' דאמרינן בשבת כ"ג ע"ב (א) ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר וי"ל וכו' וטעמ' משום דס"ל כר' יהוד' וכן הנך דלקמן (עמוד ב') וכו' (ב) אע"פ כן וכו' וכן לענין (ג) תוספת שבת ויו"כ דקיי"לן שהוא מן התורה וכו' עכ"ל:
(א) ובלבד שלא יקדים וכו'. עיין בשבת שם, דאית' כן לענין הדלקת הנר, וכן כתב בש"ע רס"ג ס"ד, דז"ל לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול, שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וכו' עיי"ש, ואפשר גבי תפלה לא שייך לומר כן ודו"ק:
ב אע"פ כן וכו'. בתוס' שלפנינו איכא ב' גירסות, א) אע"פ כן אסור לעשות מלאכה במ"ש מיד לאחר פלג המנחה וכן לענין תוספת שבת ויו"כ דקיי"לן שהוא מן התורה א"כ לא צריך שיעור גדול כ"כ, ב) אע"פ כן אין אסור לעשות מלאכה בע"ש מיד לאחר פלג המנחה וכן לענין תוספת שבת ויו"ט ויו"הכ דקיי"לן שהוא מן התורה אפ"ה לא צריך שיעור גדול כ"כ. וז"ל מהרש"א וכן לענין תוספת שבת ויו"כ, ר"ל כמו דלענין מלאכה במ"ש, לא אמרינן דהוי לילה, הכי נמי לענין תוספת שבת יו"כ בע"ש ובערב יו"כ, דהוי נמי מילי דאוריית', לא אמרינן דהוי לילה לאסור בשיעור גדול כ"כ, דהיינו מפלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם הלילה, דלא ס"ל ר' יהוד' אלא לענין תפלה וקבלת שבת דרבנן ועיין ברא"ש עכ"ל. ולפי דברי מהרש"א הך וכן לענין תוספת שבת ויו"כ, קאי אערב שבת וערב יו"כ, ולמדו התוס', ערב שבת ממוצאי שבת:
ג תוספת שבת ויו"כ דקיי'"לן שהוא מן התורה וכו'. כדאית' (בר"ה ט' ע"א) דיליף לי' מדכתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם עיי"ש, ועיין ברא"ש דפרקין סי' ו':
דף כז:
ע"ב גמר' אל יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו וכו' כנגד רבו, פי' בצד רבו, ועיין בש"ע אור"ח סי' צ' סכ"ד, די"א היינו במתפלל ביחיד, אבל בצבור אם כך הוא סדר ישיבתו מותר להתפלל לפניו או לאחריו, ואם הרחיק ד' אמות הכל מותר עיי"ש.
ואל יתפלל דנקט לאו דוק', אלא ה"ה שאסור להלוך כנגד דהיינו בצדו של רבו, אלא יתרחק לאחר רבו, ולא יהי' מכוון כנגד אחוריו, אלא יצדד עצמו לצד אחר (יור"ד רמ"ב סט"ז):
החולק על ישיבתו של רבו. פי' שקובע לי מדרש, ויושב ודורש ומלמד שלא ברשות רבו, ורבו קיים, אפילו במדינה אחרת (יור"ד רמ"ב ס"ב כפי' הרמב"ם):
והאומר דבר שלא שמע מפי רבו. ז"ל יור"ד רמ"ב סכ"ד, לא יאמר דבר שלא שמע מרבו, עד שיזכיר שם אומרו עכ"ל, והטעם לפי שסתם מה שתלמיד אומר, סוברים השומעים, שמפי רבו שמע, ואם לא שמעו מפיו, צריך להודיע מפי מי שמע (ש"ך שם סקמ"ג) גורם לשכינה שתסתלק מישראל. בדרך דרש י"ל דאית' בקידושין ל"א ע"א, בזמן שאדם מכבד אביו ואמו, אמר הקב"ה מעלה אני עליהם, כאלו דרתי ביניהם וכבדוני, ובזמן שאדם מצער אביו ואמו, אמר הקב"ה יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם וכו' עיי"ש, הרי מי שאינו מכבד אביו ואמו, גורם ש שכינה מסולקת מישראל, כל שכן בזמן שאינו מכבד "רבו, שהוא קודם בכיבוד מאביו ואמו, והנה בהנך ד' דברים במתפלל אחורי רבו, "ונותן שלום לרבו. "ומחזיר שלום לרבו, "וחולק על ישיבתו של רבו, בכל אלו בפשיטות אינו מכבד לרבו, לכן גורם ששכינה מסולקת מישראל:
שאני ר' ירמי' בר אבא דתלמיד חבר הוה והיינו דקא"ל ריב"א לרב מי בדלית וכו' ולא אמר מי בדיל מר. תלמיד חבר, פי' שנתגדל בתורה ונעשה חבר לרבו דהיינו שהוא קרוב להיות גדול כרבו (רמ"א ס' רמ"ב ס"ד), ורמב"ם כתב בפ"ה מהת"ת ה"ט (רמ"א שם) אם לא למד ממנו רוב חכמתו הרי זה תלמיד חבר עיי"ש. ועיין ביור"ד רמ"ב ס"ל דז"ל אבל אם לא למד רוב חכמתו ממנו, אינו חייב בכל אלו הדברים, אבל עומד מלפניו משיגיע לד' אמותיו, אפי' לא למד ממנו אלא דבר אחד בין קטן בין גדול עומד מלפניו וכו' עיי"ש.
ויש לדקדק הא לעמוד מפניו מי שמגיע לד' אמותיו, הוא בכל ת"ח אפילו לא למד ממנו כלום, כמפורש ביור"ד סי' רמ"ד ס"א וס"ב, דז"ל מ"ע לקום מפני כל חכם, אפילו אינו זקן, אלא יניק וחכים, אפילו אינו רבו, רק שהוא גדול ממנו, וראוי ללמוד ממנו, מאימתי חייב לקום מפניהם, משיגיע לתוך ד' אמותיו וכו' דבעינן קימה שיש בה הידור, והיינו בתוך ד' אמותיו, שמוכח מילת' שמלפניו הוא עומד עיי"ש ודו"ק:
והיינו דקא"ל ר"י בר אבא לרב מי בדלת וא"ל אין בדילנא, ולא אמר מי בדיל מר. הא דהביא הש"ס א"ל אין בדילנא משום דגופ' דעובד' הכי הוה.
א"נ לאשמעינן דלא תימ' דקפיד רב, דלא א"ל ר"י בר אבא מי בדיל מר.
א"נ משום דרצה להקשות ומי בדיל:
והא"ר אבין פעם אחת התפלל רב של שבת בע"ש וכו' ועדיין לא חשכה. ולעיל בעמוד א' משמע דרב לא הקדים בע"ש יותר מקודם מפלג המנחה, עיין בתוס' ד"ה דרב צלי:
התפלל רב של שבת בע"ש וכו' ויצא ושנה לן פרקין. משמע דרב למד עם תלמידיו וקבע ב"המד בע"ש סמוך לשבת, דהא כעין זה אית' (לעיל י"א ע"ב), והנה בתינוקת של בית רבן לא אמרינן כן, דז"ל הרמב"ם בפ"ב מה' ת"ת ה"ב, ולא יבטלו התינוקת כלל, חוץ מע"ש ויו"ט בסוף הימים ובי"ט וכו' עיי"ש ודו"ק:
אבידן שם אמורא אבא ודן שמו ולישנא קלילא קרי לי' אבידן (ערוך ותוס' יבמות ק"ה). ודע דנכון לגרוס אבדן, והוא היה תורגמן של רבי, כדאית' בירושלמי ברכות פ"ד ה"א, רבי מפקד לאבדן, פי' רבי ציוה לאבדן מתורגמי' שלו עיי"ש. והיינו דאמר כאן "אבדן, ובאו ושאלו את "רבי:
אומר קדושה על הכוס או אינו אומר וכו'. פי' רב שהתפלל של שבת בע"ש, היה אומר קדושה על הכוס קודם הלילה, ואוכל בקידוש זה, או אינו אומר קדושה על הכוס עד שחשכה, ומסיק הש"ס מתפלל ומקדש על הכוס ע"ש מבעוד יום, אע"פ שלא נכנסה שבת עדיין. וכן במ"ש מתפלל ומבדיל על הכוס כשהוא אנוס, אע"פ שעדיין היא שבת, ואחר שחשכה עושה מלאכה ע"י הבדלה זו, שמצות זכירה לאומרה בין בשעת כניסתו ויציאתו, בין קודם לשעה זו כמעט (רמב"ם ה' שבת פכ"ט הי"א):