אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק מי שמתו › דף כג.

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק מי שמתו · דף כג.

דף כב:

ע"א גמר' האי אם שהה אם לא שהה מיבעי לי'. פי' הא דאמר חוזר לראש, הל"ל אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, ואם לא שהה חוזר למקום שפסק, אלא ודאי מדפסקא למילתי' ואמר סתם חוזר לראש, ש"מ דאפילו בלא שהה נמי קאמר, ובדלא שהה הוא דפליגי, הא בשהה, כ"ע ס"ל חוזר לראש, וליכ' לאקשויי למ"ד למקום שפסק, לימא אם לא שהה כדי לגמור, די"ל דכיון דמ"ד קמא חוזר לראש, איירי אפילו בלא שהה, וכ"שכ בדשהה, בתרא נמי דהוא בר פלוגתי' בדכותי' איירי מסתמא (שיט' מקובצת):

גברא חזי' הוא. בשעה שהמים שותתין, הוא ראוי להתפלל, דלא אסרה תורה מי רגלים, אלא כנגד העמוד בלבד כדאמר (לקמן כ"ה ע"א), אבל שותת לא חשיבה לי' כעמוד, אלא רבנן הוא דאחמור, שלא להתפלל לכתחלה (תרי"ח):

עד פרסה. ושיעור פרסה הוא ד' מילין, ומיל הוא שיעור שני אלפים אמה:

משום שנאמר הכון וגו'. עיין בשפ"ח לגמר' (לעיל ט"ו ע"א) ד"ה משום דכתיב:

מאי דכתיב שמור וגו' לישנ' דקרא (קהלת ד' י"ז) שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלקים וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע, ופרש"י שמור רגלך וגו' האיך תלך לבית אלקים, אם תביא תודה ונדבת שלמים הוא הטוב ושמור עצמך שלא תצטרך לילך בהבאת "חטאות ואשמות וקרוב, הוי לשמוע דברי הקב"ה והוי טוב וקרוב להקב"ה, מתת הכסילים זבח, שיחטא ויביא קרבן עיי"ש:

כי אינם יודעים לעשות רע אי הכי צדיקים נינהו. פי' דהא ישב אדם ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה (קידושין ל"ט ע"ב עיי"ש כשבא דבר עבירה לידו וניצול הימנ'). וכעין שפי' מכאן (שמות כ"ב ל') ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, ר"ל "דאנשי קודש "תהיון "לי אפי' רק "ובשר בשדה טריפה "לא תאכלו, פי' שתשבו ולא תחטאו, (ובפרט כשאדם בדרך בשדה, הרי הוא כעין שבא דבר עבירה לידו וניצל הימנו) וראי' לדבר שנותנין שכר לישב ולא עבר, שהרי לכלב תשליכון "אותו, ופרש"י, בשכר לכל בנ"י לא יחרץ כלב לשונו, הרי לפי שישב ולא עשה דבר רע, אמר הקב"ה תנו לו שכרו. והיינו דכתיב בני אם יפתוך חטאים אל תובא (משלי א' י'), פי' "בני תהיה (כרש"י משלי ב' א'), כשתשמעני שאם "יפתוך "חטאים "אל "תובא. וכן שמעתי לפרש (תהלים קי"ט ג') אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו:

בין טוב לרע אין מבחינים והם מביאין קרבן לפני. פי' והיינו אינם יודעים לעשות רע, לתקן את הרע ע"י קרבנם, והוא כענין ועשתה את צפרניה, לא עשה רגליו (ר"י עמדין):

ר' אשי ואיתימא ר' פפא אמר וכו'. ואין זה ר' אשי שהיה מסדר הש"ס, דא"כ האיך שייך לומר בעצמו ר' אשי איתימ' ר' פפא אמר. א"נ ר' אשי אמר דיש שהיו אומרי' כן משמי' דר' פפא:

שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה. פי' דאית' במקובלים כשאין הגוף נקי, יש כח בס"א להרע לו במחשבות זרות כשמתפלל. והיינו דאית' (לעיל ט"ו ע"א) הרוצה לקבל עליו עמ"ש "שלמה "יפנה "ויטול וכו' "ויתפלל (מעון הברכות):

אבל ב"הכ עראי חולץ ונפנה לאלתר. והא דלא אמר חולץ "ונכנס ונפנ' לאלתר, כדנקט וכשהוא יוצא מרחיק וכו', י"ל דהא מתחיל עכשיו לעשותו ב"הכ, משא"כ כשכבר עשה צרכיו, ועשתו ב"הכ, שייך לומר וכשהוא יוצא וכו':

לאלתר. פי' על אתר דהיינו מיד (תוס' מירושלמי לעיל י"א ע"ב ד"ה שכבר):

וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות וכו'. פי' כשהוא יוצא יזרקנה לאחריו ד' אמות אם אפשר, ואם אי אפשר, מרחיק לצדדין ד' אמות (כדלעיל כ"ב ע"ב) ברואה צואה כנגדו. א"נ דמיירי דאיכ' מחיצה:

רבינא שרי וכו' אתו שיילו לרבא וכו'. רבינא דהכא, אין זה רבינא סתמ' שהוא בכל הש"ס, דהא אתו שיילו לרבא, ורבינא סתמ', שהוא היה חבירו של ר' אשי, נולד ביום שמת רבא, וכעין זה בתוס' חולין מ"ח ע"א ד"ה אמר עיי"ש:

אתו שיילי' לרבא וכו'. מסתבר דרבינא ור' אדא בר מתנ' אינהו דפליגי, אתו ושיילי' לרבא להכריע בדבר, (ועיין תוס' חולין מ"ד ע"ב ד"ה היכי):

אמר להו רבא אסור שחיישינן שמא יפנה בהן ואמרי לה שמא יפיח בהן. פי' ואמרי לה דרבא אמר הטעם שמא יפיח בהן. ודע בטור ובש"ע סי' מ"ג כתבו, וז"ל אסור ליכנס לב"הכ קבוע להשתין בתפילין שבראשו, גזיר' שמא יעשה בהן צרכיו וכו' עיי"ש, והא דכתבו הטעם כלישנ' קמא, שמא יפנה בהן, ולא כאמרי לה שמא יפיח בהן, י"ל דרצו ליתן הטעם משום איסור דהוא יותר חמור, ועיין ברא"ש דליתא להך ואמרי לה שמא יפיח בהן עיי"ש. א"נ י"ל דאית' (שבת ע"ט ע"א) תפילין צריכין גוף נקי וכו', מאי היא "אביי יאמר שלא יפיח בהן, "רבא יאמר שלא ישן בהן, ופרש"י שלא ישן בהן, שמא יפיח או יראה קרי, אבל אם יכול להזהר שלא ישן בהן, כל הגופי' נקיים בהפחה, שיכולין להעמיד עצמן עכ"ל, לכן לרבא לשיטתי' שפיר כתבו הטעם כלישנ' קמא. וליישב דברי האמרי לה אליב' דרבא, י"ל דאינהו ס"ל דדוק' כשאינ' משתין, בהא ס"ל רבא כל הגופי' נקיים בהפחה, משא"כ כי הכא שנכנס להשתין מים, מוד' רבא דחיישינן שמא יפיח בהן, ועיין בב"ח סי' מ"ג בד"ה מ"ש רבינו, שסיים שם וידוע דשכיח טובא הפחה בשעת השתנה, ועיי' בשפ"ח לגמר' לקמן ע"ב ד"ה ולא, ועיין רש"י (סוכה כ"ו) דבמנח תפלין בראשו, עראי מותר קבע אסור וכו' עיי"ש:

תני' אידך הנכנס לביהכ קבוע חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות ומניחן בחלון הסמוך לר"ה ונכנס וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן דב"ש. ואין לדקדק מאחר שחולץ ברחוק ד' אמות, ומניחן שם בחלון, א"כ כשהוא יוצא, על כרח' צריך להמתין ולהרחיק ד' אמות עד שמניחן, דהא צריך לילך למקום שהתפילין שם, וא"כ למה אמר ב"ש וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומ ניחן, די"ל דמיירי היכ' שהיה מביאין לו התפי לין לקראתו כשהוא יוצא, קמ"ל דאין לו להניחן עד שהרחיק ד' אמות, ואז מניחן:

ומניחם בחורין הסמוכין לבית הכס'. לא קאי על ב"ה, אלא ר' עקיב' אמר הכי, אבל ב"ה סברי אוחזן בידו ונכנס (כך משמע מפרש"י לקמן ע"ב ד"ה דב"ש):

שמא יטלו אותם עוברי דרכים ויבא לידי חשד. הנה בטעם שמא יטלו אותם עוברי דרכים בלבד ג"כ די, דהא כשיראו אותם עוברי דרכים נכרים, יבאו לידי בזיון (וכעין עירובין פרק המוצא תפילין), ובאמת ברמב"ם פ"ד מה' תפילין הי"ז, כתב רק הטעם שמא יטלום עו ברי דרכים עיי"ש, אלא הש"ס מוסיף וקאמר דאף יבא לידי חשד ודו"ק:

ומעשה בתלמיד אחד וכו'. ואפשר שנענש על שעבר על דב"ה, (וכעין לעיל י' ע"ב) אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דב"ה עיי"ש:

ראו מה נתן לי פלוני בשכרי. מס תבר שראתה בשעה שנתן אותו תלמיד לשם התפילין, מת"כ היתה מכיר אותו, וקראתו בשם, והג' ר"י עמדין כ' שהיה שמו כתוב על הנרתק, ועוד שם עניינים:

התקינו שיהא אוחזן בבגדו "ובידו ונכנס. פי' ולא צריך ליתן אפילו בחורין הסמוכין לב"הכ לפנים מן הגדר, ועיין ברמב"ם ובש"ע סי' מ"ג:

ואוחזן בימינו. משום דבשמאל צריך לקנח (ב"י סי' מ"ג) ובשיטה מקובצת פי' אוחזן "בימינו משים "שמירה, וכנגד "לבו משום "כבוד:

כנגד לבו. משום כבוד. והנה הרמב"ם סוף ה' ס"ת וש"ע יור"ד רפ"ב ס"ג כתבו כן גבי ס"ת, וז"ל היה מהלך ממקום למקום וס"ת עמו, לא יניח ס"ת בתוך השק, ויניחנו ע"ג חמור וכו', אלא מניחו בחיקו כנגד לבו, והוא רוכב על הבהמה עיי"ש, והנה בתפילין מפורש בגמר' שיניח' כנגד לבו, אבל בס"ת לא ראיתי מפורש בש"ס שיניחם כנגד לבו, ואפשר שלמד הרמב"ם בס"ת מדין תפילין ודו"ק:

אמר מר זוטר' ואיתימ' ר' אשי. עיין מה שכתבתי לעיל בד"ה ר' אשי:

ואמר רבה בב"ח כי הוה אזלינן בתרי' דר' יוחנן. וכעין זה לקמן מ"ד ע"א:

כי הוה בעי למיעל לב"הכ. פי' קבוע ולעשות צרכיו:

דף כ"ג ע"א רש"י ד"ה גברא דחוי' הוא. כשהתחיל להתפלל (א) והיה צריך לנקביו דחוי' הוא מלהתפלל הלכך מה שהתפלל אינה תפלה (ב) וחוזר לראש עכ"ל:

(א) והיה צריך לנקביו. פי' להשתין מים, דהא מים שותתין לו על ברכיו:

ב וחוזר לראש. ולא דמי למהלך במבואות המטונפות, דאמרינן (לקמן כ"ד ע"ב) שחוזר למקום שפסק, היכא דלא שהה עיי"ש, י"ל דהתם גברא חזי' הוא, אלא שהמקום גורם, מ"מ קצת קשה מדקאמר (לקמן שם) נתעטש שהפיח בתפלה, ממתין עד שיכלה הריח, וחוזר למקום שפסק, הרי גברא גופי' דחוי הוא (תרי"ח). ושמא י"ל גבי נתעטש, מיד כשיצא ממנו הרוח מלמטה, מצד גופי' "חזי' הוא, אלא דלא יקרא עדיין משום דהוה כאילו גופו עומד במבואות המטונפות שיש שם ריח רע, לכן ממתין עד שיכלה הריח, וחוזר למקום שפסק:

רש"י ד"ה ועד כמה. יכול להעמיד עצמו מנקביו שיהא מותר להתחיל בתפלה עכ"ל, משמע מפירש"י דביכול להעמיד עצמו שיעור פרסה, מותר לכתחלה להתפלל, לפי שהיה גירסת רש"י, אבל אם יכול לשהות בעצמו "מותר ולא כגי' שלפנינו, אבל אם יכול לשהות בעצמו תפלתו "תפלה (הגרש"ש), וכן הוא שיטות הרי"ף, אבל בש"ע פוסק כרמב"ם ורא"ש דאוסרין לכתחלה, ועיין בש"ע צ"ב ס"א ובמגן אברהם שם, אי דוק' לגדולים אמרינן כן, א"נ אפילו לקטנים עיי"ש:

רש"י ד"ה איכ' דמתני. להאי במד"א במתניתא גופא וכו' עכ"ל, פי' כן לפי שבגמר' אית' איכ' דמתני לה אמתנית':

רש"י ד"ה שמור עצמך שלא תחטא. ותצטרך רגלך ללכת אל בית אלקים להביא חטאת עכ"ל, פי' דהא כתיב (שמואל א' ט"ו כ"ב) ויאמר שמואל החפץ ה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים, ופרש"י טוב להקשיב ולשמוע בקול ה', מלהקריב עולות וזבחים וחלב אלים עיי"ש, הרי דטוב לשמוע בקול ה', מלהקריב אפילו עולות "וזבחים, שאינן באים על חטא כ"כ, כל שכן שטוב שלא יחטא, מלהצטרך להביא חטאת "ואשם, שהיא באה על חטא גמור (ועיין במהרש"א ח"א):

רש"י ד"ה שמור נקביך. מבין רגליך כמו להסך את רגליו (ש"א כ"ד) וכו' שלא יפיח עכ"ל, ועיין מזה לקמן ס"ב ע"ב, ועיין (יומא פ"ג מ"ב) המיסך רגליו, פי' ר' עובדי' כנוי לנקבים גדולים עיי"ש ודו"ק:

רש"י ד"ה חולץ ונפנה לאלתר. ויאחז תפילין בידו (א) כדאמרינן לקמן ובקבוע נמי אוחזן בידו וכו' (א) שבזמן שהם בראשו הם בגלוי וגנאי הדבר עכ"ל:

(א) כדאמרינן לקמן. פי' בבריית' ת"ר בראשונה היו מניחין תפילין בחורין וכו' התקינו שיהיו אוחזן בידו ונכנס עיי"ש:

ב שבזמן שהם בראשו הם בגלוי וגנאי הדבר. משמע תפלה של יד שאינה בגלוי אלא תחת בגדו א"צ לחלצו ממקומ', אבל במגן אברהם סי' מ"ג סק"א כתב דה"ה בשל יד אסור ליכנס לב"הכ, ועיי"ש במחצית השקל, דהרא"ש בה' תפילין סי' י"ב נסתפק בזה בשם הר"י מאורלייני"ש בשל יד, דדלמ' דוק' בראש, דאית בי' שי"ן דהיא הל"מ עיי"ש, ועיין תוס' שבת ס"א ע"א ד"ה דילמא שהר"י מקורבל מתיר ליכנס לב"הכ בשל ידו דמחשב ע"י הבית של תפילין מכוסה, וא"כ רש"י כאן ס"ל כר"י מקורבל. ועיין רש"י לקמן ד"ה שלא תהא רצועה יצאה מידו טפח וכו' עיי"ש, ובמגן אברהם סי' מ"ג סקי"א, משמע דאף בשל יד אמרינן שלא תצא הרצועה טפח, דז"ל המגן אברהם דברצועה נמי איכ' קדושה שהרי השם קבוע בהן עכ"ל ודו"ק:

רש"י ד"ה גוללן. ברצועות שלהן וכו' ואוחזן בימינו שלא בבגדו עכ"ל, אבל ברמב"ם ובהגהת מיימון כתבו גוללן בבגדו כמין ס"ת עיי"ש:

רש"י ד"ה שלא תצא רצועה. שיש בה קדושה שהרי בהן הוא קושרן וכו' כעין דל"ת וכו' והשי"ן עשוי בכותלי הקציצה החיצונה והיו"ד עשוי' וכו' עכ"ל, ועיין בשפ"ח לרש"י לעיל ד"ה חולץ, ובשפ"ח (לעיל ו' ע"א) תוס' ד"ה אלו תפילין שבראש:

רש"י ד"ה ביום. כשהוא חולצן בשביל בית הכסא גוללן כמין ספר כדאמרן עכ"ל, פי' כשנכנס לב"הכ ביום וחולצן משום שאסור לכנוס בהם לב"הכ גוללן כמין ספר, ואחזן בימינו משום שמירה, וכנגד לבו משום כבוד, ואין צריך להניחם בכלי (שיט' מקובצת):

רש"י ד"ה עושה להם כיס טפח. דחללו טפח דחשיב הכלי אהל להפסיק בינם לקרקע עכ"ל, פי' דמותר לתתן כשהן בכיס הזה אפילו על גבי קרקע (מ"א סי' מ"ג סקי"ג), ויש מפרשים פליגי אפרש"י דהכא, ואמרי עושה להם כיס טפח ומניחן, פי' מניחן שנותנן על לבו, והכי אית' בירושלמי פ"ב ה"ג (מראה כהן):

תוס' ד"ה שהרי פכין קטנים מצילין באהל המת. וע"כ מטעם אויר הוא וכו' דהוי כמו אוכלין שגבלן בטיט וכו' עכ"ל, ז"ל תוס' ר"י חסיד למס' ברכות, פכין קטנים מצילין באוהל המת, כלומר אף שהן קטנים מאד, ואין אויר שלהם כ"כ חשוב, אפ"ה מועיל אויר שלהן לחושבן כלי, וכשמוקף צמיד פתיל, ניצול באהל המת, אבל אם לא היה אויר, לא היה ניצול באהל המת, מידי דהוי אאוכלין שגבלן בטיט, דאמרינן (בזבחים דף ג' ע"ב) שאין ניצולין באהל המת עכ"ל, ואוכלין שגבלן בטיט, פי' אוכלין שחיפו בטיט סביב, שאין השרץ יכול ליגע בהן, והכניסו לאויר התנור נטמא האוכל, שאין הטיט מציל, שהרי אין שם אויר עיי"ש:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה