אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק הרואה › דף נז:

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק הרואה · דף נז:

דף נז.

ע"ב גמר' הרואה דוד וכו'. ר"ל התיבה כתובה לפניו, כרש"י (לעיל ע"א) ד"ה וה"מ עיי"ש, וכן כולם. אחאב ידאג מפורעניות, אחאב נוטריקון אח אב, וכמו אחשורוש, אח לראשו (מגילה י"א ע"א). ישעי' יצפה לנחמה, שישעי' ניבא נחמות, מסי' מ"ב עד סיום הספר, עיי' רש"י סי' מ"ב:

ס' תהלים יצפה לחסידות. י"ל דהא אית' האומר שמועה בשם אומרו, יראה כאילו בעל השמועה עומד כנגדו, שנאמר אך בצלם יתהלך איש (שקלים ה' ע"א), וא"כ כשרואה ס' תהלים, הוי ממש כמי "הרואה "דוד "שיצפה "לחסידות, וכן י"ל במשלי ואיוב:

ג' כתובים קטנים הם "שיר "קהלת "קינות "אסתר וכו'. ואין לדקדק פתח בג' ומסיים בד', די"ל לפי שבשיר וקהלת "יצפה, וקינות "ידאוג, ואסתר "ניסים נעשה לו. א"נ לפי ששיר וקהלת שלמה המלך כתבם, לכן נחשבים כחד:

קינות. קראו רז"ל לאיכה קינות, ולא איכה כדאית' (בב"ב י"ד ע"ב, מ"ק כ"ו ע"א), א"ל להויקים כתב ירמי' ספר קינות עיי"ש:

מגילת אסתר וכו'. הזכיר כאן לכולהו מגילות, חוץ ממגילת רות, ואף שאר ספרי כתובים לא חשיב, כגון דניאל עזרא ודו"ק:

ג' תלמידי חכמים הם. ולעיל אמר ג' חכמים, לפי שהיו זקנים סמוכים, משא"כ אלו דהכי שלא נסמכו עדיין, אמר ת"ח (מהרש"א):

אחר ידאג מן הפורעניות. ומעשה דאחר אית' (חגיגה ט"ו ע"א):

חוץ מפגי תמרה. שלא בשלו כל צרכן (רש"י), ועיין שביעית פ"ד מ"ז, ולא נתברר כשרואה שאר פירות שלא בשלו מאי ודו"ק:

ראשי לפתות. מבואר לרש"י לעיל נ"ו ע"א ד"ה תרי עיי"ש, לפת (בלע"ז ריבען):

והאמר רב לא איעתרי וכו'. דרב עני היה כדאית' (מ"ק י"ב ע"ב) רב אין לו מאי יאכל הוה עיי"ש:

ואין הגוף נהנה מהן כפניות ופגי תמרה וכו'. משמע דהנך אין נהנה ואין מזיק, ולפי הסברא משמע דיש מהן שמזיקין ודו"ק:

ג' אין נכנסי' לגוף רחיצה וסיכה וכו'. ואע"ג דסיכה או רחיצה כשתי', שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו (שבת פ"ו ע"א), מ"מ אינ' כשתי' ממש. וריח לא חשיב בכלל אין נכנסין לגוף, אלא מנה בכלל ג' משיבין דעתו, לפי דריח נכנס לגוף, כדאית' אור"ח רצ"ז מ"א סק"ה, דאפילו מי שאינו מריח, יכול ל ברך, דנהנה שמתחזק ראשו וגופו, ובפרט בריח חזק ביותר עיי"ש:

ג' מעין עוה"ב שבת שמש תשמיש. ולקמן דאמר שבת לבד א' מס' לעוה"ב, מוכח דג' מעין עו"הב דהכא, אין דומין, דא' יותר מחבירו, ועוד דבשבת נתן שיעור כמה הוא מעין מעו"הב ודו"ק:

דבש א' מס' למן. ודכתיב (שמות ט"ז ל"א) וטעמו כצפיחית בדבש, י"ל דהתם לענין טעמ' כתיב, וכאן לשאר דברים:

ושחלים. מין ירק חם ויבש, וטעמו חד, ומועיל לפתוח האברים אטומים (ערוך):

ת"ר מת בבית שלום בבית וכו'. כאן חוזר לענין החלומות דלעיל, ולפי שחשב לעיל מנין שלשה הרואה אותם בחלום, וחשב אח"כ כל מספרי ג' הנכנסין לגוף וכדומ', ואח"כ חשב מנין החמשה, ואח"כ מנין ששה ועשרה, ואח"כ חזר לסיים מענין החלומות (הגרצ"ח) תרגמ' ר' פפא וכו'. כאן נקט תרגמה ר' פפא, אף דש"ס לא פריך מידי:

מרקוליס: "קילוס ל' שבח שמה, וחכמים כנו אותה "קוליס, ל' לעג וקלס (תהלים מ"ד), וזהו מרקוליס, חילוף קילוס, לשון מר דשחוטה (תוס' ע"ז נ' ע"א):

ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו. כרש"י (במדבר י"ד י"ז) ה' ארך אפים לצדיקים ולרשעים עיי"ש:

מפני שעתידין להתגייר שנאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה. ורמז לדבר "שפה "ברורה, בגמטרי' תשצ"ח, כמנין "בלשון יקודש. ומשמע כאן שכל האו"הע עתידין להתגייר, ועיין פרש"י (תהלים צ"ו) ידין עמים במישרים, פרש"י אותם שיהפוך להם בשפה ברורה ידין בזכיות עיי"ש, משמע קצת דלא כולם עתידין להתגייר ודו"ק:

הרואה בבל הרשע' מברך ה' ברכות ראה בבל וכו' ראה מרקוליס אומר וכו'. ואע"ג דברכת מרקוליס שייך בכל מקום שעובדין למרקוליס, די"ל דרצה למנות כאן הברכות שמברך כשרואה בבל הרשע', וידוע דהך בבל נחרבה:

ראה גוב של אריות (שהושלך בה דניאל) או כבשן האש מברך שעשה ניסים לאבותינו וכו'. בש"ס אית' לאבותינו, ובש"ע רי"ח סי"ז אית', מברך שעשה ניסים לצדיקים, וכן הוא גיר' הרא"ש וכן הוא בנוסח הכתב יד. ותיקנו ברכה לפי שהוא נס של אדם מסוים, ולא הוי כניסי דיחיד, דרק איהו חייב לברך, ועי' תוס' לעיל נ"ד ע"ב ד"ה אבני:

לקיים מה שנאמר וטאטאתיה במטאטא השמד. בפרעניות שניב' על בבל כתיב (ישעי' י"ד כ"ג) ושמתיה למורש קפוד ואגמי מים וטאטאתיה במטאמי השמד נאום ה' צבאות, "במטאטי, פי' במכבדות הבית (רמ"א רכ"ד ובמצודת) אכבד ואנקה אותה במכבדות של השמדה, כי תתרוקן מכל טוב ולא ישאר מאומה:

אמר ר' אשי אנא הא דר' המנונא לא שמיע לי, אלא מדעתאי ברכתינהו לכולהו. וכעין זה (שבת ל"ד ע"א) א"ר אשי אנא הא דרבה בר רב הונא לא שמיע לי, וקיימתי מסברא וכו' עיי"ש, ומשמע מכאן דר' אשי בירך ברכה בשם ומלכות, מאי דלא שמע מרבותיו ודו"ק:

דף נ"ז ע"ב רש"י ד"ה השכים. העומד ממטתו ונפל לו פסוק לתוך פיו עכ"ל, ר"ל כל אדם העומד ממטתו, אף שלא חלם לו כלום, אם נפל לו פסוק לתוך פיו, ה"ז נבואה קטנה (סמיכות חכמים), ועי' בשפ"ח לעיל נ"ה ע"ב לגמר' ד"ה ונפל וד"ה ה"ז נבואה קטנה:

רש"י ד"ה שיר השירים. כולו יראת שמים וחבת המקום בלב כל ישראל עכ"ל, הא דפרש"י "כולו "יראת "שמים, כך פרש"י ריש שיר השירים, בשם ר' אלעזר בן עזרי' במשל שהביא שם, אבל במדרש רבה אית' דראב"ע אמר משל זה, והא דשיר כולו יראת שמים, לא מצינו התם במדרש עיי"ש. והא דפירש"י "וחבת "המקום "בלב "כל "ישראל, י"ל כגון הא דכתיב (שיר ד') כפלח הרימון רקתך, ודרשינן (לעיל ע"א) אפילו ריקנים שבך מלאים מצות כרימון, ועוד הרבה פסוקים מזה:

רש"י ד"ה ר' ישמעאל בן אלישע. (א) מהרוגי מלכות היה (ב) והפשיטו עור קרקפתו בחייו עכ"ל:

(א) מהרוגי מלכות היה. ר"ל מעשרה הרוגי מלכות היה, ור' ישמעאל בן אלישע, הוא ר' ישמעאל כהן גדול, הנזכר בעשרה הרוגי מלכות, שהזכיר השם, ועלה למרום, ושאל אם נגזר הדבר מן השמים והשיבו לו הן, וכדאית' (לעיל ז' ע"ב) א"ר ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וכו' עיי"ש, ועיין בשפתי חכמים לרש"י לעיל נ"א ע"א ד"ה סוריאל, מה שכתבתי שם מס' היכלות, שחיבר התנא ר' ישמעאל כהן גדול עיי"ש, ובשפ"ח שם לרש"י ד"ה אימתי. והא דהזכיר הש"ס דוק' ר' ישמעאל בן אלישע, ולא הזכיר אחד משאר התנאים שנהרגו עמו, י"ל לפי שעל דבריו שהשיבו לו ממרומים, קבלו עליהם הגזירה, וא"כ הוא עיקר בדבר. א"נ לפי שר' ישמעאל בן אלישע נהרג ע"י טיטוס באותו זמן שנחרב הבית, ור' עקיב' וחביריו נהרגו אחר שנחרב הבית כמה שנים (עיין סדר הקבלה להראב"ד ז"ל), לפיכך הזכירו ר"י בן אלישע, ובס' סמיכות חכמים תירץ לפי שר"י בן אלישע היה כבר בבית האסורים בקטנותו (גיטין נ"ח ע"א) לפיכך הזכירו דוק' ר"י בן אלישע עיי"ש. אבל בהגהת מהגאון ר"י עמדין ז"ל, לעיל ז' ע"א, כתב ואין זה ריב"א שפדאו ריב"ח (גיטין נ"ח), ושקרא והטה (שבת י"ב ע"ב) עיי"ש:

ב והפשיטו עור קרקפתו בחייו. הנה "קרקף, פי' "גולגולת (כרש"י עירובין כ"ב ע"ב), ופי' הרא"ש (ביבמות ע"ט), א"כ צ"ל עור קרקפתו לאו דוק', דהא הפשיטו עורו מכל ראשו (פייט לט' באב), ומכל פניו (בסליח' למוסף יו"כ) ודו"ק:

רש"י ד"ה חוץ מן וכו' והקפוד. קפוד חיה שדומה לקוף וזנבה הוא ארוך ושמה מרטי"נא (בלע"ז מערקאטצע) עכ"ל, (והנה תוס' חולין ס"ו ע"א ד"ה באות כתבו, ג' מיני קיפוף הם, ב' בעופות, הא' תנשמת, והשני ינשוף, וקיפוף השלישי שהוא חיה עיי"ש), ובמרפ' לשון כתב ג' מיני קיפוד יש, קיפוד שבחיות, והיינו קיפוד דהכא, ונקרא (מעערקאנצע), וקפוד בעופות, שהוא עוף הפורח בלילה, ונקרא נאכטאיילע, ונקרא ג"כ קפופא כדלקמן, וקיפוד בשרצים, ונקרא איגעל:

רש"י ד"ה חוץ ממר. פשו"ר עכ"ל, פי' מין כלי מעדר הוא, שמגרדין בו העפר, והוא כמו מרא וחצינא שאי ת' בכמה מקומות שבש"ס. ומה שפרש"י פסל, ד ולי"ר (בלע"ז האבעלאייזען), הוא כלי שמחציק בו הנסרים:

רש"י ד"ה בכנייהו. במחובר אבל בתלוש סימן הוא למכות כדפשר לי' (לעיל נ"ו ע"א) בר הדי' לרבא וכו' עכ"ל:

רש"י ד"ה תכלת. ירוק הוא. (כדלעיל ט' ע"ב רש"י ד"ה תכלת עיי"ש) ומי שפניו ירוקים חולה הוא עכ"ל, כעין (שבת קל"ד פ"א) האי ינוק' דירוק אכתי לא נפל בי' דמא וממתינן למולו עיי"ש:

רש"י ד"ה קריא. יבנ"ץ (בלע"ז ואוהו שטיינאיילע) והוא עוף הצועק בלילה. ומה שפרש"י "קפופא, צואיט"א (בלע"ז נאכטאיילע) והוא עוף הפורח בלילה. ומה שפרש"י קורפראי, טלפ"א בלע"ז מוילוואורף) הוא מין שרץ וקחשיב הכא בהדי עופות לפי שדומ' לעטלף. ומה שפרש"י גודגדניות צירתי"ש (בלע"ז קירשען). ומה שפרש"י עטוש אשטרנודע"ר (בלע"ז ניסען). ומה שפרש"י תרדין בלי"ץ (בלע"ז מאיערקרויט) והוא מין עשב. "מי סיסין בישול פולי"אול (בלע"ז פולייא) מין עשב (מ"ל וערוך):

רש"י ד"ה מהר צועה וכו', הרקת כלי נקרא צעיה שנאמר (ירמי' מ"ח י"ב) ושלחתי לו צועים וצעוהו וכליו יריקו במואב כתיב עכ"ל, ר"ל פסוק של ספר ירמי' ושלחתי לו וגו', כתיב בפורעניות שניבא הנביא על מואב עיי"ש, אבל פסוק מהר צועה וגו', כתיב בנחמות שניבא (ישעי' נ"א י"ד) לישראל:

רש"י ד"ה ותחלימני והחייני. בחזקי' כתיב עכ"ל, בתפלת הודאה שהתפלל חזקי', לאחר שנתרפא מחליו כתיב (ישעי' ל"ח ט"ז), ושם פרש"י "ותחלימני, תבריאני ותחזקני, וכאן דרש "ותחלימני ל' חלום, ועיין (לעיל נ"ה ע"א לרש"י ד"ה צריכים רחמים) ודו"ק:

רש"י ד"ה גוזר ומקיים. שגזר להשמידם וקיים עכ"ל, ר"ל דמטובה אין הקב"ה חוזר, אבל מפורעניות פעמים הקב"ה חוזר (רמב"ם יסודי התורה פ"י ה"ד), לכן מברך, שגזר להשמידם, ולא חזר, אלא קיים:

תוס' ד"ה הרואה מרקוליס. בתוספתא תנן במקום מרקוליס דהכא ע"ז וכו', וכל הנך הרואים אומרינן (לעיל נ"ד ע"א תוס' ד"ה הרואה עיי"ש שהעתקתי הירושלמי) דהוי מל' יום לל' יום עכ"ל, ז"ל התוספתא שלפנינו ברכות פ"ו, הרואה ע"ז אומר ברוך ארך אפים, מקום שנעקרה ממנו, מברך, ברוך שעקר ע"ז מארצינו, יר"מ ה' שתיעקר ע"ז בכל מקומות ישראל, ותשיב לב עובדיה לעבדך וכו' עכ"ל, והנה ל' התוספתא ניחא דנקט בסיפא סתם מקום שנעקר' ממנו, ולא הזכיר ע"ז, משום דקאי ארישא, שרואה ג"כ הע"ז, אבל בגירס' גמר' שלנו, הא דנקט בסיפא מקום שנעקר' ממנו ע"ז, דמשמע דלא קאי ארישא, י"ל לאשמעינן דאפילו לא ראה אותה בקיומה מעולם, אלא ראה מקום שנעקר ממנו ע"ז, אפ"ה מברך (סמיכות חכמים):

תוס' ד"ה הרואה מרקוליס. פי' ר"י וכו' ובירושלמי יש וכו' עכ"ל, דברי הירושלמי, העתקתי בספ"ח (לעיל נ"ד ע"א) לתוס' ד"ה שעקר ע"ז עיי"ש:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה