שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
פרק תפלת השחר · דף כו:
ע"ב גמר' מתפלל בליל שבת שתים. פי' שתים של שבת (מפרשים), אלא שהש"ס לא פש להאריך.
והא דמפרש הש"ס בסיפ', כשלא התפלל מנחה בשבת, מתפלל במ"ש ב' של חול, י"ל משום דאתא לאשמעינן מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה:
ואם הבדיל בשני' ולא הבדיל בראשונה. לכאור' לפי הסדר הל"ל ואם לא הבדיל, בראשונה, והבדיל בשני', וכן הוא באמת לשון הרמב"ם וש"ע עיי"ש ודו"ק:
שני' עלתה לו וכו'. בדרך דרש פי' עלתה לו "למרום, להיות מקובלת לפני אבינו שבשמים, אבל ראשונה לא עלתה לו להתם תפלת אבות תקנום. ואפשר היינו דכתיב הבו לה' בני אלים (תהלים כ"ט), ודרשינן (מגילה י"ז ע"ב) מכאן שאומרים אבות בתפלה. והיינו דאית' (לקמן כ"ח ע"ב) תני י"ח כנגד מי, כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בהבו לה' בני אלים. ודע תפלות אבות תקנום, לא שתקנו סדר י"ח ברכות, דהא ביבנה נתקנו על הסדר, אלא דמאבות למדנו שצריך אדם להתפלל ג' פעמים ביום וכו' (מהרש"א ח"א). ובירושלמי דפרקין אית' בפירוש, תפלות מאבות ילמדום, תפלת השחר מאברהם, שנאמר וישכם וגו' עיי"ש:
תפלות כנגד תמידין תקנום. ופי' חוץ מתפלת ערבית, שהיא נגד איברים ופדרים של כל הקרבנות, וכן במוספין. ודע דגם קודם שתקנו אנשי כנ"הג תפלות נגד תמידין, ג"כ היו מתפללים מזמן משה עד זמן עזרא, דהא תפלה דאוריית' היא, אלא שעזרא ובית דינו תקנו הסדר תפלה, עיין רמב"ם פ"א מה' תפלה ה"ג וה"ד, ועיין בשפ"ח לרש"י לעיל כ' ע"ב ד"ה וחייבין בתפלה:
אברהם תיקן תפלת שחרית וכו' יצחק מנחה וכו' יעקב ערבית. וסימן לדבר, מצינו שבאות שניה של שם כל אחד מאבות, יש רמז לתפלה שתקן, אברהם ובקר, יצחק "צהרים, יעקב "ערב (מנ"ה סי' צ"ב):
וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפילה וכו'. והא דלא כתיב בפירוש לשון תפלה באברהם אבינו וכן בכולם, י"ל בדרך דרש שכולם באו בתחבולה, שלא ירגיש השטן, שבאים להתפלל, ויקטרג, לכן העלימו מעשיהם, (וכעין שפרשתי מדרש רבה סדר כי תשא פרשה מ"ג, ז"ל לולי "משה "בחירו "עמד "בפרץ "לפניו, ואי' במד' עמד לו במקומו של פורץ עכ"ל, פי' דלכן פתח ואמר "אנא "חטא "העם "הזה "חטאה "גדולה, שיסבור השטן שבא משה לקטרג ג"כ, והיינו "עמד "לו "במקומו "של "פורץ, וכעין פרש"י (במדבר י"ג ל') ויהס כלב וגו' ומת"כ שתק המקטרג, מיד פתח וביקש רחמים, ואמר משה ועתה אם תשא חטאתם עיי"ש), והיינו טעמ' "דאברהם, "אשר "עמד "שם, ואין עמידה אלא תפלה, והיינו טעמ' "דיצחק, ויצא יצחק "לשוח "בשדה, ואין שיח אלא תפלה, והיינו טעמ' "דיעקב, "ויפגע "במקום וגו' ואין פגיעה אלא תפלה, והיינו טעמ' "דפינחס, ויעמוד פינחס "ויפלל, והיינו טעמ' "דדוד, תפלה לעני "כי "יעטוף ומלבש תפלתו, ובדרך זה ולפני ה' ישפוך שיחו, והיינו טעמ' "דירמי', ואתה אל תתפלל בעד העם הזה, ולא תפלה בלבד לא מהני, אלא אפילו 'ואל "תפגע "בי, ר"ל אפילו תתחכם ולא תבוא בתפלה בפירוש, אלא תעשה תחבולה לבוא בפגיע, גם זה לא תעשה:
אברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב. נקט ל' אכילה, ולא ל' "שריפה, משום דהקרבת קרבן, נקרא אכילת המזבח, וכעין זה (מגילה י"ב ע"א), דת של תורה "אכילה מרובה משתי' עיי"ש ברש"י, והוא ל' נקי' טפי מל' שריפה. וראי' לדברי חפשתי על כל המקראות שבתורה, ולא מצאתי, לשון שריפה, בקרבן הנקרב על גבי מזבח, אלא בלשון הקרבה והקטרה, אלא בנותר כתיב "ושרפת הנותר באש, ובפרה אדומה ובפרים הנשרפים שנשרפו חוץ למחנה, כתיב "ושרף וגו':
ואיזהו מנחה גדולה וכו'. לשון זה הוא עוד מן התוספתא הנזכרת, דז"ל התוספתא ברכות פ"ג, כשם שנתנה תורה קבע לק"ש, כך נתנו חכמים קבע לתפלה, מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות, שהרי תמיד של שחר וכו', ומפני מה אמרו תפלת המוספין כל היום, שהרי קרבן מוספין קרב והולך כל היום, ר' יהוד' אומר עד ז' שעות, שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד ז' שעות, ואיזהו מנחה גדולה, משש שעות ומחצה ולמעלה, וכמה הוא פלג המנחה, אחד עשרה שעות חסר רביע עכ"ל התוספתא שלפנינו. ולפי מה שהעתקתי ל' התוספתא, נמצא הא דהביא הש"ס כאן, "ואיזהו מנחה אקטנה חמט' שעות ומחצה ולמעלה, הוא ענין בפני עצמו, ואינו לשון התוספתא. וכן הא דאית' כאן, ת"ש דתני' ר' יהוד' אומר פלג מנחה אחרונה אמרו וכו', אין כן לשון התוספתא שלפנינו. וכן האיבעיא להו, לא הוה צריכין לפי ל' התוספתא שהעתקתי. ואחר שכתבתי כן מצאתי בס' דקדוקי סופרים, שכתב בשם נוסח הכתב יד, דלא גרסינן איבעיא להו ר"י פלג מנחה קמא וכו' ת"ש דתני' ר' יהוד' אומר אמרו והיא עד כאן, רצה לומר דלא גרסינן אלא לשון התוספתא, וכן העתיקו הב"הג והרי"ף ורא"ש והפסקי רי"ד, ונ"ל שכן הוא האמת, וגירסת הדפוס מוקשת היא מאד, וחזרתי ליישב, ולא מצאתי ליישבה, חדא מ"ט אפסק' הגמר' באמצע הבריית' וכו' עכ"ל ל' דקדוקי סופרים:
איבעי' להו ר' יהוד' פלג מנחה קמא קאמר וכו'. ר"ל דמנחה קמא, היינו מנחה גדולה, שזמנה בשש ומחצה, ונשתייר עד סוף היום שהוא בסוף י"ב, ה' שעות ומחצה, ומחציתה של ה' ומחצה, הוא ב' שעות וג' רביעים, ואם תתן ב' שעות וג' רביעים, על שש ומחצה, הוה ט' ורבע, וקמבעי' אי לפלג מנח' קמא זו קאמר ר' יהוד', או דילמא פלג מנחה אחרונ' קאמר, דמנחה אחרונה זמנה בט' ומחצה, ומט' ומחצה עד סוף היום, שהוא עד סוף י"ב שעות, איכ' ב' שעות ומחצה, ומחציתה של ב' ומחצה הוא א' ורבע, ואם תתן א' ורבע על ט' ומחצה, הוא י"א חסר רביע, ומסיק דפלג מנחה אחרונה קאמר, פי' סוף פלג ראשונה של מנחה אחרונה, והוא י"א חסר רביע, ועיין לקמן ע"ב בגמר' מי סברת וכו' וברש"י ד"ה פלג ראשונה:
ת"ש ר' יהוד' אומר פלג מנח' אחרונה אמרו. ר"ל פלג מנחה אחרונה, אמרו החכמים, "לזמן "הקרבת "תמיד של בין הערבים, ומינה קאמר איהו דה"ה לזמן תפלת "המנחה ג"כ עד פלג המנחה אחרונה:
נימא תהוי תיובת' דר"י בר חנינ'. הנה לעיל אחר שאמר תני' כותי' דר"י בר חנינ' אברהם תיקן תפלת שחרית וכו', הוי מצי למיפרך נימ' תהוי תיובת' דריב"ל כמו שפריך הכא תיובת' אדר"י בר חנינ', דהא הך אברהם תקן תפלת שחרית וכו', בריית' היא, כמפורש ברש"י ד"ה אבות תקנום וע' במפרשים:
תפלת אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות. פי' דסמכינהו רבנן לקרבנות אף לענין הזמן, למתי מתחיל זמן התפלה, ועד כמה הוא זמן התפלה. וכן מוכח קצת ל' התוספתא ריש פ"ג דברכות, דז"ל כשם שנתנ' תורה קבע לק"ש, כך נתנו חכמים קבע לתפלה, מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שכן תמיד של שחר קרב והולך עד חצות וכו' עיי"ש:
דף כ"ו ע"ב רש"י ד"ה כנגד תמידים תקנום. אנשי כנסת הגדולה עכ"ל, הנה אנשי כנס"הג, ק"כ זקנים היו, ומהם זרובבל שריה רעליה מרדכי בלשן, שהיו בימי עזרא, כשעלו מן הגולה בבית שני, ובכללם חגי זכריה ומלאכי ונחמיה בן חכליה, וחבריהם, ונקראו אנשי כנס"הג, לפי שהחזירו העטרה ליושנה שמשה אמר האל הגדול הגבור והנורא (דברים י') באו ירמי' ודניאל ולא אמרו גבור ונורא, והם החזירום כבתחלה לפי שאמרו הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו שאלמלא כן האיך אומה כזו יכולה להתקיים מפני כמה אומות (ר' עובדי' אבות פ"א). ועיין מגילה י"ז ע"ב, תנא ק"כ "זקנים, "ובהם "כמה "נביאים, יתקנו "י"ח "ברכות, על הסדר משפט המקראות, (ושם י"ח ע"א) מסיק ששכחם וחזר סדרם שמעון הפקולי עיי"ש, וז"ל הרמב"ם פ"א מה' תפלה ה"ד, "עזרא "ובית "דינו עמדו "ותקנו להם "שמנה "עשרה "ברכות על הסדר וכו', וכן נוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תיקנום עיי"ש. משמע כאן דאנשי כנ"הג, נקראו בית דינו של עזרא.
ובזה ניח' דברי רש"י לקמן ל"ג ע"א ד"ה קבעוה על הכוס, ואז נשתכח "תקנת "עזרא וכו', ובגמר' אית' התם, "אנשי כנס"הג "תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות וכו', הרי דבש"ס נקט אנשי כנס"הג, ורש"י נקט "תקנת "עזרא.
נמצא דד' שמות להם, א) אנשי כנ"הג, ב) בית דינו דעזרא, ג) ורבנן (לקמן וסמכינהו רבנן אקרבנות), ד) וחכמים (לקמן מ' ע"ב) כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא:
רש"י ד"ה פדרים. של שאר קרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה "קרבין כל הלילה וכו' עכ"ל, והנה במנחות ע"ב ע"א, כל הלילה כשר להקטיר חלבים ואברים, ופרש"י מה שמתעכל מן המזבח מחזיר כל הלילה עיי"ש, הרי פי' בענין אחר, וביתר ביאור ל' הרמב"ם פ"א מה' תמידין ה"ה, דז"ל אע"פ שאין שוחטין אחר תמיד של בין הערבים, מקטירין כל דבר הראוי להקטרה כל היום, ומקטירין איברי עולות והאמורין (פי' החלבים) "עד "חצי "הלילה, ואיברין ואימורין שלא נתאכלו, בין מן התמיד, בין משאר קרבנות, "מהפכין "בהן "כל "הלילה עד הבקר, שנאמר כל הלילה עד הבוקר עכ"ל. פדרים. פי' חלבים:
רש"י ד"ה מנחה גדולה. אם בא להקדים תמיד דבין הערבים וכו' דבין הערבים כתיב בי' (במדבר כ"ח ד') (פי' והוא) מכי ינטו צללי ערב וכו' עכ"ל:
רש"י ד"ה מנחה קטנה. זמן תמיד דבין הערבים בכל יום מט' שעות ומחצה ולמעלה כדתנן בפסחים נשחט בח' ומחצה וקרב בט' ומחצה וכו' עכ"ל, ולכאור' מאחר דזמן שחיטה היא בח' ומחצה, הל"ל ג"כ זמן מנחה קטנה בח' ומחצה, ולמה גרר זמן מנחה קטנה, בתר גמר הקרבתה (כרש"י פסחי' נ"ח ע"א ד"ה וקרב), ובתפלת שחרית באמת מצינו שאינו כן, וכפי' הרא"ש ריש פ' תפלת השחר סי' א', וז"ל ותחלת זמן תפלת השחר, יראה משעלה ברק השחר, והאיר פני המזרח, מידי דהוי אתמיד השחר וכו' עיי"ש, וא"כ אף בתפלת מנחה לגבי תמיד דבין הערבים, נימא הכי שיהי' בח' ומחצה זמנה, וכבר הקשה כן בירושלמי דפרקין להלכה א', ומשני א"ר יוסי לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים, אלא לקטורת, מה טעם דכתיב תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב:
רש"י ד"ה דאי לא תימ' הכי. דמודה ר' יוסי בר"ח דרבנן אסמכינהו אקרבנות עכ"ל, פי' אנשי כנס"הג, כרש"י לעיל ד"ה כנגד:
תוס' ד"ה טעה ולא התפלל בע"ש וכו' (א) שגם בשבת היה דין שיתפלל כל י"ח רק שלא הצריכוהו מפני הטורח וכו' (ב) דהא נמי אם התפלל במנחה בשבת י"ח שלמות ולא הזכיר של שבת נראה דלמ"ש לא יתפלל שתים דכבר התפלל י"ח ברכות (ג) ומיהו ברב אלפס לא משמע כן וכו' עכ"ל:
(א) שגם בשבת וכו' רק שלא הצריכוהו מפני הטורח. פי' כדאית' (לעיל כ"א ע"א) היכא דטעו והזכיר של חול בשבת גומרין כל אותה ברכה, דגברא בר חיוב' הוא, ורבנן (עזרא ובית דינו) הוא דלא אטרחוה, משום כבוד שבת עיי"ש. והנה משום כבוד שבת דאית' בגמר', ותוס' שכתבו מפני הטורח, חדא מילת' היא:
ב דהא נמי אם התפלל וכו'. רבינו יהוד' כתב כן לפי דבריו, כמו שהדין במנחה דר"ח, כך הדין במנחה בשבת, בשניהם כשלא הזכיר לא שבת ולא ר"ח, אז במוצאי שבת וכן במוצאי ר"ח, לא יתפלל עוד לתשלומים, לפי שאינו מרויח (ועיין בש"ע אור"ח סי' רס"ח):
ג ומיהו ברב אלפס לא משמע כן וגו'. ז"ל הרי"ף ת"ר טעה ולא התפלל מנחה בע"ש, יתפלל ערבית שתים של שבת, טעה ולא התפלל מנחה בשבת, מתפלל מ"ש שתים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשני', ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשני', שני' עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו, דמבעי לי' לאקדומי תפלת חובה שעתיה ברישא, וכיון דלא אבדיל בקמיית', ואבדיל בבתרית', גלי אדעתי', דהא בתרית' היא חובת שעתי', הילכך בעי למיהדר צלויי אחריתי, כדי לאקדומי חובת שעתי' ברישא, ואי אבדיל בתרויהו, ואע"ג דלא מיבעי לי' למיעבד הכי, לא מיחייב לאהדורי, ואי נמי לא אבדיל בחדא מינייהו, לא מהדרינן לי', א) דתני, טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת, אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס עכ"ל הרי"ף ז"ל:
א) דתני' טעה ולא הזכיר הבדלה וכו'. מכאן מביא ראי' רק להא דאמר ואי נמי לא אבדיל בחדא מינייהו לא מהדרינן לי', אבל להא דאמר ואי איבדיל בתרוייהו דלא מיחייב לאהדורי לא מביא ראי', אלא מסברא כתב כן. וממה שכתב הרי"ף, וכיון דלא אבדיל בקמיתו, ואבדיל בבתרית' גלי אדעתי' דהא בתרית', היא חובת שעתי', הילכך בעי למיהדר צלוי אחריתי, מכאן הוכיח התוס', דרי"ף ס"ל אפילו היכ' דאינו מתפלל יותר, מ"מ חייב לחזור ולהתפלל, משא"כ בש"ס דידן מסיק בקשיא (ועיין במהרש"א):
תוס' ד"ה יצחק תקן תפלת המנחה. ואע"ג דאמרינן ביומא כ"ח ע"ב א"ר ספרא (א) צלותי' דאברהם מכי שחרי כותלי, וי"ל (ב) אחר שתקנה יצחק עכ"ל:
(א) צלותי' דאברהם. פי' תפלת הערב של אברהם דהיינו תפלת מנחה, התפלל מכי שחרי כותלי, דהיינו מתחלת שבע שעות, וא"כ הרי דאברהם כבר תקן והתפלל תפלת מנחה, וקשי' לבריית' דהכא (ועיין בשפ"ח לעיל כ"ב ע"ב לגמר' ד"ה והא):
ב אחר שתקנה יצחק. פי' אחר שתקנה יצחק, היה אומרה גם אברהם כך פי' ר"ת. א"נ אברהם היה אומרה מתחלה, אלא שלא עשאה כלל לכל בני ביתו, עד שתקנו יצחק (תוס' ישנים יומא כ"ח ע"ב):
תוס' ד"ה יעקב תקן ותימא דאמרי' בחולין צ"א ע"ב, ויפגע במקום וגו', כי מטא לחרן אמר אעשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי כדיהיב דעתי' למיהדר קפצה לי' ארעא "מיד "ויפגע ,במקום "כדצלי ,בעי "למיהדר, "מיד כי ,בא ,השמש אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית עלוני ויפטר בלא לינה וכו' א) אלמא דהתם מוכח דהתפלל יעקב אבינו ערבית ביום וכו' (ב) וקשה למתניתן דפרק קמא דקאמר שאינו זמן תפלה עד צ"הכ (ג) ולפי מה שפירשנו דקיי"לן כר' יהוד' וכו' (ד) ויפה מנהג שלנו וכו' עכ"ל:
א אלמא דהתם מוכח וכו'. ר"ל מהא דאית' כדצלי תפלת ערבית בעי למיהדר לחרן, מיד אח"כ כי בא השמש וכו', מזה מוכח דהתפלל יעקב אבינו ערבית ביום:
ב וקשה למתניתן (דלעיל ב' ע"א) דקתני מאימתי קורין שמע בערבין, משעה שכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, ומפרש הש"ס כהנים אימת קאכלי תרומה, משעת צאת הכוכבים. ואע"ג דהתם לענין ק"ש מיירי, י"ל מ"מ מדקיי"לן דצריך ג"כ לסמוך גאולה לתפלה בערבית, וא"כ ע"כ תפלת ערבית אחר צאת הכוכבים (הב"ח):
ג ולפי מה שפירשנו דקיי"לן כר' יהוד' וכו' פי' תוס' לעיל ב' ע"א ד"ה מאימתי עיי"ש:
ד ויפה מנהג שלנו דאדרבה טוב להתפלל מבעוד יום קצת. ועיין פסקי תוס' מנחות סי' קי"ח, וז"ל ותחילת שעה י"א זמן ערבית וגאולה וק"ש קודם, והיו קורין ק"ש מבעוד יום וכו' עיי"ש היטב, ועי' תוס' לקמן כ"ז ע"א ד"ה דרב, שכתבו לר' יהוד' הוי זמן מעריב, שעה ורביע קודם הלילה עיי"ש. ודע מדברי רש"י ריש המס' ד"ה עד, שמביא דברי הירושלמי, א"כ למה קורין אותה בב"הכ מבעוד יום וכו' עיי"ש, וכן מהרא"ש בפ"ק סי' א', שכתב ונראה לקיים המנהג, שאנו סוברים כתנאים, שמקדימי' שעת ק"ש לצאת הכוכבים וכו', לפיכך נהגו העם לקרות ק"ש ולהתפלל קודם צ"הכ וכו' עיי"ש, מכל זה מוכח קצת כמנהג התוס' דהכא:
תוס' ד"ה עד פלג המנחה. תימא (א) מנא לי' הא וכו' וי"ל דר"י ס"ל דתפלת מנחה (ב) כנגד קטרת תקנה וכו' עכ"ל:
(א) מנא לי' הא. פי' מנ"ל לר' יהוד' דעד פלג המנחה אחרונה, דהיא י"א שעה חסר רביע, הוי זמן תפלת המנחה:
ב כנגד קטרת תקנה. ר"ל כנגד קטרת של בין הערבים, שנקרב' אחר תמיד של בין הערבים (רמב"ם פ"ו הי"א מה' תמידין). ומפורש כן בירושלמי דפרקין, והעתקתי דברי הירושלמי בשפ"ח לרש"י ד"ה מנחה קטנה עיי"ש. ולפי"ז הא דא"ר יהוד' בבריית' עד פלג המנחה, שהרי תמיד של הערבים קרב והולך עד פלג המנחה, לאו דוק' קרבן תמיד של בין הערבים קאמר, אלא "קטרת של בין הערבים קאמר: