אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק הרואה › דף נח:

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק הרואה · דף נח:

דף נח.

ע"ב גמר' מציב גבול אלמנה. משום דכתיב בחורבנה (איכ' א' א') רבתי עם היתה וכאלמנה וגו':

אומר בית גאים וגו'. ר"ל אומר הפסוק, ולא ברכה בשם ומלכות, וכן בחורבן אומר אל וגו', וכמו שכתבתי (לעיל ע"א) בד"ה אוכלוסי עיי"ש:

בחורבנ' אומר וכו' אל נקמות הופיע. "הופיע, פרש"י הראה וגלה לנו נקמות (תהלים צ"ד):

נגד. פי' כענין ויגוע ויאסף, תרגום אונקלוס ואתנגיד ואתכניש, וכעין (בב"ב י' ע"א) איתחליש ואיתנגיד (ערוך):

א"ל עולא אמאי קא מנתנח' והאמר רב אנח' שוברת חצי גופו של אדם. ה"ה דהמ"ל (כדלקינן ס' ע"א) ר' המנונא איתנח, א"ל יהוד' בר נתן יסורין בעי ההוא גברי' לאתויי אנפשיה, דכתיב וכו' ודו"ק:

ואפיין לכל מאן דצריך. ואפשר לר' חסדא לשיטתי', דאמר (גיטין נ"ו ע"א) שבחי' רבנן לדציבי דא"ר חסדא וכו' עיי"ש, היה זה דבר גדול:

דסבר דילמא אתי' עני' "בר "טובים ואדמטו לי' לכסא קא מיכסיף. שסתם מי שאינו בר טובים, אדמטו לי' לכסא, לא קא מיכסיף, לכן אמר עני' "בר "טובים, ולא אמר סתם עני'. א"נ אמר מני' בר טובים, משום דאית' (שבת קנ"א ע"ב) לעולם יבקש אדם על מדה זו, שאם הוא לא בא, בא בנו, ואם בנו לא בא בא בן בנו עיי"ש:

ותו הוו פתוחין לי' ד' בבי לד' רוחות דעלמא, נקט כאן מילת "ותו, ולא נקט כן במילי דאחריני, וי"ל דקאי אדלעיל דלא שקל ידא מן כסא משום כיסופא דעני, "ותו ר"ל ועוד דבר זה עשה משום כיסופא דעני, הוו פתיחין לי' ד' בבי לד' רוחות דעלמא, דלא יצטרך לפגוע עני בעני, בכניס' וביציאה לביתו. וראי' לפי' מנוסח הכתב יד כי הוה אתי' עני בר טובים, עייל בהאי ונפיק בהאי. ונקט לד' רוחות "דעלמא, י"ל לרמז כל עני, יהי' מאיז' מדינה, אף מסוף ד' רוחות דעלמא, יבוא לביתו, שקיים כל הפושט יד נותנין לו, משא"כ מי שנותן צדקה מפני הכבוד, נותן במקום שמצפה כבוד:

וכל דהוה עייל כפין. ר"ל "כל "דהוה אעייל, היה בעיניו "לכפין, ודואג שודאי צריך לאכול, ומת"כ נפיק כי שבע, אפילו שהה בביתו זמן מרובה (ועי' רש"י במדבר כ"ט ל"ו), ולא כדרכו של בעל עין רע, שאומר על העני שנכנס בביתו, שאינו כפין ואינו צריך:

מיום שחרב ב"המק נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו. י"ל דהנה מצינו למידן בחורבן "ב"המק ששפך הקב"ה חמתו, וגבה חובו מעצים ואבנים של הבית, ומת"כ נשתיירו נפשות הצדיקים (רש"י קידושין ל"א ע"ב ד"ה אסתייעא), וא"כ בזה "נגזר "הגזירה, ונגמר ונקב' הדין, שבמקום שיש למעלה לגבות חוב, או מנפשות, או מעצים ואבנים של בית, מניח הקב"ה הנפשות, ונגזרה הגזירה והדין "על "בתיהם "של "צדיקים "שיחרבו, שהרי אין צדיק שלא יחטא. והיינו דארז"ל קשה סילוקן של צדיקים לפני הקב"ה "יותר משריפת בית אלקינו, דהא בשריפת בית אלקינו, שפך אפו על עצים ואבנים, אבל הנפשות נשתיירו:

מיום שחרב ב"המק נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו. י"ל משום הך גזירה דהכא, לכן גזרו רז"ל הא דאית' (באור"ח תק"ס) משחרב ב"המק תקנו שאדם טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד עיי"ש, והנה בשיור אמה זה כבר קיים בעצמו גזירה זו:

חזיי' דלא מיישב' דעתי'. ודאי האמין שעתיד הקב"ה להחזירן לישובן, אלא להמתין זמן רב עד שישובן, על זה לא התיישב דעתי', ועלה א"ל דיו לעבד להיות כרבו, מאחר שעמו אנכי בצרה, א"כ דיו לעבד להמתין כמו שרבו ממתין:

הרואה קברי ישראל וכו'. ה"ה קבר יחידי, ואפשר שמברך בל' יחיד, ברוך אשר יצר אותך בדין וכו', ואין יכול לומר ויודע מספר כולכם בדין, ואפשר מה"ט לא נשנו כן בבריית', אלא מר ברי' דרבינ' מסיים בה הכי, (עיין באר היטב אור"ח רכ"ד), אלא לפי שאין דרך להיות קבר יחידי, לכן נקט הש"ס כן:

הרואה את חבירו לאחר ל' יום אומר וכו'. הנה כל ברכות ראי', מברך רק אחר שעברו מן הברכה ל' יום (כדלעיל נ"ז ע"ב תוס' ד"ה הרואה), ונקט כאן לאחר ל' יום, משום סיפ' דלאחר י"ב חדש, מברך מחי' וכו', ועי' בשפ"ח לקמן נ"ט ע"ב לגמר' ד"ה לפרקים:

הרואה חבירו וכו' מברך שהחיינו וכו'. עיין בב"י יור"ד רס"ה בשם הרשב"א ברכת שהחיינו אינו תלוי' בשמחה, אלא בדבר שמגיע לו תועלת עיי"ש, וכאן משמע משום שמחה מברך ודו"ק:

לאחר י"ב חדש אומר ברוך מחי' מתים. משום דבי"ב חדשים, א"א דלא עבר יום הדין, ונידן לחיים, על כן מברך מחי' מתים (מהרש"א), וכבר דקדקו המפרשים על דברי מהרש"א, דבי"ב חדשים אפשר דלא עבר יום הדין, כגון בשנת עיבור (עיון יעקב):

ברכינן עלך תרתי ברוך אשר חלק מחכמתו ליריאיו ושהחיינו. הקדימו ברכת חכם לברכת שהחיינו, ובנוסח הכתב יד גרס', שהחיינו וברוך שחלק מחכמתו וכו', וברמב"ם ובש"ע לא הזכירו מזה דמברכין לחד גברי ב' ברכות ודו"ק:

חשובתינכו עלואי כס' ריבוון וכו'. פי' (כדלעיל ע"א) הרואה אוכלוסי מברך ברוך חכם הרזים, ותנא אין אוכלוסי פחות מס' ריבוי עיי"ש. לכאור' לפרש"י (לעיל ע"א) ד"ה חכם הרזים, היודע מה שבלב כל אלו עיי"ש, הרי הברכה הוא משום ידיעות הלבבות רבים, וזה שייך באוכלוסי של ס' ריבוא, אבל כאן רק ב' היו, אפילו כשקולים הב' כס' רבוא, סוף סוף לבבות רק ב' איכ'. ומצאתי בדקדוקי סופרים דכך הוא נוסח הכתב ידו כדחזית יתכון, בריכין עליכון תלת, ברוך חכם הרזים שהחיינו ושחלק, אמר לה חשיביתון עלי כס' ריבוון ובריכנו, ואע"ג דכי איתמר באוכלוסא איתמר, כיון דנפיש חכמתכון, כאוכלוסא חשיבתו עכ"ל (ועיין בס' סמיכות חכמים) ודו"ק:

בריאות טובות. אפילו עכו"ם, או בהמה נאה (אור"ח רכ"ה ס"י):

דשביט. כמו המדקדק והשובט במלאכת שבת (שבת מ"ה), ובלע"ז אויסשלאגען, ערוך ערך שבט. אבל בערך זק כתב, וז"ל "זיקין והוא כוכבא דשביט (בלע"ז קאמעט שטערן), ופי' רב האי ז"ל הוא אש שמקדח למעלה, ונראה לה אור, כענין שנאמר קודחי אש מאזרי "זיקות, והעמודים של אש שנראין למעלה, חייבין לברך עליהן, ברוך שכוחו וגבורתו מלא עולם עיי"ש:

וילון הוא דמקרע ומיחזי נהורא דרקיע. כן הוא גירסת רש"י ותוס' ולא גרסו תיבת "דמגלגל, ור"ל דאית' (חגיגה י"ב ע"ב) ז' רקיעים יש, "וילון "רקיע "שחקים "זבול "מעון מכון שערבות, וילון אינו משמש כלום, רקיע שבו חמה לבנה וכוכבים וכו' עיי"ש, והיינו דאמר כשנקרע הראשון דהיינו "וילון, נראה השני דהיינו "רקיע. וילון, פי' קלעים הוא כעין פרוכת, והוא הרקיע שלפני כל הרקיעים כוילון לפני הפתחים (ערוך). ודע דבנוסח הכתב יד גרס וילון הוא דמגלגל ומחזי נהורא דרקיע, וכן גורס בערוך. וליישב נוסח דידן דגרס "דמקרע "דמגלגל, י"ל דהש"ס מפרש מאי דמקרע, היינו דמגלגל, ולא דנקרע קרע ממש:

כימה. מזל הנקרא (בלע"ז זיבענ- געשטירן). כסיל. מזל הנקרא (בלע"ז אריאן) (מ"ל מס' ר"ה). וכסיל יש בו חמות גדול, וכימה יש בו צנה גדולה, וצינת זה שוברת חמות של זה, וחמות זה שוברת צינת זה, ועוקץ עקרב מכוכבי כימה הוא, שהן ממונין בצנה (ערוך ערך כסיל):

אי לאו עוקצא דעקרבא דמנח בנהר דינור. עוקצא דעקרב שהוא מצונן הרבה, ונהר דינור שכולו אש מתשת כוחו (מהרש"א). נחר דינור. עיין מדרש רבה (איכ' ג') ד"ה חסדי ה', וז"ל מהיכן נהר דינור נפק, א"ל מן זיעתהון דחיות הקודש, ממה דטעינון בכורסיא דקב"ה (ועיין חגיגה י"ג ע"א). טריקא. פי' ענין סגירה:

והיינו דקא"ל רחמנ' לאיוב. (שם ל"ח) התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתה התוציא מזרות בעתו וענש על בניה מנחם, פי' האם אתה תקשר קשרי מזל כימה, שלא יוציא כל צינתו להחריב העולם, או האם תפתח קשרי רצועות מזל כסיל, להוציא חומו להפיג צנת מזל כימה. "מעדנות, ענין קשורים, מזרות, כמו מזלות, רי"ש במקום למ"ד:

מאי כימה. וכן לקמן פריך מאי עיש, והא דלא פריך מאי כסיל, כבר תירץ במהרש"א משום דשם כסיל, מצינו מפורש מל' מזל, כמו כי ככבי השמים וכסיליהם (ישעי' י"ג י'), אבל בשם כימה לא ידענו ע"ש מה, וקאמר ע"ש כמאה כוכבי, דהיינו נתריקון כי מאה וכו':

דף נ"ח ע"ב רש"י ד"ה ברוך מציב גבול אלמנה. כגון בישוב בית שני עכ"ל, פי' שאע"פ שישראל מיושבי' בתוקף וגבורה בקצת מקומות, אין מברכין עליהן, אא"כ היו בא"י וזמן הבית (ב"י רכ"ד). א"נ על כל בתי עשירי ישראל שמיושבי' עתה בתוקף ובגבורה, כגון שהיו בישוב בית שני (ט"ז שם). והנה לפי הפשוט הוי לי' לרש"י ז"ל לציין פירושו, על הרואה בתי ישראל, כמו שציינו ט"ז ומ"א שם, ודו"ק:

רש"י ד"ה ככלי אובד. (א) וסתם כלי לאחר י"ב חדש משתכח מן הלב (ב) דיאוש בעלים לאחר י"ב חדש (בב"מ כ"ח ע"א) מי שמצא כלי וכו' ואם נמצא אחר סוכות צריך להמתין ולהכריז בפסח ובעצרת ובחג דהיינו י"ב חדש (ג) ושוב א"צ להכריז עכ"ל:

(א) וסתם כלי לאחר י"ב חדש משתכח וכו'. בדיוק נקט סתם, דודאי איכ' כלי דבר חשוב שאינו משתכח אף לאחר י"ב חדש:

ב דיאוש בעלים לאחר י"ב חדש. יש יאוש בעלים "בגנבה, אבל לא מהני כשלא נשתנית הגניב' אלא שהגנב צריך להחזיר אפילו לאחר יאוש של י"ב חדשים (עי' רמב"ם פ"א מה' גניב' הי"ב), אבל יאוש בעלים של "אבידה, מבואר ברמב"ם בפ' י"ג מה' גזילה ואבדה ה"ח ושם פי"ד ה"ג, אלא שלא כתוב בפירוש י"ב חדשים ודו"ק:

ג ושוב א"צ להכריז. ועיין (בב"מ כ"ח ע"ב) בראשונה כל מי שמצא מציאה, מכריז עלי' ג' רגלים, ואחר רגל אחרון, בשבעה ימים מכריז פעם רביעית, כדי שילך השומע לביתו בג' ימים, וימשמש כליו, ויחזור בג' ימים, וימצא זה המכריז מכריז בשביעי (כ' הרמב"ם פי"ג מה' גזילה ה"ח), וא"כ מה שפרש"י כאן ושוב אין "צריך "להכריז, חולק על מה שהעתקתי כאן ודו"ק:

רש"י ד"ה בהקנים. לינטיי"לו (בלע"ז געלבע פלעקקען) עכ"ל, והם בהרות כמראהו עדשים, ובערוך פי' בוהק (ווארצען). ומה שפרש"י "גיחור, אדום הרבה רו"ש (ראטה בלע"ז) עכ"ל, ועי' (לעיל ל"א ע"ב) רש"י ד"ה צחור, ובשפ"ח שם:

רש"י ד"ה דרניקוס. רודא"ש בלע"ז עכ"ל, והיא איש המנוגע ביבלת הנקרא ווארציגער בלע"ז. ובערוך גרס וז"ל ברדניקוס, פי' גאון פתרו הראשונים ברדניקוס, שהוא איש שקומתו ארוכה יותר משאר בני אדם, ובלשון רומיי הוא איש מאי ברטניא הגדולה נגד צרפת ואנשיה בעלי קומה עכ"ל, ומה שפרש"י "פתויי ראש, ששערו כנמטא כל שערו דבוק זה בזה פלט"דיר (בלע"ז ווייכסעלצאפף) עכ"ל, ויש מפרשים שהוא רעה חולי כששערותיו הם מבוללים ודבוקים זה בזה כ"כ. וליתר ביאור אעתיק סי' רכ"ה ס"ח, הרואה כושי, דהיינו שחור, וגיחור, דהיינו שהוא אדום הרבה, והלווקן דהיינו שהוא לבן הרבה, והקפח דהיינו שבטנו גדול ומתוך עביו נראי' קומתו מקופחת, והננס (הנקרא צווער"ג), והדרקונה דהיינו מי שהוא מלא יבלת, ופתויי הראש דהיינו שכל שערותיו דבוקות זה בזה, ואת הפיל ואת הקוף, והבהקנין והוא מי שמנומר בנקודות דקות שנולד כן ממעי אמו, מברך ברוך משנה הבריות עיי"ש:

רש"י ד"ה קפוף. (א) עוף שקורין וולטיר (בלע"ז גייער) (ב) ויש לו לסתות ולחיים כאדם עכ"ל:

(א) עוף שקורין וכו'. עיין רש"י לעיל נ"ז ע"ב ד"ה קפופא, ועיין מה שכתבתי לרש"י לעיל נ"ז ע"ב ד"ה חוץ ודו"ק:

ב ויש לו לסתות ולחיים כאדם וכו'. משמע לסתות ולחיים תרי מילי נינהו, ולעיל נ"ז ע"ב פרש"י ד"ה קפופא, ויש לה לסתות כלחיי אדם, וכן ויכה את מיכיהו על הלחי (מ"א כ"ב כ"ד) מתרגמינן על ליסתיה, ש"מ דהיינו הך, ואפשר שצ"ל ויש לו לסתות כלחיים של אדם ודו"ק:

רש"י ד"ה הא כיצד. מלמד ששניהם שוין עכ"ל, והוא כעין מדרש רבה בראשית סוף פרשה א', דז"ל פעמים מקדים שמים לארץ, ופעמים מקדים ארץ לשמים, מלמד ששניהם שקולין זה כזה, בכ"מ מקדים אברהם ליצחק וליעקב ובמקום אחד אומר וזכרתי את בריתי יעקב וגו' מלמד שלשתן שקולין זה כזה, וכן מצינו לענין משה ואהרן, וכן לענין יהושע וכלב, וכן לענין תורין ובני יונה, וכן לענין אב ואם, שפעמים מקדים זה, ופעמים מקדים זה, אלא ללמד ששניהם שווין עיי"ש:

רש"י ד"ה עקרב. היינו כימה וממזל טלה הוא עכ"ל, ז"ל מהרש"א ח"א ויש לדקדק ודאי כימה משמע שהוא ממזל טלה, כדמוכח לקמן דעיש שהוא זנב טלה אזל בתר כימה, אבל מה דמשמע מדבריו, דעקרב היינו ממזל טלה, ואינו מזל מיוחד בי"ב מזלות, ובכולי תלמוד' משמע דעקרב הוא מזל מיוחד לחודש חשון, כפי סדר המזלות וכו' עיי"ש:

רש"י ד"ה יותא אמרי לה. דקיימ' בזנב טלה, ואמרי לה דקיימ' בריש עגלא, ראשו של עגל, והיינו מזל שור, והוא נמשך אחר מזל טלה, ראש השור סמוך למזל טלה, שכן הסדר טלה שור תאומים עכ"ל, זה לשון רש"י (ר"ה י"א ע"ב) ד"ה ואזדו לטעמייהו, גלגל חמה עגול הוא, חציו למעלה מן הקרקע, וחציו למטה מן הקרקע, ושנים עשר מזלות קבועין בו, טלה שור תאומים, סרטן אריה בתולה, מאזנים עקרב קשת, גדי דלי דגים, וסימנך טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד, ו' מהם שקועין למטה, ו' מהם למעלה, וכשהגלגל מגלגל זה עולה מצד זה, והראשון שבצד האחר שוקע, וכן לעולם, ושתי שעות שוהה המזל בעלייתו, וכן שכנגדו שיקועו, שיהא כולן משמשין בכ"ד שעות של יום, ובניסן לעולם טלה מתחיל לעלות לאור הבקר, מע"ק גד"ד למעלה בלילה, טש"ת סא"ב למטה, לאור הבוקר מתחיל טלה לעלות, ומאזנים לשקוע, לסוף ב' שעות, טולה כולו עולה, ומאזנים כולו שוקע, אחר ב' שעות מתחיל שור לעלות, ועקרב לשקוע, וכן כולם כל חדש ניסן, באייר שור מתחיל לשמש ביום כל ימי אייר, וב' שעות הראשונות גומר בעלייתו, שניות תאומים, שלישית סרטן, רביעית אריה, וחמישית בתולה, ושישית מאזנים, וכן כולן, נמצא טלה עולה, ובשתי שעות אחרונות בלילה וכל היום הוא שוקע, וכימה הוא זנב טלה, והמבול ביום ירד, ודרך נקב שתי כוכבים שנטלו מכימה שהוא מזל שיש בו כוכבים הרבה (כמו מאה כוכבים כמו שפרש"י כאן ד"ה כמאה כוכבי) וכו' עכ"ל:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה