שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
פרק הרואה · דף סא:
ע"ב גמר' לידע אינש בנפשי' וכו'. ובנוסח הכתב יד גרס ידע אינש בנפשי':
ת"ר פעם א' גזרו המלכות וכו'. מעשה זה היה בחרבן ביתר (הקבלה לראב"ד), וי"א אחר חרבן ביתר (מראה כהן):
אי אתה מתיירא מן המלכות. פי' בשביל עצמך, ובשביל כל קהלות הרבים הללו:
"גב הנהר. "שפת הנהר, ובנוסח הכתב יד שפת הנהר:
א"ל ר' עקיב' לפפוס מי הביאך לכאן. פי' הא אתה הוא שנזהרת בגזירת המלך, שהרי כך אמרת לי, אי אתה מתיירא מן המלכות, א"כ מי הביאך לכאן:
זמן ק"ש היה. לא נתברר אי של ק"ש דשחרית או דערבית היה:
א"ל "כל "ימי הייתי מצטער על מקר' זה וכו'. והא דאית' (פסחים מ"ט ע"ב) דא"ר עקיב' כשהייתי ע"ה, אמרתי מי יתן לי ת"ח, ואנשכנו כחמור עיי"ש, ואין ספק שבימים הללו לא ציער על מקר' זה, די"ל דימים שהיה ע"ה, לא היו חשובים בעיניו לכלום, ולא היו בכלל "כל "ימי. עי' פרש"י (לעיל ה' ע"ב) רש"י ד"ה סמוך למיטתו, פרש"י "הייתי "מצטער, הייתי נזהר עיי"ש, וכאן ליכ' לפרש כן:
היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה בת קול ואמרה אשריך ר' עקיב' שיצאה נשמתך באחד. י"ל גדולה שבעבודת ה', הוא מסירת הנפש, שזה עדות שעובד מאהבה, כדכתיב ואהבת את ה' וגו' בכל נפשך, ועלה קאמר ר' עקיב' כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, אבל ר' עקיב' כשבאה לידו לקיימה, היה גם עבודה זו קטנה בעיניו, לפי גודל מצות אהבת ה', לכן "והיה "מקבל "עליו "עול "מלכות "שמים, שהוא פסוק שמע ישראל רק עד ה' אחד (כדלעיל י"ג ע"ב), "והיה "מאריך "באחד, ושם יצתה נשמתו, כאילו לא הגיע לואהבת, ועל זה יצתה "בת "קול "ואמרה, "אשריך "ר' "עקיב' "שיצאה "נשמתך "באחד דייק', שזכית למדרגה גדולה זו, שלא הגעת לפי דעתך לואהבת את ה"א, רק עד ה' אחד:
אמרו "מלאכי "השרת "לפני הקב"ה "זו "תורה וזו "שכרה וכו' א"ל יחלקם "בחיים. ויש לדקדק (במנחות כ"ט ע"ב) בענין שראה משה רבינו מיתת ר' עקיב', ואמר לפניו רבש"ע "זו "תורה "וזו שכרה, אא"ל ישתוק "כך "עלה "במחשבה "לפני עיי"ש, א"כ מאחר דשאלת "מלאכי "השרת עם שאלת "משה רבינו, שוה היה, למה לא היה תשובתם שוה, וי"ל דהתם במנחות שמעתי ג"כ בשם גדול א' לפרש, א"ל "שתוק "כך "עלה "במחשבה פי' "של ר' "עקיב' "לפני, ואין זה עונש לר' עקיב', אלא כל ימיו היה בעצמו מצטער על זה, מתי יבוא לידו לקיימ', לפי"ז י"ל דהכא ג"כ הכי פי', חלקם ובחיים, ר"ל ואין זה עונש לר' עקיב', אלא חלקם בחיים, ר"ל חלקם ומחשבתם של צדיקים בחייהם בעוה"ז כך הוא, דהא על זה מצערים, מתי לידי לקיימ', ומעתה למלאכי השרת דהכא, ולמשה רבינו התם במנחות, חדא תשובה היא, וכשם ששאלתם שוה, כך תשובתם שוה:
ר' יהוד' אומר בזמן שב"המק קיים אסור בזמן שאין ב"המק קיים מותר. ויש לדקדק דאית' (ביבמות ו' ע"ב) מורא ב"המק נוהג אף בזמן שאין ב"המק קיים, לפי שבקדשתו ואע"פ שהוא שמם, ולא יקל ראשו וכו' ולא יעשה קפנדריא (רמב"ם פ"ז מה' בית הבחירה ה"ז), ועיין בכסף משנה שציין "למגילה כ"ח וליבמות ו' עיי"ש, וא"כ לר' יהוד' דאיהו אמר בית הכנסת שחרב אין עושין קפנדריא וכו', שנאמר והשימותי את מקדשיכם, בקדושתן אף כשהן שוממין (מגילה כ"ח ע"א), וקיי"לן כותי' דכשם שנוהגין כבוד בבית הכנסת וב"המד בישובן, כך נוהגי' בהן כבוד בחורבנן (רמב"ם פי"א מה' תפלה הי"א), וא"כ יש לדקדק דר' יהוד' דהכא, אדר' יהוד' דהתם במס' מגילה, וכי קדושת ומורא בית הכנסת מבפנים, חמור מכנגד קדושת ומורא מקדש מבחוץ ודו"ק:
דף ס"א ע"ב רש"י ד"ה קרקבן. בעוף הוא המסס בבהמה עכ"ל, הנה ענין הבני מעיים, כאשר המה מונחי' בבהמה ובעוף כך הוא, בבהמה, "הושט הוא מחובר לכרס (שקורין פאנץ), וסוף הכרס בפנים עשוי כמין חדרים וקורין "בית הכוסות, ומחובר להמסס, והמסס מחובר "לקיבה (ועל שנתעכל המאכל קרוי המסס, וגם נקרא האצטומכא), וקיבה "לדקין, והדקין שלסני' דיבי, וסניא דיבי "להדרי דכנתא, וסוף הוא מעי האחרון שהוא שוה בלא עיקום, וקרוי "חלחולת, דבק בין הירכיים, ומשם יוצא הריעי לחוץ, עד כאן בבהמה. ובעוף, "הושט הוא מחובר "לזפק, וזפק לקורקבן ואוזא שאין לה זפק, הושט מחובר לקורקבן, וקורקבן לדקין, וסוף מהדקין מחובר בפי הטבעת, ויוצא הריעי לחוץ (בית יצחק סי' מ"ו):
רש"י ד"ה נמוק והולך לו. מתנונת והולך לו ונמשך למיתה, לשון אחר נעור הישן הקיבה ונמצאו קיבה ואף נעורים שאינו ישן כלל וכו' עכ"ל, לשון אחר פי' היינו תנא אם שניהם ישנים או שניהם נעורים דתני' בגמר':
רש"י ד"ה לבי חלל בקרבי. יצ"הר הרי הוא כמת שיש בידי "לכופו עכ"ל, משמע שעדיין צריך לכופו, ואינו מת גמור, ואע"ג דל' הקרא לבי חלל בקרבי, משמע שנעשה חלל לגמרי, שאין צריך לכופו עוד כלל, די"ל דבצדיקים כך היא המדה, שאין יצ"הר פוסק מהם, אלא מחדש עליהם (סוכה נ"ב ע"ב) כעין שפרשו המפרשים והחיות דרצו ושוב (יחזקאל א' י"ד), ר"ל מידת החיים הוא היצ"הט, הוא רצו ושוב, כדי להרבות שכרן, כדאית' (באבות פ"ה) לפום צער' אגרא:
רש"י ד"ה לימין אביון להושיע משופטי נפשו. ש"מ יש לך אדם שיש לנפשו שני שופטים עכ"ל, ויש לרמז ג"כ במילת "אביון, שהרי אביון נקרא התאב לכל דבר (דברים ט"ו ד' רש"י), וכן זה "הבינוני, הוא תאב לכל היצרים ליצ"הר וליצ"ט, שזה וזה שופטו, והקב"ה מסייעו להושיע אותו משופטי נפשו:
רש"י ד"ה לא שבק מר "חיי לכל ברי'. אם אתה מן הבינונים אין לך "צדיק גמור בעולם עכ"ל, פי' דצדיקים נקראו חיים (לעיל י"ט ע"א), והיינו דפרש"י כאן "חיי, צדיק. א"נ משום דעלמא קיים על זכותי' דצדיק, וצדיק יסוד עולם (עיין חגיגה י"ב ע"ב), ואי ליכ' צדיק, לא מקיים עלמא, והיינו דקאמר לא שבק מר חיי לכל ברי':
רש"י ד"ה לרשיעי גמורי. הע"הז שאין להם בע"הב כלום וצריכין ליטול שכרן כאן וכו' עכ"ל, כעין (דברים ז' י') ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו ולא יאחר לשנאו אל פניו ישלם לו, עיי"ש רש"י:
רש"י ד"ה מן הצופים. מקום (שם כפר) שיכולין לראות משם הר הבית ומשם והלאה אין יכולין לראותו עכ"ל, עיין לעיל מ"ט ע"ב רש"י ותוס' ד"ה אם:
רש"י ד"ה ובזמן שהשכינה שורה. שב"המק קיים עכ"ל, פי' כן משום דהא אפילו בחורבנה לא זזה שכינה מהכותל מערבי, כדאית' במדרש רבה (שיר השירים ב') "הנה "זה "עומד "אחר "כתלינו, אחר כותל מערבי של ב"המק, למה שנשבע לו הקב"ה, שאינו חרב לעולם, ושער הכהן ושער חולדה לא חרבו לעולם, עד שיחדשם הקב"ה וכו' עיי"ש. והש"ס דנקט בזמן שהשכינה שורה, י"ל משום דאף ששכינה שורה אחר כותל מערבי, אבל לא בשער המזרח, ובמשנה דהכא כנגד שער המזרח תנן:
רש"י ד"ה הנפנה ביהודה צפון וכו'. אחריו למזרח וכו' מפני שירושלים בארץ יהוד' היא בצפונה ארץ הגליל של ארץ יהוד' בגבול שבין יהוד' לבנימין ויש מארץ יהוד' הימנ' למערב עד סוף ארץ ישראל והימנ' למערב עד סוף א"י שארץ יהוד' על פני כל אורך א"י היא ממזרח למערב כרצוע' ארוכה וקצרה וכו' עכ"ל, ועי' (יהושע ט"ו ד' ה') ושם מפורש דגבול יהוד' מחזיק כל ארכה של א"י מהמזרח למערב, ורחבו של גבול יהוד', אינו אלא כנגד ים המלח עיי"ש, והיינו שפרש"י כרצועה ארוכה "וקצרה, ולכן הוספתי על הציור של מהרש"א עיי"ש:
תוס' ד"ה ר' עקיב' אוסר בכ"מ. מזרח אחוריו ופניו למערב ומסקינן אפי' בח"ל ומפרש בירושלמי בלבד שאין שם כותל עכ"ל, דגרסינן בירושלמי סוף פרק ט' פיסקא לא יקל אדם ראשו כנגד שער המזרח וכו', תני ואז המטיל מים הרי זה הופך פניו כלפי צפון, המיסך את רגליו הרי זה הופך פניו כלפי דרום, א"ר יוסי בי רבי בון הדא דאמר מתניתא מן הצופים ולפנים ר' עקיב' אומר בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל, תני המיסך את רגליו לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב אלא לצדדין, ר' יהוד' אומר בשעת המקדש, ר' יוסי אומר מן הצופים ולפנים, ר' עקיב' אומר בכל מקום (ב) ובלבד במקום שאין בו כותל:
פי' פני משה:
תני המטיל מים וכו'. כלומר אפילו לצד צפון שביהוד' ומפני שירושלים בצפונה של ארץ יהוד' היא הילכך במטיל מים לא חששו להפוך פניו לצד צפון אבל המיסך את רגליו לא יגלה עצמו נגד צפון שהיא נגד ירושלים אלא הופך פניו שיהי' פירועו נגד דרום:
הדא דאמר מתנית'. הא דשנינו בהך בריית' היינו דוק' אם מן הצופין ולפנים והוא מקום שיכולין לראות משם הר הבית:
תני. אידך המיסך את רגליו ביהוד':
אלא לצדדין. צפון ודרום:
בשעת המקדש. שנו:
(א) המטיל מים ה"ז הופך פניו כלפי צפון. כלומר דמותר להפוך פניו אפי' לצפון, אבל במיסך רגליו הרי זה הופך פניו כלפי דרום, פי' שחייב ע"כ להפוך לדרום. ומשום במיסך רגליו, שמגלה מאחוריו טפח, מאיס טפי, לכן יהי' לצפון ופניו לדרום דוק', משא"כ במטיל מים (בעל ס' חרדים):
ב ובלבד במקום שאין שם כותל. ועי' בשפ"ח (לעיל ה' ע"א) לגמר' ד"ה כל. ואע"ג דמלא כל הארץ כבודו, עי' מענין זה תפארת ישראל בב"ב פ"ב מ"ט: