שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
פרק הרואה · דף סג:
ע"ב גמר' אחי' יבנה מזבח. מדברי רש"י ד"ה יעלו, משמע "שבמה קאמר:
געו. ל' הרמת קול של צער, מלשון אם יגעה שור על בלילו, איוב ו' (ערוך ערך גע):
וכל כך למה משום שנאמר "כי "מציון "תצא "תורה. ואע"ג דרש"י ז"ל לעיל ע"א ד"ה מעבר שנים, הביא גמר' סנהדרין שדרשו כן מפסוק "לשכנו "תדרשו (מפרשים), י"ל דלכן בדיוק נקט הש"ס "משום "שנאמר, דהוי רק אסמכת', עי' מזה בשפ"ח לעיל ט"ו ע"א לגמר' ד"ה משום:
אלא הוא מטמ' והם מטהרי' היכי הוה והתני' חכם שטמא וכו'. לכאור' הא כששניהם בב"המד מותר (תוס' חולין מ"ד ע"ב), וכאן משמע דכולן היו בב"המד (מהרש"ש), וי"ל דל' "התחיל הוא מטמא והם מטהרי' וכו', משמע דלא המתינו, עד שגמר דבריו, ולפרש למה מטמא ולמה אוסר, אלא מיד כשטימא, הם מטהרי', וזה ודאי אסור, אפילו כששניהם בב"המד. והיינו דקפריך בשלמ' אי הוא מטהר, ניח' שלא המתינו לסיום דבריו, כדי שלא יתקבלו דבריו, לפי שדעתו של אדם נוטה לקבל הקולא, אלא הוא מטמא דלחומר', למה לא המתינו עד שסיים, ומשני כי היכי דלא נגררו אבתרי', להראות שאין ממש בדבריו כלל:
פתחו כולם בכבוד "אכסני' ודרשו פתח ר' יהוד' ראש המדברים בכ"מ בכבוד "תורה ודרש. פי' לפי שהם רצו לדרוש בכבוד אכסני' והמארח ת"ח בתוך ביתו, וצריך לידע מה היא מעלת הת"ח שלומד תורה, ולזה צריך להקדים כבוד התורה, לכן כשעלתה הסכמתם "כולם לדרוש בכבוד האכסני', פתח ר' יהוד' ראש המדברים, ודרש תחלה בכבוד התורה, ואח"כ דרשו הם בכבוד האכסני' (מג"ת):
ומשה יקח וגו'. לאחר מעשה עגל כתיב (שמות ל"ג ז') ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה וגו', ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל, פרש"י "ומשה "יקח "האהל, הדבר הזה היה משה נוהג מיום הכפורים עד שהוקם המשכן, "הרחק, אלפים אמה כענין שנאמר אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה. מל' רש"י ד"ה הרחק, משמע מסוף מחנה ישראל הרחק משה אהלו אלפים אמה, ועיין לקמן ד"ה ומה ארון ה':
ומה אלון ה'. לפי כשנטה משה אהלו כדכתיב ומשה יקח האהל נטה שם ארון ה', ואין זה הארון שהי' במשכן, דב' ארונות היו, כפרש"י דברים י' א' (מהרש"א):
ומה ארון ה' שלא היה מרוחק אלא י"ב מיל. דאותן שהיו לסוף המחנה לצד שכנגדו, היו צריכין לילך כל אורך מחנה ישראל, שהי' י"ב מיל ג' פרסאות (מהרש"א), וכעין זה יומא ע"ה ע"ב רש"י ד"ה אלא עיי"ש, ולכאור' עיין בשפ"ח לגמר' ד"ה ומשה, מל' רש"י משמע שם, דמסוף מחנה ישראל, עדיין היה רחוק אלפים אמה, וא"כ היה להם לאותן שבסוף המחנה, לילך י"ב מיל, כל אורך מחנה ישראל, ועוד אלפים אמה ודו"ק:
ודבר ה' וגו'. נוסח הכתב יד ועוד פתח ר' יהוד' בכבוד התורה ודרש ודבר ה' וגו'. והיינו כבוד התורה, שא"ל הקב"ה למשה אני ואתה נסביר פנים בהלכה. דכפשוטו פנים של משה, כנגד פני ה' ליכ' למימר, דהא כתיב ופני לא יראו, על כן דרשו דזה גופו הי' הדבור, פנים אל פנים, אני ואתה נסביר פנים וכו' (מהרש"א):
עכשיו יאמרו וכו'. ר"ל יאמרו ישראל. א"נ פמלי' של מעלה יאמרו וכו', ומל ישראל מה תהי' עליהם, משמע קצת דעכשיו יאמרו, לא על ישראל קאי:
אעפ"כ לא יצא הדבר לבטלה וכו'. דכל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה, אפילו על תנאי, לא חזר בו, מנלן ממשה רבינו (לעיל ז' ע"א), והא דלא הבי' לעיל ראי' מהך דהכא, י"ל משום דהכא אינו מפורש כ"כ, וראי' דלעיל מפורש טפי:
והלא אותו יום סוף מ' שנה היה. דכל משנה תורה סוף מ' שנה נאמרה (מהרש"א):
ללמדך שחביב' תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני. ואע"ג דמשם רק ראי' דלאחר מ' שנה, חביבה היה תורה, כיום שנתנה, אבל לאחר שעברו כבר מנתינתה כמה מאות ואלפים שנה מנין, ואפשר דמה"ט צריך לקרא, והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום (דברים ו' ו') עיי"ש בפרש"י, א"נ היינו טעמ' דא"ר תנחום תדע שהרי אדם קורא וכו', דלכאור' מאחר שלמד כן מקרא, ל"ל למימר "תדע, וכי יהוד' ועוד לקרא, אלא להביא ראי', דאפילו אחר כמה אלפים לנתינתה, תדע שכך הוא, שהרי עדיין עכשיו אדם קורא ק"ש וכו' וערב א' אינו קורא. ואפשר דנקט ערב, ולא נקט שחרית, לפי ששכיח טפי, שאונס שינה חוטפתו (כדלעיל ד' ע"ב):
הסכת עשו כתות כתות וכו'. לא נתברר אי הני ג' דרשות, שדרש כאן על הסכת, כולן מדברי ר' יהוד' היא, שפתח בכבוד התורה ודרש, או סתמ' דש"ס נקט לה, ואי מדברי ר' יהוד' הם, נמצא שדרש "היום "הזה שמאוחר בקרא קודם שדרש "הסכת שמוקדם בקרא, ואפשר משום דמהיום הזה, שדרש שחביבה תורה על לומדיה וכו', היא יותר כבוד לתורה, מהני שאר ג' דרשות, לכן הקדים דרשה זו:
ולא עוד אלא שחוטאי' שנאמר ואשר חטאנו. הנה בפסוק חרב על הבדים, לא נזכר חטא, אלא מדכתיב התם אשר נואלנו ואשר חטאנו דריש לי' הכא, דכתיב ונואלו, וכאילו כתיב ג"כ הכא חטא, ובפ"ק דתענית ובפ"ב דמכות לא גרסינן לי', וניח' לפי גירס' דשם:
דבר אחר הסכת ושמע ישראל. עיקר דרשה מן מילת "הסכת וכדלעיל "הסכת עשו כתות כתות, "ושמע "ישראל דנקט כאן, וכן לקמן, לאסופי היא:
אין ד"ת מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה וכו'. עי' בשפ"ח לרש"י לעיל כ"ב ע"א ד"ה מה להלן עיי"ש:
פעם א' ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור וכו' פעם א' וב' ושותק זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות. וכן מצינו בפסוק שמקדים הבדלה בין דיני דמים, ואח"כ בין דיני ממונות כדכתיב (דברים י"ז ח') כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין וגו', ופרש"י בין דם לדם, בין דם טמא לדם טהור, בין דין לדין, בין דין זכאי לדין חייב עיי"ש. הא דאית' כאן בין דם טמא לדם טהור, פי' לפי שיש מראות דם טהור באשה כפרש"י לעיל ד' ע"א ד"ה ידי עיי"ש:
זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות. אין לפרש כפשוטו, אלא ר"ל זוכה להבחין בין זכאי לחייב בדיני ממונות, ובין זכאי לחייב בדיני נפשות, וכן משמע (מסנהדרין פ"ז ע"א) בין דין לדין עיי"ש, ועיין פרש"י (דברים י"ז ח') שהעתקתי בדיבור הקודם. "מקצוע פי' זויות (ערוך):
ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו וכו'. כמה שנאמר (שמות ב' כ') ויאמר אל בנותיו ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם, ופרש"י ויאכל לחם שמא ישא אחת מכם עיי"ש, ואפשר שמרומז עוד מה שפרש"י מדכתיב ויאמר "אל "בנותיו, ולא כתיב ויאמר סתם, כדכתיב (שם בפסוק י"ח) ויאמר מדוע מהרתן בא היום, אלא לרמז דמשום ענין בנותיו, דשמא ישא אחת מהן, לכן אמר להם ואיו למה זה עזבתן וגו':
כך. פי' ניצול בזכות זה זרעו של יתרו:
עובד אדום. לוי היה, ומן השוערים היה, ומקדם היה מתגורר בגת (מפרשים). והא דאית' בש"ס "כבד "ורבץ לפניו, לא כתיב כן מפורש בקרא ודו"ק. ירבץ, פי' דע"י המים מרביץ האבק:
שילדו ששה ששה בכרס אחד. הנה (שמות א' ז') ובני ישראל פרו וישרצו, פרש"י שהיו יולדת ששה בכרס אחד עיי"ש, יש מסתפקים שם אי בליד' אחת ובפעם אחת קאמר, או שכל אחת ילדו ששה עיי"ש, והנה מכאן קצת משמע שבפעם אחת קאמר, דהא הארון היה רק ג' חדשים בבית עובד אדום, דכתיב (שמואל ב' ו' י"א) וישב ארון ה' בית עובד אדום הגתי שלשה חדשים ויברך ה' את עובד אדום ואת כל ביתו, משמע קצת דברכה זו היה בחדשים מועטים, א"כ מסתבר דילדו ששה בכרס אחד בלידה אחת. וכן משמע מל' ספר יפה עינים עיי"ש, אלא שכ' בשם הירושלמי יבמות פ"ד, דלית' שם ששה בכרס אחד, אלא שילדו בכל חדש כל אחת שנים, ובשלשה חדשים היה להם לכל אחת ששה, והוא חוץ לדרך הטבע, יותר מששה בכרס אחד עיי"ש, ובין לפי גירסתינו ובין לפי גירסת הירושלמי י"ל היינו דכתיב (בד"ה א' כ"ו ד') כל אלה מבני עובד אדום "המה "ובניהם "ואחיהם "איש "חיל "בכח "לעבודה ששים ושנים לעובד אדום, וי"ל דבדרך הטבע ששה שנולדו בלידה אחת, או קודם זמנם כגירסת הירושלמי, המה חלשים, לכן כתיב דברכת ה' כן היה, אף שהיו בני עובד אדום, המה, פי' המה היו ח' אחים, "ובניהם, פי' היו מ"ח, ששה שנולדו בלידה אחת, ואחיהם, פי' של שמונה בנים הראשונים, שנולדו להם אחיהם עוד ששה בלידה אחת בכל זה לא חלשים היו, אלא איש חיל בכח לעבודה וגו' ומצאתי בשם אברבנל שפי' בדרך זה גם כן (שמות א' ז') "ובנ"י "פרו "וישרצו "וירבו, בכל זה לא חלשים היו, אלא "ויעצמו "מאד "מאד:
דף ס"ג ע"ב רש"י ד"ה י"ב מיל. ג' פרסאות מחנה ישראל וכו' עכ"ל, עי' רש"י לעיל נ"ד ע"ב ד"ה מחנה ישראל:
רש"י ד"ה כשם. והיינו דכתיב פנים בפנים עכ"ל, צ"ל והיינו דכתיב פנים אל פנים (מהרש"ש) רש"י ד"ה והיינו דכתיב ושב אל המחנה. השב האהל למחנה וכו' ואע"פ שהשיבו (לאהלו עם ארון ה') לאחר שנתרצה הקב"ה לישראל והוקם המשכן וכו' עכ"ל, עי' בפי' החומש הדבר הזה היה משה נוהג מיום הכפורים עד שהוקם המשכן, והעתקתי בשפ"ח לגמר' ד"ה ומשה עיי"ש. מעשה עגל, היה בחדש תמוז של שנה ראשונה שיצאו ממצרים, ואמירת סלחתי כדבריך, היה אח"כ בחדש תשרי, ואז נצטוו על מעשה משכן, ונעשה ונגמר והקימו בחדש ניסן לשנה שני' של יציאת מצרים:
רש"י ד"ה יהגה. יעיין עכ"ל, דכל הגיון הוא בלב (רש"י תהלים א'):