אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק תפלת השחר › דף כט:

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק תפלת השחר · דף כט:

דף כט.

ע"ב גמר' טעה ולא הזכיר ר"ח בעבודה וכו'. כגון בתר דסיים המחזיר שכינתו לציון, נזכר שלא זכר ר"ח, חוזר לתחלת רצה, אבל בש"ע תכ"ב ס"א ז"ל, אם לא אמר יעלה ויבא ברצה, אם נזכר קודם שהתחיל מודים, אומר במקום שנזכר עיי"ש, וכבר עמד בזה בצל"ח עיי"ש ודו"ק:

א"ל מנא לך הא. משמע דר' תנחום א"ל לר' פפא ולעיל מינה גרסינן א"ר פפא הא דאמרן סיים חוזר לראש וכו', ולא נקט א"ל ר' פפא וכו' ודו"ק:

כל מי שאינה אומרה בלשון תחנונים. פי' כעני המבקש בפתח בבקשה ובתחנונים ובנחת (מל' ש"ע צ"ח ס"ג):

מצוה להתפלל עם דמדומי חמה מאי קראה ייראוך עם שמש. ורמז לדבר "ייראוך עם שמש" בגמטרי' "תתקצ"ז" כמנין "דמצוה להתפלל עם דימדומי חמה". דמדומי, הוא מלשון ערב (ערוך) ל' שמעורב היום עם הלילה:

בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה וכו'. פי' דמהלך במקום סכנה עובר על ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ומזכירין לו עונותיו, ומפני זה מתמלא עליו עברה (מפרשים עי' נוד' ביהוד' יור"ד סי' י'):

ת"ר המהלך במקום גדודי חי' ולסטים מתפלל תפלה קצרה ואיזהו תפלה קצרה ר' אליעזר אומר וכו' ר' יהושע אומר וכו'. הנה במשנה כאן משמע דר' יהושע בלבד מתיר להולך במקום סכנה, להתפלל תפלה קצרה, אבל לא ר' אליעזר, וכאן בתוספתא "אף "ר' "אליעזר מפרש נוסחת תפלה קצרה להולך במקום סכנה. אבל מתורץ הענין במה שכ' בצל"ח, לכאור' ר' יהושע במתניתן אומר ההולך במקום סכנה מתפלל "תפלה "קצרה "הושע "ה' את עמך וכו' בכל פרשת העבור וכו', וכאן בבריית' א"ר יהושע "תפלה "קצרה "שומע "שועת וכו', ויש ליישב דבמקום סכנה במשנתינו, הוא שיש קוצים וברקנים ופחתים בדרך, שיש סכנה מצד המקום, ולא מחמת חיות ולסטים, לכן די בתפלת הושע ה' וכו', שלא ישגה בהם ע"י העלמת עין ושכחה מלהשמר עצמו, אמנם סכנה בבריית' הוא מחמת חיות ולסטים, שאין די במה שאדם משמר עצמו, בפרט "נגד "לסטים "שהמה "בעלי "בחירה, לכן צריך להעמיק בתפלה ביותר, והיינו שפרש"י ד"ה שועת לשון גניחה יותר מתפלה, פי' לפי שבבריית' איכ' סכנה יתירה מבמשנה, לכן אמר ר' יהושע כאן נוסח' אחרת לתפלה קצרה עיי"ש בצל"ח, ולפי"ז היינו טעמ' ג"כ דר' אליעזר בבריית'. ודע דבתוספתא לא הביא לא מילתא דר' יהושע ולא ראב"צ:

שתתן לכל א' וא' כדי פרנסתו ולכל גויה וגוי' די מחסורה. י"ל כנגד מה שנקט בתוספתא, המהלך במקום גדודי "היה "ולסטים וכו', מתפלל נוסחא זו, "כנגד הלסטים מתפלל, "שתתן "לכל "א' "וא' כדי פרנסתו, שלשון פרנסה משתמ' כל בקשת צרכי האדם (כרש"י גיטין י"ב ע"ב), ומאמר שיהי' כן גם ללסטים, ודאי לא ילכו ללסטם את הבריות, וכנגד גדודי "החיות, מתפלל, ולכל שגויה וגוי' די מחסורה, שמסתמ' כשיש לחיות פן. אינם אורבים על האדם. ואפשר לפי שתפלה זו כולל הכל כמו שפרשנו, לכן הלכה כאחרים:

א"ר הונא הלכה כאחרים. וכעין זה לעיל ט' ע"ב, ולקמן מ"ז ע"ב:

א"ל אליהו לר' יהוד' וכו'. אליהו היינו אליהו הנביא, ועי' בשכ"ח לעיל ב' ע"א לגמר' ד"ה בא אליהו זכור לטוב:

דף כ"ט ע"ב רש"י ד"ה תחנונים. כגון אלהי נצור וכו' שאנו אומרים בעמידה אחר תפלה עכ"ל, משום שיש עוד נוסח אחרינא (כדלעיל ט"ז י"ז), לכן נקט פרש"י "כגון, דל' כגון שייך היכא דאיכ' טובה. ומה שפרש"י שאנו אומרים "בעמידה, משמע דהיו מי שאמרו תחנונים "מיושב, וכדמשמע מתוס' לעיל ע"א ד"ה מפני עיי"ש, עיין טור קכ"ב וקכ"ג ודו"ק:

רש"י ד"ה שאינו מתפלל עם דמדומי חמה. ואינו מקפיד לחזור אחר שעת מצוה ועת רצון עכ"ל, פי' דעם דמדומי חמה שהוא כנץ החמה שבשחרית אחרי הנצה מיד היא "אדומה וכן ערבית סמוך לשקיעתה (מהרש"ל), אז בשחרית צדיקים מקבלים עליהם עול מ"ש, היפך השוטים שעושין שטוותן שמשתחוי' לחמה, לכן הוי עת רצון לצדיקים, ועת זעם לרשעים (ועיין בשפ"ח לעיל ט' ע"ב לגמר' ד"ה ותיקין). והנה כאן מר' יוחנן קיימינן, ולעיל ח' ע"א א"ר יוחנן אימתי "עת "רצון "בשעה "שהצבור "מתפללין ודו"ק:

רש"י ד"ה אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברת. והכי משמע בכל ענייני פרישת העבור "כגון "עברה "בעברה עכ"ל, והנה יש גורסין בפרש"י "כגון " עברה "ועברה, ורצה לומר בכל פירוש שיש למלת עברה, בין לפירוש שהוא לשון "רוגז, וכלשון המקרא (דברים ג' כ"ו) ויתעבר ה' בי למענכם, והכונ' שגרמו בדרכיהם שאתה מתמלא עליהם ברוגז כאשה עוברת, בין לפירוש שהוא לשון "עיבור, והכונה שאתה מצערם לפי שעה ולהטיב באחריתם, וכאשה עוברת שיש לה צער לפי שעה ואח"כ היא בשמחה, בכל שני הפירושים יהיו כל צרכיהם לפניך (מפרשים):

רש"י ד"ה והטוב בעיניך עשה. אתה להם וכדוגמ' זו מצינו (שופטים י') וכו' עכ"ל, בענין כשלחמו פלשתים ובני עמון עם ישראל, ותקצר נפשם של ישראל שם כתיב (שופטים י' ט"ו) ויאמרו בני ישראל אל ה' חטאנו עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך אך הצילנו נא היום הזה, ורש"י ז"ל נקט כאן בקיצור:

רש"י ד"ה שועת. ל' גניחה יותר מתפלה עכ"ל, גניחה הוא האדם הגונח מלבו כדרך החולים שמאריכין בגניחותיהן (רש"י ר"ה ל"ג ע"ב):

רש"י ד"ה לא תרתח ולא תחטי. לא תכעוס שמתוך הכעס אתה בא לידי חטא עכ"ל, וכדאית' (פסחים ס"ו ע"ב) כל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו וכו' עיי"ש, וכפרש"י (במדבר ל"א כ"א) כיון שבא משה לכלל כעס בא לידי טעות עיי"ש, ואם ברבינו כך, אינש אחרינ' עאכ"וכ:

רש"י ד"ה המלך בקונך. טול רשות עכ"ל, דהא אי אפשר לפרש כפשוטו שיתיעץ אם יצא או לא, דהא איך ידע אם נתנו לו רשות מן השמים, אבל במפרשים פי' שיכול לידע כשגורה תפלתו בפיו, וכר"ח בן דוס' לקמן ל"ד ע"ב, וודאי דלאו כל אדם זוכה למדרגה כזו, אבל אליהו בישר לר' יהוד' שהוא בעל מדרגה זו עיי"ש בצל"ח, ועי' בעטרת זקנים סי' ק"י, ובשפ"ח לעיל ג' ע"ב לרש"י ד"ה ונמלכין בסנהדרין:

תוס' ד"ה הא דאדכר אחר שומע תפלה. אז וכו' וכן משמע בירושלמי וכו' ומיהו בירושלמי פליג אגמר' דידן וכו' ובירושלמי קאמר היה עומד בטל וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי ברכות פ"ח להלכ' ב' ר' זעיר' בשם ד' חנינא היה עומד בגשם, והזכיר של טל, אין מחזירין איתו, בטל, והזכיר של גשם, מחזירין אותי, א) וחתני בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר, לא דמי ההוא ב) דמיקל, לההוא דלא מצלי ולא מיקל, בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו, והתני אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בת"המ, מחזירין אותו, בההיא דלא אידכר כלל לא טל ולא מטר, ר' זעיר' בשם ר"ח אם לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפלה, ודכוות' אם לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, אומרה בשומע תפלה, מה אם שאלה שהוא מדוחק, אומרה, בשומע תפלה, אזכרה שהיא מרויח לא כל שבכ, וחתני אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בת"המ מחזירין אותו, א"ר אבדימי אחוי דר' יוסי בשלא אמר בשומע תפלה, איכן הוא חוזר כדמר ר', שמעון בר ווא בשש ר' יוחנן בראש חדש אם עקר את רגליו חוזר לכתחילה, ואם לא חוזר לעבודה, אוף הכא אם עקר את רגליו חוזר לכתחילה, ואם לאו חוזר לעבודה בשומע תפלה:

פי' פני משה:

היה עומד בגשם. בימות הגשמים שמזכירין גשם והזכיר של טל שאמר משיב הרוח ומוריד הטל אין מחזירין אותו ולקמן פריך עלה:

בטל. היה עומד בימות הקיץ שמזכירין טל ולא הזכירו אלא הזכיר של גשם מחזירין אותו:

והתני. בבריית' בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכירן לעולם אלא אם רצה וכו' ואמאי קאמרת דמפני שלא הזכיר של טל מחזירין אותו:

לא דמי לההוא דמיקל לההוא דלא מצלי ולא מיקל. כלומר לא כדא סלק' דעתך דמשום שלא הזכיר טל מחזירין אותו דלא היא אלא טעמ' מפני שהזכיר של גשם שלא בזמנו והוא סימן קללה ואם לא היה אומר כלום לא טל ולא גשם ודאי אין מחזירין אותו דלא דמי להאי דמקלל ומזכיר הדבר שלא בעונתו לזה שאינו מתפלל ומזכיר כלום ולא מקלל מידי והלכך אם לא הזכיר כלל בימות הקיץ אין מחזירין אותו דלא חייבי חכמים להזכיר בטל וברוחות אבל אם הזכיר גשם מחזירין אותו:

בגשם וכו'. והשתא פריך ארישא דקאמר בימות הגשמים אם הזכיר של טל ולא הזכיר של גשם אין מחזירין אותו והתני בתוספתא דפ"ג דאם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורת גשמים בת"המ מחזירין אותו אלמא דשאלה והזכרה מעכבין הן:

בההוא דלא אדכר לא טל ולא מטר. התם מיירי שלא הזכיר כלל לא טל ולא גשם והלכך מחזירין אותו אבל הכא מכיון שהזכיר לטל אע"פ שלא הזכיר גשם אין מחזירין אותו:

אם לא שאל וכו' ודכוות'. בעיא היא אי נימ' דכוות' נמי בהזכרה אם לא הזכיר גשם בת"הם שאומרה בשומע תפלה וקאמר הש"ס דמאי תיבעי לך ק"וח הוא:

מה אם שאלה שהוא מדוחק. כלומר הרי שאלה שהיא בקשה על הצורך והדוחק שהזמן צריך לגשמים ולפיכך תקנוהו בברכת הפרנסה ואפ"ה אם לא אמרה במקום שתקנוהו מהני לאומרה בשומע תפלה וא"צ להחזירו, אזכרה שהיא מרויח שאינה אלא דרך שבח למקום שמוריד הגשם בזמנו ואינה בקשה על הצורך והדוחק לא כל שכן דמהני אם אומרה בשומע תפלה:

והתני הא דלעיל לא שאל וכו'. שמחזירין וקס"ד דכשלא הזכירן במקום שתיקנו אותן צריך הוא להחזיר ומשני ר' אבדימי בשלא נזכר לאומרן בשומע תפלה קאמר שמחזירין אותו כדאמר ר"ש בר ווא לקמן בהלכה ג':

בר"ח אם לא הזכיר מעין המאורע אם עקר רגליו וכו' ואם לאו חוזר לעבודה. בשומע תפלה חוזר לשומע תפלה ואומרה ואח"כ עבודה וכו':

א) והתני בטל וברוחות וכו'. ברישא פריך על הא דסיים, בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו, ובתר הכי פריך על רישא, היה עומד בגשם, והזכיר של טל אין מחזירין אותו וכו':

ב) דמיקל. שקילל, שהרי גשמים שלא בעונתם סימן קללה הם:

תוס' ד"ה טעה ולא הזכיר וכו'. ובה"ג פי' וכו' עכ"ל, ז"ל בעל הלכות גדולות סוף פ"ד מח' ברכות והיכא דטעה יחיד, א) ולא אדכר דר"ח, בין בעפרא, ב) בין במוסף, בין במנחה, ג) חדר מעלי', בין איתי' לשליחא דציבורא, ובין לא איתי', ואי אית' לשליח' דציבורא, ואזיל ומכוין דעתי' ושמע כולי' עלותי' משליח' דציבורא, ד) מרישא עד סיפא, נפק ידי חובת' אבל היכא דעלי ערבית, ולא אדכר דר"ח, אין מחזירין אותו דא"ר ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ר"ח בערבין, אין מחזירין אותו, לפי שאין מקדשין את החדש אלא ביום, והני מילי בר"ח, אבל טעה ולא אדכר דשבתא ודיום טוב או דחולו של מועד בערבית, מהדרינן לי', ואע"ג דקיי"לן דתפלת ערבית רשות, ה) ח"מ היכא דלא קבעי עלויי, דלא מטרחינן לי', אבל טרח ועלי לי', ולא אדכר דשבתא וביו"ט ודחולו של מועד, קבלה ושויה עליה חובה, והדר מעלי, לבר מר"ח, דלא הדר מעלי, דאין מקדשין את החדש אלא ביום, ו) ושליח צבור כי טעי בכל התפלות מהדרינן לי', ומצלי לבר מן תפלת שחרית, דלא מטרחינן לי' למיהדר, חדא מפני טורח ציבור, ועוד שהרי תפלת המוספין לפניו עכ"ל בה"ג:

א) ולא אדכר דר"ח. ה"ה בחול המועד או בכל דבר שצריך לחזור בשבילו (ש"ע קכ"ד ס"י):

ב) בין במוסף. כגון שהתפלל אתה חונן (כדפרש"י לקמן ל' ע"ב ד"ה טעה):

ג) חדר מצלי וכו' ואזיל ומכוין דעתי' וכו'. מלשון בה"ג משמע דתלוי' בדעתו של זה הטועה, ואם אינו רוצה לצאת, בחזרת תפלה מש"צ, יכול לחזור ולהתפלל, אבל מדברי התוס' שכתבו בשם בה"ג, אבל בצבור אינו חוזר, מפני ששמע מש"צ, משמע דאסור לו לחזור, דאינו תלוי בדעתו, ועיין בש"ע סי' קכ"ד ס"י, ובמגן אברהם שם סקט"ז ומחבר סי' תקפ"ט ס"ט:

ד) מרישא עד סיפא. פי' כאדם שמתפלל לעצמו ולא יפסיק ולא ישיח ופוסע ג' פסיעות לאחריו (ש"ע קכ"ד):

ה) ה"מ היכא דלא קבעי צלויי וכו'. עיין ברא"ש בפרקין סי' ב' מה שכתב בזה:

ו) וש"צ כי טעי וכו'. פי' אפילו בתפלתו שהתפלל בקול רם (ש"ע קכ"ז ס"ג):

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה