אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק כיצד מברכין › דף לו:

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק כיצד מברכין · דף לו:

דף לו.

ע"ב גמר' ר' עקיב' במקום ר' אליעזר עבדין כותי' וב"ש במקום ב"ה אינה משנה. ואין להקשות א"כ מאחר דב"ה ס"ל צלף אין כלאים בכרם, אלא מין אילן הוא, א"כ משמע דאף הקפריסין אסורין בערלה, והאיך אכיל מר בר ר' אשי הקפריסין, י"ל משום דר' עקיב' מיקל, וכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל. ודע דרמב"ם פ"ה מה' כלאים ה"כ וכן בש"ע רצ"ו סט"ו, כתבו הצלף מין אילן הוא לכל דבר, ואפ"ה כתבו יור"ד רצ"ד ס"ג בח"ל האביונות חייבים בערלה, והתמרות והקפריסין פטורין, ובא"י האביונות והתמרות והקפריסין חייבי' בערלה, וי"ל דניח' לפי דברי הט"ז רצ"ג סק"ג, דמשום חומר' דא"י חשבינן הכל כפירי, ובח"ל דערלה דרבנן, לא חשבינן כפרי אלא האביונות שהן עיקר הפרי עיי"ש:

ותיפוק לי' וכו'. פי' לר' יהוד' אמר רב ולמר בר ר' אשי (דלעיל עמוד א') פריך:

את פריו את הטפל לפריו. וכעין זה (פסחים כ"ב ע"ב) את בשרו את הטפל לבשרו זה הנאת עורו עיי"ש:

איתיבי' אביי פיטמ' של רימון מצטרפות והנץ שלו אין מצטרף וכו' ותנא גבי ערלה קליפי רימון והנץ שלו וכו' חייבין בערלה. לכאור' הא קושי' דאביי לרבא הוה ממשנה דערלה, מדתנן דנץ של רמון חייב בערלה, והא נץ ליתי' שומר בתלוש כפרש"י, וא"כ למה מבי' אביי מתניתן דעוקצין ודו"ק:

פיטמה של רימון. הוא כמין דד יוצא בראש הרמון, וסביב הפטמ' כמין פרח ירוק, שיש בו חוטי' דקי', והן קרויין נץ (ר' עובדי' עוקצי' פ"ב מ"ג), ובגמ' מסיק כאן דנץ זה נקרא שומר ע"ג שומר:

מדקאמר הנץ שלו אין מצטרף אלמא דלאו אוכל הוא. ואפילו שומר לאוכל לא הוה אלא שומר על גבי שומר (כפרש"י ד"ה אין מצטרף):

אלמא דלאו אוכל הוא ותנא גבי ערלה קליפי רמון וכו'. והא דלא פריך ממשנה דשביעית פ"ז מ"ג, קליפי רימון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין יש להם שביעית ולדמיהן שביעית עיי"ש, אלמא דאוכל נינהו, וכדברי התוס' יו"ט שם בשם הכסף משנה, בכל גרעיני פירות דכיון שעיקר הפרי ראוי למאכל אדם, חלה קדושת שביעית עליהם עיי"ש, וי"ל דפריך ממשנה דערלה, משום דהכא בענין דערלה קמיירי, דמרבינן "מאת "פריו, את הטפל לפריו:

דתנן ר' יוסי אומר סמדר אסור מפני שהוא פירי ופליגי רבנן עליה. והא דהביא הש"ס רק מילת' דר' יוסי, ולא נקט כולה מתניתן דערלה, כדרך הש"ס, ולא הוה צריך למינקט ופליגי רבנן עליה, משום דהתם מיירי מכמה עניינים, לא רצה להאריך, דז"ל המשנה דערלה פ"א מ"ז, העלים והלולבים ומי גפנים וסמדר מותרי' "בערלה, וברבעי, "ובנזיר, ואסורים באשרה, ר' יוסי אומר הסמדר אסור מפני שהוא פרי עיי"ש:

מתקיף לי' ר' שימי מנהרדעא. לרבא:

משיגרעו. פי' משיעשו גרעינים, פי' אחר הבוסר כשיגדלו הענבים ונעשו כפול הלבן נקרא גרוע (ר' עובדי'):

הוא בוסר. ענבים שלא נתבשלו כל צרכן, אלא התחילו להביא מים, נקראים בוסר, ושיעורן אם הם גדולים כפול הלבן. ודע כי השעורה אביב (שמות ט' ל"א) תרגום ירושלמי ארום שערייא הוו "בסיר (ערוך):

וקתני שאר כל האילנות משיוציאו. פי' כל האילנות משיוציאו הפרי, חשיב הוא הפרי, שאסור לקוצצו האילן בשביעית דקראינן בי' לאכלה ולא להפסד, וא"כ כופרא בתמרים אע"ג שהתמרים קטנים ודאי הוה פרי אפילו לרבנן, וא"כ מילת' דר"נ מתחלי דערלה אסירי, לאו כר' יוסי בלבד אתי, אלא אפילו כרבנן, וקשי' לרבא:

ושקרוף לנץ דרמונ' ויביש ראונא. לכאור' א"כ למה תנן בעוקצין פ"ב מ"ג, נץ' של רמון אין מצטרף, משום דהוה שומר על גבי שומר (רש"י לעיל ד"ה אין מצטרף), הא מאחר דכי שקל לנץ דרמונ' מיית רמונא, שומר ממש מיקרי. ועיין (חולין קי"ט ע"ב) ומי איכ' שומר ע"ג שומר עיי"ש ודו"ק:

לפרחא דביטית". פי' לקפריסין של האביונות (מהרש"ל), ועיין בשפ"ח לרש"י לעיל עמוד א' ד"ה אדעת' דפרחא. ועי' חולין נ"ט ע"א, בוטיתא דפרחא, פרש"י גרעיני צלף, הרי לפרש"י בוטית' היינו גרעין, ופרחא היינו צלף, וכאן הוא להיפך, ויש לפרש גם שם כמו בכאן, ומיהו (לקמן מ' ע"ב) נצפה פרחה, משמע צלף קרוי פרחה (מל"ה):

והלכת' כמר בר אשי דזרק האביונות ואכל הקפריסין. והא דלא נקט והלכת' כר' יהוד' אמר רב דאמר (לעיל ע"א) צלף של ערלה זורק האביונות ואוכל הקפריסין, י"ל משום דמר בר ר' אשי עבד עובדא, ומעשה רב עדיף:

פילפלי וכו' רבא אמר ולא כלום. שאין דרך לאכלה, אלא ע"י תערובות, לכן אין מברך עליהם כלום (מחבר סי' ר"ב):

ממשמע שנאמר וערלתם וגו'. ובשפ"ח לרש"י לעיל ל"ה ע"א ד"ה קדש הלולים העתקתי:

ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה. שמין אילן הוא (רש"י יומא פ"א). ואין לדקדק דא"כ אף לר' ששת קשי', דאמר שמברך שהכל, הא בפ"הע הוי לי' למיברך, ובפרט לפי מה שאמר לעיל, מלגבי ערלה פרי הוא, לגבי ברכות נמי פרי העץ הוא, די"ל דמ"מ לאו פרי גמור הוא, דהא עדיין צריכ' תיקון להיות ראוי לאכול:

וללמדך שאין א"י חסרה כלום שנאמר ארץ וגו' לא תחסר כל בה. פי' הך וללמדך שאין א"י חסרה כלום, לא קאי אעץ מאכל, אלא הכי קאמר, וללמדך ר"ל הא שאין א"י חסרה כלום, יליף ממה שנאמר "לא "תחסר "כל "בה, ועיין (יומא פ"א ע"ב וסוכה ל"א ע"א וברש"י שם) לא גרסינן כאן "וללמדך עיי"ש. ורמז לדבר "ארץ "אשר "לא "במסכנות "תאכל "בה "לחם "לא "תחסר "כל "בה, בגמטרי' אלפים תרצ"ג, כמנין "ללמד שפילפלין "חייב "בערלה "ולמדך "שאין "ארץ "ישראל "הסרה "כלום, ועי' פתיח' רמב"ן על התורה שלמה נטע פילפלין:

חביץ קדרה וכו'. "חביץ קדרה, הוא מאכל שעושין מקמח, ומטילין בו דבש הרבה, ונעשה עבה ע"י הדבש, ושאר מיני מתיקות שמטילין בו, ודייסא "דכעין "חביץ "קדרה, הוא שנכתשו החטים ונדבקו, ונעשו דומי' דחביץ קדרה, אבל כשבישל החטים שלמים, והגרעיני' עומדי' שלמים, אינו מברך עליהם אלא בורא פרי האדמה, כמו הכוסס את החטה (תר"י):

דובשא עיקר. פי' רובו דבש ומיעוטו סולת וכו' (רשב"א עי' ב"י סי' ר"ח):

דף ל"ו ע"ב רש"י ד"ה ותיפוק לי'. דא"נ ר' עקיב' וכו' עכ"ל, עיין בצל"ח שמדקדק דלא שייך כאן ל' ותיפוק לי', ועיין בשפ"ח לרש"י לעיל ג' ע"א ד"ה תיפוק לי'. ודע דש"ס פריך לר' עקיב' לשיטתי', דהא ר' עקיב' דריש "את לריבוי, כדאית' (פסחים כ"ב ע"ב) עד שבא ר' עקיב' ודרש את ה"א תירא לרבות ת"ח:

רש"י ד"ה פיטמ' של רימון וכו' ולספרגלין עכ"ל, ספרגלין (בלע"ז מאהן) והוא כעין רמון מלא זרע (ר' עובדי' שביעית פ"ב מ"ז):

רש"י ד"ה מצטרפת. לכביצה לטומאת אוכלין עכ"ל, דבאוכלין לא הוה טומאה בפחות מכביצת תרנגולת (יומא פ' ע"א):

רש"י ד"ה אין מצטרף. אע"ג דקיי"לן (בחולין קי"ז ע"ב) שומרי' מצטרפין (א) לטומאה קלה דהיינו טומאת אוכלין וכו' (ב) ואין מצטרף והכי אמרינן בחולין קי"ט ע"ב עכ"ל:

(א) לטומאה קלה דהיינו טומאת אוכלין. דהנה ג' חלקי המטמ' הן, אבי אבות הטומאה, אב הטומאה, ולד הטומאה, ונפק' מינה בין אב הטומאה לולד הטומאה, דאב הטומאה מטמא אדם וכלים, ונקרא בכ"מ מה"ט טומאה חמורה, והנטמאה באב הטומאה צריך הערב שמש לתרומה, משא"כ ולד הטומאה, אינו מטמא אדם וכלים, רק אוכלי' ומשקי', ונקרא מה"ט בכ"מ טומאה דקלה, והנטמאה בולד הטומאה, אין צריך העריב שמש וכו' (ת"י בהקדמ' טהרות):

ב ואין מצטרף והכי אמרינן בחולין קי"ט עכ"ל. עיין בחולין, דהתם לאו לענין נץ אית' כן, אלא בסתם בעי ר' אושעי' וכו' עיי"ש רש"י ד"ה חיצונה טהור':

רש"י ד"ה קפרס ליתי' בגמר פיר'. כשמגיע סמוך לבשולו הוא נופל ממנו עכ"ל, אבל נץ של רמון איכ' בשעת גמר פיר', לכן חייב בערלה, אבל בטומאת אוכלין לית', לפי שאינו אלא שומר ע"ג שומר:

רש"י ד"ה סמדר אסור. ענבים כיון שנפל הפרח וכל גרגיר נראה לבדו נקרא סמדר וכו' עכ"ל, ז"ל תפארת ישראל ערלה פ"א מ"ז, הגפן משיפרח מיד ניכר בו ענב דק, ועד שיתגדל הענב כפול הלבן נקרא סמדר, ואחר כך נקרא בוסר, עד שיתבשל לגמרי, והיינו דאמרינן (ברכות ל"ו ע"ב) הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן, מיהו בבוסר כולי עלמ' לא פליגי דאסור בערלה עיי"ש:

רש"י ד"ה אין קוצצין בשביעית. דרחמנ' אמר לאכלה ולא להפסד עכ"ל, פי' בענין שביעית כתיב (ויקרא כ"ה ו') והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, ודרשינן לאכלה ולא להפסד (פסחים נ"ב ע"ב), לאכלה ולא לסחורה (ע"ז כ"ב ע"א). והטעם ברמב"ם בפי' המשניות שביעית פ"ד מ"י, אסור לקצוץ אילנות בשנה שביעית, כשיתחילו לשאת פרי ולהוציא פרח, מפני שהוא גוזל בני אדם, שהקב"ה נתן פירותיהם לכל בני אדם עיי"ש:

רש"י ד"ה משיגרעו. שהענבים גסים נגריע ולקמן מפרש לה עכ"ל, פי' דר' אסי מפרש לקמן, דשיעור גריע, הוא יכפול "הלבן. ודע בשיעור פול הלבן אית' באור"ח ר"ב ס"ב, וז"ל הבוסר כ"ז שלא הגיע לכפול הלבן, מברך עליו בפ"הא, ומשהוא כפול הלבן ואילך, מברך בפ"הע, ומתוך שלא נודע לנו שיעור פול הלבן, לעולם מברך בפ"הא, עד שיהא גדול ביותר, ועיי"ש במגן אברהם דמשום הכי מברך בפ"הא, דכל דבר שגדל על האילן, ואינו עיקר הפרי, מברך בפ"הא, ועיין ביור"ד סי' מ"ד ט"ז סקי"ב, דבימיהם היו הענבים גדולים, אבל עכשיו פול גדול מענבה, ואפשר דה"ה פול הלבן עכ"ל:

רש"י ד"ה הוא בוסר הוא גרוע. כ"מ שהזכירו בוסר הוא גרוע עכ"ל, ובפסחים נ"ג ע"א פרש"י, הוא בוסר וכו', דכל היכא דתנן או בוסר או גרוע כולהו חדא נינהו ששיעורו כפול הלבן עכ"ל. ודע בוסר, תנן (בגיטין ל"א ע"א) בודקין היין שמא החמיץ בשעת כניסת מים לבוסר עיי"ש, גרוע, תנן במשנה דשביעית מאמתי אין קוצצין אילנות בשביעית הגפנים משיגריעו:

רש"י ד"ה רבנן. הוא דפליגי עלי' דר' יוסי במס' ערלה וכו' עכ"ל, והעתקתי בשפ"ח לגמר' ד"ה דתנן:

רש"י ד"ה כס פלפלי. כל דבר שאדם אוכל שלא כדרכו מקרי כסיסא עכ"ל, "כס, פי' שכסס ופצע אותם בשיניו (רמ"א תרי"ב ס"ח):

רש"י ד"ה המלתא. ליטוארי"ו (בלע"ז אינגבער). וביומא פ"א ע"ב פרש"י המלתא, שמפטמים בשמים כתושים בדבש עיי"ש.

ולהלכ' ולמעשה הכי נקטינן, "אינגבער והוא שורש של מין אילן, ושורש זה צומח בתוך הקרקע, כשעודו רטוב שהוא ראוי לאכילה ברכתו בפ"הא, וכן יבש המרוקח בדבש או בצוקר או שצולין אותו לרפואה ברכתו בפ"הא, כיון שנעשה ראוי לאכילה, אבל אינגבער יבש חי, אין מברכין עליו כלום, ואם נתן אינגבער לתבשיל הרי הוא טפל לתבשיל ונפטר בברכתו (לקוטי שושנים):

רש"י ד"ה שריא. אין בה לא משום בישול נכרים ולא משום גיעול נכרים עכ"ל, פי' אין בה לא משום בישול נכרים, לפי שנאכל כמות שהוא חי, ולא משום גיעולי נכרים דנותן טעם לפגם הוא (וע' רש"י יומא פ"א ע"ב). ופי' גיעול נכרים, היינו שנעשה בכלי נכרי ופלט הכלי, ומפורש כאן ברבינו יונה, ועי' במ"א סי' ר"ג ס"ו, שכ' זנגביל שבשלו עכו"ם בדבש אסור משום בשולי עכו"ם עיי"ש:

רש"י ד"ה חביץ קדרה וכו' מין מאכל קפוי (א) כמו חלב שחבצוהו בקיבה וכו' (ב) ולקמן מפרש לה קמחא ודובשא ומשחא וקרי לי' אברוש"די (מעהלקאך בלע"ז):

(א) כמו חלב שחבצוהו בקיבה. כעין זה פרש"י שבת צ"ה ע"א המחבץ, המעמר החלב בקיבה עיי"ש (הגרש"ש):

ב ולקמן מפרש לה קמחא ודובשא ומשחא. הנה הא "דדובשא, מפורש במה דאמר ר' יהוד' "דובשא עיקר, "ודקמחא מפורש במה דא"ר כהנא "סמידא עיקר, אבל מה שפרש"י ומשחא, לא הזכיר מזה לקמן כלום, ועיין לקמן ל"ז ע"ב אמר רבא האי רהיטא דחקלא, הוא חביץ קדרה וכו' עיי"ש, אף התם לא זכר "ממשחא כלום ודו"ק (ועי' ערוך ערך אברושך ובערך חבץ):

רש"י ד"ה דייסא כעין חביץ קדרה. (לקמן ל"ז ע"א רש"י ד"ה חילקא) מפרש לה חיטי דמתברי באסית' ויהבו בהו דובשא וכו' עכ"ל, הנה כאן מוסיף רש"י ויהבו בהו דובשא ודו"ק:

תוס' ד"ה קליפי אגוזים וכו' מכאן שיש לברך על הגרעיני גודגדניות וגרעיני אפרסקין וכו' עכ"ל, גודגדניות, בלע"ז קירשין, ואפרסקין,

בלע"ז פירסיך (ערוך):

תוס' ד"ה אין קוצצין אילנות בשביעית וכו' וי"ל דלא טעין קבא וכו' עכ"ל, וה"ה דהוי מצי לתרץ כגון דמזיק לאילנות אחרות, או שמזיק בשדה אחרים, כמבואר שם בב"ב, וז"ל הרמב"ם בפ"ו מה' מלכים ה"ח, כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה, אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרות, או שמזיק בשדה אחרים, או שדמיו יקרים, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה וכו', וזית שעושה רובע הקב זתים, ודקל שעושה קב תמרים לא יקצנו עיי"ש. ומה שכ' התוס' לאכלה ולא לסחורה ולא להפסד, העתקתי בשפ"ח לרש"י ד"ה אין:

תוס' ד"ה לשון (א) הלכות גדולות והלכת' כמר וכו', (ב) היה אומר הר"ם דלגבי ערלה לאו פירא הוא משום דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל (כדלעיל ע"א) וכו' (ג) בברכות ליכא חילוק בין בארץ לח"ל עכ"ל:

(א) הלכות גדולות. חפשתי בהלכות גדולות שלפני ולא מצאתי שם גירס' זו, ונח דעתי כשמצאתי ברא"ש שכתב שכן כתב הרי"ף, וכן כתב "במקצת "ספרים "נוסחא "מבעל "הלכות "גדולות עיי"ש:

ב והיה אומר הר"ם וכו'. פי' דהר"ם חולק על הלכות גדולות (מהרש"ל):

ג ובברכות ליכ' חילוק בין בארץ לח"ל כידוע, אבל בנוסח חתימות ברכה שלאחרי', ודאי חילוק בין בארץ לח"ל, שבארץ חותם ועל הארץ ועל פירותיה, ובח"ל חותם על הארץ ועל הפירות (לקמן מ"ד ע"א, ובאור"ח ר"ח ס"י) ודו"ק:

תוס' ד"ה ברטיבא. כגון (א) לוטואר"יו בלע"ז מברכין עלי' ב"פ האדמה אבל יבשתא לא מברכין עלי' וכן הלכה בזנגבילא שקורין זינזי"ברו (בלע"ז אינגבער) (ב) וכן ק"לו של גרו"פלי שאין רגילין לאכול ברטיבא וכו' ועל עץ של קנמון שקורין קני"לא מברכין בפ"הא וכו' ועל (ג) צוק"רו מברכין בפ"הע וכי' ואגוז שקורין מושקדא (בלע"ז מושקאט נוסס) מברכין בפ"הע וכו' עכ"ל:

א לוטואר"יו. העתקתי בשפ"ח לרש"י ד"ה המלתא:

ב וכן ק"לו של גרו"פלי. (געווירטץ נעלקע בלע"ז), וקנמון שקורין קני"לא (צימרינד בלע"ז). וז"ל ש"ע ר"ב סט"ז על פלפל וזנגביל יבשים ועל הקלו של גריפולי וכל כיוצא בזה שאין דרך לאוכלם אלא ע"י תערובות אין מברכין עליהם כלום, אבל פלפילין וזנגביל כשהם רטובים מברך בפ"הא, ועל קניל"ה פי' צימרינד מברך בפ"הא:

ג צוק"רו מברכין בפ"הע. צוק"רו, פי' (צוקער ראר) הגדלים על הארץ, ואין להם פרי, כי אם מן מוח הקנה והוא הדבש עושין צוקער, והנה דעת הטור כדברי התוס' לברך בפ"הע, אבל בש"ע ר"ב ס"ס כתב לברך שהכל, ועיי"ש בטור ובט"ז:

תוס' ד"ה כל שיש בו מה' מינין מברכין ב"מ מזונות. וכן קלייריט"ש בלע"ז (צוויבאק) וכו' ואם (א) לדבק בעלמ' (ב) א"צ לברך במ"מ וטוב לגומעו בתוך הסעודה וכו' (ג) פטור ממה נפשך עכ"ל:

א לדבק בעלמ' וכו'. עי' בשפ"ח לגמר' לקמן ל"ט ע"א ד"ה תבשילא:

ב א"צ לברך וכו'. פי' אין רשאי לברך במ"מ (מצאתי):

ג ופטור ממ"נ. פי' דכשאוכל אותן בתוך הסעודה, הרי הוא דבר הבא בתוך הסעודה, ולכן אם עושין אותו כדי שיסעוד הלב, הרי אוכל אותן מחמת רעבון, אז ברכת מוציא פוטרתן, ואם לדבק בעלמ', הרי הם כמו כשאר פירות מבושלי', שאוכל בסעודה עם הבשר, שא"צ לברך עליהם בתוך הסעודה, לפי שהם טפלה לבשר, ובשר טפלה ללחם (עיי' חיי אדם כלל מ"ב ס"ג וס"ט):

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה