אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק הרואה › דף ס:

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק הרואה · דף ס:

דף ס.

ע"ב גמר' הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים. ומסתבר דוק' "לגדולים, ולא לקטנים, וממה שמסיים הש"ס כי נפיק אומר, ברוך אשר יצר וכו', אין להקשות. ובאשה לא נתפרש:

דילמא שבקי ואזלי. משמע דאף שהם שני המלאכים, שמצווין לשמור לאדם, ולהעיד על מעשיו אח"כ, כדאית' (תענית י"א ע"א), אפ"ה אית להו רשות לשבקי וליזיל ודו"ק:

שומרוני שמרוני עזרוני עזרוני וכו'. הכפל שאומר, י"ל נגד "שני מלאכים המלוים כדאית' (תענית י"א):

הנכנס לישן על מטתו. מאריך לומר "על מטתו, י"ל לרמז דמיירי שינת קבע של לילה, לאפוקי שינת היום, וראי' לדברי מל' הרמב"ם פ"ז מה' תפלה ה"א, ז"ל כשיכנס אדם למטתו לישן "בלילה מברך וכו'. מ"מ קודם שינת היום, יאמר ויהי נועם, והמזמור יושב בסתר עליון תהלים צ"א (ד"ח פרק א' וכן כתבו האחרונים):

אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע. והא דלא נקט סתם אומר "פרשת "שמע, תירץ בצל"ח לאשמעינן שצ"ל ג"כ ברוך שם כמל"ו:

כי מתער אומר וכו'. פי' שהקיץ בסוף שינתו שאין רוצה לישן עוד (כסף משנה). ודע כל הברכות אלו נתקנו על סמך (לעיל ל"ה ע"א) כל הנהנה מעולם הזה בלא ברכה מעל, להורות כי הכל ממנו (פי' המחזור):

נשמה שנתת בי טהורה וכו'. כי ממקום טהור חצובה כדאית' לעיל י' ע"א) מה הקב"ה טהור אף הנשמה טהורה (פ"המח):

אתה יצרת בי וכו'. ויש נוסחא שגורסת אתה בראת ואתה יצרת ואתה נפחת בי:

אשר נתן לשכוי בינה וכו'. הלב נקרא שכוי בל' המקרא, כדכתיב (איוב ל"ח ל"ו) מי נתן לשכוי בינה, והלב הוא המבין, וע"י הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה, ומפני שהתרנגול מבין ג"כ, ובערבי קורין לתרנגול שכוי, התקינו ברכה זו לאומר' בשמיעת קול תרנגול, ומיהו כשלא שמע תרנגול יכול לברך וכו' (הרא"ש):

כי פתח עיני'. כשמניח ידיו על עיניו (ש"ע):

כי תריץ ויתיב. פי' שמישר עצמו לישב. והנה כאשר הלך דוד אביך בתום לבב "וביושר, תרגום בקשיטות ליבא "ובתרצותא (ערוך):

כי סיים מסאני לימ' שעשה לי כל צרכי. י"ל דאית' שימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגלו (שבת קכ"ט), הרי מנעלים הם כנגד כל צרכיו, לכן כשלובש מנעליו, מברך שעשה לי כל צרכי. ובמגן אברהם סי' ע"ו סק"ו כ' בשם הרא"ש, דמנעלים בטלים לגבי הגוף, משא"כ שאר בגדיו עיי"ש:

כי משי אפי' לימ' המעביר שינה מעיני. לפי שע"י רחיצת פניו, עובר שינה מעיני אדם:

ורחקני מאדם רע ומחבר רע וכו' ותנני היום וכו' לחן ולחסד וכו'. לפי "שביום אדם בא בחברת בני אדם, לכן מזכיר כן בברכת המעביר שינה שהיא מברכת השחר, משא"כ בברכת המפיל, עיין לעיל:

חסדים טובים. לפי שיש חסדים, שאלו לא באו כלל היה טוב יותר כפי הנראה, לפי דעת האדם, כגון שבאו עליו לסטים וניצל, או היה חולה ונתרפא, לכן מבקשים חסדים טובים (שמעתי):

על "בשורות רעות וכו'. ובמשנה אית' "שמועות רעות וכו', ופי' הגר"א ווילנא ז"ל דבדיוק נקט תנא דמתניתן "שמועות רעות, ולא נקט "בשורות רעות, משום דאין לבשר בשורה רעה, דמוציא דיבה הוא כסיל, משא"כ "בשורות טובות:

בה' אהלל דבר באלקים אהלל וכו' זו מידה טובה וכו'. רמז לדבר "בה' "אהלל, בגמטרי' צ"ד, כמנין "זו "מידה "טובה. (ודע "באלקים' בגמטרי' ג"כ כמנין "דזו מדה טוב ה" אלא בה' "מידה מלא יו"ד, באלהים "מדה חסר יו"ד, לרמז שמידת ה' מלאה וגדולה ממידת אלהים (כדאית' מכות כ"ג ע"א רש"י ד"ה על) ולרמז עוד דאף מדת הדין לטובה היא כדאמר לקמן ר' עקיב':

צרה ויגון אמצא. מדכתיב ל' מציאה, משמע שחשובה בעיניו לברך, ורבנן ילפי מדכתיב וה' לקח כמו וה' נתן (ס"ח):

דף ס' ע"ב רש"י ד"ה התכבדו וכו'. אל המלאכים המלוים אותו הוא אומר שנאמר כי מלאכיו וכו' עכ"ל, לכאור' (בתענית י"א ע"א) מפורש ששני מלאכים הם, המלוים לאדם, ולהעיד על כל מעשיו, ויליף לי' ג"כ מקרא כי מלאכיו יצוה לך עיי"ש, הרי ששני המלאכים המלוים, הן הם ג"כ אותן המעידין על מעשיו, וא"כ קשה הטעם שכתבו המפרשים שאין אנו נוהגים עכשיו לומר התכבדו מכובדים וכו', כי אין אנו מחזיקין עצמינו לבעלי יראת שמים, שמלאכים מלוין אותנו (ט"ז סי' ג'), הא עדיין מלוין, כדי להעיד על המעשים, והיה גם לנו לומר כן ודו"ק:

רש"י ד"ה לשכוי. תרנגול וכו' כדאמרינן בר"ה כ"ו ע"א עכ"ל, דאית' התם דאר"ל כשהלכתי לגבול קנשרי', היו קורין לתרנגול "שכוי עיי"ש. ונקרא כן בעבור שהוא "צופ' "ומביט, ותרגום ויבט ואסטכי, ואין בעולם מי שיבחין בין יום ובין לילה כמוהו, והוא סיבה לעורר האדם משנתו (בפי' המחזור):

רש"י ד"ה אלהים. לשון דיין כמו עד האלהים יבוא דבר שניהם (שמוה כ"ב ח') עכ"ל, הוי מצי להביא ראי' מפסוק הקודם, והגישו אדניו אל האלהים (שמות כ"א ו') וכן ונקרב בעל הבית אל האלהים, (שם ז') ועיין שמות ד' ט"ז ודו"ק:

תוס' ד"ה אשר יצר את האדם בחכמה. תנחומא ויברא אלקים את האדם א"ר בון בחכמה שהתקין מזונותיו ואח"כ בראו וכו' עכ"ל, במדרש תנחומ' שלפנינו לא מצאתי. וז"ל הב"ח אור"ח סי' ו', וצריך לפרש דהוה מענין עשיות צרכיו, והוא דלאחר שהכין מזונותיו תחלה, יצרו על אופן שיתקיים על ידי מזונותיו אלי, והוא שברא בו נקבים נקבים, פה המאכל להכניס בו המזונות, ופה החוטם והאזנים ופי האמה והטבעת שהפסולת יצא משם וכו' עיי"ש:

תוס' ד"ה מפליא לעשות. משום דאמרינן בבראשית רבה וכו' עכ"ל, ז"ל מדרש רבה בראשית פרשה א', בראשית ברא אלקים, ר' תנחומ' פתח כי גדול אתה ועושה נפלאות, א"ר תנחום הנוד הזה אם יהיה בו נקב כחוט של מחט, כל רוחו יוצא' ממנו, והאדם עשוי מחילים מחילים נקבים נקבים, ואין רוחו יוצא' ממנו, מי יעשה כן, אתה אלקים לבדך, דבר אחר כי גדול אתה ועושה נפלאות, בנוהג שבעולם מלך ביוד מתקלס במדינה, גדולי המדינה מתקלסין עמו, שנושאין עמו במשאו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא הוא לבדו ברא את העולם, הוא לבדו מתקלס בעולם, הוא לבדו מתהדר בעולמו, א"ר תנחומא כי גדול אתה ועושה נפלאות, למה כי אתה אלקים לבדך, אתה לבדך בראת את העולם עכ"ל. והנה מענין של נקבים, נודע חולשת האדם, ורק הקב"ה הוא בורא הכל, דמה"ט היה פרעה כדי לעשות עצמו אלוה, עושה עצמו שאין צריך לנקביו (שמות ז' ט"ו). ודע במדרש אית' "כחוט "של "מחט, אבל התוס' העתיקו "מלא "מחט "סדקית, והוא מחט דקה דמאחין בה הנקבים שבבגד והסדן (ערוך):

תוס' ד"ה כי פריס סודרא וכו'. אבל אם אינו נהנה כגון ששוכב במטתו לא יברך לא זו ולא מלביש ערומים ולא ברכות כיוצא בהן וכו' עכ"ל, ולא ברכות כיוצא בהן, פי' כמו רוקע הארץ על המים, והמכין מצעדי גבר, ושעשה לי כל צרכי, מאחר שאינו הולך, ולא סיים מסאני', אינו מברך ברכתן:

תוס' ד"ה אשר קדשנו וכו'. כיון וכו' ודוחק לומר דלא הוצרכו ב' ברכות אלא כשסח (א) ועבר עבירה לכן פר"ת דעל של ראש שהיא גמר מצוה (ב) ועיקר דיש בה ד' בתים ושי"ן מברך על מצות אבל סח חוזר ומברך ב' על של ראש (ג) וכן בשימושא רבא דגאונים וכו' (ד) דאין מעכבין זה את זה וכו' וכן רבינו אלחנן (ה) בסדר תקון תפלה כתב כן עכ"ל:

א ועבר עבירה. ר"ל דהא אית' (מנחות ל"ו ע"א) סח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי מלחמה עיי"ש:

ב ועיקר דיש בה ד' בתים ושי"ן. עי' בשפ"ח (לעיל ו' ע"א) לתוס' ד"ה אלו תפילין שבראש עיי"ש:

ג וכן בשימושא רבא דגאונים זה לשון השימושא רבה, וכדמתנ' להו, מתנח בדרעא, ומברך אקב"ו להניח תפילין, וחדר מתנח לדרישא, ומברך אקב"ו על מצות תפילין, וכדחליץ להו, חליץ לדרישא, והדר דדרעא, סח בין ברכה לברכה, מברך שתים עכ"ל, שימושא רבה הוא סדר הלכות תפילין, הנמצאים על שם גאון ז"ל, ונקרא שימושא רבה, והרא"ש ז"ל בהלכות קטנות מהלכות תפילין מעתיקו עיי"ש:

ד דאין מעכבין זה את זה. ר"ל דהכי אית' (מנחות ל"ח ע"א) תפלה של יד אינה מעכבת את של ראש, ושל ראש אינה מעכבת את של יד:

ה וכן רבינו אלחנן בסדר תיקון תפלה וכו'. ענין סדר תיקון תפלה שכתב שם דין תפילין, וכעין בשפ"ח (לעיל ל"ז ע"א) לתוס' ד"ה הכוסס, אות ב' עיי"ש:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה