אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק כיצד מברכין › דף לט:

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק כיצד מברכין · דף לט:

דף לט.

ע"ב גמר' בוצע. פי' מפריש הפרוסה וכן פי' הערוך:

והלכת' כרבא דאמר מברך ואח"כ בוצע. וכן הלכה למעשה בשם הפוסקים האחרונים ז"ל, דסדר בציעת הפת כך הוא, בוצע הפת במקום המובחר שבו מפני כבוד הברכה, והמובחר הוא המקום הקשה ששם נאפה היטב, (וזקן יבצע במקום הרך) וחותך מעט סביב הפת כעין טבעת, בענין שאם יאחוז בפרוסה יעלה כל הככר עמו, שאל"כ חשיב כפרוסה, ואנן בעינן שיברך ברכת המוציא בעוד שהפת שלם, ויניחנה מחוברת לפת, ויברך ברכת המוציא, ואחר שסיים הברכה יפרידנה, וכן כשבוצע מככר שאינו שלם, לא יחתוך לגמרי קודם הברכה, כדי שתהא בשעת הברכה יותר גדול, ובשבת לא יחתוך כלל בככר עד אחר הברכה, כדי שיהיו הככרות שלמות ממש:

וירא שמים יוצא ידי שניהם וכו' מניח פרוסה בתוך השלמה. פי' כשהשלמה משעורים, והחתיכ' של חיטים, והוא רוצה לאכול משניהם, אז מניח הפרוסה תחת השלמה וכו' (ש"ע קס"ח ס"א):

תני תנא קמי' דר"נ בר יצחק וכו' ובוצע "ומברך. ובנוסח כתב יד לא גרס "ומברך:

א"ר פפא הכל מודים בפסח שמניח פרוסה וכו'. כלומר דבפסח אע"ג דאין לפניו מצה של ב' מיני' של חיטי' ושעורין, אלא של חיטי' לבד, כולי עלמ' ס"ל שמניח מצה פרוסה, בין שתי שלמות ובוצע, ועי' ש"ע תע"ה ס"א:

מ"ט לחם עוני כתיב. פי' דהכי אית' (פסחים קט"ו ע"ב) לחם עוני, עני כתיב (חסר וי"ו), מה עני שדרכו בפרוסה, אף כאן בפרוסה, עיי"ש פרש"י:

א"ר אבא בשבת חייב לבצוע וכו'. ומייתי להא דר' אבא, דמיירי בשבת אחר מימר' דר' פפא דמיירי בפסח, לומר שצריך בפסח מצה שלישית, משום לחם משנה, וחייב לבצוע על שתי ככרות בין בשבת בין ביו"ט, והטעם לפי שהיה לחם משלה יורד במן בערבי י"ט, כמו בערב שבת (תוס' פסחים קט"ז):

אמרי הואיל ואתעביד בי' מצוה חדא נעביד בי' מצוה אחריתי. והוא חיבוב המצוה, ועוד שמראה בזה, שקשה עליו לפרוש עצמו מדבר שנעשה בו מצוה. ולדוגמ' אעתיק דברי ברכי יוסף אור"ח סי' ק"צ וז"ל, אנו רגילים ליתן מים בכוס ברכה לאחר ששותהו, ושוטפין אותו ושותהו, ומצוה לעשות כן, לפי ששיירי מצוה מעכבין הפורעניות, ומה שמשתייר מהמים מטילין אותו על ידינו, ומעבירין אותו על עינינו, כדי לחבב המצוה, כ"כ הרי"צ גיאות ז"ל ובפרקי דר"א פרק כ' בכוס הבדלה עכ"ל:

דף ל"ט ע"ב רש"י ד"ה אלא אמר רבא וכו' גומר כל הברכה ואח"כ מפריש הפרוסה דכלי' ברכה אפת שלם עכ"ל, ועוד דהא אסור בשום מלאכה כשמברך (אור"ח קצ"א) ובפרט בסכין, ולר' חייא כשתכלה ברכה עם הפרשת הפרוס', הלא עשה קצת מלאכה, כשבירך המוציא:

רש"י ד"ה כתנאי. הא דאמרת פרוסה של חטין וכו' תנאי היא עכ"ל, פי' דלאו אפלוגתא דר"ה ור' יוחנן קאי, כשאר תנאי היא שבש"ס, אלא דדברי הכל תנאי היא, ועי' בתוס' ד"ה ומר סבר:

רש"י ד"ה אכול' שירות'. פרוסה גדולה שדי לו לכל הסעודה בשבת עכ"ל, פי' דר' זיר' בשבת עביד הכי, דנראה כמחבב סעודת שבת, להתחזק ולאכול הרבה (רש"י שבת קי"ז), ועי' בשפ"ח לעיל ל"ה ע"ב לגמר' ד"ה וניכל מצה טפי. ובדרך זה י"ל ה"ט דנאכל מצה בהסיבה צד שמאלית (בש"ע סי' תע"ב הטעם משום דרך חירות), דהא רש"י פי' לקמן מ"א ע"א ד"ה מסב, דדרך הסבה נאכל מהר, לכן נאכל מצה בהסיב', לפי שנראה כמחבב המצוה ולאכול מהר מצות מצה:

רש"י ד"ה ריפתא דערוב'. שערבו בו אתמול ערובי חצרות עכ"ל, פי' דפעמים שהעירוב בביתם, ופעמים ניתן בבית אחד משאר בני חצירות, והיינו דנקט הש"ס כי הוו מתרמי להו וכו' (שם):

תוס' ד"ה והלכת' כרבא וכו' ויש מביאין ראי' וכו' מדקתני בירושלמי וכו' עכ"ל, ובשפ"ח לעיל עמוד א' לתוס' ד"ה בצר שם העתקתי, ועי' במהרש"א:

תוס' ד"ה מברך על הפתיתין וכו' ודוק' באמוראי בתראי אמרינן הלכה כבתראי עכ"ל, פי' מאביי ורבא ואילך (עי' מבוא התלמוד), ועי' ברא"ש:

תוס' ד"ה אבל פרוס' של חטין וכו'. דחיטי עדיפי משום דאקדמי' קרא (והעתקתי בשפ"ח לעיל ל"ה ע"א לרש"י ד"ה שבעת) וכו' כדאית' בתוספתא פרק ד' וכן אמרינן בירושלמי וכו' כדאית' בירושלמי וכו' עכ"ל, והנה לשון התוספתא הזה, מוזכר בירושלמי, לכן אעתיק דברי הירושלמי לבד, וזה ל' הירושלמי דפרקין סוף הלכה א' תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר, קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין, ושלימה של ב"הב, אומר על השלימה של ב"הב, פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין, פרוס' של חיטין ושלימה של שעורין, אומר על דפרוסה של חיטין, פת שעורין ופת כוסמין אומר על של שעורין. וחלא של כוסמין יפה ממנו אלא שזו ממין שבעה, וזו אין ממין ז' ור' יעקב בר אחא בשם ר' זעיר' דר' יהוד' היא, דר' יהוד' אומר אם יש ביניהן מין ז', עליו הוא מברך, פת טמאה ופת טהורה, ר' חייא בר ווא אמר אומר על המחור', פת נקייה טמאה, ופת קיבר טהורה, ר' חיי' בר אדא בשם ר' אחא על איזה מהן שירצה יברך:

פי' פני משה:

תני. בתוספתא פ"ד:

כשהוא מן המובחר. כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל:

קלוסקין ושלמה של ב"הב. היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל ב"הב כמו שעושה ב"הב בביתו ושתיהן שלמות מברך על השלימה של גלוסקא:

(קיבר. פי' שאינו נקי):

על השלימה של ב"הב. אע"פ שהגלוסק' יותר יפה מברך על של ב"הב והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי יותר מן המובחר:

אומר על הפרוסה של חיטין. אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא:

דר' יהוד' היא. דקפיד על מין שבעה כדתנן במתניתן לקמן:

פת טמאה. שלא נזהר לעשותה בטהרה:

על איזה מהן שירצה יברך. דהואיל דהטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה