אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק כיצד מברכין › דף מד:

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק כיצד מברכין · דף מד:

דף מד.

ע"ב גמר' משום רבינו. רב, ועיין (לעיל כ"ב ע"א) רש"י ד"ה משום רבינו רב, ועיי' (לעיל ל"ח ע"ב) ומשמע שם דרש"י לא היה גורס שם בגמר' "ומנו "רב, עיי"ש רש"י ד"ה משום רבינו שמואל:

על הביעא. כאן נקט "ביעא, ולעיל מ' ע"ב אית' ועל "הבצים, ועי' מגן אברהם סי' קנ"ו, ובתפארת ישראל סוף מס' ביצה:

מיני קופרא. ובערוך גרס "קופדא, פי' בשר, דאית' במדרש רבה, והנחש היה ערום, חד אמר אייתי קופד צלי, וכן כי ציד בפיו, קופדא טבא כסא טבא לפומי' דאבא, ובלשון יון קופדא, פי' חתיכה:

כי אתא ר' דימי אמר טבא ביעתה מגולגלתא משיתא מטויתא מארבע וכו'. ובנוסח כתב יד ובערוך ערך גלגל גרס, טבא ביעתא חדא מגולגלתא (צלוי' רכה), משיתא אונקיות סולתא וחדא ביעא מטויתא (צלוי' קשה), טבא מארבע אונקיות סולתא, וחדא ביעא מבושלתא ושלוקתא, היא טבא מכל דבר אחרינא דהוה כמשקלה, וכדר' ינאי, דא"ר ינאי כל שהוא כביצה ביצה טובה הימנו, לבר מבישרא, (אונקיות הוא ממיני משקולות). וגלגול בביצה, הוא התחלת הצליה, ולפי שנוהגים לגלגול את הביצה, לראות אם היא כבר בלוי', לכן נקרא ביעתא מגולגלתא (שם):

כרוב. וקרויט בלע"ז), כרישין (לויך בלע"ז),"תרדין, מין ירק (בלע"ז בליטי"ש), עיי' ערוך ערך הרת, ובס' מגיד תעלומ' פירש, "תרדין, נקרא אצלינו (גורקען,) ילפת (ריבען מייארין בלע"ז), "אומצא, בשר נא, נקרא בל' יון אומצא (עי' ערוך ערך אמץ):

וא"ר יצחק אסור לאדם שיאכל ירק חי קודם ד' שעות. ולא פירוש כאן טעם האיסור, כמו שמפרש לעיל מינה ודו"ק:

כל נפש משיב נפש א"ר פפא אפילו גילדני דבי גילי. כאן א"ר פפא דדגים קטנים ג"כ חשובי' הם, וכעין זה ג"כ (שבת קי"ח ע"ב) א"ר פפא אפילו כסא דהרסנא, פרש"י דגים קטנים מטוגנים בשומן קרביהן ובקמח הוי עונג שבת אם עשאן לכבוד שבת. ודע הא דפרש"י כל נפש, דבר חי הנאכל שלם וכו', פי' דלא אתי לאפוקי חתוך, אלא לאפוקי צומח, ור"ל דוק' בעל חי שיש לו נפש חיונית (הגרש"ש):

אופי פרסייתא. ובערוך פי' חריות של דקל, דהיינו חתיכת עצים (עיי' ערך פרס):

מטוי. פי' צלי, תרגום "צלי "אש, טוי נורא (ערוך ערך טו):

סליק פרק כיצד מברכין דף מ"ד ע"ב רש"י ד"ה ותרי כחד. מר בר ר' אשי וכו' עכ"ל, ובש"ס שלנו הגירס' ר' "שסימי בר אשי, ובנוסח כתב יד גרס ר' שימי בר חייא. והנה לפי גירס' רש"י ז"ל, משמע קצת דמר בר ר' אשי פליג על אביו ר' אשי, דעביד ככולהו ודו"ק:

רש"י ד"ה למעוטי ירקא. וכ"ש מיא עכ"ל, פי' דהא ירק משביע, (לעיל ע"א) ר' עקיב' אומר אפילו אכל שלק וכו', ואפ"ה לא מברך אחרי', כל שכן מיא, דאינו משביע (כדלעיל ל"ה ע"ב) כל מילי איקרו מזון חוץ ממים ומלח עיי"ש:

רש"י ד"ה מגולגלתא וכו' ששורפין אותה עכ"ל, פי' שגומעין אותה, עי' שפ"ח לעיל עמוד א' ד"ה שריף:

רש"י ד"ה קודם ד' שעות. שאינו זמן סעודה וכו' עכ"ל, כדאית' (שבת י' ע"א), ועי' בש"ע אור"ח קנ"ז, דשע' רביעית זמן סעודה לכל אדם וששית לת"ח עיי"ש:

רש"י ד"ה דלית בה רבעא. שלא גדל עד רביעית שלו כגון גדי כדי רביעית של שעיר גדול וכו' עכ"ל, ואפשר היינו דאמרה רבקה אמנו ליעקב, לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים וגו' (בראשית כ"ו ט') מאי "טובים, היינו דאית בהו ריבעא, שאינם עוד בכלל קטן מקטין:

רש"י ד"ה מי סיסין. תבשיל של פוליאו"ל. (בלע"ז פאליי) מין עשב ונקרא בל' משנה יועזר. "חרת, רחמה של בהמה שהולד מונח בו ונקרא ולדיר"א (ובלע"ז געבערמוטטער) ונקרא ג"כ שלפוחית. "ויותרת "הכבד, טרפשא דכבדא שקורין אובריי"ש (ובלע"ז ר אוהפלייש, דעקקע, נעטץ), ויש שני מיני טרפשין, חדא, טרפשא דכבדא (חולין מ"ו ע"א) וכמפורש כאן, שנית, טרפשא דליבא (חולין מ"ט ע"ב) שהוא שומן הלב עשוי ככובע והלב נחבא בו, וזה קרום עב שקורין (הערצבייטעל בלע"ז):

תוס' ד"ה ולבני מערבא וכו' ואנן לא עבדינן כבני מערבא וכו' עכ"ל, ובהגהת הש"ס כבר ציין למקומות שמפורש הענין היטב, ובפרט מנחות ל"ו ע"ב וכתוס' שם ועי' מג"א סי' ל' סק"ו דלילה זמן תפילין הוא, ועיי"ש סי' ל"א דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין הוא עיי"ש:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה