אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק הרואה › דף סב:

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק הרואה · דף סב:

דף סב.

ע"ב גמר' חוץ מן הקרקע. מפני הצינה, והא (דפ"ו דאבות) על הארץ תישן, היינו לאפוקי מטה כבודה, מ"מ לא ישכב ערום, גופו נוגע בקרקע (ר"י עמדין):

בר קפרא הוה מזבן וכו'. ר"ל בר קפרא אמר הוה ממעט בדיבור כאילו הות מזבן מילי בדינר', וכעין (מגילה י"ח ע"א) מלה בסלע משתוקה בתרין. בר מזבין תאני. פי' מי הוא שרוצה למכור תאנים:

דילמא יתבי נשי ולא אורח ארעא לאסתכולי בהו. הנה הסתכלות בנשי, איסור נמי יש בדבר, ולאו משום אורח ארעא בלבד איכ', ובנוסח הכתב יד גרס, דילמא יתבי "בי "אינשי דלאו אורח ארעא לאסתכולי בהו:

עד השת' לא עיילית לשעיר וגמרת לך מילי דשעיר. היינו ארץ ישראל ונקרא שעיר, ע"ש שישב שם שעיר זה אדום, ולא היו צנועין בבית הכסא כמו הבבליים ופרסיים (לעיל ח' ע"ב), א"נ שעיר היינו ישמעאלים, שמושלים בא"י, ואמרינן בקידושין פ"ד, הראיני ישמעאלים, א"ל דומין לשעירים שבבית הכסא (בהגהת הגאונים):

ההוא פרסאי. ויש גורסין ארומאי, שלא היו צנועין בב"הכ, משא"כ פרסאי כדלעיל ח' ע"ב (מפרשים):

אתא דרקונא ושמטי' לכרכשי'. וכעין זה גיטין נ"ז ע"א) ושם גרסינן ונח נפשי' עיי"ש, ומסתמ' גם כאן בההוא פרסאי הכי הוה, וכאן במה שחטא נענש. ועיין (חולין נ' ע"א) חלחולת שניקבה כשרה וכמה וכו' עיי"ש:

קרי עליה ר' אלעזר ואתן אדם תחתיך א"ת אדם אלא אדום. "ר' אלעזר, בגמטרי' תק"ח, כמנין, "ואתן "אדום:

ואמר וכו'. בענין כשיצא שאול מן המערה שנכנס בו לפנות, שהיה בידו של דוד להרוג את שאול, ולא הרגו, אלא כרת לו כנף מעילו, שם כתיב (ש"א כ"ד י"א) ויאמר דוד אל שאול הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנו ה' היום בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך ואומר לא אשלח ידי באדני כי משיח ה' הוא:

אלא צניעות שהיתה בך. פי' דמי שהוא צנוע בבית הכסא, הוא צנוע גמור (כדלעיל ע"א):

צניעות שהיתה בך וכו' ומאי היא דכתיב ויבא וגו'. והנה (במגילה י"ג ע"ב) אית' ומה צניעות היתה בשאול, דכתיב ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל וכו' עיי"ש, וי"ל הא והא הוה בי':

המשחית בעם רב וכו' טול לי רב שבהם שיש בו ליפרע כמה חובות. ועי' (שמות י"ט כ"א) ונפל ממנו רב, פרש"י בשם מכילתא כל מה שיפול מהם, ואפילו הוא יחידי, חשוב לפני רב עיי"ש, וכאן לא דרשינן הכי ודו"ק:

א"ל הקב"ה למלאך. נקט הש"ס סתם מלאך, כלישנ' דקרא שם, אבל בתרגום רב יוסף שם (ד"ה א' כ"א ט"ו) ושדר מימר' דה' מלאכא דמותא וכו', ואמר למלאכא מחבלא מיסתיך וכו' עיי"ש:

שיש בו ליפרע מהם כמה חובות, כעין דכתיב מחץ ראש על ארץ רבה (תהלים ק"י), פי' מחץ ראש וגדול, שמכפר על ארץ רבה, וכמשנה (גיטין פ"ה משנה א') הניזקין שמין להם "בעידיות (מעגלי צדק ומהר"ם ט"ב):

ובהשחית ראה ה' וינחם. דייק' ראה "ה', ששם זה הוא רחמים, וינחם:

ומסתבר כמ"ד ב"המק ראה שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה. ופרש"י שם בחומש, ה' יראה עקידה זו לסלוח לישראל בכל שנה, ולהצילם מן הפורעניות, כדי שיאמר היום בכל הדורות הבאים, בהר ה' יראה אפרו של יצחק צבור, ועומד לכפרה עיי"ש:

אמר רבא קפנדרי' כשמה ור' חנא אמר כמאן דאמר אינש אדמקיפנא וכו'. ר' חנא לא פליג, אלא קמפרש מילת' דרבא, דאמר קפנדרי' שמה והוא ל' יון, א"ר חנא כמאן דאמר אינש אדמקיפנא וכו' (מפרשים):

א"ר נחמן הנכנס לב"הכ וכו' ר' אבהו אמר אם היה שביל מעיקרא מותר. ר' אבהו לא פליג, אלא מילת' באפי נפשי' היא, וכאילו גרסינן א"ר אבהו אם הי' שביל מעיקר' מותר:

הנכנס לב"הכנ להתפלל מותר לעשותו קפנדרי' שנאמר ובבא וגו'. ברי"ף ובטור (סי' קנ"א) כתב "מצוה לעשותו קפנדרי' (ועיין מ"א קנ"א סק"ז), וכן הוא בנוסח הכתב יד מצוה לעשותו וכו', ולפי גירס' זו מיושב, הא דקשה לכאור' מאחר שאית' לעיל, הנכנס לב"הכנ ע"מ שלא לעשותו קפנדרי', מותר לעשותו קפנדרי', א"כ כל שכן כשנכנס להתפלל, ודאי מותר לעשותו קפנדרי', ומאי קמ"ל, לכן אי גרסינן מצוה לעשותו, טובא קמ"ל. וראי' דמצוה קאמר, משמע ג"כ ממה שפירש"י שם (ביחזקאל מ"ו ט') ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער נגב וגו' לא ישוב דרך שער אשר בא בו כי נכחו יצאו, ופרש"י כי נכחו יצאו, מצוה עליהם שיתראו בתוך עזרה יפה עיי"ש:

הרוקק בהר הבית בזמן הזה כאילו רוקק בבת עינו שנאמר והיה עיני ולבי שם כל הימים. משמע דפסוק זה לא על הבנין "בית עצמו בלבד נאמר, אלא על כל "הר "הבית. בת עינו, כל' כאישון בת עין (תהלים י"ז ח') ופי' מצודות השחור שבעין נקרא אישון, על שנראה בו צורת איש קטן, והנו"ן יורה על קוטן הדבר, ושם העצם היא בת עין, והוא גלגל העין, ומשם בא האור, וכפל הדבר בשמות נרדפים, וכמו אדמת עפר (דניאל י"ב):

מאי היא. היכא יליף תנא רקיקה ממנעל:

אמרה תורה של נעליך וגו'. (שמות ג' ה', יהושע ה' ט"ו) ומפסוק דיהושע הק"וח עדיף טפי עיי"ש:

ר' יוסי בר' יהוד' אומר אינו "צריך הרי הוא אומר וכו' והלא דברים ק"וח וכו'. לכאור' (לעיל מ"ח ע"ב) אינו צריך הרי הוא אומר, פרש"י אינו צריך לק"וח זה וכו' עיי"ש שדרש בלא ק"וח, אבל כאן יש לדקדק מאי מוסיף ר"י בר יהוד', הא איהו ג"כ רק מק"וח דרש, כמו ת"ק, וי"ל דר"י בר' יהוד' מוסיף טובא, שהוא יליף לי' משלש ק"וח, א', ומה שק שאינו מאוס, ב', ורק לפני, וג', ב'וד, כך, א', רקיקה שהיא מאוסה, ב', לפני, בפ"ה דגושה, שהוא לשון פנים משמע, דהא על כל הר הבית כתיב, והיה עיני ולבי שם כל הימים, ג' מלך מלכי המלכים הקב"ה, לא כ"ש:

ומה שק שאינו מאוסה. לפני (צ"ל ולפני) ב"וד כך, רקיקה שהיא מאוסה, לפני (צ"ל ולפני) ממ"המ הקב"ה לא כ"ש (מצאתי):

דף ס"ב ע"ב רש"י ד"ה כאסטמא לפרזלא. אציי"ר (בלע"ז שטאהל) שמועיל לברזל וכו' עכ"ל, פי' שמצפין בהן הקרדומות, וכל כלי ברזל, שיהי' חד וחזק (ערוך):

רש"י ד"ה אדכפנת אכול. שאם תשהה תעבור ממך תאות המאכל ואין המאכל מועיל עכ"ל, אפשר דר"ל ואין המאכל מועיל כל צרכו:

רש"י ד"ה עד דרתחא קדרך שפוך. קודם שתצטנן וכו' כשאתה צריך לנקביך שפוך ואל תשהה אותם עכ"ל, אע"ג דאיסור נמי יש בדבר, שהרי עובר על בל תשקצו (מכות ט"ז), י"ל מ"מ מזהיר נמי מצד סכנה, משום דחמיר' סכנת' מאיסור'. ולפי דשמואל הזהיר רק על יציאה דשחרית, לכן הוסיף בר קפרא להזהיר ביציאה דכולי יומא:

רש"י ד"ה וגמרת לך מילי דשעיר. שאינך צנוע עכ"ל, דלא היה לו לדבר, אלא לנחור כנגדו (מפרשים). נחר פרש"י טושי"ר (בלע"ז הוסטען):

רש"י ד"ה לאו הכי תנן. (בתמיד כ"ו ע"א) מדור' היתה שם בעזרה וכו' להתחמם שם הכהנים המסיכים רגליהם וכו' עכ"ל, ר"ל להתחמם כנגד המדורה, מצינת הטבילה. ומה שפרש"י בעזרה, עיי"ש במס' תמיד דתנן במחילה "שתחת העזרה עיי"ש ודו"ק (מפרשים):

רש"י ד"ה שמנוי' לכרכשי'. חלחולת שהרעי יוצא בו שקורין טבחיא עכ"ל, ועי' בשפ"ח (לעיל ס"א ע"ב) לרש"י ד"ה קרקבן:

רש"י ד"ה ואמר להרגך ותחס עליך וכו' ואמר להרגך הקב"ה התיר לי להרגך עכ"ל, ויש לדקדק בפרש"י הקב"ה "התיר "לי, דמשמע דרק בדעתי' של נרדף תלוי, והא חיוב איכ' (בש"ע ח"מ סי' תכ"ה ס"א). והטעם שלא קיים דוד המלך הבא להרגך, תירץ ר"י עמדין ז"ל, לפי שדוד נמשח כבר למלך ע"י נביא, והיה בטוח שתתקיים מלכותו, ע"כ. ואפשר שמרומז כן בלישנ' דקרא (שם ש"א כ"ד י"א) "ואמר "להרגך "ותחס "עליך, והטעם שחסתי עליך, לפי "ואומר "לח "אשלח "ידי "באדני "כי "משיח "ה' "הוא, והך כי משיח ה' היא קאי אעצמו, והי' בטוח שתתקיים מלכותו רש"י ד"ה ובהשחית ראה ה' וינחם. מקרא הוא באותה פרשה בדברי הימים עכ"ל, בענין זה כשמנה דוד את מנין ישראל, ונפלו מישראל ע' אלף איש, שם כתיב לישנ' דקרא (ד"ה א' כ"א ט"ו) וישלח האלקים מלאך לירושלים להשחיתה וכהשחית ראה ה' וינחם על הרעה ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך ומלאך ה' עומד עם גורן ארנן היבוסי (ועיין שמואל ב' כ"ד ט"ז):

רש"י ד"ה כסף כפורים ראה. שנתן במנין ראשון של ישראל למשכן והוא כפר על מנין זה שהרי לזכרון נתן כדכתיב (שמות ל' ט"ז) ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל ונתת אותו על עבודת אוהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון לפני ד' לכפר על נפשותיכם, ועכשיו הוצרכה כפרתו עכ"ל, מה שפרש"י שנתן במנין ראשון של ישראל למשכן, מבואר ברמב"ן (שם ל' י"ב) תחילת הפרשה עיי"ש:

רש"י ד"ה מעיקרא. קודם שנבנ' עליו בית הכנסת עכ"ל, משמע אפילו היה שם שביל לפני שנים הרבה, עד שאין בדור הזה מי שזוכר זמן שהיה כאן שביל, אפ"ה מותר. ואף על גב דאית' שאיסור קפנדרי', הוא, לפי שאסור ליכנס בה אלא לדבר מצוה (רמב"ם ומ"א), אפילו הכי מהני כשהיה שביל מעיקר' ודו"ק. קפנדרי', טריי"א (קווערגאנג):

רש"י ד"ה אדיליף ממנעל לילף מקפנדרי' לאיסור' וכו' עכ"ל, ר"ל דהא לקולא ולחומר' לחומרא מקשינן (פסחים מ"ג ע"ב תוס' ד"ה ס"ד):

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה