אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק הרואה › דף סג.

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק הרואה · דף סג.

דף סב:

ע"א גמר' אלא אמר רבא כי ביתו וכו'. ואע"ג דלב"הכנ ולב"המד קדושה יש לו, והאיך קאמר כי ביתו, י"ל רבא לשטתי' דאמר (מגילה כ"ח ע"ב), חכמים ותלמידיהם מותרין, לאכול בב"הכנ ובב"המד, דהוי ביתא דרבנן עיי"ש ברמב"ם:

אקפנדרי' קפיד איניש ארקיקה לא קפדי. והא דאית' דריסת הרגל לא קפדי אינשי (נדרים ח' ע"א), י"ל היינו דריסת הרגל שהיא הולך לפי שעה ובחצירו, משא"כ לעשות קפנדרי' דהיינו קיצור דרך, ודאי קפדי אינשי. והא דאית' ארקיקה לא קפדי ואע"ג דאיכ' אינשי דקפדי בבית ארקיקה, י"ל מיעוט' דמיעוט' הוא:

וכל כך למה וכו'. על משנתינו כאן לא שייך לשון זה, וכל כך למה, אלא לפי שהתם (בתענית ט"ז ע"ב) הכי אית', נקט לה הש"ס ג"כ הכא, דגרסינן התם במקדש היו אומרי' ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך גואל ישראל ולא היו עונין אחריו אמן, וכל כך למה, לפי שאין עונין אמן במקדש וכ"ו (מלא הרועים):

וכ"ת בועז מדעתי' דנפשי' קאמר. ואע"ג אי אסור לשאול בשם, א"כ יש בזה משום הזכרה לבטלה, והאיך שייך לומר על בועז מדעתי' עבד, ואפשר דרש"י רמז על זה בד"ה ת"ש אל תבוז את בועז לומר מדעתי' עשה עיי"ש. והש"ס דקמתרץ ת"ש ה' עמך גבור החיל, ה"ה דהוי מצי לתרץ, ת"ש אל תבוז כי זקנה אמך וכפרש"י:

תני' "הלל "הזקן אומר בשעת המכנסי' פזר וכו'. ונקרא ג"כ הלל הבבלי, כי היה מיוחסי בבל (קידושין ס"א ע"א, פסחים ס"ו ע"א, סוכה כ' ע"א), ונקרא ג"כ הלל הזקן, עיין (שביעית פ"י מ"ג, ותוספתא נגעים סוף פ"א), ועיין מס' סופרים פט"ז ה"ט, והוא היה אבי אביו של רבן גמליאל הזקן (מצאתי). וי"ל דהלל לשיטתי' אמר כאן, דאית' (אבות פ"ב מ"ה) הלל אומר במקום שאין אנשים השתדל להיות איש. ולפי"ז ראי' לדברי התוס' יו"ט שם, דהלל הזקן הי' בעל המאמר שם, ולא כיש אומרים, דהלל דשם, בן בנו של רבי היה עיי"ש:

דרש בר קפרא זלת קבץ וקנה וכו'. י"ל לפי שאמר לעיל מיניה, דברי הלל הזקן, בדור שתורה אינה חביבה כנס, לכן נקט מיד בתר הכי, דרש בר קפרא שבזמן שהתורה זילת קבוץ וקנה, ר"ל הזהיר שאתה לעצמך תוסיף ותרבה לקבץ וקנה וכו':

באתר דלית גבר תמן הוה גבר. בדרך דרש י"ל דכל מעשיו יעשה לשמה וכונת הלב בלתי לה' לבדו, ולב הוא אתר, דלית גבר שלט, ותמן הוי גבר:

איזהו פרשה קטנה וכו'. כאן מוכח דאף פסוק אחד נקרא פרשה, ואפילו הוא פסוק בכתובים:

אומנות נקי' וקלה. פי' נקי' מגזל, וקלה שאין בה חסרון כיס:

לא בא וכו'. וז"ל הרמב"ם פכ"ב מס' איסורי ביאה הט"ו, ואסיר לאדם למנות אפוטרופס על ביתו, שלא ינהיג אשתו לדבר עבירה עכ"ל:

לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. ר"ל אע"ג דהמבער עצמו מן היין נקרא חוטא (תענית י"א ע"א), י"ל זה בסתם אדם, אבל כל הרואה סוטה בקלקולה, מלמד לך הכתוב שמצוה לזור עצמו מן היין:

כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן. והא דלא אמר "וללוי, ורש"י בד"ה איש, נקט באמת ואינו נותנן לכהנים וללוים, י"ל דקאי בתר תקנת עזרא, שקנס שיתנו המעשרות לכהן, ולא ללוי (סוטה מ"ח ע"א). וז"ל הרמב"ם פ"א מה' מעשר ה"ד, עזרא קנס את הלוים בזמנו, שלא יתנו להן מעשר ראשון, אלא יתנו לכהנים, לפי שלא עלו עמו לירושלים עכ"ל, מל' הרמב"ם שכתב "בזמנו, משמע שעזרא לא קנס לדורות, אלא ללוים שבזמנו, ויש לדקדק הא ר' יוחנן כ"הג, שהיה כ"הג אחר שמעון הצדיק (מעשר שני פ"ה משנה ט"ו), ושמעון הצדיק היה כה"ג, אחר שמת עזרא (אבות פ"א מ"ב), ור' יוחנן כה"ג העביר הודאת המעשר, לפי שאין יכול לומר גם ונתתיו ללוי מפני קנס של עזרא (סוטה מ"ח ע"א), הרי דלא ללוים בזמנו בלבד קנס ודו"ק:

סוף שנצרך לכהן וכו' ולא עוד אלא סוף שנצרך להן וכו'. לפי שאף שנצרך לכהן, פעמים ימצא שהיא טהורה, ולכן קאמר ולא עוד אלא סוף שנצרך להן וכו', ר"ל שלא יהיו לו אלא אחד מעשר (וכתוס' תענית ט' ע"א) ד"ה עשר:

ואם נתנן סוף מתעשר שנאמר איש אשר יתן לכהן וגו'. ואע"ג דמן התורה מחויב ליתן תרומה, א"כ לא עשה לפנים משורת הדין, די"ל דמן התורה חטה א' פוטרת כל הכרי בתרומה (קדושין נ"ח ע"ב), וכן בתרומה כשנותן מתנה ע"מ להחזיר פירותיו מתוקנין (שם ו' ע"ב), ולפי"ז הכי קאמר "ואיש "את "קדשיו "לו "יהיו, ר"ל שהרי יכול לעשות, שקדשיו היינו שתרומה א' מנ' או א' ממ', "לו "יהיו, שהרי חטה א' פוטרת, וכן ע"מ להחזיר פוטרת, לכן "איש "אשר "יתן "לכהן, ר"ל שנותן כראוי', ונותן נתינה גמור', לכהן, ואינו סומך על חטה א', או ע"מ להחזיר, סוף "לו יהיה, מתעשר בממון הרבה:

המשתף ש"ש בצערו כופלין פרנסתו. בדרך דרש י"ל שבזמן שאדם בצער, שכינ' מה אומרת וכו' (סנהדרין מ"ו ע"א), והיינו שמשתף ש"ש, שמצטער על שיתוף ש"ש בצערו, לכן כופלין פרנסתו, שגם צערו כפול היה. ועיי' (תענית ח' ע"ב) כיון דיהיב קב"ה פרנסה לחי הוא דיהיב:

המרפה עצמו מד"ת וכו'. פי' גם שלומד ומקיימה, אם הוא בריפוי ובדרך עראי, קאמר דאין בו כח לעמוד ביום צרה, וכדלעיל ל"ב ע"ב, באלו צריכין חיזוק, תורה ומע"ט (מהרש"א):

הוה משתעי. היה מספר:

אמר להם למה באתם. פי' למה יצאתם מא"י לח"ל דאסור (כתוס' גיטין ב' ע"א ד"ה אשקלון), א"ל ללמוד תורה (וכדלעיל מ"ד ע"א תוס' ד"ה הא), ואמת אמרי, דהא ענין דעיבור שנים, הוא מעיקר' של תורה (כשבת ע"ה ע"א):

של שוא הם של תוהו הם. הכריז עליהם ב' דברים "שוא "ותוהו, י"ל נגד ב' דברים שעשו כנגדו, הוא מטמ' והם "מטהרי', הוא אוסר והם "מתירי', ועל זה אמרו כבר עשית ב' דברים, כבר בנית, שאמרת "גדולי "הדור "הם, וכבר גדרת, שאמרת "אבותיהם "שמשו "בב"המק:

כבר "בנית. שאמרת גדולי הדור הם, ות"ח נקרא בוניך (כדלקמן סוף המס' וכמשנה מקואות פ"ט מ"ו משל בנאים מצד א' עיי"ש):

אמרו לו בשמנו. ואע"ג דפשיטא שצ"ל דבר בשם אומרו, מ"מ אמרו לו כן כדי ליראו אותו ביותר שלא באו מעצמם:

אם שומע מוטב. ר"ל מה שנעשה עד עכשיו, נמחל לו:

דף ס"ג ע"א רש"י ד"ה ויברכו את שם כבודך. (א) בשכמל"ו עונים (ב) והמברך אומר ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם (ג) מפרש התוספתא וכו' כלומר הנהיגו ברכותיו בעו"הז (ד) כדי להיות רגילין לעו"הב שכולו ארוך עכ"ל:

(א) בשכ"מלו עונים. כן אית' בתענית ט"ז ע"ב (ועיין רש"י לעיל נ"ג ע"ב ד"ה במשמע ובשפ"ח שם ובדף נ"ד ע"א ד"ה כל). ולפי מה דילפינן כאן לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, מדכתיב ויברכו שם כבודך, י"ל היינו דאית' בש"ע סי' ר"ו בשם הירושלמי (ועי' בתוס' לעיל ל"ט ע"א ד"ה בצר ובשפ"ח שם אות ח') כשמברך ברכה שלא כדין, אומר מיד בשכמל"ו עיי"ש, לפי שבזה תיקן, שאין כאן ברכה לבטלה, אלא תמיד "ויברכו "שם "כבודך:

ב והמברך אומר ברוך ה' אלקי ישראל וכו'. ולעיל נ"ד ע"א פרש"י ברוך אתה ד' אלקי ישראל עיי"ש:

ג מפרש בתוספתא וכו'. ז"ל התוספתא ברכות פ"ו, כל חותם ברכות שבמקדש, היו אומרים עד העולם, משקלקלו המינין ואמרו אין עולם אלא אחד, התקינו שיהיו אומרין מן העולם עד העולם, ומודיעין שהעו"ז בפני עו"הב, כפרוזדור לפני החדר, אין עונין אמן במקדש שנאמר ברכו את ד' אלקיכם מן העולם ועד העולם ויברכו שם כבודו ומרומם על ברכה ותהלה וכו' עכ"ל:

ד כדי להיות רגילין לעו"הב וכו'. וכעין זה פרש"י בשם ספרי (דברים י"א י"ח) עיי"ש:

רש"י ד"ה וכ"ת מלאך הוא דקאמר לי' לגדעון. כלומר לא שאל בשלומו ולא ברכו וכו' עכ"ל, ר"ל דאף מלאכים נזהרים דלא מפקא ש"ש לבטלה (מגילה ג' ע"א), ולכן כאן בגדעון, בשליחות קאמר מאת המקום לבשרו שהשכינ' עמו, ולא גמרינן מיני':

רש"י ד"ה מסיפי' לרישיה. הפרו תורתו עושי רצונו כגון אליהו בהר הכרמל (מ"א י"ח י"ט) שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות וכו' עכ"ל, שהרי ימי אליהו זמן איסור הבמות היה, כדתנן (זבחים קי"ב ע"ב) באו לירושלים נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד היתר, והיא היתה נחלה, שנתקיימ' קדושתה ועמידתה לעולם, ועליה נאמר (תהלים צ"ד) ונחלתו לא יעזוב (תוס' י"ט). ובדרך אגדה י"ל ה"ט דכפל אליהו לומר "ענינו ה' "ענינו (עי' לעיל ט' ע"ב ובשפ"ח ד"ה למה), שהוסיף פעם שנית לומר יענינו, משום דזמן איסור הבמות היה:

רש"י ד"ה ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס. ואל תטיל ד"ת לבזיון עכ"ל, דכפשטא ליכ' למימר, דא"כ תורה מה תהיה עליה:

רש"י ד"ה הכי גרסינן זלת קבוץ וקנה. אם ראית פרקמטיא בזול קבוץ וקנה מינה שסופה להתיקר עכ"ל, ועיין תנחומא פ' משפטים סי' ה', בעובד' דאונקלוס הגר עם דודו אדריאנס קיסר, ומבואר בזה ענין דהכא:

רש"י ד"ה פשיטא וכו' שלא יורה אדם הלכה בפני רבו וכו' עכ"ל (כדלעיל צ"א ע"ב):

רש"י ד"ה בששניהן שוין. אם באת במקום ת"ח ואינך גדול ממנו אל תטול עטרה לדרוש במקומו עכ"ל, פי' דלאו במקום רבו קאמר, אלא במקום ת"ח שאינו רבו. ומסתבר דת"ח זה אינו רב דמתא, דאי ברב דמתא, אפילו זה שבא הוא גדול מן הרב דמתא, אסור לדרוש במקומו בלא רשות, וברשות אפילו הרב העיר גדול ממנו, מותר, דרב שמחל על כבודו מחול (קדושין ל"ב ע"א) ודו"ק:

רש"י ד"ה בכל דרכיך. אפילו לעבור עבירה עכ"ל, אפשר שמרומז כן בסיפ' דקרא, והוא יישר אורחותיך, ומדאמר "יישר מוכח כן, דהא ליישר צריך רק דבר עקום, שאינו ישר, (ודומ' לזה שמעתי משם הגאון בעל החתם סופר ז"ל). א"ג שדרש כן מדאמר "דרכיך דעהו:

רש"י ד"ה מחטא דתלמיותא. ברו"שיד שלג"בוייש (בלע"ז פורכענארטיגע שטיקערייא). ומה שפרש"י "להתרועע, להתרוצץ, וז"ל רש"י שם (במשלי י"ח כ"ד) איש רעים להתרועע, אדם שקונ' ל' רעים עוד יבוא יום שיצטרך להם ויקריבוהו וכו' עיי"ש:

רש"י ד"ה אפוטרופו'". מכניס ומוציא נכסיו עכ"ל, (וכן בתרגום ירושלמי, על ויפקד פקידים על הארץ, תרגום אפוטרופוס) ולפי שרוב פעמים פירושו אב ליתומים וכפי' ר' עובדי' (בכורים פ"א מ"ה) "אפוטרופוס, הממונ' על היתומים, והוא אבי הקטנים, בל' רומי קורין לאב פאטייר, ולקטנים פוס עכ"ל, לכן פרש"י כאן כפי':

רש"י ד"ה התרפית מ"מ. אף במצוה אחת משמע עכ"ל, "התרפית, בגמטרי' כמנין "אף "במצוה "אחת "הוא "משמע:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה