אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק הרואה › דף סא.

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק הרואה · דף סא.

דף ס:

ע"א גמר' ואר"ה משום ר' מאיר לעולם יהיו דבריו של אדם "מועטין לפני הקב"ה וכו'. פי' מאמר זה, סמיכות הוא אדלעיל, מאחר שהכל לטובה, לכן ימעט אדם בדבריו, ולא ימהר להוציא דבר אפילו לפני "אלהים, דהיינו נגד מידת דין ופורעניותיו כי האלקים בשמים, והוא יודע מה טוב לך (מהרש"א). ובדיוק אמר "דבריו "של "אדם, לאפוקי דברי תורה ומצות, שהמרבה לספר מהם ה"ז משובח, וכעין (חולין פ"ט ע"א) האומנם אלם, שישים אדם עצמו כאלם, יכול אף לד"ת כן, ת"ל צדק תדברון עיי"ש:

מאי דכתיב וייצר ה' אלקים את האדם בשני יודי"ן. פי' ובבהמה (פסוק י"ט) לא כתיב "וייצר, בב' יודי"ן. וע' בסמיכות חכמים שפי', להא דכתיב בפ' בראשית, י"ט פעמים ה' אלקים עיי"ש:

אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי. עי' רש"י. ובדרך דרש י"ל הנה "אוי "לי "מיוצרי אם אלך אחר יצרי, אבל אף "אוי "לי "מיצרי כשאעשה עבירה ואלך אחר יצרי, וכעין דאית' בזוה"ק פ' תרומה דף קס"ג ע"א ד"ה ואת המשכן תעשה, וז"ל ודאי שבחא אית ליה (ליצה"ר) מכל סטרין חד דעבדת פקודא דמלכא וחד דגרמת לי' לההוא ברא לכל ההוא טיבו לכל (כדמנצח יתי' ולכך נברא) וכו' עיי"ש, הרי דיצה"ר הוא לטובת האדם, שיהי' כובש יצרו, ויקבל שכר. והיינו שתקנו להתפלל, ויהי רצון שתצלינו היום וכו' "משטן "המשחית:

דו. שנים (רש"י קדושין מ"א ע"א). פרצוף פי' גוף, וי"א פני אדם (ערוך), ובעירובין י"ח ע"א גרסינן דו פרצוף פנים היה לו לאדם הראשון עיי"ש:

ברא הקב"ה באדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני. פי' דוד המלך אמר כן על בריאות אדם הראשון, דהא מזמור קל"ט, שכתוב שם פסוק זה, מתחיל למנצח "לדוד מזמור, הרי דדוד המלך אמרה, (ועי' רש"י ריש ס' תהלים שעשרה בני אדם אמרו ס' תהלים "אדם "הראשון וכו' עיי"ש). ואפשר לפי שדוד המלך חי ע' שנים שנתנ' לו מאדם הראשון, דלא היה לו מגרמי' כלום, לכן אמר הכי:

זנב. היה לו לאדם הראשון ונטלו ממנו וברא את חוה (רש"י עירובין י"ח):

אחור למעשה בראשית. כאן משמע דאדם היה סוף הבריאה, (ובאבות פ"ה מ"ו) אית' הא י' דברים נבראו בע"ש בין השמשות, ומשמע דבהן נשלמה הבריאה ודו"ק:

והתני' רבי אומר בגדולה מתחילין וכו' בתחלה נתקללה נחש וכו'. והא דהבי' להקשות מדברי רבי, ולא הביא מגופא דקרא, דמפורש דבתחלה נתקלל נחש, דכתיב (בראשית ג' י"ד) ויאמר י"א אל הנחש וגו', (ושם פסוק ט"ז) אל האשה אמר וגו', (ושם פסוק י"ז) ולאדם אמר וגו', די"ל דאין מוקדם ומאוחר בתורה (מהרש"א). וצ"ל דדבר זה נחשב לתרי ענייני, דהא בחד עניינ' מאי דמוקדם מוקדם (פסחים ו' ע"ב) ודו"ק. ואפשר מה"ט כתיב (בראשית ג' ט"ז) "אל האשה אמר וגו', ולא כתיב "ואל האשה, דלא יהי' נחשב לחד עניינ':

בגדולה מתחילין מגדול וכו'. י"ל הטעם משום דמדה טובה, צריך להיות גדולה וממהרת, ממדת פורעניות, ולגדול ודאי נותנין גדולה יותר מקטן:

בשלמ' למ"ד פרצוף היינו דכתיב ויסגור בשר תחתנה. פי' דלמ"ד "דצלע דכתיב בקרא, היינו פרצוף, וא"כ כבר היו ב' גופין, אלא שצלחם לשנים, כפרש"י ד"ה דו עיי"ש, ולעיל בשם הערוך בד"ה דו עיי"ש, (עי' תוספות ר"י חסיד), וא"כ לא היה צריך יותר אלא לסגור בשר תחתנה במקום שצלחם לשנים, אלא למ"ד זנב וכו', ומשני דלמ"ד זנב, ג"כ היה צריך לסגור בשר תחתנה במקום החתך דאדם הראשון:

אף אשה רחבה מלמטה. חלל בית הרחם שלה (רש"י עירובין י"ח):

נזדמנ' לו על הגשר יסלקנה לצדדין. פי' הגשר אינו רחב, וא"א שיעבור אדם לפני חבירו שוה בשוה, אלא צריך זה הרוצה לעבור לפני חבירו, לנטות עצמו, ולילך דרך צידו, והיינו יסלקנו לצדדין, שינטה עצמו ולילך לפניה, דרך צידו (מפרשים). ורמב"ם וש"ע לא כתבו גשר, דז"ל מי שפגע אשה בשוק, אסור לו להלוך אחריה, אלא רץ ומסלק לצדדין או לאחריו (פכ"א מה' איסורי ביאה וש"ע א"הע כ"א) ודו"ק:

המרצה מעות לאשה מידו לידה וכו'. ענין מנין וחלוף מעות, נקרא "מרצה, שהמונ' או מחלף, זורק במרוצה המעות (ערוך). ואפשר היינו דנקט "המרצה "מעות וכו', ולא נקט נתינת שאר דבר, די"ל לרבותי' דידוע בריצות מעות, אדם נזהר שלא יטעה, ובפרט כשמונה במרוצה, וא"כ הסתכלותו באשה אינו בכל מחשבותיו, שהרי דעתו על מנין המעות, אפ"ה לא ינקה מדינה של גיהנם:

אפילו יש בידו תורה ומע"ט. בדיוק נקט "יש "בידו, ר"ל שעשה וקיים בפועל מה שלמד, נאה דורש ונאה מקיים, שראוי' לומר עליו יש בידו, וכעין שכתבתי מזה בשפ"ח (לעיל ה' ע"א) לגמר' ד"ה שתלמודו מתקיים בידו עיי"ש. וקמ"ל דאפילו זכות גדול כזה שיש "בידו ממש, לא מגין על עבירה שנעשה בידו, דזכות אבר עצמו לא מגין אפילו על עצמו:

שנאמר יד ליד לא ינקה "רע לא ינקה מדינה של גיהנם. ר"ל רע דכתיב בהאי קרא (משלי י"א כ"א), היינו "גיהנם, כדאית' (נדרים כ"ב ע"א) ואין רעה אלא גיהנם. ונקט "מדינה "של "גיהנם, י"ל לפי שיש באים בגיהנם, אבל לא לדון שם, אלא להציל ולהוציא משם איזה קרוב או תלמיד, כפי' הצל"ח (לעיל ט"ו ע"ב) בענין מצננין לו גיהנם עיי"ש, לכן אמר כאן, דזה המרצה, לא ינקה, "מדינה דהיינו מפורעניות של גיהנם דייק':

אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו וגבי אלישע דכתיב ויקם וילך אחרי' הכי נמי אחריה ממש אלא אחר דבריה וכו'. עיין תוס' ומהרש"ל ומהרש"א, ובנוסח הכתב יד גורס אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב וילך אלקנה הרמתה על ביתו (שמואל א' ב' י"א), הכי נמי, והכתיב ויהי איש אחד מן הרמתים צופים שנתנבאו לישראל, אלא אחר דברי' וכו':

ותלכנה אחרי האיש ולא לפני האיש. ר"ל דהא בתורה מכלל לאו נשמע הן, ומכלל הן נשמע לאו (שמות כ' י"ב), וא"כ הוי כמפורש, ולא לפני האיש, והיינו דקאמר אפילו בר בי רב לא קרא:

ויושב בין "שני מפתחי לב. משמע דללב ב' מפתחות יש לו, ובדקדוקי סופרים בשם נוסח הכתב יד גרס, ויושב על "מפתחי לב, ועיי' רמב"ם פ"ו מה' שחיטה ה"ד, דללב הבהמה יש לו "חלל גדול לימין, וחלל "קטן לשמאל עיי"ש, אבל ביור"ד סי' מ' כתב הלב יש לו "ג' חללים וכו' עיי"ש, ולשון משמע קצת כנוסח הכתב יד, ועיין בתבואת שור סי מ', (ומבריית' ת"ר כליות יועצות וכו' קרקבן טוחן משמע דאין חילוק בזה בין אדם לבהמה) ודו"ק:

ושמואל אמר כמין חטה דומ' שנאמר לפתח חטאת רובץ. חטאת ל' חטה דרש לי' (רש"י), וי"ל שמואל לא פליג אדרב, אלא בהא דס"ל דיצ"הר דומה לחטה, אבל הא דיושב על מפתחי לב, מוד' לרב, ודרש תרתי מפסוק זה, חדא "לפתח, משמע דרובץ "לפתחי הלב, ותו "חטאת משמע "חטה:

כליות יועצות. הכליות על הכסלים הם הכליות יועצות, לכן נקרא מחשבה כסל (רש"י איוב ל"א כ"ה):

ולב מבין. להבחין בין טוב לרע, וזה שכתב המ"א סי' תר"ז סק"ג, וז"ל במדרש קהלת שיכה על הלב בשעת וידוי, ולומר אתה גרמת לי עיי"ש, וז"ל ס' בני יששכר מאמר חדש תשרי, שימני כחותם על לבך, מכאן רמז שמכין על הלב בשעת וידוי וכו' עיי"ש:

"לשון מחתך יפה גומר. ואפשר מה"ט "הדיבור, נקרא "שפה, ונקרא "לשון, ולא נקרא אחר מוציא "הגרון או "החיך או "השיניים:

ושט "מכניס "ומוציא כל מיני מאכל. בנוסח הכתב יד גרס, ושט "מכניס, ולא גרס "ומוציא. כל מיני מאכל שנקט, אף משקין בכלל:

דף ס"א ע"א רש"י ד"ה הכל לטובה וכו'. ואילו היה "חמור "נוער או "התרנגול "קורא היה הגייס בא וכו' עכ"ל, ר"ל דהא אלו דרכן בכך, דבמשמור' ראשונה "חמור "נוער (לעיל ג' ע"א), וכן התרנגול "קורא שבע קולות (פרק שירה):

רש"י ד"ה דו פרצופין. שני פרצופין בראו תחלה א' מלפניו וא' מלאחריו וצלחו לשנים ועשה מן האחד חוה עכ"ל, "וצלחו, פי' "בקיע לשנים, "ויבקע עצי עולה מתרגמינן "וצלח (ערוך). ומה שפרש"י "ועשה "מן "האחד יחוה, לשון זה ניח', אי פרצוף, פירושו פרצוף פנים בלבד, אבל מדברי רש"י כאן משמע, שני פרצופין גופי' ממש נבראו, וכדלקמן רש"י ד"ה למ"ד פרצוף, ומתחלתו היה מצד אחד זכר, ונקבה מצד אחר עיי"ש, א"כ מאי ועשה מן האחד חוה ודו"ק:

רש"י ד"ה נזדמנ' לו על הגשר. אשת איש וכו' עכ"ל, וכן לקמן ד"ה אחורי אשה בנהר, פרש"י אחורי אשת איש וכו' ומסתכל בה עכ"ל, ואע"ג דגם בחייבי לאוין, וכן בבתולה אסור להסתכל (רמב"ם מה' איסורי ביאה ה"ב וג'), י"ל דפי' בא"א משום דש"ס קאמר אין לו חלק לע"הב, ור"י עמדין פי' ה"ה בפנוי'. ועי' רש"י (שמות כ' י"ג) אין ניאוף אלא באשת איש עיי"ש, ובחייבי לאוין מכין אותו מכת מרדות (רמב"ם שם):

רש"י ד"ה יד ליד לא ינקה רע. אפילו כמשה רבינו (א) שקיבל תורה מימינו של הקב"ה לא ינקה רע (ב) וקרא באשה משתעי עכ"ל:

(א) שקיבל תורה מימינו של הקב"ה. דכתיב (דברים ל"ג ב') מימינו אש דת למו, והיינו שדרש "יד"ליד היינו כמו משה רבינו שקבל תורה "מיד הקב"ה "לידו (רש"י עירובין י"ח):

ב וקרא באשה משתעי. פי' לפי מדרש רז"ל כאן, קרא באשה משתעי, אבל לפי פשוטו לאו באשה משתעי, דז"ל פרש"י שם (משלי י"א כ"א) יד ליד, כלומר מיד הקב"ה לידו תבוא לו שכר פעולתו ולא ינקה מן הרע אשר עשה עכ"ל, ואפשר שפרש"י כאן משום דכתיב בתרי', נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם:

רש"י ד"ה עם הארץ. לא שמש תלמידי חכמים שלא למד "משנה זו ששנינו שלא יהלך אדם אחורי אשה וכו' עכ"ל, "פרש"י "משנה זו, אבל הוא בריית' ולא משנה. ועי' (לעיל מ"ז ע"ב) פרש"י ד"ה שלא שמש ת"ח הוא "הגמר' וכו' עיי"ש ודו"ק:

רש"י ד"ה והלב מבין. מה יש לו לעשות וכו' ומניין שהכליות יועצות שנאמר (תהלים ט"ז ז') אברך ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי וכו' עכ"ל, ופי' במצודות כאשר הוא יעץ אותי, כן אף כליותי מיסרות ויועצות אותי על זה בלילות, שהוא עת אשר הלב פנוי ממחשבה וטרדות עכ"ל:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה