שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
פרק כיצד מברכין · דף מד.
ע"א גמר' צנא בר תלתא סאוי. סל גדול ג' סאה:
ומשתבע דלא טעם מזונא. והוא כעין עובד' דאביי, דאמר רווחא לבסומא שכיחא (מגילה ז' ע"ב):
עד דנתור מזייהי. ובנוסח כתב יד עד דנתור שער רישיהו מערב שבת לע"ש. פי' שהפועלים היו אוכלי' הנך ששים רבוא ספלי טרית מע"ש לע"ש, אבל לא שקצצו תאנים מע"ש לע"ש, דהא בשבת ודאי לא הניח לקצות תאנים:
כי אתא "רבין אמר אילן א' היה "לינאי מלך "בהר המלך וכו'. וכעין זה (גיטין נ"ז ע"א) כי אתא "רבין אר"י אלו ס' ריבו' עיירות שהיה לו "לינאי המלך "בהר המלך וכו'. ובאילן זה שובך היה, וממנו היו מורידין כ"כ גוזלות:
עיר אחת היתה "בא"י וגופניות שמה וכו' ובדקו רבנן מסורא "ועד "נהרדעא וכו'. פי' שבדקו רבנן אי נמצא כן בבבל. ושמעינן מינה עד כמה גדולה העיר גופניות, סורא ונהרדעא בבבל הוא ודו"ק:
דאינהו הוו כהנתא. דר' חסדא כהן הוה (שבת י"א):
אכל ענבים וכו'. וה"ה כששתה יין מברך לאחריו לר"ג ג' ברכות (עי' תוס' לעיל ל"ז ע"א ד"ה נתן:
אפילו אכל "שלק. ובא שניות גרס "שלוק, ועי' בשפ"ח לעיל ל"ח ע"ב לרש"י ד"ה שלקות:
השותה וכו' מברך שהכל נהי' בדברו. י"ל דהכל נברא בדיבור, בי' מאמרות, הוא אמר ויהי, לכן בדיבור של ברכה, אדם קונה לעצמו, עי' בשפ"ח לעיל ל"ה ע"א לרש"י ד"ה לאחר ברכה:
ר' טרפון אומר בור' נפשות רבות וכו'. פי' ברכה שלפני', אבל ברכה שלאחריו, לר"ט פטור לגמרי, דמדלא זיין, הוי לי' כריח (ת"י):
ההוא מיבעי לי' למעוטי הכוסס את החטה. פי' שאינו מברך אחרי' ג' ברכות, ולזה כיון רש"י בד"ה ור"ג, שפרש"י ולמעוטי שאם כסס החטה כמות שהיא, אין זו בכלל "ברכה וכו', פי' אינ' בכלל מה דכתיב 'וברכת, ור"ל אינו בכלל לברך אחרי' ג' ברכות, ועי' בתוס' לעיל ל"ז ע"א ד"ה הכוסס החטה, מאי מברך אחרי' עיי"ש. וחטה דנקט לאו דוק', דה"ה הכוסס השעורין:
ברכה אחת מעין שלש וכו' מאי ניהו וכו' על תנובת השדה וכו'. אפשר דאביי עדיין ילד היה כששאל לר"ד מאי ניהו ברכה א' מעין ג' (ר"י עמדין). והנה בנוסח ברכה א' מעין ג', נכללו ד' ברכות של ברכת המזון, א) ברכת הארץ, על ארץ חמדה טובה, ב) ברכת הזן, ולשבוע מטובה, ג) בונה ירושלים, רחם ה"א, ד) ברכת הטוב והמטיב, כי אתה טוב ומטיב. והא דלא נקרא ברכה אחת מעין ד', י"ל משום דרק דג' ברכות מדאוריית', אבל ברית ותורה אינו מזכיר בה, ועי' (לקמן מ"ח ע"ב) כל שלא הזכיר ברית ותורה וכו' לא יצא עיי"ש, וכבר עמד בזה במרדכי ועי' בהג' מלא הרועים:
א"ל אפרי דעץ וכו' דחמשת המיני' על המחי' וכו'. בברכה שלאחרי' ג"כ מקדים לפרש דעץ, ואח"כ דחמשת המיני' שהם חטה ושעור' וכוסמין וכו', כמו שמקדים לפרש במשנה (לעיל ל"ה ע"א) בברכה שלפני' על פירות האילן אומר וכו' ועל פרי האדמ' וכו'. ונכון לפרש למה תקנו להזכיר בברכה שלאחרי' כפל לשון על "העץ ועל פרי "העץ, וכן על "הגפן ודו"ק:
ועל תנובת השדה וכו' וחותם על הארץ ועל המחי' מיחתם במאי חתים כי אתא ר' דימי אמר דרב חתם בר"ח וכו' הכא מאי ר"ח אמר וכו':
כך הוא הגירס' שלפנינו, והיא מקושי' הבנה, ונוסח הכתב יד כך הוא, ועל תנובת השדה וכו' כי אתה טוב ומטיב לכל מיחתם מאי חתים בר"ח מסיים מקדש ישראל ור"ח הכא מאי אתמר ר' חסדא אמר וכו', ועי' ברי"ף וברא"ש ובמהרש"ל שיש להם נוסח' אחרת, ונוסחת כתב יד נרא' נכונה:
דף מ"ד ע"א רש"י ד"ה מליח. כל דבר מלוח עכ"ל, וז"ל הטור סי' רי"ב, כל שהוא עיקר ועמו טפלה, כגון שאוכל דג מליח, ואוכל פת עמו שלא יזיקנו בגרונו עיי"ש, ובפי' משניות לרמב"ם מבואר יותר, דז"ל מתניתן מיירי בשומרי גנות, שהם אוכלים הפירות בתכלית מתיקותם, ובשביל כך עושים מאכל מלוח, כדי לחתוך הליחות המתדבקות הנקבצות באצטומכ', וא"א לאכול המליח לבדו, ומפני כך אוכלים אותו בלחם והיא טפלה עיי"ש, וכן משמע מתוס' ד"ה באוכלי.
אבל מפרש"י בד"ה פירות גינוסר, פירות ארץ ים כנרת "חשובים "מן "הפת, משמע שפירות גינוסר בעצמם נמלחו, ואוכל עמהם פת, לכן הם חשובים מהפת (מפרשים):
רש"י ד"ה פירות גנוסר. פירות ארץ ים כנרת וכו' עכ"ל, וכן תרגום ים כנרת, ים גינוסר (במדבר ל"ד י"א):
רש"י ד"ה באלושי. אוכלוסי בני אדם עכ"ל, עי' (לקמן נ"ח ע"א) אין אוכלוס' פחות מס' ריבוי עיי"ש, ובערוך פי' "בלשת, הוא ענין חפוש הגדוד שמחפשין את העיר (ובלע"ז קונדשאפטען לעגיאן). ומה שפרש"י ספלי טרית, ספלים מלאים חתיכות דג שקורין טוני"נא (בלע"ז געזאלצענער טהונפיש) ועי' מגילה ו' ע"א ונדרים נ"א ע"ב, והוא מין דגים, פעמים הם מלוחים, ופעמים הם נחבשין בשמן ובציר. ומה שפירש"י בריכות, קובייא"ש (בלע"ז ברוט, נעסט), וז"ל רש"י (ביצה י' ע"א) היונים יולדים בריכה בכל חדש וחדש, והן שני גוזלות, זכר ונקבה, ומפסיקין בתקופת טבת, וחוזרים ויולדים בניסן עכ"ל:
רש"י ד"ה שריף וכו' כמו שורפה חיה עכ"ל, פי' כדאית' (במס' עבוד' זרה) כהן שדעתו יפה שורפה חיה עיי"ש, פי' גומעו חיה. ובערוך פי' שריף (בלע"ז ליקווער) שמפיג את המאכל שבמעים:
רש"י ד"ה מברך אחרי' ג' ברכות. ר"ג לטעמי' דאמר לעיל וכו' עכ"ל, ואע"ג דבש"ס לקמן קמפרש מ"ט דר"ג ויליף לי' מקרא, אפ"ה ציין רש"י אדלעיל, אפשר משום דלעיל הוה תוספתא מפורשת כן ודו"ק. והנה לקמן בד"ה וברכת, פרש"י ובההוא קרא ג' ברכות "רמיזי וכו', י"ל דאף דג' ברכות מדאוריית' הם, שייך לשון ארמיזי ודו"ק:
רש"י ד"ה ארץ הפסיק הענין. ולא קאי וברכת אלא אלחם דסמיך לי' עכ"ל, ובשפ"ח (לעיל ל"ה ע"א) לרש"י ד"ה שבעת המינין העתקתי הפסוקים:
רש"י ד"ה חמשת המינים. כולם מין דגן וכו' כוסמין מין חטה, שבולת שועל ושיפון מין שעורים עכ"ל, ודברי רש"י יותר נכון בסדר הזה, חמשת המיני', חטה ושעורה וכוסמין ושבולת שועל ושיפון וכולם מין דגן כוסמין מין חטה שבולת שועל ושיפון מין שעורין. ועיין חלה פ"א מ"א, ועיין כלאים פ"א מ"א, וכתב שם רבינו עובדי', שלענין כלאים הוי כוסמין וחטין כלאים, וכן שיפון ושעורין כלאים זה בזה עיי"ש ודו"ק:
רש"י ד"ה כל שהוא מז' המינים משאר שבעת המיני' האמורי' בפסוק וכו' עכ"ל. ומשבעת המיני' שאינם מין דגן, חמשה הם, "גפן "תאנה "רימון "זית "תמרים:
רש"י ד"ה אפרי דעץ וכו'. אתרוייהו קאי וכו' עכ"ל, פי' אמילת' דר' יעקב כל שהוא מחמשת המיני, ואמילת' דרבה כל שהוא משבעת המיני':
רש"י ד"ה רב חתם בר"ח וכו', ואע"ג דדמי' לתרתי עכ"ל, פי' והא קיי"לן דאין חותמין בשתים לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות (לקמן מ"ט ע"א):
תוס' ד"ה מברך. ואע"ג דכבר אשמעינן דפת פוטר את הפרפרת (לעיל מ"ב ע"ב) וכו' עכ"ל:
תוס' ד"ה ר' עקיב' אומר וכו' ולא דמי לההוא (דלעיל ל"ז ע"א) דאכלו כותבות ונתן ר"ג רשות לר"ע לברך לאחרי' ובירך ר"ע ברכה א' מעין ג' וכו', דשאני הכא וכו':
תוס' ד"ה על העץ וכו' דכיון דיין קובע ברכה לעצמו (א) משום חביבות' וכו' (ב) ובספר המיימוני מצריך להזכיר בה מעין המאור' בשבת וביו"ט (ג) וכן משמע בירושלמי וכו' (ד) ופר"ח היכ' דאכל דייס' ותאנים ויין מברך וכו' עכ"ל:
(א) משום חביבות'. עי' בשפ"ח לעיל ל"ה ע"א לרש"י ד"ה כיצד:
ב ובס' המיימוני מצריך וכו'. ז"ל הרמב"ם פ"ג מה' ברכות הי"ג, בשבתות ובי"ט אומר בברכה אחת מעין שלש בכללה, מעין קדושת היום, כדרך שמזכיר בברכת המזון עכ"ל הרמב"ם, וז"ל הגהת מיימונית שם, וכ"כ מורי וכן משמע בירושלמי, ובתשובה כתב מורי ז"ל, דבחנוכה ופורים לא צריך עכ"ל. ולפי מה שהעתקתי ל' הרמב"ם והגהת מיימונית, מוכח דתוס' כאן, נקטו כחדא דברי הרמב"ם והגהת מיימוניות ודו"ק:
ג וכן משמע בירושלמי, דגרסינן בירושלמי דפרקין סוף הלכה א', מהו להזכיר בברכה א' מעין ג' מעין המאורע, א"ר אבא, בד זימנא ר' זעיר' היה מזכיר בה מעין המאורע א"ד ירמי' הואיל וחש לה ר' זעיר' צריכין אנו מיחוש:
פי' פני משה:
מהו להזכיר בה מעין המאורע. בשבת ויו"ט ור"ח:
ד פר"ח היכא דאכיל דייס' ותאנים ויין מברך וכו'. ומבואר במה שהעתקתי בשפ"ח בריש פרקין בסדר מעלות וקדימה בברכת הנהנין, אות ח' וט' עיי"ש: