שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
פרק מי שמתו · דף כו.
ע"א גמר' א"ר יהושע בן לוי ס"ת צריך לעשות לו מחיצה עשרה. אי ריב"ל פליג אבריית' דלעיל סוף עמוד ב', דתני' בס"ת ובתפילין אף כשיכול להוציאם או לעשות להם מחיצה גבוה י' טפחים, מותר ע"י הנחת כלי בתוך כלי, או לא פליג, כתבתי מזה בשפ"ח לתוס' ד"ה ס"ת עיי"ש:
מחיצה עשרה. פי' גבוה עשרה ורחב ד' (עיין חיי אדם כלל ג' סי"ט):
ביתא אחרינא. פי' חדר אחר (מ"א סי' ר"מ):
לא שנו אלא לאחוריו אבל לפניו מרחיק מלא עיניו. פי' הא דתנן במתניתן, דדי בהרחקה ד' אמות ממי רגלים ומן הצואה, היינו דוק' לאחריו, אבל לפניו מרחיק מהן מלא עיניו. ולפי"ז משמע דאף ממי רגלים, צריך בלפניו הרחק' כמלא עיניו. כמו בצואה, וכן כתב הרמב"ם בפירוש בפ"ג מהק"ש ה"ח עיי"ש, וא"כ יש לדקדק בש"ע סי' ע"ח ס"א כתב, וז"ל ואם נפלו מי רגלים בארץ מרחיק מהן ד' אמות עכ"ל, וא"כ לפי מה דאית' הכא, הוי לי' לש"ע לפרש בסימנים הללו, דהיינו בסי' ע"ז וסי' ע"ח, דאיירי מדיני ק"ש אצל מי רגלים, הוי ל"ל דבלאחריו ד' אמות, ולפניו כמלא עיניו, כמו שמחלק בצואה בסימן ע"ט עיי"ש, (ועיין בש"ע בסי' פ"ז ס"ג, וסימן צ' סכ"ז, שמשמע קצת שגם במי רגלים הדין כמו בצואה עיי"ש) עיין ב"י שם ובאר הגולה, א"כ משמע דש"ע לא מחלק במי רגלים בכך, אלא בין לאחריו בין לפניו די בהרחקה ד' אמות, וכאן מפורש בש"ס דאף במי רגלים אסור לפניו כמלא עיניו, כמו בצואה, ודוחק לומר משום כלי הוא ודו"ק:
וכן לתפלה. עיין בשפ"ח לגמר' (לעיל כ"ה ע"א) ד"ה וכן לתפלה, ושם העתקתי:
אבל כנגדו לא. פי' לא קמיבעיא, אלא פשיט' דמותר:
הני בתי כסאי דפרסאי וכו', אפשר מה"ט קאמר רבן גמליאל (לעיל ח' ע"ב) על פרסאי דצנועין בבית הכסא, ועיין בשפ"ח לגמר' לעיל ח' ע"ב ד"ה וצנועין:
כסתומין דמי, פי' לענין ק"ש, וכמפורש בש"ע סי' פ"ג ס"ד עיי"ש, ועיין בתוס' לעיל כ"ה ע"א ד"ה ריח, ובמהרש"א שם:
המשמשת שראתה נדה, פי' ששמשה ופלטה ואח"כ ראתה (מהרש"ל), ובתפארת ישראל פי' אף שלא פלטה, ולרבותי' דר' יהוד' נקטי', דאף בזה ר' יהוד' פוטר, ואע"ג דמעיקר' בת טבילה היתה, ואיכ' למימר דלא פקעה חובת טבילה מינה (מפרשים). ובזמן הזה בטלי' לטבילתה של בעל קרי, מפני שהיתה תקנה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה (ר' עובדי'):
תני ר' חייא בהדי' וכו'. פי' תני' ר' חיי' בבריית' בהדי', ועיין מזה בשפ"ח לעיל כ' ע"א לרש"י ד"ה בתליסר:
סליק פרק מי שמתו.