שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
פרק תפלת השחר · דף כט.
ע"א גמר' ולא העלוהו. פי' לא סלקוהו מהתיבה, אלא גמר תפלת י"ח, בלא סיום ברכת צדוקים. והא דאמר לשון ולא העלוהו, לפי שמצוה להתפלל במקום נמוך, וכמו שפרש"י (ר"ה ל"ב ע"א) ד"ה "יירד "לפני "התיבה, לפי שמצוה להתפלל במקום נמוך, נקט ירד לפני התיבה עיי"ש, והיינו נמי הל' "מעלין אותו "ואין "מעלין אותו:
בברכת הצדוקים. ובירושלמי סוף פ"ה אית' ה"ה כשטעה במחיה המתים ובבונה ירושלים מסלקין אותו, כמו בברכת ולמלשינים:
בברכת הצדוקים וכו' חיישינן שמא "מין הוא. ולא נקט שמא "צדוקי הוא, לפי דצדוקי ומין חדא הוא, וכעין שפרש"י (גיטין מ"ה ע"ב) "מין, יהודי שאינו מאמין לדרז"ל עיי"ש, וכעין זה פי' הרמב"ם לפרקי אבות פ"א במשנה אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק וכו' עיי"ש:
אמר אביי גמירי. ופי' גמירי, למדתי מרבותי (עיין רש"י סוכה מ"ז ע"א). והגה שם בסוכה ר' יוסף אמר לשון גמירי, לכן אביי שתלמידו של ר' יוסף היה, ג"כ אומר בלשון שנהג בו רבו:
הוא ינאי הוא יוחנן. הנה יוחנן בן שמעון בן מתתיהו בן יוחנן כהן גדול, מלך שנת ג' אלפים תרמ"ב לבריאות העולם וזה היה ל"ה לחשמונאים, ונקרא ג"כ הורקנוס וגם נקרא "ינאי, ותלמי מלך מצרים בימיו היה, ועשה עמו מלחמות, בשנת ד' למלכותו, והוא שנת ג' אלפים ותרמ"ו לבריאת העולם, עלה אנטיוכס פיפיאוס על ירושלים וכו' לבסוף ישבו ישראל בימי יוחנן השקט מאד וירבו ויעצמו מאד, והרס עיר שומרון מטרפולין לצדוקים והרס מקדש הצדוקים והכותים שעשו בהר גריזים, ועשה משתה לחכמים והיה שם כסיל א' ושמו אלעזר פועירא (עי' קידושין ס"ו ע"א) ואמר למלך הורקנוס די לך כתר מלכות, והיו לוחשין שהמלך חלל, שאמו היתה נשבית בהר המודעית, ויקצוף ויהרוג עם רב מהפרושים, והכסיל אלעזר שרף, ויעבור קול במלכותו לנהוג מנהג הצדוקים ובייתוס, והמלך זקן ולאחר ששימש בכהונה גדולה מ' שנה נעשה צדוקי ומלך עוד כ"ו שנים (סדר הדורות לאלף הרביעי):
אבל התחיל בה גומרה. גומר' לתפלת י"ח אף שלא גמר ברכת הצדוקים:
הני ז' דשבת' כנגד מי. משום דפריך (לעיל כ"ח ע"ב) הני י"ח כנגד מי, פריך נמי לז' דשבת' כנגד מי, ומשני דבאותו מזמור, שתקנו כנגדו י"ח ברכות, נגד אותו מזמור תקנו נמי ז' דבשבת, אלא די"ח דימי חול, תקנו כנגד האזכרות שבמזמור, וז' דשבת תקנו נגד מנין "קול שבאותו מזמור:
הני ט' דר"ה כנגד מי. פי' ט' ברכות דתפלת מוסף כנגד מי, ואין להקשות והא צריך להזכיר מלכיות זכרונות ושופרות דיליף מקרא (ר"ה ל"ב ע"א), די"ל דיכול היה לכללם כולם בברכה אחת ודו"ק:
הני כ"ד דתענית וכו'. פי' כדאית' (תענית ט"ו ע"א) סדר תענית כיצד וכו', ואומר לפניהם כ"ד ברכות, י"ח שבכל יום, ומוסיף עליהם עוד שש וכו' עיי"ש:
אי הכי כל יומ' נמי נימרינהו. פי' כל יומ' נמי נימרינהו כ"ד ברכות בתפלה:
אנן נמי ביומ' דרחמי וכו'. פי' ביום שצריכי' לרחמי', דהיינו ביום התענית אמרי להו:
טרם נקרא אתה תענה. פי' נגד שומע תפלה, ואע"ג שמסיים בא"י שומע תפלה, אפ"ה אומר טרם נקרא אתה תענה. והטעם דשייך לומר כן, י"ל לפי שהתפלל רק תפלת הביננו, ולא התפלל התפלה הראוי' ולא ביקש כל צרכו, לכן מסיים ואומר, הלא מידתך "טרם "נקרא "אתה "תענה, כך תענה, ליתן כל צרכינו, אף שלא קראנוך עליהם, (וכעין שכ' מהרש"א לקמן ע"ב ד"ה צרכי עמך מרובים עיי"ש). ועיין בטור סי' ק"י שמסיים טרם נקרא אתה תענה טרם נדבר אתה תשמע כי אתה ה' עונה ומציל בכל עת צרה וצוקה פודה ומציל בא"י שומע תפלה עכ"ל:
לייט עלה אביי וכו'. ובנוסח הכתב יד הגירס' לייט אביי אמאן דמצלי הביננו:
ונימר' ברכה רביעית בפני עצמה וכו'. פי' קודם ברכת הביננו, אחר ברכת האל הקדוש, יאמר הבדלה ברכה ד' בפני עצמה:
ונימר' ברכה ד' בפני עצמה מי לא תנן רע"א אומרה ברכה ד' בפני עצמה ר' אליעזר אומר בהודאה. מר"א לא פריך, אלא אגב גררא נסבי'.
והא דלא פריך מר"א, ונכללי' מכלל ברכת ההודאה, והוי רק שבע ברכות כמו דתיקנו, י"ל דחיי שינן דאתי לאטרודי לטעות, דהא חיישינן כן באמצע צלותא (כדלקמן), כ"ש לבסוף התפלה, א"ג משום דר"א שמותי' הוא (כדשבת דף ק"ל ע"ב):
כל השנה כולה מ"ט לא עבדינן כר' עקיב' וכו'. ר"ל מ"ט פליגי רבים עליה דר"ע, ואמרו הבדלה בחונן הדעת, ולא ברכה ד' בפני עצמה, משום די"ח תקנו, ולא י"ט, הכי נמי וכו':
ונכללה מכלל הביננו ה' אלקינו המבדיל בין קודש לחול. בדיוק נקט כן. דהא כנגד ברכת אתה חונן, הוא אומר "הביננו לה' אלקינו לדעת אדרכיך, לכן כשרוצה לכלול הבדלה בתוך הברכה ממש, דהיינו קודם סיום ברכת אתה חונן, צריך לומר המבדיל "בין "קודש "לחול, לאחר הביננו ה' "אלקינו, וקודם שאומר "לדעת "דרכיך. ועוד דהא גבי הבדלה קיי"לן כששכח לומר אתה חוננתנו, וסיים בברכת אתה חונן, אפילו לא התחיל עדיין ברכת השיבנו, תו אינו אומר הבדלה בתפלה, לכן בדיוק נקט ונכללה מכלל הביננו ה' אלקינו המבדיל בין קודש לחול. ולפי"ז מובן לקמן גבי שאלה בברכת השנים, מתקיף לה ג"כ מר זוטרא, ונכללה מכלל ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר עיי"ש, יש לומר דהכי פי' דהא גבי שאלה קיי"לן אם שכח לומר ותן טל ומטר בברכת השנים, אף שסיים כבר הברכה, כשלא התחיל עדיין תקע בשופר, אומר שם ותן טל ומטר, אחר סיום ברכת השנים, לכן פריך ונכלל מכלל ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר:
אי הכי הבדלה בחונן הדעת נמי אתי לטרודי וכו'. פי' מר זוטר' קפריך לה, אי הכי דאתי לטרודי, א"כ קושיתי לעיל גבי הבדלה ונכללה מכלל הביננו ה"א המבדיל בין קודש לחול, והש"ס הניח' בקשי', הא קושי' שלי אינ' קשה כלל, הא הבדלה בחונן הדעת נמי אתי לטרודי:
כיון דאתי' באמצע צלות' וכו'. בדיוק נקט "באמצע "צלות', דהא ברכת השנים, ברכה תשיעית היא, מי"ח ברכות ודו"ק:
ונאמרה בשומע תפלה. משמע דגבי שומע תפלה לא שייך אתי לטרודי, ואפשר משום דשומע תפלה הוא מקום שאדם רגיל שואל בו צרכיו (עיין שפ"ח לתוס' ד"ה מפני):
דא"ר תנחום טעה ולא הזכיר גבורת גשמים וכו' שאלה בברכת השנים וכו' והבדלה בחונן הדעת וכו'. נקט כסדר הזה, אע"ג דלא הוי כסדר ברכות, י"ל משום דבמשנה (לקמן ל"ג ע"א) תנא ג"כ כסדר הזה עיי"ש, א"נ דענייני גשמים נקט גבי הדדי:
מיתיבי טעה ולא הזכיר וכו'. וקשי' שאלה אשאלה:
משום דשמעה מש"צ. ואין לדקדק א"כ אמאי מחזירין כשלא הזכיר גבורת גשמים, וי"ל דכתבו התוס' לקמן ע"ב ד"ה טעה, דהיכא דטעה בברכה שלמה אין הש"צ מוציאו עיי"ש, והנה "גבורת "גשמים הוא נידן כברכה שלמה, והא ראי' שהרי אין יכול לאומרה בשומע תפלה, משא"כ ישאלה בברכת השנים (מ"ה):
אי הכי מפני שיכול לאומרה בש"ת מפני ששומע מש"צ מיבעי לי'. ה"ה דהוי מצי למיפרך הא תינח בשחרית ובמנחה, שש"צ חוזר התפלה, אבל ערבית מאי איכ' למימר, ואת אמרת סתם שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו, אלא עדיף מיני' פריך:
דף כ"ט ע"א רש"י ד"ה והשקיף. חשב לזכור אותה ל' סוכה וכו' עכ"ל, פי' שירד לפני התיבה והתפלל י"ח, והתחיל ברכת הצדוקים, ולא גומר' ששכחה. והנה כ"מ שפוסק בתפלת י"ח, אם שהה כדי לגמור את כולה, חוזר לראש (ש"ע ק"ד ס"ה), וכאן חשב לזכור ב' וג' שעות, ובפרט לגירסת דקדוקי סופרים מיותר מב' וג' שעות, ודוחק לומר דשמואל הקטן ג"כ חזר לראש התפלה, דהא מסיק הש"ס אם התחיל גומר, ומצאתי בס' יפה עינים דבירושלמי לא גרס שתים ושלש שעות ודו"ק:
רש"י ד"ה לא שנו. הא דא"ר יהוד' מעלין אותו עכ"ל, משמע דרש"י לא היה גורס כאן דא"ר יהוד' א"ר ואיתימ' ריב"ל, אלא היה גורס דאריב"ל, וגירס' זו מסתבר, דהא מאחר דגרסינן לעיל והא"ר יהוד' א"ר טעה בכל הברכות כולן וכו', וא"כ אין לגרוס כאן דא"ר יהוד' א"ר לא שנו, אלא ע"כ צ"ל דאריב"ל לא שנו, וקאי אמימר' דר' יהוד' א"ר דלעיל:
רש"י ד"ה שבעה קולות. "במזמור "קול "ה' "על "המים (תהלים כ"ט) עכ"ל, פי' משום דבגמר' אית' כנגד "ז' "קולות "שאמר "דוד "על "המים, ולכאור' והא על המים לא אמר ז' קולות כמפורש שם, לכן פרש"י כן. וז' קולות אלו הן, "קול ה' על המים, "קול ה' בכח, "קול ה' בהדר, "קול ה' שובר ארזים, "קול ה' חוצב להבות אש, "קול ה' יחיל מדבר, "קול ה' יחולל אילות וכו':
רש"י ד"ה שאמרה חנה, בפרשת עלץ לבי (ש"א ב') עכ"ל, בתפלה שהתפלל חנה, כשהביא' לשמואל בנה בית ה' למשכן שילו, הזכיר' בתפלתה מנין האזכרות, א) עלץ לבי בה', ב) רמה קרני בה', ג) אין קדוש כה', ד) ואין צור כאלהינו, ה) ו) כי אל דעות ה', ז) ה' ממית ומחיה, ח) ה' מוריש ומעשיר, ט) כי לה' מצוקי ארץ, י) ה' יחתו מריבו, יא) ה' ידין אפסי ארץ עיי"ש. ולפי"ז נמצא שהש"ס לא חשיב, אלא מנין שהזכיר' אזכרות השם יקו"ק, אבל אזכרה "כאלקינו ואזכרה "אל לא נמנ' כאן, והנה לעיל כ"ח ע"ב, בענין כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בהבו לה' בני אלים, וכן בענין כנגד י"ח אזכרות שבק"ש, וכן לקמן ל"ג ע"א גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות עיי"ש מנה ג"כ אזכרות, "אלקים "אלקינו "אל ודו"ק. וז"ל תוס' ר' יהוד' חסיד ז"ל, כנגד ט' אזכרות שאמרה חנה בתפלתה, וכתיב בה ה' ידין אפסי הארץ, היינו בר"ה עכ"ל:
רש"י ד"ה כ"ד רננות. בפ' ויעמוד שלמה וכו' עכ"ל, פי' בענין כשגמר שלמה המלך את בנין הבית, כתיב ויעמוד שלמה לפני מזבח ה' נגד כל קהל ישראל ויפרוש כפיו השמים, והתפלל שם התפלה הכתובה (במלכים א' ח') ושם באותה תפלה, הזכיר שלמה המלך, י"ד פעמים תפלה, וט' פעמים תחינה, ופעם אחת רנה, ובין כולם כ"ד הוה, וזה סדרן, בפסוק כ"ח (א) תפלת (ב) תחינתו (ג) רנה (ד) תפלה, בפסוק כ"ט (ה) התפלה (ו) יתפלל, בפסוק ל' (ז) תחנת (ח) יתפללו, בפסוק ל"ג (ט) והתפללו (י) והתחננו, בפסוק ל"ה (יא) והתפללו, בפסוק ל"ח (יב) תפלה (יג) תחנה, בפסוק מ"ב (יד) והתפלל, בפסוק מ"ד (טו) והתפללו, בפסוק מ"ה (טז) תפלתם (יז) תחנתם, בפסוק מ"ח (יח) והתפללו, בפסוק מ"ט (יט) תפלתם (כ) תחנתם, בפסוק נ"ב (כא) תחנת, בפסוק נ"ד (כג) התפלה (כד) התחנה.
ואפשר דמתפלל דכתיב בפסוק כ"ח, ולהתפלל דכתיב בפסוק נ"ד אינם מן המנין. וממה שהעתקתי מבואר דלא כתיב אלא פעם אחת דרינה בתפלת שלמה, "ותפלה כתיב י"ד פעמים, וט' פעמים "תחנה, ויש לדקדק למה נקט הש"ס כ"ד "רננות דכתיב רק פ"א, ולא נקט הש"ס כ"ד תפלות, או כ"ד תחנות דכתיב' הרבה פעמים, ובפרט יש לדקדק לפי הכתוב בסוף התפלה (מ"א ח' נ"ד) ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה "והתחנה הזאת וגו', הרי דגם הפסוק לא הזכיר "והרנה, ואפשר ג"כ משום דלא נזכר רק פ"א בקרא, (עיין רש"י שבת ל' ע"א ד"ה כ"ד רננות, יש אומרים כ"ד ברכות דתענית ולא נהיר') ודו"ק:
רש"י ד"ה ביומא דרחמי. שהוצרך לבקש רחמים וכו' כדאית' (במ"ק ט' ע"א) עכ"ל, דגרסינן התם א"ר יהוד' א"ר בשעה שבקש שלמה להכניס ארון למקדש, דבקו שערים זה בזה, אמר שלמה כ"ד רננות, ולא נענ', פתח ואמר שאו שערים ראשיכם וגו', ולא נענ', כיון שאמר ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה וכו' עיי"ש.
ויש לדקדק הא ענין הפרשה מתפילת שלמה (מספר מלכים א' ח') מוכח, דשלמה המלך אמר לכ"ד רננות, לאחר שהכניס הארון למקומו בקדש הקדשים, ומסוגי' (דמ"ק ט' ע"א) משמע דשלמה אמר לכ"ד רננות קודם שהכניס הארון למקומו, בשלמ' ר' חלבו דהכא נזהר מזה, ואמר סתם, כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס הארון לק"ק. ומצאתי במהרש"א ח"א (סנהדרין ק"ז ע"ב) הרגיש בזה, וז"ל ואמר כ"ד רננות, ר"ל באותו פרשה בדברי הימים ב' כ"ו דמסיים בה האי קרא אל תשב פני משיחך וגו', כתיבי מקמי בתפלת שלמה כ"ד רננות, דהיינו ל' תפלה מחנה רנה, וכולה מילתא רמיזא בהאי פרשת', דכתיב בה ואשים שם את הארון, אשר שם ברית ה' וגו', ודרשו מיניה, שעל זה היה מתפלל, להשים שם הארון, לפי שנדבקו השערים זה בזה, ובתר האי קרא דאל תשב פני משיחך זכרה וגו', כתיב וככלות שלמה להתפלל והאש וגו', כי מלא כבוד ה' את בית ה', דמשמע דלא נעשה להיות הארון בא במקומו, שהשכינה ירדה עליו, עד שכילה להתפלל, דהיינו ה' אלקים אל תשב וגו', וקודם שכילה תפלה זו, בכל כ"ד רננות דכתיב מקמי', לא הוה נענה עכ"ל:
רש"י ד"ה מעין כל ברכה. אומר בקוצר ומברך על כל אחת ואחת עכ"ל, פי' כגון אתה חונן לאדם דעת בא"י חונן הדעת סלח לנו אבינו בא"י חנון המרבה לסלוח וכו' שמע קולנו בא"י שומע תפלה, אבל ג' ראשונות וג' אחרונות אומר כתקנת' (רפ"מ):
רש"י ד"ה בנאות ארצך. לשון נוה כמו בנאות דשא ירביצני תהלים כ"ג וכו' עכ"ל, ז"ל רש"י (תהלים כ"ג) בנאות דשא וגו', בנוה דשאין, לפי שהתחיל לדמות מזונותיו למרעה בהמה, שאמר ה' רועי,. נופל על הלשון של ה' רועי, נאות דשא עכ"ל:
רש"י ד"ה והפועים על דעתך ישפטו וכו' וכן בהלכות גדולות עכ"ל, דז"ל בח"ג בה' ברכות פ"ד, ושמואל אמר הביננו ה"א לדעת דרכיך וכו', ונפוצים מארבע תקביץ, והתועים בדבר משפט לדעתך ישפוטו וכו' עכ"ל:
רש"י ד"ה לייט עלה אביי. לפי שמדלג הברכות וכוללן בברכה אחת עכ"ל, פי' דלכאור' אביי לשטתי' דהזהיר שלא להוציא דבר רע מפיו (כדלעיל י"ט ע"ב וכן לקמן ס' ע"א) דאמר אביי לא מיבעי לאינש למימר הכי וכו' עיי"ש, ועוד שאביי היה עוסק בגמילות חסד (ר"ה י"ח ע"א), האיך לייט כאן, לכן פרש"י לפי שמדלג הברכות וכו', וא"כ הוא לייט את עצמו, שמדלג מעצמו הברכות, וכוללן ברכה אחת:
רש"י ד"ה גבורות גשמים. (א) הזכרה בעלמ' היא (ב) לפיכך מחזירין אותו שאינה תפלה שיכול לאומרה בשומע תפלה עכ"ל:
(א) הזכרה בעלמ' היא. כדאית' ריש מס' תענית, שמזכיר גבורות של מקום, שמוריד גשמים בזמנם, אבל אינו שואל את הגשמים. והנה כך ס"ל ר"א התם, אבל הלכה כר' יהושע דפליג עיי"ש, וכאן משמע שנקטינן כר"א, ועי' לקמן ל"ג ע"א רש"י ד"ה מזכירין ודו"ק:
ב לפיכך מחזירין אותו שאינה תפלה שיכול לאומרה בש"ת. משמע אי הוה תפלה, היה יכול לאומרה בשומע תפלה, ועי' (לקמן ל"ג ע"א) טעה בג' ראשונות חוזר לראש וכו' ודו"ק:
תוס' ד"ה לייט וכו' אמאן דמצלי הביננו. והכי קיי'לן (א) ויש ספרים דמסיק דה"מ במתא (ב) אבל בדרך שרי (ג) כדמשמע במכלתין גבי ר' יוסי וכו' עכ"ל:
(א) ויש ספרים דמסיק וכו'. ז"ל הלכות גדולות ה' ברכות פ"ד, ואע"ג דלייט עלה אביי אמאן דמעלי הביננו, ה"מ מאן דרגיל למשבק טמונ' עשרה, וצלויי כל יומא, ובמתא, אבל כדנפיק לאורחא, להיכא דאיכ' דחלתא (פי' אימ' ומורא), הביננו עדיפא טפי, מן תפלה קצרה דאחרים (פי' דאית' לקמן עמוד ב' אחרים אומרים איזהו תפלה קצרה, ברכי עמך ישראל מרובים וכו') עכ"ל בה"ג. וכן מצאתי בנוסח כתב יד, לייט אביי מאן דמצלי הביננו במתא עכ"ל:
ב אבל בדרך שרי, והיינו דאית' (לקמן ל' ע"א) הביננו כי מטי לביתי' וכו' עיי"ש משמע דבדרך מתפלל הביננו:
ג כדמשמע במכילתין גבי ר' יוסי וכו'. פי' (לעיל ג' ע"א) תני' א"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך וכו', וא"ל היה לך להתפלל תפלה קצרה וכו' עיי"ש, ובתוס' שם ד"ה היה:
תוס' ד"ה ונכללי' בהביננו. והא דאמרינן וכו' ויש אומרים שמתפלל י"ק שלמות וכו' עכ"ל, הנך יש אומרים, הוא ר' חנינא בן גמליאל משום אבותיו עיי"ש (נדה ח' ע"ב):
תוס' ד"ה מפני שיכול לאומרה בש"ת. ונראה שכל האומר בא"י שומע תפלה (א) אחר שסיים דברי תחנונים מיושב מגונה וכו' לבו ומה שמתפלל בלחש היינו כדי להסדיר תפלתו כדאית' ר"ה ל"ד ע"ב עכ"ל:
(א) אחר שסיים דברי תחנונים מיושב. פי' שאומר בא"י ש"ת, בתחנונים הסמוכי' לאחר תפלתו (פני יהושע), עיין בשפ"ח לקמן ע"ב לרש"י ד"ה תחנונים:
(ב) ומה שמתפלל בלחש וכו'. משמע מתוס' דר"ל ומה "שהשליח "צבור "מתפלל "בלחש, ועל זה ציין התוס' ר"ה ל"ד ע"ב, אבל שם הכי גרסינן לדבריך למה "צבור מתפללין וכו' עיי"ש, הרי דלא קאי על שליח ציבור, אלא על הציבור קאי ודו"ק: