אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק שלשה שאכלו › דף מח.

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק שלשה שאכלו · דף מח.

דף מז:

ע"א גמר' אביי ורבא הוה יתבי קמי' דרבה וכו'. ובהלכות גדולות גרס, "כי "הא דאביי ורבא וכו'. ודע דבנוסח כתב יד גרס אביי "ורב "ברי' "דר' "חנן הוה יתבי' וכו', וכן כתבו המפרשים בזה, משום דאביי הוה קשיש טובא מרבא, עיי' פסחים ק"ד, ועי' בר"ה י"ח ע"א רבא (רבה) ואביי וכו':

היינו דאמרי אינשי וכו'. מסתבר דרבה אמר כן היינו דאמרי אינשי, ולא המסדר הש"ס:

ואחד אכל ירק. פי' כזית ירק (ש"ע), ועי' בשפ"ח לקמן ע"ב ד"ה אמר:

ינאי מלכא ומלכת' כריכו ריפת' בהדדי. ועוד אחרים היו עמהם, כדמוכח הענין, ולא מנ' להו, משום דלא חשיבי לגבי מלך, וכעין ר"ה כ"ב ע"ב:

כריכו ריפתא בהדדי. עי' בשפ"ח לעיל מ' ע"ב ד"ה כרך:

ומדקטל להו לרבנן לא הוה לי' אינש לברוכי להו. י"ל דכל א' וא' עשה עצמו, כאילו לא ידע לברוכי, שלא יאמר עליו שהוא אחד מרבנן ויהרגהו כעין זה עשו רבנן גבי אחשורוש, (מגילה י"ב ע"ב) ויאמר המלך לחכמים וכו' עיי"ש. ועיין בצל"ח שמיישב, וכי ינאי המלך שעשה עצמו לכה"ג, לא ידע לברוכי בעצמו, או א' מיושבי שלחנו, ומאריך ליישב ע"פ דין עיי"ש:

אשתבע לי וכו' דלא מצערת לי'. בדיוק בקשה דאפילו "לצערתו אסור. ולכאור' האיך סמכו אשבועתי', והא ינאי מלכא דקטל להו רבנן אמרינן מיגו דחשיד אנפשות חשוד אשבועתי', ושמא י"ל דסמכו אשבועתי' וקורבי', שהיה אחי' של מלכתא:

אמר לי' חזית כמה יקרא עבידנ' לך. דהא הושיבתך בין מלכ' למלכתא, ורצה בזה לומר שקיים שבועתו, דלא בלבד דלא מצער לי', אלא אדרב' כמה יקרא עבידנא לך:

לאו את קא מוקרית לי וכו'. בדרך דרש ה"ק כבוד שמכבד לי ב"וד, אינו חשוב בעיני לכלום, ולכך לאו את קא יכלת למוקרת לי, אלא אוריית' היא יכלת למוקרית לי, ואף שקטלת להו לרבנן, אי את חשוב לכלום, וכבוד אוריית' במקומה עומדת והיא קא מוקרת לי:

אמר לה (לדביתהו) חזית דלא מקבלי מרות. מרות ל' אדנות (מפרשים), שהרי כמה רבנן נתקטלו, ואוריית' לא היגן, ולא קא מוקרת להו, ולבסוף הוא אומר אלא אוריית' קא מוקרת לי:

ברוך שאכל ינאי "וחבריו משלו. אמר וחביריו, ולא אמר ועבדיו, י"ל משום דלאו אורח ארעא כלפי שמים. ועיין בתוס' ד"ה תשעה, דמשמע דעובד' דינאי מלכא היה בעשרה עיי"ש, וא"כ הל"ל ברוך "אלקינו שאכל וכו' ודו"ק:

לגרמי' הוא דעביד דהכי א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן. וכעין זה שבת ל"ח ע"ב מ"ק כ"ד ע"ב תענית י"ד ע"ב. לגרמי' פי' לדעת עצמו (רש"י מ"ק כ"ד), והיינו שפרש"י כאן, ואין אדם מוד' לו, דאפילו לר"ג (לעיל מ"ד ע"א במשנה), היינו דוק' בשותה יין בקביעות, כמ"ש התוס' לעיל ל"ז ע"א (הגרש"ש):

מיתיבי רשב"ג אומר וכו' אלא גרוגרת אחת מצטרף. פי' מצטרף וכן מוציא אחרים, וקשי' לתרוייהו לר' אבא דאמר שמעון בן שטח לגרמי' הוא דעבד, דאין אדם מוד' לו, דבשביל כוס א' יכול לברך להם, והא חזינ' דרשב"ג מוד' לו וסובר כותי', ועוד קשי' לר' יוחנן דאמר דאין מוציא עד שאוכל כזית דגן, ומשני אין אצטרופי מצטרף, אבל להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן, עיין בשפ"ח מ"ה ע"א ד"ה מזמנין:

אפילו לא טבל עמהם אלא בציר. ר"ל הירק טבל בציר, והירק והציר שניהם ביחד, היו כזית ומצטרפין (לבושי שרד), אבל הרמב"ם פ"ה מה' ברכות ה"ח כתב, ואכל עמהם ירק או ציר עיי"ש ודו"ק:

ולא אכל עמהם וכו'. או או קתני:

דף מ"ח ע"א רש"י ד"ה לאתויי קטן פורח וכו', ומה הן שנים י"ב שנים ויום א' עכ"ל, כמפורש (אבות פ"ה מכ"א) בן י"ג למצות וכו', ופי' ר' עובדי' מברטנור' דילפינן מדכתיב (במדבר ה') "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, וגבי שכם כתיב (בראשית ל"ד) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה "איש חרבו, ולוי באותו פרק בן י"ג שנה היה, וקרי לי' איש (ועיי"ש בתוס' יו"ט), ובתוס' חדשים בשם תשובת הרא"ש כתב הא דבן י"ג שנה ויום א' בר עונשין, הוא הלכה למשה מסיני, והוא בכלל אמרם רז"ל שיעורן חציצין הלכה כמשה מסיני עיי"ש. והא דפרש"י "ויום "א", כתב בסמ"ע ח"מ סי' ל"ה סק"ב, דיום אחד לאו דוקא, אלא מיד אחר שהוא י"ג שנים שלימות, מיקרי גדול, אבל לא אמרינן ל' יום כשנה חשיב כשנה וכו' (עיין דברי חמודות סי' נ"ד):

רש"י ד"ה מקניה וכו' וקטף הוא שרף האילן כלומר משעה שהוא חונט ויוצא מתוך השרף ניכר אם יהי' טוב עכ"ל, והא דפרש"י (בראשית כ"ה כ"ז) ויגדלו הנערים ויהי עשו וגו', כ"ז שהיו "קטנים "לא "היו "נכרים "במעשיהם, ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם עיי"ש, די"ל דה"ק דלא היו נכרים בקטנותם, משום דאין אדם מדקדק בילד קטן, אבל במבין שרוצה לידע, אפילו מקטנותו בוצין מקטפ' ידיע'. והא דפרש"י וקטף הוא שרף האילן וכו', עי' פרש"י (נדה ח' ע"א) ד"ה קטף, מין אילן ואין עושה פרי, אלא שרף יוצא ונוטף מהן וזה פריו, ועיי"ש בתוס' שכ' ושרף עצמו נקרא קטף על שם העץ ודו"ק:

רש"י ד"ה ואיהו סבר. ר' זירא שהיה קובל ומתחרט וכו' עכ"ל, ממה שפרש"י דר' זירא היה קובל ומתחרט, משמע דרש"י לא היה גורס, "ודאי לא מבעי' לי, ובנוסח כתב יד ג"כ ליתא, ובצל"ח כתב "ודאי הוא ראשי תיבות, "וד' "אכלו "ירק עיי"ש, והריעב"ץ ציין עיין לעיל כ"ה ע"ב עשרה ודאי לא מבעי לי עיי"ש. ודע 'קובל, הוא ל' דברי צעקת (רש"י קידושין נ"ט ע"א ד"ה קבליה):

רש"י ד"ה ינאי מלכא. ממלכי בית חשמונאי היה וכו' עכ"ל, ובשפ"ח לעיל כ"ט ע"א לרש"י ד"ה הוא ינאי שם כתבתי:

רש"י ד"ה סלסלה וכו' סיפ' דקרא וכו' עכ"ל, לישנ' דקרא (משלי ד' ח') סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה. ומפרש"י נראה דלא הוה גורס בגמר', אלא סלסלה ותרוממך וכן הוא הגירס' בנוסח כתב יד, אבל התוס' (בב"ק צ"ב ע"ב) הביאו מקרא דס' בן סירא, דכתיב סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך, ואולי דניחא טפי, לפי שדומה להך עובד' דהכא דאותבי' בין דידיה לדידה (ועי' מהרש"א ח"א):

רש"י ד"ה היכי אבריך. ולא נהנתי אומר "נברך שאכל וכו' עכ"ל, ובש"ס אית' ברוך, ומשמע שפרש"י נקט תחלת דבריו של המברך ודו"ק:

רש"י ד"ה עד שיאכל כזית דגן. ומכי אכל כזית דגן מיהו מפיק וכו' וא"ת בקטן שהגיע לחינוך (דמחויב מדרבנן) הא לא אמר הכי (לעיל כ' ע"ב) י"ל ההוא אפילו מדרבנן לא מחייב אלא עלי' דאבוה הוא דרמי לחנוכי ובעל ה"ג פסק וכו' עכ"ל, ז"ל בעל הלכות גדולות בהלכות ברכות, א"ר חינג' בר יהוד' משמי' דרבא הלכתא עלה והיסב עמהן, אפילו לא אכל עמהון, אלא גרוגרות אחת, ולא שתה עמהון אלא כוס אחד, מצטרף לזמון, ולהוציא רבים ידי חובתן. עד שיאכל כזית דגן, ובד אכיל כזית דגן, מפיק ידי חובה, מאן דאכלו שיעור דרבנן כוותיה, או כזית או כביצה, אבל אינהו אכלי עד שביעה, ואיהו אכל כזית, לא מפיק כזית, שיעור' דאוריית', אלא מברך מאן דאכל ושבע עכ"ל:

תוס' ד"ה ולית הלכתא ככל הני שמעתי'. משמע דקאי נמי אר' יוחנן וכו' (א) אלא קאי אהני שמעתת' דבתר תני' כותי' דישכים וכו' (ב) מיהו תימ' דבבראשית רבה קאמר עלה דריב"ל וכו' ועוד דלא חזינן בשום דוכתי' דמהני (ג) אלא בעובד' דעבור שנה כשעולין בעלי' בפרקין דר' אליעזר וכו' (ד) ומיהו קאמר בירושלמי וכו' (ה) ומתוך ירושלמי זה פר"י דאין עושין קטן סניף לעשרה לא לתפלה לא לברכת המזון וכו' עכ"ל:

(א) אלא קאי אהני שמעתת' דבתר תני' כותי' דישכים וכו'. ובכל נוסחות שלפנינו לא מייתי בריית' תני' כותי' אהא דישכים (מהרש"א):

(ב) מיהו תימ' דבבראשית רבה וכו' עכ"ל. זה ל' בראשית רבה פ' מקין פרשה צ"א, ר' סימון בשם ר"י בן לוי משם רבי אמרי תינוק עושין אותו סניף לי' והא תני אין מדקדקין בקטן, א"ר סימון בשם ריב"ל לב' קטנים נצרכה, אחד ספק, ואחד קטן, עושין את הספק עיקר, ואת הקטן לסניף, תני קטן וס"ת עושין אותו סניף, א"ר יודן כן הוא מתניתין, קטן לספר תורה עושין אותו סניף וכו' ר' יהוד' בן פזאי בשם ר' אמי תשעה נראין כעשרה מזמנין, מאי עביד מסויימין, אלא אפילו קטן ביניהם, ר' ברכי' בשם ר' יעקב בר זבדי בעא קומי ר' יוסף, כשם שעושין אותו סניף לעשרה, כך עושין אותו סניף לג', א"ל הדא הוא, ולא כל שכן, להלן שהוא מזכיר את השם, עושין אותו סניף, כאן שאינו מזכיר את השם, אין עושין אותו סניף, א"ל הדא אמרה עושין אותו סניף בברכת המזון אבל לק"ש ולתפלה אין עושין אותו סניף עד שיביא שתי שערות א"ר אסי זמנין סגיאין אכלית עם ר' תחליפא וזימנין סגיאין אכלית עם ר' חנינא בר סוסי חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות:

פי' רש"י:

ה"ג א"ר סימון בשם ריב"ל לב' קטנים נצרכה אחד ספק וא' קטן וכו':

מאי עביד ונסויימין. כלומר האיך אפשר לט' שיהיו נראין כי':

אלא אפילו קטן ביניהם. ר"ל אלא קטן ביניהו עשירי מזמנין:

כשם שעושין אותו סניף לי' וכו'. כלומר מה עם תמן שאומר את השם עושין אותו סניף כאן שאין אתה אומר את השם לא כל שכן:

הדא הוא לא כל שכן. כלומר מאי כל שכן הוא זה להלן שהוא מזכיר את השם כלומר ט' שיש שם ג' חבורות שראויין לזימון בלא קטן ואין צריכין לקטן אלא להזכיר את השם לפיכך עושין אותו סניף לי' כאן שאין מזכיר את השם שאינו בא להצטרף להזכרת השם אלא לזימון ג' אין עושין אותו סניף:

הדא אמרה, זאת אומרת עושין אותו סניף לברכת המזון בי' דסגי התם בג' לזימון:

אבל לק"ש ולתפלה. דלא סגי' להוא בפחות מי' אין עושין אותו לסניף:

הכי גרסינן זמנין סגיאין אכלית עם תחליפא אבא עם חביבי וכו':

ודע דהא ענין שהביא התוס' בשם מדרש רבה, הוא ממש סוגי' בירושלמי דפרקין להלכ' ב' עיי"ש:

ג אלא בעובד' דעיבור שנה כשעולין בעלי' בפרקין דר' אליעזר וכו' עכ"ל, דגרסינן בפרקי דרבי אליעזר פרק ח', מעברין את השנה בשלשה, ר' אליעזר אומר בעשרה, שנאמר אלקים ניצב בעדת אל, ואם נתמעטו, מביאין ספר תורה, ופורשין אותו לפניהם, ונעשין כמין גורן עגולה, ויושבין גדול לפי גדלו, וקטן לפי קטנו, ונותנין פניהם למטה לארץ, ופורשין את כפיהן לאביהם שבשמים, וראש הישיבה מזכיר את השם, ושומעים בת קול, שצווחת ואומרת בלשון הזה, ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר, החדש הזה לכם, ומעון הדור אין שומעין כלום, אלא כביכול אינו יכול לשכן שכינה ביניהם, ואשריהם העומדין במקום ההוא בשעה ההיא, שנאמר אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון, באור פניו של הקב"ה הן מהלכין עכ"ל. ומה שכ' התוס' והתם נמי לא קאמר אלא ס"ת העשוי בגליון וכו', פי' דמוכח כן מדמזכיר בפרקי דר"א, "ספר "תורה (הרא"ש):

ד ומיהו קאמר בירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' ב' ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנין עד שיאכל כזית דגן והתני שנים שאכלו פת וא' ירק מזמנין מתניתה כר"ש בן גמליאל תני קטן וס"ת עושין אותו סניף, אמר ר' יודן כיני מתניתא קטן לס"ת עושין אותו סניף. מאימתי עושין אותו סניף ר' אבינא אמר איתפלגון ר"ה ור' יהוד', תרויהון בשם שמואל, חד אמר כדי שידע טיב ברכה וחרנה אמר שיהא יודע למי הוא מברך, א"ר ניסא כמה זימנין אכלית, עם ד' חלפתא אבא ועם ענינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות:

פי' פני משה:

מתניתא כרשב"ג. הך בריית' אתי' כרשב"ג דס"ל א' אכל ירק מזמנין:

תני. חדא ברייתא קטן וס"ת עושין אותו סניף ומפרש ר' יודן כיני מתניתא כך צריך להיות בבריית' קטן לס"ת לקריאת התורה עושין אותו סניף שעולה למנין שבעה:

שיהא יודע טיב ברכה. אע"פ שאינו יודע למי הוא מברך:

ולא זמני עלי עד שהבאתי שתי שערות. עד שהיה ידוע להם שיש בי סמני גדלות ולא רצו לסמוך על הא דלעיל דאין מדקדקין בקטן:

ודע מה שכתבו התוס' ומשם משמע דלהצטרף לזימון לא עבדינן עובדא עד שיביא ב' שערות הא לתפלה עבדי עיי"ש, התוס' הוכיחו כן משום דר' ניסא דבירושלמי רק לזימון אמר, ולא מיירי מדין צירף לתפלה:

ה ומתוך ירושלמי זה פר"י דאין עושין קטן סניף לעשרה לא לתפלה ולא לב"המז וכו'. ר"ל משום דמייתי בירושלמי הא דא"ר יודן, בתר הא דעושין אותו סניף לעשרה] (מהרש"ש). ודע מה שכתבו התוס' ומתוך ירושלמי זה פי' ר"י וכו'] ר"ל אבל הר"י חולק על ר"ת, ועד כאן כתבו התוס' דברי ר"ת, ומכאן והלאה הם דברי הר"י. והנה התוס' כתבו אומר הר"י דגרס התם קטן לס"ת וכו' והוא דברי ר' יודן בירושלמי ודו"ק:

תוס' ד"ה תשעה וכו' והכי הלכת' וכו' שהרי שתי' בכלל אכילה (כדלקמן מ"ט ע"ב) עיי"ש וכו' (א) דהא לעיל נמי מחמרינן טפי בצירוף ג' מעשרה וכו' (ב) ומיהו בירושלמי וכו' (ג) וכן פסק ר"י בתוספת' וכו' (ד) ואין הלכה כיחיד וכו' (ה) ובירושלמי קא"ר יוחנן וכו' עכ"ל:

(א) דהא לעיל וכו'. ר"ל (לעיל מ"ז ע"ב), דאריב"ל קטן אין מזמנין, אבל עושין אותו סניף לעשרה, ובתוס' ד"ה קטן בסוף דבריהם עיי"ש, ועי' בשפ"ח לגמר' שם בד"ה הוא דאמר כריב"ל ושם מבואר קצת:

ב ומיהו בירושלמי וכו' עכ"ל, העתקתי בשפ"ח לעיל תוס' ד"ה ולית הלכת' אות ד' עיי"ש:

ג וכן פסק ר"י בתוספת'. ובמהרש"א מגיה בתוספת, ובדפוס ווילנא גרס "בתוספתו, וכן מצאתי בתוס' ר"י מסיד ז"ל וגם ה"ר יוסף כתב בתוספותיו עיי"ש, ולזה מסכים מה שכתבתי בשפ"ח, לתוס' (לעיל ג' ע"ב) ד"ה אין הבור, מבעל דקדוקי סופרים עיי"ש:

ד ואין הלכה כיחיד וכו'. ר"ל כיחיד במקום רבים, כדלעיל ט' ע"א ודף ל"ז ע"א "דרבן "גמליאל שנה כן לתלמידיו עיי"ש:

ה ובירושלמי קא"ר יוחנן וכו'. היינו מימר' ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן שהעתקתי בתוס' ד"ה ולית הלכת':

תוס' ד"ה עד שיאכל וכו' ובה"ג פי' וכו' והיינו טעמ' דכל ישראל ערבין זה בזה (שבועות ל"ט ע"א) וכו' עכ"ל, דברי בה"ג העתקתי בשפ"ח לרש"י ד"ה עד:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה