שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
פרק תפלת השחר · דף כז.
ע"א גמר' שזו תדירה וזו אינה תדירה. ותדיר ואינו תדיר תדיר קודם (לקמן נ"א ע"ב). והטעם בדרך דרש י"ל כעין הטעם דגדול מצווה ועושה מאינו מצו' ועושה, לפי שמצטער יותר במצוה שמצוו' (תוס' קידושין ל"א ע"א), כך לפי שקשה עתיקי מחדתי', דידוע דיותר קשה לכוון כדבעי, למצוה שהיא תדירה מאינו תדירה, לפיכך תדיר קודם:
קשיא רישא מאי איכ' בין ר' יהוד' לרבנן. הא דנקט רישא, לאו דוק' נקט, דהא לאו רישא היא, אלא מצעת' היא, דהא פלוגת' דשחרית היינו רישא, ופלוגת' דמנח' היינו מצעת'. ודע דכאן נקט הש"ס מאי איכ' בין ר' יהוד' לרבנן, ולעיל נקט הש"ס ר' יהוד' היינו רבנן, אבל בדקדוקי סופרים בשם נוסח הכתב יד, גרס גם לעיל מאי איכ' בין ר' יהוד' לרבנן:
מי סברת דהא פלג מנחה. פי' "עד פלג מנחה דקאמר ר' יהודי:
שממאנין את הקטנה ושמשיאין את האשה ע"פ עד א' וכו'. לא נקט מעל ששמאנין "ועל שמשיאין כמו שנקט גבי ג' דברים האחרים שעל תרנגול שנסקל וכו' ועל יין בן מ' יום וכו' "ועל תמיד וכו', י"ל לפי שבשלשה דברים הללו, בא להעיד על מעשה שהיה. וראי' לרמב"ם שהעתקתי בד"ה ועל תמיד, נקט ל' על, משא"כ שנים הראשונים הלכת' נינהו:
ועל תרנגול שנסקל בירושלים וכו'. מסתבר דלאו דוק' בירושלים ממש נסקל, אלא בב"ד של ירושלים נגמר דינו ליסקל ונסקל בחוץ לעיר במקום הנסקלין:
ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. ואע"ג דאית' (עירובין ל"ב ע"א) דאין ב"ד מתעצלין בהקרבה, וא"כ למה איחרו כ"כ, אבל מיושב בפי' המשניות לרמב"ם (עדיות פ"ו מ"א), דז"ל אמרו בירושלמי בימי מלכות יון בזמן בית שני היו משלשלים להם שתי קופות של זהב, והעלו להם ב' כבשים, פעם אחת שלשו להם שתי קופות של זהב, והעלו להם ב' גדיים, באותו שעה האיר להם הקב"ה עיניהם, ומצאו ב' טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים, ועל אותה העיד ר' יהוד' בן בבא עכ"ל, אבל הראב"ד ז"ל כתב שם, וז"ל האי עדות דתמיד, מפי השמועה העיד, ולא מפי מעשה, שאם ראה תמיד שקרב בד' שעות, מאי סהדותי', דילמא כי אשתהי נמי לה' שעות, או לשש שעות, הם מקרבי לי' עכ"ל.
ודע די"ל דפלוגת' הרמב"ם וראב"ד, תלי' בפלוגת' הפוסקים אי לא ראינו הוה ראי', כמו שהביא הש"ך יור"ד סי' א' סק"א עיי"ש, דרמב"ם ס"ל דדבר כי האי גוונ' דשכיחי בכל יום, הוי לא ראינו ראי' כסברת מהרי"ק והאגור שם, וראב"ד ס"ל כסברת הבית יוסף, שמסיק וס"ל בכ"מ, לא ראינו אינו ראי':
א"ר כהנ' הלכ' כר' יהוד' הואיל ותנן בבחירותי' כותי'. יש לומר לפי שר' נחמן אמר (קידושין נ"ד ע"ב) הלכה כר"מ, הואיל ותנן בבחירותי' כותי', וכן א"ר נחמן (בבכורות כ"ו ע"א) הלכה כר' יהוד', הואיל ותנן בבחירותי' כותי' עיי"ש, וכאן ג"כ א"ר נחמן אף אנן נמי תנינא במשנה בעדיות כר' יהוד', על זה א"ר כהנא לר' נחמן לשיטתי', דאמר היכי דתנן בבחירותי' כותי', הלכת' כמותו, א"כ הכי נמי לר' נחמן בפלוגת' דהכא הלכה כר' יהוד', הואיל ותנן בבחירותי' כותי':
ועל תמיד של שחר שקרב בד' שעות מאן תנא להא דתנן וחם השמש ונמס וכו'. לכאור' למה ציין הש"ס כאן על משנה דעדיות, "ועל "תמיד "של "שחר "שקרב "בד' "שעות, והא קו' הש"ס לא קאי אמשנ' דעדיות, אלא אמתניתן דהכא, דהיא פלוגת' דר' יהוד' ורבנן. ועיין רש"י ד"ה ארבע שעות נמי צפר' הוא, דהא אמרת עד ועד בכלל, וגבי תמיד כתיב תעשה בבקר עכ"ל, משמע קצת דגם אמשנ' דעדיות קאי. ואפשר לומר הא דפריך מני אי ר' יהוד', עד ד' שעות נמי צפר' היא, קאי אר' יהוד' דמתניתן דהכא, וקאי ג"כ אר' יהוד' בן בבא משנה דעדיות:
להא דתנן ואם וגו'. משמע כאן דגם אמכילת' שייך לשון דתנן, דהא הך דרשא דחם השמש וכו' מכילת' היא ולא משנה, עיין מסורת הש"ס. ויש גורסין להא דת"ר וחם וכו' ודו"ק:
כשהוא אומר כחום היום. כלומר מצינו במקום אחר ששינה הכתוב בלשונו ואמר והוא יושב פתח האהל כחום היום (בראשית י"ח) וכו' עכ"ל רש"י, ציין רש"י מקרא זה לפי שהוא פסוק בתורה וכתיב מקודם. ובאמת כתיב עוד בלשון הזה (א) שמואל א' י"א ט' מחר תהי' לכם תשועה כחום השמש, (ב) שם פסוק י"א ויכו את עמון עד חום היום, (ואין כאן סתירה מדאמר בפסוק ט' כחום השמש, ובפסוק י"א כתיב חום היום, די"ל דישועה היה כבר כחום השמש, דהיינו בד' שעות והוסיפו להכות עוד בבני עמון עד חום היום דהיינו בשש שעות), (ג) שמואל ב' ד' ה', וילכו בני רימון ויבואו כחום היום אל בית איש בושת והוא שוכב את משכב הצהרים, ומפסוק זה ראי' לש"ס דהכא, דהא מפורש דחום היום היינו בצהרים שהוא בשש שעות. ועיין תורת משה פ' מקץ ד"ה כי אתי יאכלו בצהרים שהוא שעה רביעית וכו' עיי"ש, ועיין נגעים פ"ב מ"ב, וי"ל לשון קרא לחוד לשון משנה לחוד, והא דשש שעות נקרא צהרי', לשון צוהר שאז היום צוהר כשמש בצהרי', (ד) נחמי' ז' ג', ואומר להם לא יפתחו שערי ירושלים עד קום השמש, ופי' רש"י עד חום השמש, עד חצי היום שהיה היום גדול, ויש לעיין בדברי רש"י דקשי' מהכא ודו"ק:
איבעית אימא רבנן אמר קרא בבקר בבקר חלקוהו לשני בקרים, ואב"א ר' יהוד' האי בקר יתיר' להקדים לו שעה א'. פי' להקדים לו לקיטת המן שעה אחת, אבל בוקר דתמיד עד ד' שעות (ר"י עמדין).
והנה עוד כתיב י"א פעמים בתנ"כ בבקר בבקר, ואלו הן (א) שמות ל' ז' והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה, (ב) והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר, (ולפי סוגי' הש"ס יומא ע"ה ניח' דקאי על המן עיי"ש) (ג) ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר (והנה הא דכתיב גבי שני גזירי עצים וגבי קטורת ונרות עיין דף ל"ג ע"א במס' יומא), (ד) שמואל ב' י"ג ד' ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר הלוא תגיד לי, (ה) דברי הימים ב' י"ג י"א, ומקטירים לה' עולות בבקר בבקר ובערב בערב וגו', (ו) ישעי' כ"ח י"ט, מדי עברי יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבור ביום ובלילה וגו' ופירש"י בבקר בבקר כלומר תדיר עיי"ש, (ז) שם ישעי' נ' ד' יעיר בבקר בבקר וגו' (ח) יחזקאל מ"ו י"ג, (ט) שם י"ד, (י) שם ט"ו, (יא) צפני' ג' ה' משפטו בבקר בבקר יתן וגו', ולפי"ז במקומות הללו יש לפרשם לר' יהוד' ולרבנן למה כתיב הכפל בבקר בבקר ודו"ק:
אישתיק ולא א"ל ולא מידי. דרך הש"ס להאריך בכפל ל' זה:
מדרב צלי של שבת בע"ש מבעוד יום. כלומר מפלג המנחה דלמעלה דהיינו מי"א שעות חסר רביע, ועיין בש"ע אור"ח רס"ז ס"ב:
לא הוה מצלי עד אורת' ש"מ וכו'. פי' דאי הוה מותר להקדים ולהתפלל ערבית מבעוד יום, ודאי ר"ה ורבנן הוה מקדמי ומתפללי' השתא דלא אתמר הלכת' לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד וכו'. ולא משום ספיקא אמרינן כן, אלא דין גמור הוא, שמי שרוצה לסמוך על ר' יהוד', אין מזיחין אותו, וכן רבנן, זהו פסק הגמר', ובלבד שיעשה כן תמיד כתנא אחד, כמ"ש הרא"ש, וכן אית' סוף פ' כל הנשבעין, השתא דלא איתמר הלכת' וכו', האי דיינא דעבד וכו' עיי"ש, ושם לא שייך ספיקא, דא"כ האיך יעשה הדיין כר"א להוציא ממוחזק, הא בספק דממונא הדין המ"מח עליו הראי', וכן בתוס' (בב"ב ס"ב ע"ב) סוף ד"ה איתמר (נמוקי הרי"ב):
לבי גניבא. גניבא שם אדם, ואיקלע רב לביתו, ועי' בשפ"ח לגמר' לעיל כ"ה ע"א ד"ה גניבא:
והוה מצלי ר' ירמי' בר אבא לאחורי' דרב. פי' בתוך ד' אמות של אחורי דרב, ועלה מסיק הש"ס, דלר' ירמי' היה מותר, לפי שתלמיד חבר הוה, אבל תלמיד ממש תוך ד' אסור חוץ לד' שרי (יור"ד רמ"ב סט"ז):
ש"מ תלת. פי' מרב נשמע ב' דברים, דמתפללין של שבת בע"ש, ועוד דאסור לעבור כנגד המתפללין, ומר' ירמי' בר אבא נשמע דבר א', דמתפלל תלמיד אחורי רבו, ואפשר מה"ט לא נקט הש"ס, "ש"מ "מדרב "תלת, כדאית' פסחים ה' ע"ב, "ש"מ "מדר' "עקיב' "תלת:
והא"ר יהוד' אמר רב לעולם אל יתפלל אחורי רבו וכו' ותני' ר' אליעזר אומר המתפלל אחורי רבו גורם לשכינה וכו'. והא דהקדים להקשות מר"י אמר רב, ואח"כ מר' אליעזר, דקדים לרב, וי"ל לפי שהיה ר' ירמ' בר אבא תלמידו של רב, ומסתמ' ידע דברי רב רבו, לכן הקדים כן, ופריך ור' ירמי' היכי עביד הכי:
דף כ"ז ע"א רש"י ד"ה מתפלל של מנחה וכו'. רבנן לטעמייהו דאמרי תפלת המוספין כל היום (א) כמו של מנחה (ב) הלכך תדיר קודם וכו' (ג) ושל מנחה יש לה עוד שהות עד פלג המנחה עכ"ל:
(א) כמו של מנחה. עיין לקמן כ"ח ע"א רש"י ד"ה מתפלל של מנחה, ותוס' ד"ה הלכה:
ב הלכך תדיר קודם. משמע דדוק' בדבר ששניהם שווין בזמנם, מקדימ' לתדיר לשאינו תדיר, ועיין לקמן נ"א ע"א רש"י ד"ה תדיר ובשפ"ח שם ודו"ק:
ג ושל מנחה יש לה עוד שהות עד פלג המנחה. אפשר שפי' כן לפי שבש"ס אית', וזו (תפלת המנחה) אינה עוברת, לכן פרש"י לאו דאינה עוברת כלל, אלא שיש לה עוד שהות עד פלג המנחה:
רש"י ד"ה פלג ראשונה. של מנחה אחרונה (א) ועד בכלל (ב) ואע"ג דתנא יהיב סימנא לפלג אחרונה דקתני איזו פלג מנחה וכו' עכ"ל:
(א) ועד בכלל. מצינו בתפלת שחרית דלרבנן עד ולא עד בכלל (רש"י לעיל כ"ו ע"ב ד"ה עד), ולר' יהוד' עד ועד בכלל:
ב ואע"ג דתנא יהיב סימנא לפלג אחרונ' דקתני וכו'. פי' ר' יהוד' בבריית' לעיל כ"ו ע"ב, יהיב סימנ' לפלג אחרונ' אמרו והיא אחת עשרה שעות חסר רביע, ועיין בשפ"ח שם לגמר' ד"ה ואיזהו:
רש"י ד"ה שממאנין את הקטנה. קטנה שהשיאתה (א) אמה וכו' (ב) ואת אמה לא זכתה תורה וכו' (ג) אלא לאב שנאמר (דברים כ"ב ט"ז) ואמר "אבי "הנערה אל הזקנים את בתי נתתי לאיש הזה לאשה (ד) ומיהו רבנן תקינו לה קידושין להצריכה מיאון כדי שישאוה ולא תצא לזנות וכו' ואינה צריכה הימנו גט וכו' וא"ר אליעזר (יבמות ק"ט) (ה) מלמדין קטנה זו שתמאן בבעלה וכו' ותעשה כל בעילותיה כאילו הן של זנות כדי להתיר את בעלה ליבום את אחותה וכו' והעיד ר' יהוד' בן בבא (ו) ביום שנשנית עדיות שהלכה כר"א עכ"ל:
(א) אמה. וכן אחיה וקרוביה (סנהדרין ב' ע"א ד"ה מיאונין ורמב"ם פי"א מה' גירושין ה"ז):
ב ואת אמה לא זכתה תורה וכו'. בדרך אגדה י"ל הטעם, משום כעין המשל, דנשים אומרות טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלתא (קידושין מ"א ע"א), וא"כ שמא אמה בזו לא דייק' למנסבא. והיינו טעמ' ג"כ באחי' וקרובי', דפעמים כדי לפטרה, לא דייקו, ויתנו אותה לאינו הגון לה:
ג אלא לאב. זכתה תורה בקטנותה ובנערותה (רש"י כתובות מ"ו ע"ב):
ג ואינה צריכה הימנו גט. פי' גט אשה, אבל גט מיאון צריכה, שכותבין לה שנים הללו שמיאנה בפניהם, וכל הענין מיאון, ונוסח גט מיאון, מפורש ברמב"ם ה' גירושין פי"א ה"י עיי"ש:
ה מלמדין קטנה זו שתמאן בבעלה וכו' ותעשה כל בעילותי' כאילו הן של זנות וכו'. ואע"ג דאין אומרין לאדם חטא חטא קל כדי שיזכה חבירך (שבת ד' ע"א), י"ל משום דקטנה היא, ולגבה בענין זה דייק', אפילו חטא קל לא חשבינן לה ודו"ק:
ו ביום שנשנית עדיות. והוא ביום שהקימו לר' אלעזר בן עזרי' לנשיא (לקמן כ"ח ע"א):
רש"י ד"ה על פי עד א'. שאמר לה מת בעליך במדינת הים (יבמות קכ"ב) עכ"ל, אף דמדינא צריך ב' עדים, הכא משום עגונא, סמכו אחזקה, דאשה דייק' ומנסבה (ת"י):
רש"י ד"ה שנסקל תרנגול. שניקר קדקדו של תינוק במקום שהמוח רופס וכו' עכ"ל, ומפורש כן בירושלמי עירובין פ"י להלכה א' (יפה עינים). רופס, ובירושלמי גרסינן רופף, ופי' רך:
רש"י ד"ה ועל יין בן מ' יום. שיצא מכלל יין מגתו וכו' וקרינן בי' נסך שכר (במדבר כ"ח) עכ"ל, פי' דדרשינן (ב"ב צ"ז) נסך שכר יין המשכר, פרט ליין מגתו:
רש"י ד"ה הלכה כר' יהוד' דמתניתין דאין תמיד של שחר קרב לאחר ד' שעות וה"ה לתפלה עכ"ל, פי' דבמתניתן פליגי רבנן ור' יהוד' לענין זמן תפלה, ובתוספתא (לעיל כ"ו ע"ב) פליגי רבנן ור' יהוד' ג"כ לענין זמנו של התמיד, מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר וכו', אבל במתניתין לא פליגי רבנן ור' יהוד' בפירוש לענין זמן תמיד של שחר ודו"ק:
רש"י ד"ה בבחירתא. עדיות קרי בחירתא שהלכה כאותן עדיות עכ"ל, מל' רש"י משמע קצת דקריאת שם המסכת' הוא עדיות, בנקודת צירי, ובעל תפארת ישראל כתב ריש מס' עדיות, דנקודתו בחירק, ועיי"ש האיך שרי לומר על פרק או מס' שהוא עדיות ויפה וטוב עיי"ש. וז"ל הערוך ערך בחר, בבחירתא, פי' מסכ' דעדיות, שהלכותיה מובחרות מקובצות מכל המשנה, ונשנית ביום שהושיבו את ר"א בן עזרי' בראש, שסילקו שומר פתח בית המדרש, ונכנסו כל תלמידי חכמים, וכל א' העיד מה ששמע מרבו עכ"ל:
רש"י ד"ה כשהוא אומר כחום היום וכו' עכ"ל, עיין בשפ"ח לגמר' ד"ה כשהוא:
רש"י ד"ה מני. הא דמשמע דארבע לאו בקר הוא דהא כתיב (שמות ט"ז כ"א) וילקטו אותו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס וכו' עכ"ל:
תוס' ד"ה ת"ש וכו'. ולא גרסינן אימ' סיפא וכו' שאינו במשנה (א) שדברי ר' יהוד' שאמר עד ז' שעות אינה במשנה וכו' דהכי פי' (ב) דעבד כר' יהוד' דאמר מפלג המנחה לילה הוא וכו' עכ"ל:
(א) שדברי ר' יהוד' שאמר עד ז' שעות אינה במשנה. אלא מדברי התוספתא היא, והעתקתי ל' התוספתא בשפ"ח לגמר' לעיל כ"ו ע"ב ד"ה ואיזהו עיי"ש, והנה בנוסח שלפנינו גרסינן אימ' סיפא:
ב דעבד כר' יהוד' דאמר מפלג המנחה לילה הוא וכו'. עיין בתוס' ריש ברכות ד"ה מאימתי, ובתוס' לעיל כ"ו ע"ב ד"ה יעקב:
תוס' ד"ה דרב צלי של שבת בע"ש. תימ' דאמרינן בשבת כ"ג ע"ב (א) ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר וי"ל וכו' וטעמ' משום דס"ל כר' יהוד' וכן הנך דלקמן (עמוד ב') וכו' (ב) אע"פ כן וכו' וכן לענין (ג) תוספת שבת ויו"כ דקיי"לן שהוא מן התורה וכו' עכ"ל:
(א) ובלבד שלא יקדים וכו'. עיין בשבת שם, דאית' כן לענין הדלקת הנר, וכן כתב בש"ע רס"ג ס"ד, דז"ל לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול, שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וכו' עיי"ש, ואפשר גבי תפלה לא שייך לומר כן ודו"ק:
ב אע"פ כן וכו'. בתוס' שלפנינו איכא ב' גירסות, א) אע"פ כן אסור לעשות מלאכה במ"ש מיד לאחר פלג המנחה וכן לענין תוספת שבת ויו"כ דקיי"לן שהוא מן התורה א"כ לא צריך שיעור גדול כ"כ, ב) אע"פ כן אין אסור לעשות מלאכה בע"ש מיד לאחר פלג המנחה וכן לענין תוספת שבת ויו"ט ויו"הכ דקיי"לן שהוא מן התורה אפ"ה לא צריך שיעור גדול כ"כ. וז"ל מהרש"א וכן לענין תוספת שבת ויו"כ, ר"ל כמו דלענין מלאכה במ"ש, לא אמרינן דהוי לילה, הכי נמי לענין תוספת שבת יו"כ בע"ש ובערב יו"כ, דהוי נמי מילי דאוריית', לא אמרינן דהוי לילה לאסור בשיעור גדול כ"כ, דהיינו מפלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם הלילה, דלא ס"ל ר' יהוד' אלא לענין תפלה וקבלת שבת דרבנן ועיין ברא"ש עכ"ל. ולפי דברי מהרש"א הך וכן לענין תוספת שבת ויו"כ, קאי אערב שבת וערב יו"כ, ולמדו התוס', ערב שבת ממוצאי שבת:
ג תוספת שבת ויו"כ דקיי'"לן שהוא מן התורה וכו'. כדאית' (בר"ה ט' ע"א) דיליף לי' מדכתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם עיי"ש, ועיין ברא"ש דפרקין סי' ו':