שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
פרק תפלת השחר · דף כח:
ע"ב גמר' א"ל איבעי' לי' למר לצלויי צלותא דמוספין ביחיד וכו'. והא דלא א"ל איבעי' לי' "לכנפי "למר "עשרה וליצלי צלותא דמוספין, וליטעום מידי ולמיתי, כדא"ל ר' יצחק לר' נחמן (לעיל ז' ע"ב) וביותר יש לדקדק דהא איכ' מ"ד (לקמן ל' ע"א) דאין תפלת המוספין אלא בצבור, ואמר שמואל מימי לא מצלינ' צלות' דמוספין ביחיד וכו' עיי"ש, די"ל אי משום טירחא (כדלעיל שם), א"נ משום דאותן עשרה שיבקש, לא יבואו שלא לאחר הדרשה דר' יוסף:
א"ל ולא סבר מר להא דא"ר יוחנן אסור לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הציבור. והא דלא דא"ל ולא סבר מר להא דא"ר יוחנן וכו' ואני תפלתי לך ה' עת רצון, אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין (לעיל ח' ע"א), די"ל דכאן אמר "אסור, לכן הבי' להא מימר. א"נ י"ל דעת רצון בשעה שהצבור מתפללין, שייך רק בתפלת שחרית ומנחה וערבית, דהיא תפלה של רחמי, משא"כ בתפלת מוסף, ועיין בשפ"ח לעיל כ' ע"ב לרש"י ד"ה וחייבין, ותוס' לעיל כ"ו ע"א ד"ה איבעיא. וקצת ראי' מדברי (רמ"א סי' צ' ס"ט) דז"ל יכון להתפלל בשעה שהציבור מתפללין, וה"ה בני אדם הדרים בישובים, ואין להם מנין, מ"מ יתפללו "שחרית "וערבית, בזמן שהציבור מתפללין עיי"ש, הרי דהזכיר רמ"א רק שחרית וערבית, ולא הזכיר מוסף, אלא שלא הזכיר ג"כ מנחה ודו"ק:
מה מקום לתפלה "זו. פי' ששאלו רק על תפלה בכניסתו למה, דבשלמ' ביציאתו מב"המד, שהוא עלול לחטוא, נכון להתפלל על העתיד, משא"כ בכניסתו מה טיבו של תפלה זו, הא ב"המד והתורה מגין, ואמר להם תרתי לא ידעתם, חדא שגם בכניסתי, אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי, והוא שלא יהי' תורתי שלא לשמה, וביציאתי אין תפלתי על העתיד, אלא על העבור, אני נותן הודאה על חלקי. ובס' קול רמז כבר כ' וז"ל מה מקום וכו', שמעתי אומרים ששאלות "מה "מקום, מררחז דקיי"לן דהנכנס להתפלל יכנוס שיעור ב' פתחים, ור' נחוני' היה ונשא אותה תפלה מיד בכניסתו, ולכן שאלוהו מה מקום, ובזה אני מתרץ הא דלא א"ל מה מקום "לתפלות "אלו, שהרי ב' תפלות היו בכניסה וביציאה, אלא לא היה קשה להם מתפלה שני', שמי שיוצא מב"הכ מותר להתפלל תחנונים, אלא על הכניס' שאלוהו וכו' עיי"ש:
בכניסתו מה אומר. לא קאי על ר"נ בן הקנה, אלא על כל הנכנס ויוצא מב"המד, ועי' בט"ז אור"ח ק"י ס"ק ח':
שלא יארע דבר תקלה על "ידי. פי' בהוראה שבא לידי מעשה, שאי אפשר לתקן עוד:
ולא "אכשל "בדבר "הלכה וכו'. פי' אפילו בהוראה שלא בא לידי מעשה עדיין, אלא ביצאה ההוראה, ועדיין יש לתקן, וישמחו "בי "חבירי, על שזכיתי לתקן עד שלא בא לידי מעשה. ובתשובת החתם סופר אור"ת סי' ר"ח ובפתיחה ליו"ד פי' ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי להחזירני מטעותי, כמו שמצינו ברבא החזיר את ר' עיליש כדאית' בב"ב קל"ג ע"ב:
ולא "אומר על טמא טהור וכו'. פי' אפילו באמירה, דהיינו אמירה שאינה של ההוראה, אלא של לימוד לבד:
ששמת חלקי מיושבי ב"המד. ואע"ג דצדיק ורשע לא קאמר (כדלקמן ל"ג וע"ב רש"י ד"ה הכל), מ"מ אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו (סוכה נ"ב ע"ב):
שאני משכים והם משכימים. פי' אני משנים קודם להם, ואיני צריך התעוררות שלהם, ועי' בשפ"ח לעיל י"ז ע"א לגמר' ד"ה אני. ובדרך זה פי' אבן עזרא (דברים י"ג ל') השמר לך פן תנקש אחריהם וגו' לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני, ופי' הא"עז "ואעשה "כן "גם "אני, פי' ללמוד מהם לעבודת השם, לא תעשה כן וגו'. ובזה פי' גיסי רבינו הגאון מהו"ר הילל ל"ש זיע"א אב"ד קאלאמע (בראשית כ"ח ע"א) ושבתי בשלום אל בית אבי, פרש"י שלא אלמוד מדרכי לבן, פי' שלא אלמוד מעבדתו לתרפיו התעוררות לקיום תרי"ג מצות אני עמל ומקבל "שכר והם אינם מקבלים שכר. ולא הוה כעובד ע"מ לקבל פרס, אלא שהשכר הוא ממילא, וכעין שפרש"י (תהלים ק' ב') עבדו "את "ה' "בשמחה, וכל כך למה, דעו כי ה' הוא האלהים, שמשלם שכר פעולתם, אבל עובדי ע"ז אין להם לעבוד בשמחה, שאין משלם להם שכר:
והם אינם מקבלים שכר. ואין לדקדק דמשמע שכר לא מקבלי, ועונש ג"כ לא מקבלי, ואח"כ אמר "והם "רצים לבאר שחת, די"ל כיתות כיתות יש ביניהם, יש דלא מקבלי לא שכר ולא עונש, ויש דאפילו עונש מקבלי, דהיינו רצים לבאר שחת:
ת"ר כשחלה "ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו וכו' וכשחלה "ר' "יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו וכו'. הנה ר"א תלמיד של ריב"ז היה, כמפורש (סוכה כ"ח ע"א) וכך היה תלמידו ר' אליעזר נהג אחריו, וכן (גיטין נ"ו ע"א) עיי"ש, וכאן הקדים בבריית' זו, ענין דר"א קודם ענין דריב"ז. ועי' במס' דרך ארץ רבה פ"ג גורס ראב"ע ודו"ק:
למדנו אורחות חיים וכו'. י"ל לפי שחלה רבם, לכן אמרו לו שילמדם אורחות חיים, ומת"כ יזכה הוא לחיים ויתרפא, כעין המבקש רחמים בעד חבירו, והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחלה (בב"ק צ"ב ע"א), אלא שלא ירגיש ר"א רבם ויצטער על חליו, לכן נתנו טעם לדבריהם, כדי "שנזכה "בהן "לחיי "העוה"ב:
הזהרו בכבוד "חבריכם וכו'. הזהיר בדבר זה בראשונה, י"ל לפי שבחבר הרגיל עמו, בקל מיקל בכבודו, ובפרט כשרואה שנכשל בדבר הלכה, משא"כ בת"ח שאינו רגיל עמו כ"כ. א"נ לפי שאזהרה זו שייך ג"כ לתלמידים שלא נשאו נשים עדיין, או לאותן שלא זכו לבנים. א"נ לפי שדרך ארץ קדמ' לתורה.
והטעם י"ל דמת"כ ילמדו קו"ח אם מפני ב"וד כך, שצריך לנהוג בר כבוד, לפני ממ"ה הקב"ה עאכ"וכ, ועיין מזה בשפ"ח לעיל ט' ע"ב לגמר' ד"א שאם, ולעיל ע"א ד"ה אמר:
וכשחלה ר' יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו וכו' א"ל תלמידיו נר ישראל וכו'. דאית' (בסוכה כ"ח ע"א) אמרו עליו על ר"י בן זכאי, שלא הניח מקרא, משנה, גמר', הלכות, ואגדות, דקדוקי תורה, דקדוקי סופרים, קלים וחמורים, וגזרות שוות, תקופות וגמטריאות, שיחת מלאכי השרת, ושיחת שידים, ושיחת דקלים, משלות כובסין, משלות שועלים, דבר גדול, ודבר קטן, דבר גדול מעשה מרכבה, דבר קטן הויית דאביי ורבא וכו' עיי"ש:
עמוד "הימיני. פי' עוסק בתורה לשמה, כדאית' (בשבת ס"ג ע"א) אורך ימים בימינה, למיימינין בה, דעוסקין לשמה, "אורך "ימים, וא"כ "למה "אתה "בוכה:
ואני יכול לפייסו בדברים וכו'. פי' דד' דברים שמנה עד כאן, דהיינו א' שהיום כאן וכו', ב' שאם כועס וכו' ג' ואם אוסרני וכו', ד' ואם ממיתני וכו', הם ודאי, ושני דברים הללו, ואני יכול לפייסו בדברים, ולשחדו בממון, הם לכל הפחות ספק, דפעמים יכול לפייסו ולבחדו. ובשמנה לקמן ששה עניינים להיפך לפני מלך ממהקב"ה, הם כולם ודאי:
לעולם ולעולמי עולמים. פי' לעולם ועד, וכתרגום אונקלוס, ה' ימלוך "לעולם "ועד (שמות ט"ז י"ח), ה' מלכותי' קאם "לעלם "ולעלמי עלמיא:
שתהא מורא שמים עליכם כמורא ב"וד. בדרך דרש כמו שאדם נזהר שלא לצנן ולקלקל גופו, דהיינו ב"וד שלו, כך יראה מורא שמים ויזהר שלא לצנן ולקלקל נשמתו חלק ה' ממעל (שמעתי). א"נ שתהא מורא שמים, מעבירות שבין אדם למקום, כמורא ב"וד, כמו שיש לו מורא מעבירות שבין אדם לחבירו, לגנוב ולרצוח:
פנו כלים מפני הטומאה. והא דהזהיר אותן בזה. י"ל שלא יבואו להקל ולומר צדיקים אינם מטמאין, וכדאכריזו בפטירת רבינו הקדוש (מג"ת).
א"נ י"ל שלא יאמרו תלמידיו, שרבם ברכם רק ביראת שמים, ולא במילי דממונא משום דממון לא היה חשוב בעיניו כלל, לכן ציוה פנו כלים וכו' להודיע להם, איך הכסף נחשב בעיניו, שהוא חס אפילו על כלי חרס, שאין להם טהרה במקוה (כרש"י ויקרא י"ד ל"ו), ובכל זה אני מברך אתכם רק ביראת שמים, משום דאין לך מדה טובה הימנ' דכול' בה:
והכינו כסא לחזקי' וכו' משום דבתחילה אמר איני יודע היכן מוליכין אותי, בישר להם אח"כ כי חזקיהו מלך יהוד' בא לכבודו לקראתו (לק"ח). א"נ משום דציוה להם פנו כלים מפני הטומאה, וא"כ שמא יפנו ולא יניחו אפילו כסא בבית, דהא מדרבנן פשוטי כלי עץ, דהיינו כגון כסא, מקבל טומאת מת (רמב"ם פ"א כלים הט"ו), לכן צריך לצוות, והכינו כסא לחזקי' וכו', שלריב"ז היה נשמה חזקיהו המלך (מג"ת):
בכל יום ויום מתפלל י"ח וכו'. בכל יום ויום לאו דוק', דהא בשבת וביו"ט מתפלל ז' (כדלקמן כ"ט ע"א), ואפשר דנקט בכל יום משום דבשבת ג"כ היה ראוי' להתפלל י"ח, אלא דלא אטריחו רבנן (כדלעיל תוס' כ"ו ע"ב ד"ה טעה):
אם שגורה תפלתו בפיו. אם אומר אותה במהירות ורגילות במרוצה, שא"צ להתיישב בסגנון כל ברכה, שאינו נתבלבל לשונו (עיין רש"י לקמן ל"ד ע"ב ד"ה אם ובת"י כאן):
העושה תפלתו קבע. שתפלתו דומ' עליו כמשא, ול' קבע אומר חוק קבוע עלי להתפלל וצריך אני לצאת ממנה (ר' עובדי'):
אין תפלתו תחנונים. אין בה רוח חן, אע"פ שיוצא יד"ח (ת"י):
ר' יהושע אומר הה לך במקום סכנה מתפלל וכו'. לעיל מייר' ר' יהושע מכל אדם, וכאן מיירי מהולך במקום סכנה:
הושע ה' את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבור וכו'. י"ל כנגד ג' מדרגות, צדיקים בינונים רשעים אומר כן, הושע ה' את "עמך, היינו צדיקים, שראוין לקרוא עמך, את "שארית "ישראל, היינו "בינונים, שנשארו עוד בישראל, בכל "פרשת "העיבור, היינו "רשעים (כדמפרש לקמן כ"ט ע"ב) אפילו בשעה שהם עוברים על ד"ת, יהיו כל צרכיהם של ג' מדרגות הללו לפניך. וכעין זה י"ל נוסח שומר ישראל שמור שארית ישראל ואל יאבד ישראל האומרים שמע ישראל, ור"ל "שומר "ישראל, היינו צדיקים, ואח"כ מתפלל "שמור אף "שארית "ישראל, היינו בינונים, ואח"כ מתפלל "ואל "יאבד "ישראל, אלו שאין להם זכות אלא האומרים שמע "ישראל, וכעין שאיתא (סוטה מ"ב ע"א) שמע ישראל אפילו אין בכם זכות אלא קיש בלבד, כדאי אתם שיושע אתכם:
ואם אינו יכול להחזיר את פניו. פי' שאינו יודע לכוין את הרוחות, לאיזה צד איכ' ירושלים, כגון כמנהגינו צד מזרח (כדלקמן ל' ע"א):
כנגד י"ח אזכרות בהבו וכו' ובק"ש. ז"ל בעל הטורים (שמות מ' ל"ג) י"ח פעמים כתיב כאן כאשר ציוה ה' את משה וגו', כנגדם תקנו י"ח ברכות, ואחד כאשר ציוה ה' כן עשו, תקנו כנגדו ברכת המינים, ויש בהם קי"ג תיבות, וכנגד זה תקנו בסופי הברכות קי"ג תיבות, כמו בא"י מגן אברהם, וכן האחרינ' וקי"ג פעמים לב בחומש, שצריכין כונת הלב עכ"ל. ובס' יפה עינים כתב שבירושלמי אית' כנגד י"ח צווים שבפרשת המשכן, וכנגד י"ח פעמים שנזכרו אבות בתורה:
כנגד י"ח אזכרות שבק"ש. עי' בשפ"ח לעיל ב' ע"א לרש"י ד"ה עד אות ד' עיי"ש:
א"ר תנחום אריב"ל כנגד י"ח חוליות שבשדרה. לפי הנראה ר' תנחום פליג אר' הלל ואר' יוסף, וא"כ נ"ל ור' תנחום אריב"ל אומר וכו', ועי' במבוא התלמוד בכללי הגמר' ד"ה על:
המתפלל צריך שיכרע עד וכו'. ולא הזכיר כאן באיזה ברכה, שצריך לכרוע בהם, אלא (לקמן ל"ד ע"א) תני' מקום הכריעה בתפלה, וכאן תני' כיצד צריך שיכרע, ודין הכריעה והזקיפה תני' (לעיל י"ב ע"א) ודו"ק:
כנגד אל הכבוד הרעים. והיינו דאמר דוד המע"ה, בבוא דואג האדומי, והלשין עליו, (תהלים נ"ב ז') גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה, פי' הזכיר עליו דוק' שם אל, לומר אף ששם "אל, הוא רחמים (כרש"י שמות ל"ד ו'), וחסד כדכתיב (תהלים נ"ב ג') חסד אל כל היום, אפ"ה שם אל יתנך לנצח ויסתך, שהרי תיקנו ברכת הצדוקים, כנגד שם אל הכבוד הרעים, ובברכת הצדוקים שם מתפללים ולמלשינים אל תהי תקוה וכו' וכולם מהרה יכרתון וכו':
כנגד אחד שבק"ש. פי' כשיכלו הרשעי' והצדוקים יהי' קב"ה שמו אחד שלם (נ"י):
חוליא קטנה שבשדרה, פי' וי"ח גדולות הרי י"ט (נ"י):
על הסדר. פי' כסדר משפט המקראות, כדאית' (מגילה י"ז ע"ב). אבל בבית יוסף סי' קי"ב כתב וז"ל מצאתי באגדה מאי על הסדר, זה סדר עולם, שכן מצינו י"ח ברכות של תפלה, מעולם היו מתוקנות זו אחר זו, וכיון שבאו אנשי כנסת הגדולה כללום ותיקנום כסדרן, כשניצול אברהם מאור כשדים פתחו מלאכי משרת ואמרו מגן אברהם, כשנעקד יצחק אמרו מחי' המתים, כשבא יעקב ופגע בשערי רחמים והקדיש שמו של הקב"ה אמרו האל הקדוש, כשלמד גבריאל ליוסף ע' לשון אמרו חונן הדעת וכו', כשריפא רפאל לאברהם אמרו רופא חולי, כשזרע יצחק ומצא ק' שערים אמרו מברך השנים, כשבא יעקב למצרים ונתקבצו השבטים עם יוסף אמרו מקבץ נדחי עמו ישראל וכו', כשנכנסו ישראל לארץ ונתקיים להם ונתתי שלום בארץ אמרו המברך את עמו ישראל בשלום עיי"ש דברים באריכות:
שמואל הקטן. בימי רבן גמליאל היה, ותלמידו של הילל היה, וראוי שתשרה עליו שכינה, ונתנבא בשעת מיתתו כדאית' (סנהדרין י"א ע"א), ונקרא שמואל הקטן, לפי שהיה מקטין עצמו א"נ שהיה מעט קטן משמואל הרמתי (מדרש שמואל אבות פ"ד בשם הירושלמי ופרש"י שם):
דף כ"ח ע"ב רש"י ד"ה מה מקום. כלומר מה טיבה עכ"ל, ובת"י מה עניין, ועיין בשפ"ח לעיל כ"ב ע"א לגמר' ד"ה מה טיבן:
רש"י ד"ה ולא אכשל. וישמחו חבירי על כשלוני הרי רעות שתים וכו' עכ"ל, פי' חדא שאני אכשל בדבר הלכה, ושנית שחברי ישמחו על כשלוני ויקבלו עונש על זה (תוס' יו"ט), ורבינו עובדי' לא גרס תיבת שתים עיי"ש, ועיין בשפ"ח לגמר' ד"ה ולא אכשל:
רש"י ד"ה יושבי קרנות. תחנונים או עמי הארץ שעוסקים בדברי שיחה עכ"ל, ומה שפרש"י שעוסקים בדברי שיחה, קאי ג"כ על חנונים, אבל חנונים שעוסקים בפרנסת ביתם, ודאי אינם בכלל יושבי קרנות. וז"ל הערוך, יושבי קרנות, פי' אינשי דלא עיילי לבי מדרשא, אלא שרגילין שיושבין בקרנות העיר (ל' קרן זויות) ועוסקין בדברי שיחה, ישיחו בי יושבי שער (תהלים ס"ט י"ג), תרגום ימללון עלי יתבי תרע בי קרנאתא עכ"ל:
רש"י ד"ה מן ההגיון. לא תרגילום במקרא יותר מדאי משום דמשכא וכו' עכ"ל, ועיין (שבת קט"ו ע"א) אין קורין בכתובים בשבת בזמן הדרשה, מפני ביטול בית המדרש, ופרש"י לפי שקריאות כתובים משכי לבא, וטוב להן לשמוע הדרשה מלקרות בכתובים עיי"ש, וכן אית' (ביומא י"ח ע"ב) ובמה קורין לפני כה"ג בליל יו"כ באיוב ובעזרא ובדברי הימים ומרש"י שהן דברים ממשיכין את הלב לשומען ואין שינה חוטפתו עיי"ש, והנה שם אית' רק בכתובים, וכאן אית' במקרא ודו"ק. וז"ל הערוך ערך הג, מנעו בניכם מן ההגיון, פי' מפתרין פסוק כצורתו, וכן ההוגה את השם באותיות (שמוציא את השם באותיות הכתובים) עכ"ל. ובס' ענף יוסף פי' הגיון, נקרא לאגי"ק, והוא ראשית למוד חכמת פלוסופים:
רש"י ד"ה דעו לפני מי וכו'. כדי שתתפללו ביראה ובכונה עכ"ל, הקדים רש"י "ביראה ואח"כ "בכונה, י"ל כדדרש (לקמן ל' ע"א) אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, דכתיב עבדו את ה' ביראה עיי"ש בפרש"י, ומאחר שתתפללו ביראה, ממילא איכ' כונה. ומכאן קצת ראי' לדברי רבינו יונה לעיל י"ב ע"א, דאע"ג דמצות א"צ כונה, ה"מ בדבר שיש בו מעשה, שהמעשה הוא במקום כונה, אבל במצוה שתלוי באמירה לבד, ודאי צריך כונה וכו' עיי"ש. ודע די"ל דר' אליעזר לשיטתו אמר כן, דאמר ר"א לקמן במשנה, כל העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים:
רש"י ד"ה עמוד וכו' הימיני לעולם חשוב עכ"ל, והענין הימיני לעולם חשיב, עי' מזה בבאר היטב אור"ח סי' ד', דלכן יתחיל בנטילת ידים ליטל ולישמש בראשונה ביד שמאל על יד ימין, להגביר ימין על שמאל, ולכן יאמר בנטילת יד ימין, יד הגדולה, ויד שמאל יד החזקה עיי"ש:
רש"י ד"ה פטיש. המפוצץ פי"ק בלע"ז (שפיצהאקקע):
רש"י ד"ה אוסרני. חובש אותי עכ"ל, פי' אוסרני הוא מל' אשר אסירי המלך אסורים (בראשית ל"ט כ'), ולא כמו שמתרגמי' ויאסור אותו לעיניהם:
רש"י ד"ה מיתת עולם. לעו"הב עכ"ל, פי' לפי שהצדיקים במיתתם נקראים חיים (לעיל י"ח ע"ב), א"כ אם ממיתני, שיהא נקרא אצלי מיתה, ע"כ היא מיתת עולם, דהיינו לעו"הב:
רש"י ד"ה הייתי בוכה. מאימת משפטו אם לדין מוליכין אותי לפניו עכ"ל, בדיוק פרש"י "אם ילדין "מוליכין "אותי, לפי שפעמים אדם בא לפני מלך ביוד, והוא שמח (כדלעיל ס' ע"א) דאמטיית אסא לבי מלכא, התם נמי מבעי לך למיהב אגרא, למחזי אפי מלכא עיי"ש, לכן פרש"י דר"י בן זכאי אמר "אם "לדין "מוליכין "אותי, אז הייתי בוכה. ופרש"י מרומז ג"כ בלשון יהיו "מוליכין אותי, שהוא שייך בשעה שהוא בא בע"כ, והוא כשבא לדין, דאז מוליכין אותו אחרים, היינו השומרים והשוטרים כידוע:
רש"י ד"ה עד כאן. בתמי' כלומר ולא יותר ממורא ב"וד עכ"ל, פי' והא עכשיו אמרת לנו להיפך, אילו לפני מלך ב"וד היו מוליכין אותי וכו', ועכשיו שמוליכין אותי לפני מלך מ"המ הקב"ה על אכ"וכ, והשיב להם לענין לעבור עבירה הוא אומר, ולא לענין מורא פורעניות עונש, דלענין מורא עונש, ודאי אדם יש לו מורא יותר ממלך מ"המ הקב"ה, אבל לענין לעבור עבירה הוא אומר, ולואי תדעו כשאדם עובר וכו':
רש"י ד"ה מפני הטומאה. טומאת אהל המת בכל הבית עכ"ל הא דסיים רש"י "בכל "הבית, כלומר פנו כלים בכל הבית מפני טומאת אוהלים:
רש"י ד"ה הושע ה' וכו'. זו תפלה קצרה עכ"ל, לפי שר' יהושע אומר ההולך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה "ואומר הושע ה' את עמך וכו', א"כ יש לטעות שאחר שהתפלל תפלה קצרה, הוא אומר הושע ה' וכו', וא"כ שני דברים הם, לכן פרש"י שחדא מילת' היא, אלא שר' יהושע מפרש, ומה הוא התפלה קצרה, ומפרש זו תפלה קצרה, שאומר הושע ה' וכו':
רש"י ד"ה באסדא. כמו (א) ותשם בסד רגלי (איוב י"ג כ"ז) בית הסהר שקורין ציפ"ש בלע"ז, (ב) לשון אחר עצים הקשורים הרבה יחד (ג) ובל' מקרא קורא אותה רפסודות (ד"ה ב' ב' ט"ו) ובל' אשכנז ולו"ס וכו' ויכולין להלוך עליהן כמו בספינה עכ"ל:
(א) ותשם בסד רגלי. ופרש"י שם באיוב, "בסד עץ גדול שנותנין בו רגלי האסורים, ובל' יוני אשתו"ק עכ"ל. ורש"י (ע"ז ט"ו ע"ב) על הא דאית' אין מוכרין לעכו"ם לא כלי זיין ולא סדין וכו', פרש"י "סדין, לשום בו רגלי איש, ובל' אשכנז (שטאק האלץ ובלע"ז ציפי) עכ"ל:
(ב) ל' אחר עצים הקשורים וכו'. וקצת ראי' לפירוש זה מל' המשנה, מדנקט כחדא, היה מהלך "בספינה או "באסדא, משמע שהן קצת ענין אחד, ואפשר לזה איכוון רש"י ז"ל בסוף דבריו, ויכולין להלוך עליהן כמו בספינה:
(ג) ובל' מקרא קורא אותה רפסודות וכו'. בענין שבנה שלמה המלך את בית המקדש כתיב (ד"ה ב' ב' ט"ו) ואנחנו נכרות עצים מן הלבנון כל צרכך ונביאם לך רפסודות על ים יפו וגו' ופרש"י "רפסודות (ובמלכים א' ה' כ"ב) כתיב "דוברות, ובל' אשכנז ולו"ס פלעצצין) קושרין העצים זה בזה, ומציפין אותן ע"פ המים, ומוליכין אותן כמו שמוליכין הספינות עכ"ל. וז"ל רד"ק (שם בד"ה) "רפסודות כמו דוברות, והם הקורות שקושרין אותם בראשיהם, ומוליכין אותם על המים, ולכן נקראו "דוברות, ל' הנהגה, ותרגום וינהג ודבר, ונקראו ג"כ "רפסודות, ובל' משנה "אסדא, ובגמר' ירושלמי הוא "אסדא הוא "אכסרא הוא "רפסודות. וז"ל הערוך ערך אסדא, בלשון רומי' הוא מין עגלה וקרון קל:
רש"י ד"ה שיתפקקו. שיראו הפקקים והם הקשרים כמו ששנינו (בב"ב פ' ע"ב) וכו' עכ"ל, דאית' התם ת"ר הלוקח אילן מחבירו לקוץ, מגביה מן הקרקע טפח וקוצץ, בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה וכו' עיי"ש, ולפי שפרש"י כאן "שלמעלה לכן העתקתי:
רש"י ד"ה איסר וכו' וכאיסר רחב וכו' עכ"ל, ואיסר הוא מטבע של נחשת ברומי", והוא ח' פרוטות (קידושין ב' וי"ב ע"א). ועיין לשון הערוך ערך איסר:
רש"י ד"ה ביבנה תקנוה. לאחר זמן מרובה עכ"ל, פי' דהא נוסח י"ח ברכות, עזרא ובית דינו תקנוה, (והעתקתי בשפ"ח לרש"י לעיל כ"ו ע"ב ד"ה כנגד), ושמואל הקטן שתקן ביבנה ברכת הצדוקים לפני רבן גמליאל, היה לאחר עזרא זמן מרובה. וז"ל הרמב"ם בפ"ב מה' תפלה ה"א, בימי רבן גמליאל רבו האפיקורסין בישראל, והיו מצרים לישראל, ומסיתין אותן לשוב מאחרי ה', וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם, עמד הוא ובית דינו, והתקין ברכה אחרת, שתהי' בה שאלה מלפני ה', לאבד האפיקורסין, כדי שתהי' ערוכה בפי הכל, נמצאו כל ברכות שבתפלה י"ט ברכות עכ"ל, וכ' הלח"מ לפי שבש"ס אית' עמד שמואל הקטן והתקין ברכת צדוקים לפני ר"ג, לכן כתב הרמב"ם עמד הוא ובית דינו עיי"ש:
תוס' ד"ה כיון שהגיע וכו'. ואית לי' לריב"ל מפסיקין ואפילו מן האכילה וכו' עכ"ל, ומפורש (שבת ט' ע"ב) ובתוס' שם ד"ה לימ', שכתבו דמשמע לי' דריב"ל ס"ל דאפילו התחיל לאכול מפסיק, מדאמר אסור לטעום עיי"ש: