אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק הרואה › דף נט.

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק הרואה · דף נט.

דף נח:

ע"א גמר' נטל ב' כוכבים מכימה והביא מבול לעולם. ר"ל דרך אותן נקבים שנעשו ממקום ב' כוכבים, ירד המבול (רש"י ר"ה י"א):

אין הבור מתמלא מחוליתו. עיין לעיל ג' ע"ב רש"י ותוס' ובשפ"ח שם:

א"ר נחמן עתיד הקב"ה להחזירן לה וכו'. והא דמשני לעיל, אין כל חדש תחת השמש, וא"כ לעתיד כשיחזור לעיש הכוכבים, אזי יברא ע"כ לכימה ב' כוכבים אחרים, י"ל דוק' בעוה"ז קאמר אין כל חדש תחת השמש, אבל לעתיד כתיב (ישעי' ס"ו כ"ב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה וגו' (מהרש"א וסמיכות חכמים). וכעין זה אית' זו"הק (לפ' וירא דף קי"ז ע"א) וז"ל ובשית מאה שנין לאלף שתיתאה, יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא, ומבועי דחכמתא לתתא, ויתתקן עלמא לאעלא בשביעאה, כבר נש דמתתקן ביומא שתיתאה מכי ערב שימשא לעלאה בשבתא, אוף הכי נמי, וסימנך (בראשית ז') בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' נבקעו כל מעיינות תהום רבה עכ"ל:

בשעה שהקב"ה זוכר בניו וכו' בין או"הע וכו'. משמע שבזמן המקדש קיים, וישראל שרויין על אדמתן, ליכא זועות בעולם ודו"ק:

לים הגדול. עיין לרש"י לעיל נ"ד ע"א ד"ה לפרקים, ובנוסח הכתב יד גרס, מוריד שתי דמעות והולכות לים:

ומילי כדיבין. פי' מיליו של עכשיו, אבל לא על כל מיליו. וכעין ששמעתי משם הגאון מהר"ם שיק ז"ל, שהזהיר לומר על שום אדם, כל מה שמוציא מפיו הוא שקר, אף שרגיל לומר שקרים, מ"מ שמא אמר פעם אחת מימיו שבח לבורא ב"ה ע"כ שמעתי, ודו"ק:

כזיקא על פום דני. כרוח שנושב על פה של חביות שמשמיע קול:

א"ל ר' פפא לאביי הא אמרי אינשי כד מפתח בבי מיטרא וכו'. הא ר' שמואל בר יצחק מקרא קאמר, ור' פפא פריך מאמרי אינשי ודו"ק. אבל אין לדקדק מאי פריך מאמרי אינשי, דמיירי שכבר הגשמים יורדים, למימרא דר' שמואל בר יצחק, דמשמע ענני דצפרא בלא גשם, דהא כן פירשו המפרשים פסוק הושע, וחסדכם כענן בוקר, שאין מביא הגשם (עיין מצודות), די"ל דבמס' (תענית ו' ע"ב) משמע דה"ק ענני דצפרא, הגשם של שחרית עיי"ש:

א"ר אלכסנדרי אריב"ל לא נבראו רעמים וכו'. הנה מאמר זה מקומ' לעיל שציין הש"ס לפרש ועל הרעמים, מאי רעמים וכו', אבל כאן שציין הש"ס ועל הברקים, מאי ברקים וכו', אין כאן מקומו ודו"ק:

א"ר פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו וכו'. רב פפא הוא דרכו לומר כן, לעיל י"א ע"ב לפי גירס' הרי"ף והרא"ש עיי"ש, וכן לקמן ע"ב, ולקמן ס' ע"ב, ותענית ז' ע"א, ומגילה כ"א ע"ב:

ובצפרא אתא אסתנא. רוח צפונית (רש"י), עיין לעיל ג' ע"ב רש"י ד"ה כנור, ותוס' ד"ה רוח צפונית, דד' רוחות מנשבות בכל יום, ולתוס' שם דרוח צפונית מנשבות עם כולם ניחא כאן, ולרש"י עיי"ש ודו"ק:

מיום שחרב בהמ"ק לא נראית רקיע בטהרתה וכו'. י"ל הטעם במה שפ' רש"י (שמות כ"ד י') ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר, ופי' רש"י כמעשה לבנת הספיר, היא היתה לפניו בשעת השעבוד, לזכור צרתן של ישראל וכו', וכעצם השמים לטוהר, משנגאלו היה אור וחדוה לפניו עיי"ש, והיינו דאית' כאן בשעת גלות וחרבן בהמ"ק, לא נראית רקיע בטהרתה. ורמז לדבר "אלביש "שמים "קדרות "ושק "אשים "כסותם, בגמטרי' אלפים תשכ"ו, כמנין, "מיום "שחרב "בית "יה "לא "נראית "רקיע "בטהרתה. ואפשר ה"ט שמבי' הש"ס הפסוק כולו, ועיין לעיל נ"ח ע"ב רש"י ד"ה דיו:

דף נ"ט ע"א רש"י ד"ה אובא טמיא בעל אוב שעושה כשוף בעצמות המת. טמיא, עצמות וכו', והביא ראי' מבראשית רבה פ' ע"ח וכו' עכ"ל, דז"ל המדרש רבה לסדר וישלח פ' ע"ח, אנדריינוס שחיק טמיא שאל לר"י בן חנניה וכו', ופי' מתנת כהונה שחיק טמיא, ישחקו ויטחנו עצמותיו כלומר ימח שמו עיי"ש, ובס' כסא רחמים מרב חיד"א זיע"א מס' סופרים פי"ד ה"ז כתב, וז"ל כשמזכיר צדיק, אומר זכרנו לברכה לחיי העוה"ב, דבזה מוסיף כח ותוסיף הארה בנשמתו, כל קבל דנא כשמזכירין רשע, אומרי' שחיק טמיא, להכניע הסט"א וקליפה שלו שמשם שורשו, וכן כתב רבינו האר"י ז"ל בכונת עלינו לשבח, כי במה שאנו אומרים שהם, משתחוים להבל וריק, בזה נכנעים הקליפות עיי"ש, והנה הענין השאלה אית' ג"כ במדרש רבה (איכ' ג') עיי"ש. ודע דז"ל הערוך אובא טמיא, זה שם של פסל ע"ז, והיה שם שד, והשד עונה לו, ולשד היו עובדין, כדכתיב יזבחו לשדים לא אלוה, והשדים משיחין, כדמפורש בחגיגה דף ט"ז ששה דברים נאמרו בשדים וכו' עכ"ל רש"י ד"ה גנח גוהא. "ותגעש "ותרעש הארץ (תהלים י"ח ח') כלומר נזדעזע' הארץ וכו' עכ"ל, ובערוך פי' גנח (בלע"ז שלוכצען הוסען) רש"י ד"ה ומחבר גזיזי "דברזא וכו' גזיזי גלציי"ש (בלע"ז אייזשאללע) חתיכות של ברד עכ"ל, (ולעיל י"ח ע"ב) גרסינן גזיזי "דברדא עיי"ש רש"י ד"ה גזיזי דברדא. וז"ל הערוך מחמם הברק גזיזי השלג, והן נמסין, ויורדין בעננים. ומה שפרש"י "זעפא, סופא בעיברית (ובלע"ז טורבייל ווירבעלווינד) עכ"ל, וברא"ש פי' זעפא הוא רוח סערה חזק ביותר. ומה שפרש"י "ברקים, אישלוזי'רא (בלע"ז לייכטען) לשון מבריק נהר עכ"ל, וז"ל הערוך הברק הזה מאש של מעלה הוא יוצא ומבהיק העולם:

רש"י ד"ה וברקא חיורא וירוקתי כולהי קשיין. "שאינן "של "ברכה עכ"ל, מפרש"י משמע דאף דקשיין, מ"מ אינם מזיקין, ועיין בתענית ו' ע"ב, פרש"י לית בהו מששא, ואין שנה שלהן מתברכת עיי"ש ודו"ק:

רש"י ד"ה אסתנא. רוח צפונית עכ"ל. דלד' רוחות יש להן שמות, רוח "מזרחית נקרא "שותא, רוח "מערבית "אוירא, רוח "צפונית "אסתנא, רוח "דרומית "שדיא (ערוך):

תוס' ד"ה על הרוחות אומר, שכוחו וכו'. ירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכה ב', פיסקא, (א) על הרוחות אומר ברוך שכוחו מלא עולם, מתניתא כשבאין בזעף, (ב) אבל שבאים בנחת אומר ברוך עושה בראשית, א"ר יהושע בן חנני' בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקב"ה משברו בהרים, ומרשלו בגבעות, ואומר לו תן דעתך שלא תזיק בריותי, מה טעם כי רוח מלפני יעטף (ישעי' נ"ז ט"ז), משלהי לי', מה דאת אמר בהתעטף עלי רוחי (תהלים קמ"ב), כל כך למה, ר' חונא בשם ר' אחא ונשמות אני עשיתי, בשביל נשמות שעשיתי:

פי' פני משה:

משלהי לי'. עושה אותו עיף וחלש, כמה דאת אמר בהתעטף עלי רוחי:

(א) על הרוחות אומר ברוך שכוחו מלא עולם. עוד י"ל טעם הא דשייך על הברקים ורעמים ורוחות ברכה "שכוחו "מלא "עולם, י"ל לפי "שרעמים "וברקים, שניהם מטיבים לעולם, כמו שפירשו המפרשים (שמות ט' כ"ט), כי הם מטהרין האויר העב והמעופש בעולם, וכן "הרוחות מועילות לארץ, כדאית' (תענית ג' ע"א), הרי ע"י ברקים ורעמים ורוחות, כוחו וגבורתו מלא עולם:

ב אבל שבאים בנחת אומר ברוך עושה בראשית א"ר יהושע וכו'. י"ל ר' יהושע בן חנני' בא לפרש, למה שאמר כשבאים בנחת, מברך עושה בראשית, לפי שהרים וגבעות משברים כח של הרוח, שלא יכול לבוא בזעף, וצריך לבוא בנחת, וא"כ רוחות הבאים בנחת, הם מראים כח של הרים וגבעות, לכן מברך כשבאים בנחת, מעין ברכת הרים וגבעות, והוא ברוך עושה בראשית. ואפשר היינו דכתיב (עמוס ד' י"ג) כי הנה "יוצר "הרים "ובורא "רוח וגו', כי ההרים וגבעות מתקני' ומעמידים הרוח על תקונו. אלא דיש לדקדק (דבגיטין ל"א ע"ב) משמע דמלאך הנקרא "בן "נץ "הוא "מפרש "כנפיו "ומעמיד "ומתקין "כוחו "של "הרוחות ודו"ק:

תוס' ד"ה הילכך נימרינהו לתרוייהו. אור"י דאין חותמין בברוך וכו' עכ"ל, ר"ל לפי שיש טועין וחותמין בברוך, והם מברכין, נאמן בבריתו וקיים במאמרו בא"י זוכר הברית (ב"ח סי' רכ"ט), וכן הוא נוסח הברכה בדקדוקי סופרים בשם הכתב יד, לכן כתבו התוס', דאין מברכין כן, אלא הכי מברך, בא"י זוכר הברית וכו':

ראיתי להזכיר כאן מקצת הדברים להבנות הענין של תקופת החמה:

(א) החודש, והוא כ"ט יום, י"ב שעות, תשצ"ג חלקים, של שעה שנחלקה לתתר"ף חלקים, (עיי' רמב"ם פ"ח מה' קידוש החדש ה"א):

(ב) שנות הלבנה, שנים הם, האחד, אם היא שנה פשוטה היא י"ב חדשים והוא שנ"ד ימים, ח' שעות, תתע"ו חלקים, שנית, אם היא שנה מעוברת הוא י"ג חדשים, והוא שפ"ג ימים, כ"א שעות, פ"ט חלקים (שם פ"ו מה' קידוש החדש ה"ד):

(ג) שנת החמה, אחת היא, והיא שס"ה ימים, ו' שעות, (שם פ"ט מה' קידוש החדש ה"א):

(ד) י"ט שנים, של שנות הלבנה, הוא מחזור קטן, ונקרא (מאנד ציקלוס):

ה מחזור קטן זה, הוא י"ט שנים, י"ב שנים פשוטים, ז' שנים מעוברות:

(ו) י"ב שנים פשוטים, הם ד' אלפים רנ"ב ימים, ט' שעות, תשצ"ב חלקים, ז' שנים מעוברות, הם ב' אלפים תרפ"ז ימים, ו' שעות, תת"ג חלקים, הרי בתוך י"ט שנים הללו, יש סך הכל ששה אלפים תתקל"ט ימים, ט"ז שעות, תקט"ז חלקים:

(ז) כבר כתבנו אות ג', ששנת החמ', היא שס"ה ימים, ו' שעות, צא וחשוב י"ט שנים של שנות החמה, תמצא ג"כ ששה אלפים, תתקל"ט ימים, י"ח שעות:

(ח) הרי בי"ט שנים, שהוא מחזור קטן של לבנה, נעשה פשרה בין שנות הלבנה ושנות החמה, והם באים כאחד שווים, ואין חילוק ביניהם אלא שי"ט שנים של שנות החמ', יתרים על י"ט שנים של שנות הלבנה דבר מועט והוא שעה אחת תרס"ד חלקים:

(ט) כבר כתבנו אות ד' שיש מחזור קטן של לבנה, והוא י"ט שנים, והנה כך יש מחזור של היקף גדול של חמה, והוא מכ"ח שנים, לכ"ח שנים, והוא מה ששנינו כאן "הרואה "חמה "בתקופתה:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה