אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק הרואה › דף ס.

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק הרואה · דף ס.

דף נט:

ע"א גמר' א"ר הונא ל"ש אלא שלא קנה וחזר וקנה. פי' שלא קנה הראשונים, אלא נפלו לו בירושה, ואח"כ קנה השניים, דלענין קני' חדש הוא:

להודיעך כחו דר"מ דאפילו קנה ויש לו א"צ לברך. בנוסח כתב יד גרס, דאפילו יש לו וקנה א"צ לברך, ומן וכל שכן וכו' עד כח דהתיר' עדיף לי', ליתא:

וליפליגו בקנה וחזר וקנה דא"צ לברך להודיעך כחו דר' יודא. פי' וליפליגו בקנה וחזר וקנה ור"מ ס"ל דא"צ לברך ולהודיעך כוחו דר' יהוד', דאפילו בקנה וחזר וקנה, ס"ל לר"י דצריך לברך:

כח דהיתיר' עדיף לי'. דלר"מ אפילו קנה ויש לו דא"צ לברך. וכבר כתב בצל"ח הדבר תמוה, דאיך מחשב כח דהתיר' מה שא"צ לברך, הלא בכל ספק ברכות הדין כן שא"צ לברך, ואדרבה כח דר' יודא דסבר צריך לברך, הוא כח דהיתירא שמותר לברך ולא חיישינן לברכה שאינו צריכה שעובר על לא תשא, וי"ל דזה בכל יתר הברכות, אבל בברכת שהחיינו אין הדין כן, ויש לברך שהחיינו, אפילו אם אינה חובה, וראי' מעירובין דף מ' ע"ב, איבעי' לן מהו לומר זמן בר"ה וביו"הכ וכו', א"ל רשות לא קמבעי' לי כי קא מיבעי לי חובה וכו' עיי"ש, הרי דאפילו דבר שאין חוב לומר עליו שהחיינו, אעפ"כ הרשות למי שירצה לברך עליו שהחיינו, ולא מחשב זה כברכה שאינ' צריכ' וכו' עיי"ש:

מברך על הרעה וכו' והיכי דמי כגון דשקל בדקא וכו'. פי' מברך על הרעה, ברוך דיין האמת, אע"פ שיבוא לו טובה ממנה, כגון שבא לו שטף מים על שדהו, אע"פ שכשיעבור השטף, היא טובה לו, שהשקה שדהו (ש"ע). ובערוך פי' בידקא, נחל או אגם מים:

השתא מיהא וכו'. משום דלענין ברכה אזלינן בתר השתא, ולא מה שיהי' לאחר זמן:

ואע"ג דרעה היא לדידי' וכו'. פי' כעין שפרש"י (במדבר ז' כ"ד) יברכך ה' וישמרך, שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך, שהנותן מתנה לעבדו, ואח"כ באו לסטים עליו ונטלו אותה ממנו, מה הנאה יש לו במתנה זו וכו' עיי"ש, ומסתבר דהוא רעה וכאב לב יותר כשהיה לו וניטול ממנו, משאם לא היה לו מעולם כידוע, והיינו דאית' "דרעה "היא לדידי' וכו'. א"ג כעין דאית' במדרש רבה לסדר אמור פרשה כ"ז לענין אוצר הנמצא, דז"ל א"ל אלו הוה הדין דינא בארעכון, מה הויתון עבדין, א"ל מרים רישא דדין, וסימא סלקא לבי מלכא עיי"ש, ופי' במתנת כהונה, וסימא וכו', והאוצר היה עולה לבית המלך, כי כן הדין עוד היום בארץ אדום, שכל האוצרות הטמונים בקרקע, הרי הן של מלך, ואלו שהיו מבקשים לעכבם, חייבי' הריגה עיי"ש:

ולא מהני רחמי מתיב ר' יוסף ואחר וכו'. ובכתב יד גרס וכי האי גונא לא מהני רחמי והא"ר אבא ואחר וכו':

מאי אחר אמר רב לאחר שדנה וכו'. מתחלה משמע שדרש כן מתיבת "אחר, ומסיום דבריו משמע שדרש כן מן "ותקרא "שמה "דינה, שדנה דין בעצמה, לפי הפשוט הל"ל מאי ותקרא את שמה דנה, שדנה לאה דין בעצמה עיי"ש, ובאמת רש"י בפי' החומש (בראשית ל' כ"א) ז"ל, דינה פי' רז"ל שדנה לאה דין בעצמה עיי"ש, ועיין במהרש"א בשם תנחומא מדלא כתיב "ואחרת יולד' בת עיי"ש ודו"ק:

מיד נתהפכה לבת. הלשון "נתהפכה מדויק, דהא בנקבה קודם הלידה צריכה להתהפך, משא"כ בזכר שאינו צריך להתהפך (כדאית' נדה ל"א ע"א). וכתירוץ הראשון אין מזכירין מעשה נסים, י"ל סמוך ללידה אמרה לאה כן, ומדויק הלשון "מיד נתהפכה:

מששה וכו'. פי' משעבר ששה דתו לא הוה נפל, עיין (נדה ל"ח ע"ב) יולדת למקוטעים. מ"מ יש לדקדק הא בחדש ח' ג"כ הוה נפל ודו"ק:

בבת אחת. בפעם אחת, בת ל' מהר (ערוך). ומענין זה איש מזריע תחלה יולדת נקבה וכו', עי' מזה רמב"ן (ויקרא י"ב ב'):

בהלל הזקן. עיי' בשפ"ח (לקמן ס"ג ע"א) לגמר' ד"ה הלל הזקן:

אמר רבא כל היכי דדרשת להאי קרא מרישא לסיפיה מידרש וכו'. דרכו של רבא לומר בל' זה, וכן לקמן ס"ג, וכן סנהדרין מ' ע"א:

אתנח א"ל יסורין בעי ההוא גברא לאתויי אנפשי' וכו'. ועיין (דלעיל נ"ח ע"ב) אתנח, א"ל אמאי קא מתנחת, והא אנחה שוברת גופו של אדם, וכאן לא אמר כי האי גוונ' ועיי"ש ודו"ק:

בקש לצאת אומר יר"מ ה' אלקי ואלקי אבותי שתוציאני מכרך זה לשלום וכו'. מבית יוסף סי' ר"ל, משמע דאין זה תפלת הדרך המבואר בש"ע סי' ק"י, ולכן ג"כ אין מסיים בשם, אבל בשו"ע סי' ר"ל כתב הש"ע דזה הוא תפלת הדרך, המבואר בסי' ק"י, ולכן ג"כ מסיים בא"י שומע תפלה, עיי"ש במגן אברהם שכ' דאם אמר בשאר תפלת הדרך, אז באמצע היום כשיוצא מכרך אינו מסיים בשם עיי"ש:

לית לן בה. ובנוסח הכתב יד גרס אינו צריך לברך:

אמר אביי לא לימא אינש הכי וכו'. עי' בשפ"ח (לעיל י"ט ע"א) לגמר' ד"ה לא, וד"ה אל, וד"ה מאי, ששייך לכאן:

דאמר ר' אחא הנכנס להקיז דם וכו'. לא גרסינן "דא"כ "אחא, אלא ה"ג תנו רבנן הנכנס להקיז וכו', וכן הוא בנוסח הכתב יד. ולא להקיז דם בלבד, אלא ה"ה בכל מידי דרפואה יאמר זה (מ"א):

כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת וכו'. י"ל מי שעושה דבר, ואינו מצפה לתשלום גמול, נקרא הדבר "מעשה "אמת, כעין שפרש"י ועשית עמדי' חסד ואמת (בראשית מ"ז כ"ח), היינו כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, אבל רופא ב"וד אין כונתו על הרפואה לבד, אלא מצפה לאיזה תשלום שכר ממון, או הודאה או כבוד, והיינו לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות וכו', וזה שמסיים כי קם מהקיז, אומר ברוך רופא "חינם דייק' ר"ל השי"ת הוא הרופא חינם, ולא המקיז:

רפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא "שנהגו. ובנוסח כתב יד גרס אלא שנהגו לעשותם. פי' מה שעוסקין ברפואות הוא ע"פי דקיי"לן מנהג עוקר הלכה שהוא דין, הנה כשח"ו נפסק הלכה והדין, אנו עושין מנהג בכדי שיתעקר הדין, דקיי'"לן מנהג עוקר הלכה, והשיב אביי דאין לומר כן כשהוא מנהג, כיון שהוא גדרש כן עפ"י התורה, רק יאמר כיון שנתת רשות בתורה, הלוא החולה במה שעוסק ברפואה, מקיים עוד מצוה עפ"י התורה, ויתוסף לו על זכיותיו, ויצא בדימוס (מג"ת). והיינו "ורפא "ירפא בזכות שמשתדל "ורפא, יזכה "ירפא:

ורפא ירפא מכאן שנתנו רשות לרופ' לרפאות. מכפל ורפא ירפא קדריש (עיי' מהרש"א). ואע"ג דלאו רשות לבד הוא, אלא מצוה וחובה הוא, והראי' דמחללין עליו שבת, וכתבו ברמזים הנה "רשות בגמטרי' "תתק"ו, והוא השם הז', דאנא בכח, והוא גמטרי' של ראשי תיבות "שועתינו "קבל "ושמע "צעקתינו "יודע "תעלומות, ור"ל דהתורה נתנה לנו רשות זה השם, בעת עוסקו ברפואות, ויכוין זה השם, ויקבל עליו מלכות שמים (שמלכות מכונה ארשות), ויתפלל אל ה' שיצליח (מג"ת):

ברוך רופא חינם. ובש"ע גרס ברוך רופא חולים, ובשם ומלכות:

דף ס' ע"א רש"י ד"ה דמסקא ארעא שרטון. לימ"ץ (בלע"ז שלאם). א"נ מקום מלא חול בתוך הים (ערוך):

רש"י ד"ה הכי גרסינן משכחת לה דמהני וכו'. אפשר דלא ניח' לי' לרש"י ז"ל גירס' דידן, הכא במאי עסקינן כגון שהזריעו שניהם בבת א', משום דליכ' דידע לה, לכן גרס משכחת לה, ור"ל דכל אדם יתפלל מג' עד מ', דהא משכחת לה דמהני כגון וכו':

רש"י ד"ה כל היכי וכו' מסיפי' לרישיה מדריש וכו' עכ"ל, הוסיף רש"י לפרש דרשה "מסיפי' "לרישיה, משום דדרש אמרישי' לסיפיה מפורש בפירוש בגמר', אבל דרשה "מסיפי' לרישיה לא מפורש בגמר':

רש"י ד"ה תנו רבנן. בן עזאי אמרה דאמר וכו' עכ"ל, ר"ל (לעיל נ"ד ע"א במשנה אמר בן עזאי כן, והשת' בבריית' כאן קא מפרש בן עזאי דבריו:

רש"י ד"ה שאין דרכן של בני אדם וכו' כלומר לא היה להם לעסוק ברפואות אלא לבקש "רחמים עכ"ל, וכעין חזקי' המלך שגנז ספר רפואות, כדי שיבקשו רחמים, והודו לו חכמים (לעיל י' ע"ב). ודע "רחמים" בגמטרי' כמנין "ורפואה", לרמז שהמבקש רחמים כראוי, יבוא לו ישועה ורפואה:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה