שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
פרק כיצד מברכין · דף מג:
ע"ב גמר' מאי קראה. עיין בשפ"ח לגמר' לעיל ג' ע"ב לגמר' ד"ה מאי:
מנין שמברכין על הריח וכוי. הוצרכו ללמוד כן מקרא, משום דריח אינו צורך הגוף כ"כ, לכן הוי אמינ' אע"פ שנהנה, לא יברך קמ"ל (דברי חמודות פ' אלו דברים סי' ג' סקי"ט), ועוד מצאתי משום דריח הוי דבר שאין בו ממש. ורמז לדבר "כל "הנשמה "תהלל "יה, בגמטרי' תתק"ל, כמנין "שמברכין "על 'ריח:
שהנשמה נהנת ממנו וכו' זה הריח. פי' דחוש הריח בא ע"י נשימת הרוח, שמחוץ לגוף לתוך הגוף, מקום שהנשמה נהנת ממנו, ולא הגוף, ואפשר שהבהמה לפי שאין לה נשמה, רק רוח חיים, אף שיש לה חוש הריח, אפ"ה אינה נהנית ממנו (מהרש"א ח"א):
ואין הגוף נהנה ממנו זה הריח. עי' מגן אברהם רצ"ז סק"ה, דמשמע שם דע"י הנאת הריח מחזק ראשו וגופו, ובפרט בריח חזק ביותר עיי"ש ודו"ק:
נוח לו שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. הטעם דאש שבעו"הז, רק א' מס' מאש דגהינם, והמלבין יורד לגיהנם ועוד המאבד עצמו ומקצר מעשים טובים שהיה יכול לעשות עוד, אבל יש בידו מ"ע מעשים שעשה עד הנה, והמלבין מאבד כל זכיותיו כי זולתו יורש כל חלקו (מעין הברכות):
וי"א אף לא יפסיע פסיעה גסה וכו' דנוטלת א' מת"ק וכו'. נאמר' אזהר' זו דוק' לת"ח, הגם דיש תקנה דליהדר בקידושא דבי שימשא עכ"ז גנאי הוא לת"ח, דיאמרו שאינו יודע הדין (מג"ת). אבל יש לדקדק לענין אל יהלך בקומה זקופה, ובפרט דרמב"ם כתב כן דוק' לת"ח, עי' ה' דעות ה"ח ודו"ק:
פסיע' גסה. יותר, מאמה, נקרא פסיע' גסה, דפסיעה בינונית הוי אמה (רש"י שבת קי"ג ע"ב):
בקומה זקופה. אפי' פחות מד' אמות (מג"ת), ז"ל הרמב"ם ה' דיעות פ"ה ה"ח, לא ילך ת"ח בקומה זקופה וגרון נטוי כענין שנאמר ותלכנה נטיות גרון ומשקרות עינים וכו':
דף מ"ג ע"ב רש"י ד"ה סמלק. יסמי"ן קורין לו בלשון ישמעאל והוא מין עשב שיש בו שלש שורות של עלין וכו' עכ"ל, ובערוך כתב שחמש תיבות הללו "יסמין "קורין "לו "בל' "ישמעאל, אינם מדברי רש"י ז"ל, אלא לשון הגליון היה, וכן משמע מלשון הש"ע, דז"ל סי' רט"ז ס"ז, סימלק מברך עצי בשמים, ויש מפרשים שהוא מה שקורין רוסמארי"ן, וי"מ יאסמין, וי"מ שהוא עשב שיש לו ג' שורות של עלין זו למעלה מזו ולכל שורה ג' עלין עכ"ל, אבל הגאון ר' עקיב' איגר ז"ל בהגהת, ציין לפרש"י (בראשית ל' י"ד) שפרש"י דודאים, אית' בברכות מ"ג ע"ב סיגלי, עשב הוא ובל' ישמעאל יסמין, וקשה לפרש"י ד"ה סיגלי ודו"ק:
רש"י ד"ה חלפי דימא. בושם שקורין אשפי"ג (בלע"ז שפיקע) והוא שבולת נרד וכו' עכ"ל, ובגיטין ס"ח ע"ב פרש"י חלפי דימא שקורין גירופ"לא (בלע"ז געווירטצ- נעלקע):
רש"י ד"ה נרקום. חבצלת השרון בעל הלכות גדולות עכ"ל, ז"ל בה"ג כרקום היינו חבצלת השרון, (עי' שיר השירים ב' א') אני חבצלת השרון שושנת העמקים, ופרש"י חבצלת, שושנה עיי"ש. ובערוך פי' נרקום (בלע"ז ראזע), ויש מין הגדלים באילן ועליהן מברך בורא עצי בשמים, ויש מין הגדלים על עשב השדה, ועליהן מברך בורא עשבי בשמים, ויש להם הרבה גוונים, מהם לבן, מהם ירוק, מהם אדום עיי"ש:
רש"י ד"ה סיגלי. ויול"ש (בלע"ז פיילכען). חבושין. קודוניי"ש (בלע"ז קוויטען:
רש"י ד"ה שמן והדס בסוף הסעודה שמן לסוך ידיו להעביר זוהמת האוכלים והדס להריח כמו שאמרנו עכ"ל, הא דפרש"י כמו שאמרנו, ר"ל לעיל ע"ב אית', על ההדס בכ"מ עיי"ש בדיני מוגמר, ושמן לסוך ידיו כדלקמן נ"ג ע"ב:
רש"י ד"ה אני אכריע. לצד בית שמאי עכ"ל, פי' משום דל' מכריע משמע דהמכריע סובר קצת כדברי זה וקצת כדברי זה, אבל כדי שלא יהי' נראה כאן שפוסק כב"ש, לכן פרש"י שאין אני פוסק כב"ש, אלא אני בעצמי יש לי דעת נוטה בזה, והוא תנא ורשאי לעשות כן (מג"ת):
רש"י ד"ה זכינו לריחו וכו' כגון משחא כבישא (לעיל עמוד א') עכ"ל:
רש"י ד"ה ולא היא. לא אמר רבא וכו' והשמיט עצמו בכך עכ"ל. פי' דר' פפא ס"ל באמת דהלכה כב"ה, ולא רצה שיתוכח עמו ר' הונא, ואמר דהכי אמר רבא הלכה כב"ה, ולא אמר בזה שקר, דודאי אמר באיזה פעם דהלכה כב"ה (מג"ת). וכעין זה פרש"י (בראשית כ"ז י"ט) "עשיתי "כאשר "דברת "אלי, ופרש"י עשיתי כמה פעמים כאשר דברת אלי:
רש"י ד"ה חוזר ומברך על היין. כגון בחול שאין היין קבע וכו' עכ"ל, פי' וכדאית' (לעיל מ"ב ע"ב) ל"ש אלא בשבתות ובי"ט וכו' עיי"ש:
רש"י ד"ה מברך על השמן. בורא שמן ערב עכ"ל, וברכה זו הוא שמברכין על שמן אפרסמון (כדלעיל עמוד א'), ומצאתי בהג' מלא הרועים שהרגיש בזה, וכ' דע"כ בשמן מבושם מיירי, כמ"ש בסמוך שגנאי לת"ח לצאת מבוסם לשוק ודו"ק:
רש"י ד"ה שמן בימינו. לפי שעליו מברך תחלה עכ"ל, פי' וכל דבר שמברכין עליו צריך ליטלו בימין (ש"ע ר"ו סי"ד). ויש לדקדק למה פליגי ב"ש וב"ה ב' פלוגת' בשמן ויין, חדא לענין מה הוא אוחז תחלה, שנית על מה הוא מברך תחלה, ולעיל גבי שמן והדס, פליגי רק בחדא, הא גם שם שייך הפלוגת' בתרתי, ודוחק לומר משום דהא פלוגת', דהיינו בשמן ויין איפלגו קודם הפלוגת' של שמן והדס ודו"ק:
רש"י ד"ה דלא קביע לי' עידנא. שלא קבעו לו "רבו קביעות ללמדו בלילה עכ"ל, מפרש"י משמע דכאן מיירי מתלמיד, אבל ז"ל הרמב"ם פ"ה מה' דיעות ה"ט, וכן לא יצא הת"ח יחידי בלילה, אא"כ היה לו זמן קבוע לצאת בו "לתלמודו עיי"ש:
רש"י ד"ה בפנתא. אנפינ"יא (בלע"ז אבערלעדער) וזה גב המנעול. גילדא עקב שקורין שול"א (בלע"ז פוסזאהלע) ובל' התלמוד נקרא ג"כ שוליא. ומה שפרש"י פושע, מתעצל, דבלשון ארמי קורין לעצל, פושע, כמו דילמא אתי' למפשע (ר"י עמדין):
רש"י ד"ה בקדושא דבי שמשא. ששות' כוס של קדוש בשבת בלילה עכ"ל, פי' ע"י ששותה יין קידוש נתרפ', ומטור אור"ח רס"ט משמע, שנותנין על העינים מהכוס והוא הרפואה ועי' מגן אברהם סי' ער"א סקכ"ג, ובש"ע רצ"ו ס"א: