שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
פרק הרואה · דף סד.
ע"א גמר' שנאמר פעלתי השמיני וכתיב כי ברכו אלקים וכו'. ועיין בהגהת הב"ח שמוחק תיבת "וכתיב, ועיין בשפ"ח לרש"י ד"ה שנאמר, שם העתקתי שחד פסוק הוא:
שלחו להתם סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם וכו'. והא דשלחו להתם לארץ ישראל לשאול בלשון כזה "סיני ועוקר "הרים, ולא שלחו לשאול בפירוש, רבה "ור' "יוסף איזה מהן קודם, ודוחק לומר שלא היו בא"י מכירין ובקיאין בגדולתן של רבה ור' יוסף, זה אינו, דהא איכא מתיבתא ומישכח שכיחי (גיטין ו' ע"א), וי"ל דבאמת דבא"י היו מכירין בטוב רבה ור' יוסף, וחששו דילמא יהי' אוהבים או לרבה או לר' יוסף, ומחמת אהבה יהיו מסכימים לא' מהם, לכן שלחו לשאול בדרך זה. וכעין זה (קידושין מ"ד ע"ב) רש"י ד"ה אפכוה ושדרוה לקמי' דרב, בשם קרנ' צריכ' גט ומיאון, ובשם שמואל דברים בגו, ושדרי' לקמי' דרב, לידע אם יודע לדברי שמואל, שהיה חולק על הדבר, ומשום דרב אהובו של שמואל היה אפכוה, אולי יודה לדברי קרנא שאמרו בשם שמואל עיי"ש:
כלדאי. חוזה בכוכבים, ומארץ כשדים היו (מצאתי). ועי' פסחים קי"ג ע"ב אין שואלין בכלדים:
אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק. בתמי', פי' מאחר שעל יום צרה קאי, וא"כ הוי לי' להזכיר ג"כ זכות' דאברהם ויצחק, וכמו שעשה משה רבינו בתפלתו (שמות ל"ב י"ג) זכור לאברהם ויצחק ויעקב וגו':
מכאן לבעל הקורה שיכנס בעובי' של קורה. עי' בפרש"י שם (בתהלים כ'), ועי' בראשי' י"ד ד') בא כדרלעומר, ופרש"י לפי שהוא הי' בעל המעשה נכנס בעובי הקור' עיי"ש, מ"מ למד כאן מפסוקי תהלים. ודע בבהמה שרובץ תחת משאה, ובא לקיים מצות עזוב תעזוב "עמו, ודרשינן עמו עם הבעל הבהמה, אבל אם בעל הבהמה שם והלך וישב לו, ואמר לזה שפגעו, הואיל ועליך מצוה, פרוק אתה, הרי זה פטור שנאמר עמו (חושן משפט סי' ער"ב ס"ז), לכאורה מכאן יש ללמוד דבעל הבהמה חייב ליכנס בעובי הקורה ודו"ק:
עלה והצליח. ואע"ג דקב"ה ציוה למשה שילך למצרים, די"ל דמ"מ דרש כן מדא"ל יתרו כן ודו"ק:
הנפטר מן המת וכו' אלא לך בשלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. ואע"ג כשא"ל קב"ה לאברהם אבינו כך, עדיין אברהם אחי היה, מ"מ הא נאמר בשלום, על שעה שיפטר מן העולם:
היוצא מב"הכנ ונכנס לב"המד ועוסק בתורה זוכה וכו'. י"ל לפי שמראה שהוא נזהר בתרתי בקול "תפלה ובקול "תורה, ואינו מסיר אזנו משמוע תורה וכו', ועי' בשפ"ח (לעיל ב' ע"א) לרש"י ד"ה עד סוף אות ג', דהיינו הטעם בירושלמי, דקורין ק"ש קודם התפלה, כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת, שהוא מעין ענין דהכא עיי"ש. והוי חתימת המס' מעין הפתיח':
צדיקים אין להם מנוחה וכו' ולא בעו"הב וכו'. ואע"ג דעו"הב נקרא יום מנוחה (מהרש"א ח"א עיי"ש), י"ל היינו נשמתן של צדיקים שעולה למעלה כמלאכי השרת בישיבה של מעלה (מפרשים), ומשבחין ומקלסין וגורסין בתורה וזה אין להם מנוחה (ר' נסים גאון בשם ירושלמי שביעית פ"ד). ואפשר שזה מה שפרש"י (תהלים קכ"א) שיר למעלות וגו', ופרש"י בכ"מ כתיב "המעלות, וכאן כתיב למעלות, רמז ששיר זה נתיסד למי שעתיד לעשות מעלות העולות לצדיקים לעתיד לבוא מתחת עץ החיים לכסא הכבוד, וכן אית' בספרי וכו', וזהו שיסד הקליר בסלוק דיוצר ב' דסוכות וכו':
דף ס"ד ע"א רש"י ד"ה שנאמר פעלתי השמיני. בני עובד אדום קחשיב בד"ה וקא חשיב תמניא והיא תשיעית כל אחת ילדה ששה וכו' עכ"ל, פי' בענין כשמנה הכתוב הממונים לשוערים לבני קרח, כתיב (דברי הימים א' כ"ו ד') ולעובד אדום. בנים שמעיה הבכור יהוזבד השני יואח השלישי ושכר הרביעי ונתנאל החמישי, עמיאל השישי יששכר השביעי פעולתי השמיני כי ברכו אלהים, (וגו') בני שמעיה עתני ורפאל ועובד אלזבד אחיו בני חיל אליהו וסמכיהו, כל אלה מבני עובד אדום המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבודה שישים ושנים לעובד אדום. וכתב במהרש"א דהא דבתר דחשיב ח' בניו, כתיב כי ברכו אלהים, כל אלה מבני עובד אדום, דמשמע דהברכה נוסף על ח' בניו שהיו לו כבר, והיינו שאשתו וח' כלותיה, שהם ט', ילדו כל אחד ששה בכרס אחד, כי כן מצינו ברכה לישראל במצרים, ונמצא דהיו ס"ב בניו עם ח' בניו הראשונים עכ"ל. ומה שפרש"י והיא תשיעית, פי' "זו "חמותם, גם היא ילדה עוד ששה בלידה אחת, אחר שכבר ילדתה ח' בנים הראשונים, וא"כ ילדה י"ד בנים, וח' כלותיה כל א' ששה, הרי מ"ח, הרי י"ד ומ"ח, הוא ס"ב:
רש"י ד"ה הדוחק את השעה. כגון אבשלום שבקש למלוך בחזקה עכ"ל, כמפורש (שמואל ב' ט"ו י"ז), ועי' עירובין י"ג ע"ב, דמשמע דאף במי שהוא ראוי לגדולה כך הוא:
רש"י ד"ה סיני. היו קורין לר' יוסף שהיה בקי בברייתות הרבה עכ"ל, וכדא"ל ר' יוסף לאביי, ומי בעיתו מינאי מילתא, ולא אמרי לכו (מגילה כ"ג ע"א) ואפשר שרצו להראות בזה, שאף הברייתות משה קבלם מסיני, לכן נקרא בשם סיני:
רש"י ד"ה אומנ' לביתי' לא קרא. לא נהג שום צד שררה וכו' עכ"ל, והטעם שלא יבוא מידת הדין לערער עליו, שכבר נהג ולקח מלוכה שלו:
רש"י ד"ה שיאחז בעובי הקור' וכו'. כלומר יעקב שכל הבנים שלו וטרח בגידולם יבקש עליהם רחמים עכ"ל, כדאית' (שבת פ"ט ע"ב) אימ' לי' ליעקב דהוה לי' צער גידול בנים איפשר דבעי רחמי עליהו עיי"ש, ועיין (סנהדרין י"ט ע"ב) רש"י ותוס' ד"ה שפדאו יעקב לאברהם מצער גידול בנים עיי"ש:
רש"י ד"ה הנפטר מן המת. כשהיו מוליכים ארונות ממקום למקום לקבורה היו מלוים אותו מעיר לעיר וכו' עכ"ל, ועי' ברמב"ם שכתב דין זה בקיצור, דז"ל בפ"ד מה' אבל ה"ד, המלוין את המת אומרי' לו לך בשלום, שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום עיי"ש, משמע פשוט אפילו כשהקבורה היה בעיר הדין כך, ועיין בדברי רש"י ודו"ק:
רש"י ד"ה אין להם מנוחה, מישיבה לישיבה וממדרש למדרש עכ"ל, פי' לעו"הב אין מניחין לו לישן, ומוליכין אותו לבית מדרשתו של שם ושל עבר (יפה עינים בשם המדרש):
ת"ח מרבים שלום בעולם וכו'. בדרך אגדה י"ל כעין שפי' ואהבת לרעך "כמוך (ויקרא י"ט), דהנה בני אדם שאין מעמדם, ועוסקם ופרנסתם שוה, למשל סוחר יין וסוחר עצים וכדומ', אהבה ושלום ביניהם כידוע, משא"כ כשמעמדם ועוסקם ופרנסתם שווה, פעמים קנאה ושנאה ביניהם כידוע, לכן כתיב ואהבת לרעך, אף שהוא "כמוך, שוה לך בעסק ובפרנסה. וכעין זה שמעתי לפרש (לעיל מ"ה ע"א) "שלשה "שאכלו "כאחד, פי' שפרנס תם שוה, אפ"ה "חייבין "לזמן, להזדמן יחד כאחד, ולברך ברוך שאכלנו משלו, להעיד שאחד ברוך הוא הזן את הכל, וכמו שהזן הוא אחד כך ב"ל הניזוני' באחדות (ובדרוש י"ל בזה סיום המס' לתחלת' דהיינו ג"כ מאימתי "קורין "את "שמע "בערבין, לקבל עליו האחדות השם, "משעה "שכהנים כולם "נכנסין "לאכול ביחד "בתרומתן), וכן על האחדות ושלום זהירין הת"ח, שלא לזלזל בעצמן, (וכמו שפי' המפרשים לעיל ו' ע"א "הני "מאני "דרבנן "דבלו, פי' שכבודם בלו, "מחופיא אדידהו, פי' ממה שהם מתחככים זה בזה), אלא אחוה ושלום ביניהם. ולפי"ז היינו "ת"ח שעסקם ומעמדם שוה, הם "מרבים "שלום "בעולם וכו', שהרי בני אדם רואים ללמוד, שאף "וכל "בניך "למודי "ה' בעסק ובמעמד אחד, אפ"ה ורב "שלום בניך:
הדרן עלך פרק הרואה. וסליקא מסכת ברכות.