שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
פרק שלשה שאכלו · דף נא.
ע"א גמר' משום שנאמר ימלא פי תהלתך. ולכן כשהוא מברך יהא פיו נקי מן הרוק, וגם שאר דבר, לא יהא בתוך פיו (מפרשים):
יפה ללב וטוב לעינים. הא דנקט גבי "לב "יפה, וגבי "עינים נקט "טוב, מבואר בשפ"ח (לעיל ל"ט ע"א) לגמר' ד"ה יפה, עיי"ש דאית' ג"כ גבי תרדין כה"ג:
והמשתכר ממנו. מסתבר דקאי על הרגיל בו, ועלה קאמר אפילו אחר שהרגיל בו, קשה לכל גופו כשמשתכר ממנו:
ששה דברים נאמרו בכוס אספרגוס וכו'. פתח "בששה דברים, ובפרטם תמצא "תשעה ודו"ק:
ואין מפסיק בו. משום דאית' השותה כוסו בבת אחת ה"ז גרגרן, שתים דרך ארץ, וקאמר הכא דבזה אין מפסיקין בו, אלא שותהו בבת אחת (תרי"ח):
תני חדא ללע"ט יפה וכו' ותני' אידך לרמ"ת יפה וכו'. הש"ס הביא בתחלה ב' ברייתות של ענייני אספרגוס, ואח"כ מפרש בריית' ראשונה, דפריך תני חדא ללע"ט יפה וכו', ואח"כ מפרש בריית' שני', תני חדא רק אחריו לוקה וכו' דקאי אבריית' שני'. ודע דלעיל מחלק הש"ס בין יין חדש ליין מיושן, וכאן קמחלק הא בדחמר' הא בדשכרא ודו"ק:
א"ר אשי השת' דאמרת וכו'. ואע"ג הא דלא רק אחריו לוקה בריית' היא, ולא שייך ל' השת' "דאמרת אלא השת' דתני, די"ל דר' אשי קאי אתירוצא דש"ס, דמוקי הא דלא רק אחריו לוקה בדשכרא, ועלה קא"ר אשי השת' דאמרת בשכרא לא רק אחריו לוקה, א"כ מימי רוקו של שכרא נזרקין, פי' ירוק אותו אפי' בפני מלך:
אפילו לפני מלך. לא נתברר אי אפילו מלך עכו"ם קאמר, שיש סכנה ביותר כשרוקק לפניו ודו"ק:
ואמרי לה איסתלגנית וכו'. הך אמרי לה לאו ר' ישמעאל בן אלישע קאמר, אלא בעל מסדר הש"ס קאמר, דאמרי לה בשם ר' ישמעאל בן אלישע איסתלגנית וכו':
ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו. פי' שלא ישפוך לו על ידיו, אבל להביא לו מים מותר, והטעם משום והזה הטהור על הטמא (מ"א ס"ד סק"ח), ובטורי זהב שם כתב כל שכן לנ"י לאכילה עיי"ש:
ואי פגע (בנשים כשחזרו מן המת) מאי תקנתי' וכו'. מסתבר דמסדר הש"ס קאמר לי'. א"נ דריב"ל שאל ממלאך ואי פגע מאי תקנתי והשיב לו המלאך לינשוף מדוכת' וכו':
עד דחלפי מיניה. פי' עד שעברו הנשים לפניו, יאמר פסוק זה, ופעמים צריך לכופלו, כשנשים הרבה עוברים לפניו:
לאנשי ביתו. לאשתו (רש"י), ונקט לאנשי ביתו, להחשיב להאשה, כאילו היא גברת הבית, וכעין לישנ' דקרא עקרת הבית (תוס' יו"ט ריש סוטה):
ושטיפה מבחוץ. ועיין זבחים פי"א בפי' המשניות לרמב"ם (לדף צ"ו ע"ב), וז"ל "שטיפה, הוא שיתן מים על הכלי, ואינו ממרק בידו הכלי, אלא משפשף, ומה שאמרו בטהרת הכלים כשטיפת הכוס, רצה לומר שאינו חייב להפליג עד שיסיר כל הרושם עיי"ש ודו"ק:
א"ר יוחנן כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלא מצרים וכו'. בדרך אגדה י"ל לפי שפעמים הקב"ה מעצור ליתן עושר לאדם, שלא יבוא לידי שכחה, אבל כל המברך לה', על כוס מלא, ר"ל אף ברוב ברכתו עומד בתומו, אז מוסיפין ונותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר "ומלא, ובכל זה מכיר "ברכת "ה' היא תעשיר, זוכה ים "ודרום "ירשה. והא דאית' על מילת' דר' יוחנן, ר' יוסי בר"ח אומר זוכה ונוחל שני עולמים העו"הז והע"הב, י"ל דלא פליג ריב"ח אר' יוחנן, אלא מוסיף ומפרש דהך נחלה בלא מצרים, פי' דלא בעו"הז בלבד קאמר, אלא בעו"הז ובעוה"ב:
ר' חסדא מעטר לי' בנטלי א"ר חנן ובחי א"ר ששת ובברכת הארץ. פירש ובחי, ר"ל שהעיטור בנטלי, הוא בכוסות של יין חי, ולא מזוג במים, דכוס של ברכת המזון לבדו מוזגים אותו, ואמר ר' ששת שהעיטור בברכת הארץ הוא, שכשמזכיר שבח הארץ, מעטר בכוסות של יין חי החזק. ורי"ף גרס א"ר חנן ובחי, א"ר ששת עד ברכת הארץ, ר"ל דמאי דאמרי' שיהי' חי, ר"ל שעד שהתחיל לומר ברכת הארץ לא יטיל בו מים כלל, וכשמתחיל ברכת הארץ אז מוזגו להודיע שבח ארץ ישראל, שהיינות חזקות וצריך לערבן במים רבים (רא"ש ומעדני יו"ט עיי"ש):
ראשונים שאלו שמאל מאי שתסייע לימין. יש מפרשים דקמבעי כשנותן יד שמאלי תחת יד הימין לסעייה (מ"א סי' קפ"ג סק"ו), ויש מפרשים כשאין נוגעת בכוס שבתוך יד ימין, אלא הניח יד שמאל תחתי' לסייע לא קמבעי לי' דודאי מותר, אלא קמבעי לי' כשתופס הכוס גם ביד שמאל (דברי חמודות). ודע דלא נתפרש מאן וראשונים שהזכיר ר' יוחנן ודו"ק:
דף נ"א ע"א רש"י ד"ה יחזיר ויאכל וכו' ויעשה ברכה לבטלה עכ"ל, ז"ל מהרש"א טעות נפל בפרש"י, במה שפי' ויעשה ברכה לבטלה, דאם כונת ר' חסדא דלא יחזור ויברך, מאי קאמר עלה רבינא הלכך אפילו גמר וכו', גם אין המשל דומה לנמשל, אבל כונת ר' חסדא דיחזור ויברך אם לא גמר מלאכול, והשתא המשל דומ' לנמשל, וכי משום דלא בירך כבר על שאכל ששכח, יוסיף על סרחונו, שלא יברך על מה שיאכל עוד, ועלה קאמר רבינא שפיר הילכך וכו' עכ"ל:
רש"י ד"ה מי שאכל ושתה ולא ברך. אברכה דלפניהם קאי אברכת המוציא וברכת היין עכ"ל, והא דנקט רש"י דוק' ברכת "המוציא וברכת "היין, י"ל לפי מה שכתב המגן אברהם קע"ב סק"ג, דאע"ג דאם יברך לפניהם וברכה לאחריהם, א"כ יהי' ב' ברכות סמוכות זו לזו, וכי האי גונ' לא מצינו, די"ל דוק' בז' המינים יברך, די"א "דהוה "דאוריית', אבל המים ושאר מינים יש חולקין וכו' עיי"ש, לכן נקט רש"י דוק' ברכת "המוציא "ויין שהם מז' המינים:
רש"י ד"ה מהו שיחזור וכו'. לאחר אכילה ושתי' עכ"ל, ויש מגיהין בפרש"י "באמצע אכילה ושתי', וכן מוכח ממהרש"א שהעתקתי בד"ה יחזיר:
רש"י ד"ה מעיקר' לא חזי. לא דרוב טבילות משום קרי הם (ב) ובעלי קריין אסורים בברכות שהם ד"ת כדאמרינן לעיל כ' ע"ב וכו' עכ"ל:
(א) דרוב טבילות משום קרי הם וכו'. וברא"ש כתב בשם פרש"י, גבי טבילה מעיקר' לא חזי, דבעל קרי אסור לברך קודם טבילה, וטבילת בעלי קריין "שכיח, לכן נהגו בכל הטבילות לברך אחר הטבילה עיי"ש, וכאן פרש"י "דרוב טבילות משום קרי הוא ודו"ק:
ב ובעלי קריין אסורים בברכות שהם ד"ת כדאמרינן לעיל כ' ע"ב. ר"ל לעיל אית' דבעל קרי אסור לברך איזה ברכה, ואסור נמי בד"ת, כדאשכחן בסיני, ור' יהוד' ס"ל שמברך על כל דבר לפניהם ולאחריהם, ומסיק הש"ס (לעיל כ"ב ע"א) שעשאן ר' יהוד' כהלכות דרך ארץ שמותר לשנותה, לכן מותר נמי לברך, ות"ק דאוסר לברך, לפי שעשאן לברכות כדברי תורה, וכמו שאסור ב"ק בד"ת, אסור נמי לברך עיי"ש, ובזה עולה פרש"י דהכא כהוגן, ועיין תוס' לעיל ל"ה ע"א ד"ה לפניו עיי"ש. ומה שפרש"י דחוי מעיקרא, דהיינו שלא ראוי מעולם מפורש (סוכה ל"ג ע"ב):
רש"י ד"ה אספרגוס. כוס שהיו שותין בכל בוקר אליבא ריקנא לרפואה עכ"ל, אספרגוס, גופו ממיני כרוב (שפארגל קרויט בלע"ז), והיו שורין אותו ביין, ובלשון יון "אספרגוס, "יין "של "בקר, כלומר ששותהו בבקר, ואמר הגאון הני מילי דאמרינן משום סכנת מזיקין, דהוה נהיגי בי', והשתא לא נפישי כי ההוא עידנא (ערוך בשם רב האי גאון). ומה שפרש"י 'אליבא ריקנא, ואע"ג דקיבה מקבל המאכל (כדלקמן ס"א ע"ב), ולעיל מ"ד ע"ב, נזהר רש"י בפירושו, שם ד"ה קודם ד' שעות, קודם אכילה שהגוף ריקם עיי"ש, י"ל לפי שכך הוא לישנ' דקרא וסעדו לבכם (בראשית י"א ה'):
רש"י ד"ה ואפילו בפני מלך. ירוק ואל שיסתכן עכ"ל, פי' אע"ג שלרוק בפני המלך, הוא דבר מאוס (כדלקמן ס"ב ע"ב) ד"ה ומה שק עיי"ש, ואיכ' קצת "סכנה בדבר, ואפילו הכי ירוק לפני המלך ואל "יסתכן בחולי זה, וכעין דאית' (נדרים מ"ט ע"ב) א"ל ר"ה לרבה ברי', כל מידי לא תפלוט קמי רבך, לבר מן קרא ודיסא, שרוק שלהן דומ' לפתילה של אבר שאינו מתאכל, ואפילו קמי שבור מלכא פלוט, שיש בו סכנת נפשות עיי"ש. ולפי"ז ניח' דנקט הש"ס מימיו נזרקין "אפילו "בפני "מלך, ולא נקט "אפילו "בפני "רבו, לפי שנקט מה שהוא רבותי' טפי:
רש"י ד"ה סוריאל. מלאך חשוב לבא לפני המלך עכ"ל, והנה בגמר' אית' "סוריאל "שר "הפנים, ועיין בספר היכלות, מהתנא ר' ישמעאל כהן גדול, שאית' שם יותר מעשרה פעמים, א"ר ישמעאל אמר לי מטטרון מלאך שר הפנים עיי"ש, משמע קצת דמלאך "סוריאל, הוא "מטטרון, א"נ דטובא שר הפנים איכ', וכן משמע ממה שהעתקתי מס' הפרדס בשפ"ח לרש"י לקמן ד"ה אימתי, ועי' בשפ"ח לעיל ג' ע"א לתוס' ד"ה ועונין אות ד"ל זולתי ג' השרים וגדולים וכו' עיי"ש. ודע "דמטטרון, הוא "חנוך בן ירד (בראשית ה' כ"ד) כך מבואר בס' היכלות פרק ג', דז"ל שם א"ר ישמעאל אמרתי למטטרון וכו', ומפני מה קורין אותך בשמי מרומים נער, השיב ואמר לי מפני שאני חנוך בן ירד, כשחטאו בני דור המבול וסרחו במעשיהם, נטלני הקב"ה מביניהם להיות עד עליהם בשמי מרום וכו', ומתוך שאני קטן בתוכם, ונער ביניהם בימים ובחדשים ובשנים, לפיכך קורין אותי נער עיי"ש באריכות. ועיין תוס' (חולין ס' ע"א) ד"ה פסוק, שהתוס' נסתפקו שם למה נקרא שמו של מטטרון נער עיי"ש, הרי מפורש בס' היכולת הטעם כמו שכתבתי, והנה השל"ה דף מ"ו ע"א כתב מס' היכלות, כמו שנמצא בהגהת הש"ס, ולא הזכיר מזה ודו"ק:
רש"י ד"ה תכספית. שם חבורת שדים, איסתלגנית, שם חבורת מלאכי חבלה עכ"ל, ואע"ג דמגירסת הש"ס מפני שתכספית ואמרי לה איסתלגנית של מלאכי חבלה, משמע קצת שתכספית, קאי ג"כ על מלאכי חבלה, ורש"י לא פי' כן, אבל יש להבין הענין, במה שהעתקתי ממדרש תלפיות בשפתי חכמים לרש"י לעיל ו' ע"א ד"ה לראות, דעשרה מיני חרשין יש עיי"ש, הרי דכולם משורש אחד יוצאים:
רש"י ד"ה אימתי יבוא אדם וכו'. ר' ישמעאל עלה לרקיע ע"י שם בבריית' דמעשה מרכבה עכ"ל, מ"ש רש"י בבריית' דמעשה מרכבה, ערש"י רפ"ב דחגיגה דמפרש ג"כ דמעשה בראשית ומעשה מרכבה ברייתות הם עכ"ל, והנה בריית' דמעשה מרכבה אינו בידי, ויש מן האחרונים שכתבו שהוא מהסיפור שכ' בס' הפרדס לרש"י ז"ל, לכן העתקתי משם אלא שלא נמצא מפורש שר' ישמעאל עלה ע"י שם, דז"ל ספר לקוטי הפרדס מרש"י ז"ל בענין פרשת עשר תעשר, וזאת ההגדה למתפללין ביחיד יעסקו בה, אמר רבי ישמעאל סח לי ססניאל שר הפנים, ואמר לי ידידי שב בחיקי, ואגיד לך מה תהי' על ישראל, והיו דמעות נופלות לו מעיניו עליו וכו', אמר לי בכל יום מתחדשות גזירות קשות, וכשישראל נכנסין לב"הכנ ולב"המד, ועונין אמן יהא שמיה רבא מברך, אומר אין אני מניחם לצאת מחדרי חדרים, מי לא יאדיר למלך האדיר, מי לא ישבח למלך המשובח, מי לא יקדש למלך המקודש, יתקדש שמו לעד ולנצח, שבכל יום ויום גבורות ונפלאות מתרגשות לפני הקב"ה מעולות ומשונות זו מזו, ושמח לבו בעת תפלת בניו. לקדושה מעומד אחר תפלה, ודברי ר' ישמעאל הן, ובשעה שירדתי מלפניו שמעתי קול מדבר בל' ארמי, ובל' הזה היה מדבר, מקדשא קדישא לחורבא, והיכלא כנור דליק, ודירתא דמלכותא לצריות, ובתולין עולימון לבזה, וחזותי' דמלכא תנקור ארמלתא, ומדבחא דכיא לאיסתבא, ופתורא דנתקן ירתוני' בעלי דבבי, וירושלם לא תוריך, וארעא דישראל לזיע, באותה שעה ששמעתי קול זה, נרתעתי ובפלתי לאחוריי, עד שבא הדרניאל, שנתן בי רוח ונשמה, ואמר לי בא ואכניסך לגנזי ישועות ונחמות, הכניסני וראיתי כיתות מלאכי השרת, שאורגין בגדי ישועות, ועושין כתרי חיים וכו' לצדיקים וכו' אמרתי לו הדר זיזי הראני כבודו של דוד, אמר לי ידידי המתן לי ג' שעות, עד שיבוא דוד מלך ישראל לכאן ותראה בגדולתו וכו', אמר לי כבוש עיניך שלא תזדעזע מהללו שיצאו לקראת דוד מלך ישראל, מיד רעשו כל האופנים ושרפים ואוצרות שלג וכו', ומלאכי השרת ולוהט' זבול, ואומרים למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל וגו' ושמעתי קול הבא מצפון ואומר ה' ימלוך לעולם ועד וכו', וכיון שבא דוד וישב לו על הכסא שלו, מכוון כנגד של קונו, וכל מלכי דוד יושבין לפניו, וכל מלכי בית ישראל אחריו, מיד אמר דוד זמירות ותשבחות, שלא שמעתו אוזן מעולם, וכיון שפתח ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה, פותח מטטרון וכל המזלות ואומר קק"ק ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו, חיות הקודש משבחות ואומרות ברוך כבוד ה' ממקומו, והרקיעים אומרים ה' ימלוך לעולם ועד, וכל מלכי בית דוד אומרים והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד עכ"ל ספר הפרדס לרש"י ז"ל. והנה מובן למה כתב ההגדה זו למתפללין ביחיד, ובנוסחת סידורים שלנו, נמצא ענין אחר במקום קדיש וברכו למתפללים ביחיד. ועי' סדר הדורות ערך ר"י בן אלישע, וערך ר"י בן לוי, ולעיל ז' ע"א, וכתובות ע"ז ע"ב, והגהת הגר"ב חיות ז"ל:
רש"י ד"ה מגביה מן הקרקע טפח וכו' ואם ע"ג שלחן מגביהו מן השלחן עכ"ל, כדי שיהא נראה לכל המסובין ויסתכלו בו (טור), וזה לא שייך במברך ביחיד (דרישה), ולפי מה דיליף לקמן, ממה שנאמר כוס ישועות אשא, משמע אפילו במברך ביחיד ודו"ק:
רש"י ד"ה בנטלי. כוסות עכ"ל, "נטלי ל' אאנטיל, והוא מין כלי, וכן גלגל שמשימין הבנאין כשבונין בגובה, ומשליכין על הגלגל חבל ארוך וב' ראשיו למטה, וקושרין בשני ראשיו שני כלים, ושמם "אנטלין, המלא עולה והריקן יורד (ערוך ערך אנטיל). ובחולין ק"ז ע"א, פרש"י אנטלא, כלי זכוכית קרי נטלא, והיתה מוצנעת לשער בה כלי שמתקנו ליטול ידיו עיי"ש:
תוס' ד"ה מעיקרא וכו' וי"ל דמיירי בטבילת גרים (דלא חזי קודם טבילה דלא מצי למימר וצונו דאכתי נכרי הוא דמל ולא טבל כאילו לא מל תוס' פסחים ז' ע"ב ד"ה על) וכו' עכ"ל:
תוס' ד"ה אין לנו אלא ארבעה וכו' ומיהו מדהאמוראים היו עושים עיטור ועיטוף וכו' עכ"ל, כלומר ועוד מדהאמוראים והם ר' יהוד' מעטרהו בתלמידים, ר' פפא מעטף ויתיב, כדאית' לקמן, משמע שהיו מחמירים על עצמן והיו נזהרים בכולן וכו'. ודע הא דא"ר יוחנן הדחה "שטיפה "חי "מלא סימנך "שומחה לאיש במענה פיו (מג"ת) תוס' ד"ה שטיפה חי מלא. ירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דסוף פרקין, א"ר אחא ג' דברים נאמרו בכוס של ברכה, מלא עיטור, ומודה, ושלשתן בפסוק אחד, דכתיב (דברים ל"ג כ"ג) ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה', שבע עיטור, רצון מודח, מלא כמשמעו, א"ר חנינא אם עשיתה כן, מה כתיב תמן ים ודרום ירשה, את זוכה לירש עו"הז ועו"הב:
פי' פני משה:
עיטור. שמעטרהו בכוסות סביב:
ומודח. שידותו מבפנים:
ושלשתן רמוזין בפסוק אחד שנאמר בו ברכת ה', שמרמז על כוס שבו ברכת ה' על המזון שאכל:
שבע עיטור. כשמעטרהו נראה כשביעה בכוסות הרבה:
רצון מודח. שהוא נקיות והוא הרצון שכל אדם רצונו לשתותו ואי לא הוי מודח מי שהוא איסטניס ירחק ממנו:
תוס' ד"ה זוכה לשני עולמות וכו' מדהוה לי' למיכתב ים ודרום רש וכתיב ירשה הרי יו"ד ה"א יתירה, וביו"ד ה"א נבראו ב' עולמות כדאמרינן במנחות כ"ט ע"ב עכ"ל, והיינו שפרש"י (שם דברים ל"ג כ"ג) ירשה, לשון צווי כמו עלה רש עיי"ש, דלפי מה שדרשו כאן על כוס מלא לבר"המז, יובן לשון "צווי. ודע דיו"ד ה"א יתירה שנבר' בהם ב' עולמות, עו"הב ביו"ד תחלה, ואח"כ עו"הז בה"א, מכאן רמז לאדם, שיהי' בו מדעת קונו, ויעשה ג"כ בדרך זה, בתחלה בעיקור ידאוג להשתדל לטובת עוה"ב, ואח"כ לענייני עו"הז: