אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק כיצד מברכין › דף לט.

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק כיצד מברכין · דף לט.

דף לח:

ע"א גמר' א"ל מי סברת כזית גדול בעינן כזית בינוני בעינן והא איכ' וההוא דאייתו לקמי' דר' יוחנן וכו'. בנוסח זה יש לדקדק, לכן ראיתי להזכיר נוסח כתב יד, וכן הוא גירסת הרא"ש, א"ל מי סברת ר' יוחנן זית קטן אכל, זית גדול הוה, דכי נמי שקלת לגרעיני' איתי' לשיעורי' דתנן וכו':

דתנן כזית שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני וזהו אגורי. עד כאן הוא ל' המשנה, ופי' בתפארת ישראל וזהו אגורי, פי' שאוגר שמנו ואינו פולטו כשאר זתים כשירדו עליהם גשמים כ"כ הירושלמי, ורש"י פי' ששמנו מכונס בתוכו כיין בענבים:

לימא כתנאי דהנהו תרי תלמידי דהוה יתבי קמי' דבר קפרא וכו'. מכאן משמע דבר קפרא תנא הוא, דהא אפילו על תלמידיו, נקט הש"ס לשון לימא כתנאי, ולכן אעתיק מסדר הדורות, וז"ל בר קפרא, שמו שמעון, סוף חגיגה, ועשה משנת בר קפרא, ובקבלת הראב"ד כתב שחיבר התוספתא (עיין בשפ"ח לעיל כ' ע"א לרש"י ד"ה בתליסר), ובר קפרא וחזקיה תנאי נינהו, וקשישא מר' יהוד' נשיאה, ומקומו של בר קפרא היה בפרווד, רש"י ע"ז ל"א ע"א עיי"ש, ועי' בהקדמת הרמב"ם ליד החזקה, מנה שם בר קפרא, בין בית דינו ותלמידו של רבי. אבל בנוסח כתב יד לא גרס לימא כתנאי, אלא "הני "תרי "תלמידי, וכתב שם בהגה לפי גירס' זו לא שייך מה שקאמר הש"ס, "מאי "לאו "בהא "קמיפלגי, דהל"ל במאי קמפלגי לימא בהא קמפלגי עיי"ש:

קפץ ובירך. פי' קפץ על הפרגיות ובירך עליהן (בד"ס). ועי' לעיל ל"ז ע"א קפץ ובירך ר' עקיב' ברכה א' מעין ג', והתם אין לפרש בדרך זה ודו"ק:

אם חבירך דומה וכו'. פי' אפילו אם היה חבירך דומ' כמי שלא טעם בשר מעולם, אין לך ללגלג עליו, כל שכן שחבירך רק משום חביב בעלמ' קפץ ובירך על פרגיות:

אם חכמה אין כאן וכו'. פי' אם אין אני חשוב בעיניך לחכם, ולכן לא שאלתני דין הברכה (כדלעיל ל"ה ע"א) ילך אצל "חכם מעיקר' וילמדנו ברכות וכו' עיי"ש, אבל וכי זקנה אין כאן בתמי', וכפרש"י הלא זקן אני, והיה לך לשאלני שמא שמעתי מימי על איזה מהן יברך לפטור השאר וכו':

תנא ושניהם לא הוציאו וכו'. שמא משום דבר קפרא אמר אם חכמה אין כאן "זקנה "אין "כאן, וקללת חכם אפילו על תנאי באה (מכות י"א ע"א):

הילכך פירא עדיף. ובנוסח כתב יד גרס הילכך חשוב עדיף:

הני גרגלידי דלפתא וכו'. הוא ממין הנקרא (בלע"ז ריבען) ובל' יון נקרא לפת עגול גנגליד, אבל בל' משנה יש ב' מיני לפת מין שהוא עגול, ונקרא סוגיי לפת, ויש מין שהוא ארוך, ונקרא נפוס (ערוך). וז"ל הטוש"ע ר"ה ס"ד, ירקות שחתכן אפילו לחתיכות דקות, לא נשתנית ברכתן מפני כך, אלא במלתייהו קיימי ומברך בפ"הא:

תבשילא דסלקא וכו' דלפת וכו'. "סלקא, הוא ממין הנקרא (בלע"ז קרויט), לפת (ריבען בלע"ז), ועי' רמב"ם פ"ג מה' ברכות ה"ו, ותוס' לעיל ל"ו ע"ב ד"ה כל, ובשפ"ח שם:

תרדין מין ירק (ובלע"ז בליטי"ש), ערוך ערך הרת:

יפה ללב וטוב לעינים וכו'. כי שורייקי דעינא בלבא תלוי, לכן אמר "בלב לשון "יפה, שהוא יפה לו בעצם, "ובעינים אמר ל' "טוב, שבאת להם הטובה ע"י הלב, וכ"ש לבני מעיים, כי ע"י ראיית העיניים באה הברכה והשובע בבני מעיים, ע"כ הסומא אינו שבע, וטוב עין הוא יבורך (מג"ת):

מיא דסלקא כסלק' וכו' ומיא דכולא שלקי ככולא שלקי וכו'. ז"ל הש"ע ר"ה ס"ב, על המים שבשלו בהם ירקות, מברך הברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן, אע"פ שאין בהם אלא טעם הירק (ודוק' שבשלם בלא בשר, דאל"כ מברך שהכל), ואם סחטן אינו מברך על אותם משקין אלא שהכל, לפי דאשתנוי לגריעותא עיי"ש. והיינו שפרש"י מיא דסלק', תבשיל של תרדין עכ"ל, למעוטי מיא דסלק' שלא בישלם, אלא סחטן דאז אינו מברך אלא שהכל:

מתקיף לה רבא מ"ש צנומה דלא וכו'. אר' חייא קפריך, דפליג אר' חייא בר אשי, וס"ל פת צנומה, פת יבש שנשרה בקערה אינו מברך עלי' המוציא, משום דכי כליא ברכה אפרוס' קא כליא וכו':

דף ל"ט ע"א רש"י ד"ה בצר לי' שיעור'. וגבי ברכת פירות הארץ אכילה כתיבה ואכילה בכזית עכ"ל, ובשפ"ח לעיל ל"ה ע"א לרש"י ד"ה שבעת, שם העתקתי, וכתבתי דמשמע מפרש"י דברכה א' מעין שלש ג"כ דאוריית' היא עיי"ש. ומה שפרש"י ואכילה בכזית, עיין לקמן מ"ט ע"ב, בתוס' ד"ה רבי:

רש"י ד"ה כזית שאמרו. לענין שיעור "כל אכילות עכ"ל, ועיין לקמן מ"א ע"ב רש"י ד"ה שרוב שיעורי' כזתים עיי"ש. וכן פי' בתפארת ישראל כלים פי"ז מ"ח כזית, שאמרו לענין ארוב אכיל' ודו"ק:

רש"י ד"ה אגור בתוכו. מזומן לצאת וכו' כמשק' תפוחים ותותים וכו' עכ"ל, עיי' פרש"י לעיל ל"ח ע"א ד"ה ר' יהושע, ובשפ"ח שם. תותים (בלע"ז מוילבעער):

רש"י ד"ה דורמסקין. אף הן שלקות מעשב שקורין אקדלשי"ד בלע"ז (מין עשב הוא שעליו נאכלין בשלקות קדרה כמו ירק עשב הנקרא שפינאט) וכו' אבל כאן פי' פרונ"ש (בלע"ז פפלוימען צוועטשקען) וכו' עכ"ל:

רש"י ד"ה פרגיות. בשר עוף שקורין פר"דרי (בלע"ז רעבהאן). ורש"י (ב"מ כ"ה ע"ב) פי' פרגיות, גוזלות, ובערוך פי' ציפרים עיי"ש:

רש"י ד"ה ומלגלג סבר שלקות בפ"הא. שהיא ברכה חשובה לעצמה לדברים חשובים וכו' עכ"ל, עי' בשפ"ח לעיל ל"ה ע"א ריש פרקין בסדר מעלות וקדימה בברכת הנהנין:

רש"י ד"ה פרמינהו. מנו"שייר (פי' מחתכו הדק ובלע"ז צערשטיקעלן) לשון קניבת ירק עכ"ל, ול' קניבת ירק, אית' (שבת קי"ד ע"ב) יו"כ שחל להיות בשבת אסור בקניבת ירק עיי"ש רש"י ד"ה דשיבתא. ירק וכו' אני"ט (בלע"ז אניס), והוא "השבת דתנן לקמן:

תוס' ד"ה בצר לי' שיעור'. היינו דוק' (א) בברכה שלאחריו דבעינן שיעור אבל בברכה שלפניו וכו' (ב) דאסור ליהנות בע"הז בלא ברכה (לעיל ל"ה ע"א וכו') והר"י היה אומר (ג) בבורא נפשות כיון דלאו ברכה חשוב' היא וכו' ולא נראה (ד) דכיון דבורא נפשות תקנוה כנגד על הגפן וכו' (ה) ובירושלמי ר' יוחנן וכו' וחולק על גמר' דידן כדמשמע הכא (ו) וא"כ אין הלכה כמותו של ירושלמי וכו' (ז) ועוד יש בירושלמי וכו' (ח) וכן נכון לומר על כל ברכה לבטלה בשכמל"ו עכ"ל:

(א) בברכה שלאחריו דבעינן שיעור. ז"ל הש"ע קפ"ד ס"ו, שיעור אכילה שחייב לברך עליה ברכת המזון וכן שאר ברכה אחרונה, הוא בכזית (והוא כמו חצי ביצה). ובסי' ק"צ ס"ג כתב שיעור שתיית יין וה"ה שאר משקין להתחייב בברכה אחרונה, יש ספק אם די בכזית או ברביעית (דמספקינן אי דומ' לאכילה דהוה בכזית או נאמר כיון דקיי"לן ושבעת זו שתי' בעינן שישתה כדי שביעה דהוי רביעית) לכך יזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית כדי להסתלק מן הספק, וכל דבר שצריך כוס כגון קידוש, צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו, (ומלא לוגמיו הוא משקה שנוטל בפיו ומסלקה לצד אחד ונראה מלא לוגמיו, וזאת משערין בכל אדם לפי מה שהוא, הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו) ובאדם בינוני הוא רוב רביעית, הלכך ישתה רביעית שלם עיי"ש, (ורביעית הוא כמו ביצה ומחצה), ועי' לקמן מ"ט ע"ב תוס' ד"ה רמ"א. ולפי"ז הא דכתבו התוס' סתם, אבל בברכה שלאחריו בעינן שיעור מלא לוגמיו, מבואר דעל משקה קאי:

ב דאסור ליהנות בעוה"ז בלא ברכה בין לענין אכילה בין לענין שתי'. עי' בשפ"ח לעיל ל"ה ע"א לגמר' ד"ה אסור:

ג בבורא נפשות כיון דלאו ברכה חשובה היא וכו'. עי' בשפ"ח לגמר' ריש פרקין בסדר מעלות וקדימה בברכת הנהנין:

ד דכיון דבורא נפשות תקנוה כנגד על הגפן וכו'. פי' דבורא נפשות בשאר משקה, תקנו' כנגד על הגפן ביין וכו', דהא התוס' בדין משקה מיירי:

ה ובירושלמי ר' יוחנן וכו'. דגרסינן בירושלמי בפרקין להלכ' א' ר' יוחנן נסיב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה ר' חייא, בר ווא מסתכל ביה, א"ל ר' יוחנן בבלייא למה את מסתכל בי, לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו. אית ליה ומה צריכ' לי', מפני שגלעינתו ממעטתו, ולית לי' לר' יוחנן שגלעניתו ממעטתו, מה עביד לי' ר' יוחנן משום ברייה, מילתי' דר' יוחנן אמרה. שכן אפילו אכל פרידא אחת של ענב, או פריד' אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו:

פי' פני משה:

מסתכל ביה. לפי שהי' מתמי' על זה כדלקמן:

בבלייא למה את מסתכל בי. אם על שברכתי לאחריו, וכי לית לך כל שהוא ממין שבעה וכו' וקאמר דאית לי' נמי להאי אלא מה דהוה צריכא ומספק' לי' מפני שגלעינתו ממעטתו מכשיעור ואפשר שאין טעון ברכה לאחריו:

ופריך הש"ס ולית לי' לר' יוחנן וכו' ומה עביד לי' ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית לגרעינן אין כאן זית:

משום בריה. כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה א' מדבר שלם:

מילתי' דר' יוחנן אמרה. ש"מ מדר"י שכן כל דבר השלם אפילו אכל פריד' אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו:

ו וא"כ אין הלכה כירושלמי. משום דפליג אגמר' דידן:

ז ועוד יש בירושלמי וכו'. דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה א' ר' זריקן א"ר זירא בעי אהן דנסב תרומופא ומברך עילוי, ונפל מיני', מהו מברכה עילוי זמן תניינות, מהו בינו לבין אמת המים, אמרין תמן לכך כיון דעתו מתחילה, ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחלה, תני ר' חייא אין מברכין על הפת, אלא בשעה שהוא פורס, א"ר חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב פוגלא, ומברך עלוי, והוא לא אתי' לידי', צריך למברכה עליו זמן תניינות, א"ר תנחום בר יודן צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה:

פי' פני משה:

מהו מברכה, אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתי' או לא:

מהו ביני לבין אמת המים. ומה תבעי' לך לא יהי' אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עלי' ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו:

אמרין. שאני היא התם דלכן כיון דעתו מתחלה כשבירך והיה יודע דמיא אזלו ואתו ונתכוין על הכל שיבוא לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוון לכך:

אלא בשעה שהוא פורס. לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת:

אהן דנסב עיגולא. מי שלקח עיגול לחם אחד ובירך עליו:

והכא לא אתי' בידי'. כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית (הנה בפני משה גרס עיגולא והוא עיגול לחם, אבל בירושלמי שלפנינו גרס פוגלא והוא צנון):

צ"ל בשכמל"ו. על הברכה שבירך שלא להזכיר ש"ש לבטלה:

ח וכן נכון לומר על ברכה לבטלה בשכמל"ו עכ"ל. או יאמר אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ, או גדול ומהולל מאד וכיוצא בו (ח"א כלל ה') עיי"ש מדינים אלו:

תוס' ד"ה חביב עדיף. וכן הלכה אם יש לפניו ב' מיני פירות וכו' וב"פ האדמה עדיפא משהכל וכו' עכ"ל, עיי' בספ"ח לעיל ל"ה ע"א ריש פרקין, בסדר מעלות וקדימה בברכת הנהנין:

תוס' ד"ה מיא דסלקא וכו' ואע"ג דאמרינן (לעיל ל"ח ע"א) מי פירות זיע' בעלמ' הוא יש לחלק עכ"ל, פי' דגבי מי פירות, אין לו טעם הפרי, כמו שיש למרק, דמיא דסלקא או מיא דלפתא או מיא דשיבתא, דבמרק הזה יש בו טעם הירקות, לכן מברך עליהן בורא פ"הא, כמו שמברך על הירקות עצמן, משא"כ במי פירות, ואפשר שאם בשל הפרי, ונכנס טעם הפירות במים, מברך עליהן ב"פ העץ (הרא"ש). והפוסקים אחרונים כתבו על רוטב של פירות שאין עומדין לבשל, רק לאכלן חיין, מברך שהכל, ולא דמי לירקות, דרובן אכילתן ע"י בישול, משא"כ פירות, ואמנם על פירות יבשים, שרוב נטעי להו אדעת' דהכי ליבשן ולבשלן כגון (צוועטשקען) אם בישלן כדי לאכול הפירות וגם לשתות את הרוטב אז מברך על הרוטב בור' פר"הע, ואפילו אינו אוכל מן הפירות (עיין סי' ר"ב):

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה