אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק שלשה שאכלו › דף מט.

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק שלשה שאכלו · דף מט.

דף מח:

ע"א גמר' והפוחת לא יפחות מאחד וכו'. פי' והפוחת מלומר הודאה תחילה וסוף, לא יפחות מא', דיאמר הודאה אחת לכל הפחות, או תחילה או סוף (לחם משנה):

וכל החותם מנחיל ארצות בברכת הארץ ומושיע לישראל בבונ' ירושלים ה"ז בור. או או קתני, והטעם משום שגם לאוה"ע הנחיל ארצות, רק צריך להזכיר א"י בפרטות (ב"י סי' קפ"ז):

הרי זה בור. מדקתני ברישא הרי זה בור, ובסיפא תני לא יצא ידי חובתו, משמע דברישא אפ"ה יצא ידי חובתו, אלא דהוי בור ודו"ק:

דא"ר אילעא א"ר יעקב בר אחא משום רבינו וכו'. הנה (לעיל כ"ב ע"א) א"ר אילעא א"ר יעקב בר אחא משום רבינו, פרש"י משום רבינו, "רב עיי"ש. ולכאור' כאן ג"כ משמע משום "רבינו, היינו "רב, וא"כ יש לדייק כאן אמר כל שלא הזכיר "ברית "ותורה ומלכות "לא "יצא, ולקמן אית' א"ר חננאל אמר "רב לא אמר ברית ותורה ומלכות "יצא עיי"ש, ודוחק לומר דאמוראי נינהו אליב' דרב ודו"ק:

מקדש ישראל והזמנים וכו' מקדש ישראל ור"ח וכו'. והא דלא פי' ג"כ מקדש ישראל ויום הזכרון, ומקדש ישראל ויום הכפורים, י"ל דהוי בכלל מקדש ישראל והזמנים. וכשאני לעצמי יגעתי ליתן טעם למה באמת לא תקנו לחתום בכל יו"ט, מה שהוא, כמו שתקנו בר"ה יום הזכרון, וביו"כ ויום הכיפורים, כך הל"ל בפסח מקדש ישראל וחג המצות, ובעצרת מקדש ישראל וחג השבועות, ובסוכות מקדש ישראל וחג הסוכות. ועוד נסתפקתי לדינא אם סיים בר"ה וביו"כ, מקדש ישראל והזמנים, אי יצא או לא ודו"ק:

אימתי בונה ירושלים ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס. שהרי לא לערביים הללו בונה ירושלים ה', אלא לכנס בתוכה נדחי ישראל ודו"ק:

מאי האי. ר"ל איזה מעשה בא לידך, שטעית, עד שאמרת ברכת מזונה לא למדת:

וזקפי' ר' ששת לקועיה עלי כחויא. פי' כנחש הזה שהוא זוקף עצמו, ומגביה הראש תחלה ונזקף מעט מעט (רש"י לעיל י"ב ע"ב). והנה לעיל ג"כ בדר' ששת אית' כן עיי"ש:

ברית לפי שאינה בנשים וכו'. ואפילו לבנה אינה מצווה למול (קדושין כ"ט ע"א), וכן בתורה אינה חייבת האשה ללמד לבנה תורה, אלא אם עוזרת לבנה או לבעלה שיעסקו בתורה, חולקת שכר בהדייהו (רמ"א יור"ד מ"ו ס"ו) ומלכות לפי שאינן לא בנשים ולא בעבדים. אבל שאר כל ישראל, אף שאינם מזרע בית דוד, ראוין למלכות, כשימשחהו נביא, כרמב"ם פ"א ה' מלכים (ת"י אבות פ"ד מי"ג). והא דמלכות אינו בנשים בארץ ישראל מבואר בספרי וברמב"ם מה' מלכים פ"א ה"ד וה"ה, דכתיב שום תשים עליך מלך, ולא מלכה (מצפה איתן), ועבדים פשיט' עיי"ש ברמב"ם:

ואת שבקת כל הני תנאי ואמוראי וכו'. פי' "תנאי, היינו ר' אליעזר דאמר (לעיל מ"ח ע"ב) כל שלא אמר מלכות בית דוד לא יצא, ונחום הזקן, ור' יוסי, ופלימו, "ואמוראי, היינו ר' אבא ור' אילעא א"ר יעקב בר אחא משום רבינו דלעיל:

הכי קאמר צריכה ב' מלכיות לבר מדידה. חדא בשביל בונה ירושלים, כיון שתיקנו לומר מלכות בית דוד בבונה ירושלים, ראוי להזכיר בו ג"כ מלכות של עולם, אלא שלא רצו להזכיר מלכות של עולם, אצל מלכות בי"וד, הלכך תקנו להזכיר בהטוב והמטיב מלכות כנגדה, ואגב שתקנו להזכיר מלכות כנגדה, תקנו נמי להזכיר כנגד ברכת הארץ, לכן צריך להזכיר ג' מלכיות, וג' גמולות, וג' הטבות (רא"ש וטור קפ"ט):

אומר ברוך שנתן וכו'. פי' בשם ומלכות, וחותם בשם, ברוך אתה ה' מקדש וכו':

א"ל מאן אמרה רב. ואין להקשות ר' גידל למה לא אמר דבר בשם אומרו, ר"ל משום דתלמידו דרב היה, ומותר לומר דבריו סתם, והעתקתי מזה בשפ"ח (לעיל מ"ג ע"א) לגמר' ד"ה אמר נח נפשי' דרב עיי"ש:

אומר ברוך שנתן י"ט לעמו ישראל ולשמחה ולזכרון וכו'. ובנוסח' דידן לא אמרינן בי"ט לזכרון, רק בר"ח ובר"ה עיי"ש, אלא אומר בי"ט לששון ולשמחה עיי"ש. ואפשר דש"ס כולל בהך יו"ט, ג"כ ר"ה ורגלים:

לא ידענ' אי אמר בה שמחה וכו'. פי' שמא בר"ח לא שייך בי' שמחה, או שמא מדכתיב (במדבר י' י') וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו', הרי דנחשב ר"ח ליום שמחה, ועוד דשמחה כתב לרגלים, ומצינו דר"ח איקרי מועד, אבל בשבת לא אשכחן דכתיב בי' שמחה (תרי"ח):

דף מ"ט ע"א רש"י ד"ה מילה ניתנה בי"ג בריתות. בפ' מילה שניתנה לאברהם אבינו הם כתובים עכ"ל, וברמב"ם סוף הלכות מילה מנה להו, וז"ל בא וראה כמה חמורה מילה, שלא ניתלה למשה רבינו עליה אפילו שעה א', אע"פ שהיו בדרך, וכל מצוות התורה, נכרתו עליהן שלש בריתות, שנאמר אלה דברי הברית אשר ציוה ה' מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב, ושם הוא אומר אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם וגו' לעברך בברית ה' אלקיך, הרי שלש בריתות, ועל המילה נכרתו י"ג בריתות עם אברהם אבינו, וכולם בפ' מילה בס' לך לך, א) ואתנה בריתי ביני וביניך, ב) ואני הנה בריתי אתך, ג) והקימותי בריתי ביני וביניך, ד) לברית עולם, ה) ואתה את בריתי תשמור, ו) זאת בריתי אשר תשמרו, ז) והיה לאות ברית, ח) והיתה בריתי בבשרכם, ט) לברית עולם, י) את בריתי הפר, י"א) והקימותי את בריתי אתו, י"ב) לברית עולם, י"ג) ואת בריתי אקים את יצחק עכ"ל.

ודע דרמב"ם מנה ג' בריתות של תורה, מנה לשלישי מהם, לעברך בברית ה"א (דברים כ"ט י"א), והש"ס שם (סוטה ל"ז ע"ב), ורש"י כאן מנא את דברי הברית (דברים כ"ט ח"א, וא"כ הביא הרמב"ם, פסוק שלא הביא הש"ס ודו"ק:

רש"י ד"ה מאן דאמר צריכ' מלכות קסבר דרבנן. הלכך לאו ברכה הסמוכ' לחברתה היא שאינה מברכת יהארץ עכ"ל, (עי' בתוס' לעיל מ"ו ע"א ד"ה כל). ולכאור' נראה יותר לומר שאינה מברכת יבונה ירושלים, שהיא סמוכה לה, וגם אשר נתן לך, בתר הטובה היא כתיב, דילפינן מינ' בונה ירושלים (עי' במלא הרועים), ועי' בשפ"ח לתוס' ד"ה מתחיל, מה שהעתקתי מפי' פני משה ד"ה רעינו ודו"ק:

רש"י ד"ה ומ"ד אינה צריכ' מלכות וגו' ומיהו פותח בה בברוך לפי שפתיחתה היא חתימתה שכולה הודאה אחת היא ואין הפסקה ודומ' לברכת הפירות והמצות עכ"ל, ויתר ביאור וענין הודאה אחת מבואר ברש"י לעיל מ"ו ע"א ד"ה כדתני':

רש"י ד"ה אלא אימא אף מושיע וכו' שתשועת ישראל היא בנין ירושלים עכ"ל. וכדמסיק לקמן ר' נחמן, עי' ברש"י ד"ה ר' נחמן:

רש"י ד"ה פתח בחדא. כשהתחיל בברכה לא אמר אלא אחת מהן וכו' עכ"ל, ובנוסח דידן איכ' ה' דברים בנוסחתה, א' על ישראל עמך, ב' ועל ירושלים עירך, ג' על ציון משכן כבודך, ד' על מלכות בית דוד משיחך, ה' ועל הבית הגדול והקדוש וכו' ודו"ק:

רש"י ד"ה מקדש השבת וישראל והזמנים וכו' דאלו זמנים תלויין בב"ד לקדש חדשים ע"פ הראיי' וכו' עכ"ל, עי' (ר"ה כ"ה ע"א) א"ל ר' עקיב' לר' יהושע יש לי ללמד וכו', ועיין רמב"ם בפ"ב מה' קידוש החודש הלכה ו' עיי"ש. ומה שהבי' רש"י בד"ה חוץ מזו, דברי בה"ג, הנה בה"ג שלפני לא מצאתי גירס' זו:

רש"י ד"ה פותח בעל ישראל עמך וכו'. דבעינן חתימה מעין פתיחה עכ"ל, העתקתי בשפ"ח לתוס' לעיל מ"ו ע"א ד"ה כל הברכות עיי"ש:

תוס' ד"ה מאן דאמר וכו' וי"ל דאין הכי נמי ולמ"ד שהיא דאוריית' היה חותם ולא פותח וכן אית' בתוספתא בהדיא וכו' ולכך צריכה מלכות כדאמר ר' פפא לקמן צריכ' ב' מלכות לבר מדידה עכ"ל, ז"ל התוספתא ברכות פ"א, אלו ברכות שאין חותמין בהן, המברך על הפירות ועל המצות, וברכה אחרונה שבברכת המזון, ר' יוסי הגלילי היה חותם בברכה אחרונה שבברכת המזון ומאריך בה עכ"ל:

תוס' ד"ה לומר וכו' לא וגם בה אין יכולין לומר דהא סמוכה היא וכו' ולא נתקלו זה אחר זה דיהושע תיקן ברכת הארץ (לעיל מ"ח ע"ב) וכו' ומיהו אנן (ב) הואיל ונתקנו על הסדר אין אנו פותחין בברוך (ג) ויש שנוהגין לומר בבונה ירושלים מלכות עכ"ל:

א וגם בה אין יכולין לומר דהא סמוכה היא וכו'. ובשפ"ח לגמר' ד"ה הכי קאמר, העתקתי טעם אחר עיי"ש:

ב הואיל ונתקנו על הסדר וכו'. עיין תוס' לעיל מ"ו ע"א ד"ה כל הברכות בענין אלקי נשמה וכו' עיי"ש:

ג ויש שנוהגין לומר בבונה ירושלים מלכות, פי' שנוהגין לומר בבונה ירושלים אבינו מלכינו רועינו, ועיין ברא"ש:

תוס' ד"ה ברוך שנתן וכו' וא"ת (א) והא סמוכה היא וי"ל (ב) הואיל ולא נתקנה שם אלא לאומרה לפרקים וכו' אין זה קרוי' סמוכה (ג) וברכות של שמונה עשרה כולם סמוכות לברכת אל חי וקים וכו' עד שבא א"א וקראו אדון שנאמר (ד) אדני אלקים מה תתן לי וכו' עכ"ל:

(א) והא סמוכה היא. פי' לבונה ירושלים, דהא שם נזכר שטעה, כמו שהעתקתי בשפ"ח לרש"י לעיל מ"ח ע"ב ד"ה איכ' בינייהו עיי"ש:

ב הואיל ולא נתקנה שם אלא לאומרה לפרקים וכו'. וכן כתבו ג"כ התוס' לעיל מ"ו ע"א ד"ה כל הברכות:

ג וברכות של שמונה עשרה וכו'. פי' למה לא פותחת הברכה במלכות, דהיינו מלך העולם, אלא בשם לבד, ותירצו התוס' לפי שסמוכות לברכת אל חי וקים, ועיין במהרש"א מאי היא ברכת אל חי וקים, אי כונתו על ברכת גאל ישראל וכו' עיי"ש:

ד אדני וכו'. צ"ל אדני אלקים במה אדע כי אירשנה, ועיין תוס' לעיל ז' ע"ב ד"ה לא, ובשפ"ח שם:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה