אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק הרואה › דף נז.

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק הרואה · דף נז.

דף נו:

ע"א גמר' חנינ' חנני' יוחנן וכו'. שתיבות אלו מור' על טובה וחינות, ולפרש"י משום נו"ן הוא שמרמז כן, וא"כ היה יכול לנקוט אהרן נח וכו' (מהרש"א):

הרואה הספד וכו' חסו עליו ופדאוהו. ה' בח' מיחלף (כדלעיל ל"ה ע"א רש"י ד"ה אחלי' ובשפ"ח שם). והשאר הם אותיות "פדה:

העונ' יהא שמי' רבה מברך מובטח שהוא בעו"הב. פי' משום דאית בי' "לעלם "ולעלמי "עלמיא, דמרמז על ב' עולמות (סמיכות חכמים). א"נ לפי פי' של מחזור ויטרי, יהא שמי' רבא, פי' שמתפללים שיהא שמו גדול ושלם וכסאו שלם, שימחה שמו של עמלק, כמו שיהי' לעתיד (בתוס' לעיל ג' ע"א ד"ה ועונין), א"כ מרומז ביהא שמיה רבא, שהוא לעתיד בן עו"הב, ומדויק בזה דברי הש"ס, "העונ' "יהא "שמי' "רבא, ולא הזכיר לעלם ולעלמי עלמיא:

המתפלל בחלום סימן יפה לו. י"ל לפי שאין מראין לאדם אלא הרהורי ומחשב' לבו (לעיל נ"ה ע"ב), וא"כ ש"מ דהתפלל בכונה "ובהרהור "תפלה, והיינו סימן יפה לו:

הבא על אמו וכו' כי אם לבינה תקרא. אם כתיב בחי"רק, אבל מדכתיב מילת כי שנרא' כמיותר, דרש לי' הדרש אם בציזרי וקאי אדלעיל אם תקח אמרי, כי אז, אם בצי"רי לבינה תקרא, ע"ד דדיה ירווך בכל עת, להבין דבר מתוך דבר (מהרש"א). ובתרגום יונתן (משלי ב' ג') תרגום, ואמא לביוננותא תקרא, עיי"ש בתולדות אהרן:

א"ת מורשה. שהתורה לא נתנה בירושה אלא במתנה (מהרש"א):

וה"מ דלא ידע ולא הרהר בה. דתרתי בעי, אבל בידע אפילו לא הרהר, או הרהר בה ולא ידע, וכגון ששמע ממנה, לא הוה מובטח לעו"הב. ומסתבר דהך וה"מ דלא ידע ולא הרהר קאי על כל הבא על וכו' דלעיל, ולכן נשנה כאן לבסוף כולן:

הרואה חטים רואה שלום. דכשיש שביע' בעולם איכ' שלום, שאין עין צרה בחבירו (רש"י בראשית מ"א ב'), והיינו "השם "גבולך שלום, לפי שחלב "חטים "ישביעך. ורמז לדבר "הרואה חטים בחלומו" בגמטרי' כמנין שלום". ומה שאמרו הרואה שעורים סרו עונותיו, הנה מנוטריקון של שעורים דרש סל "עון:

א"ר זירא אנא לא סליקי מבבל לא"י עד דחזאי שערי בחלמא. פי' דכתיב וכפר אדמתו עמו (דברים ל"ב מ"ג) לכן א"ר זירא לא משום כפרה זו עלה, אלא דייק' לאחר דחזאי שערי בחלמא, שסרו בבר עונותי בבבל, שבבבל הנחתי טומאת עונותי, אז עליתי לא"י בקדושה ובטהרה:

שורקה יצפה למשיח שנאמר ולשרקה בני אתונו. בדרך דרש י"ל כעין (חולין ס"ג ע"א) רחם זו שרקרק, וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק, אתי משיחא, שנא' "אשרקה להם ואקבצם:

הרואה תאנה תורתו משתמרת וכו'. ואם עם הארץ הוא, י"ל שקאי החלום על בניו וחתניו, ומשתמרות פי' ממתין, כמו ואביו שמר הדבר (סמיכות חכמים) הרואה זיתים זוטרי. בזיתים לא נקט רברבי, אלא זוטרי ודו"ק:

הרואה אתרוג הדור הוא וכו'. אפשר אף כשראה אתרוג שאין ראוי' למצוה, ואי הוה אמרינן בפסול למצוה לא, הוה ניחא הא דנקט הש"ס, שנאמר פרי עץ הדר "כפת "תמרים, והוסיף ב' תיבות כפת תמרים, לומר דוק' באתרוג הראוי לכפות תמרים אמרינן כן ודו"ק. ומצאתי שכבר דקדוק' המפרשים, למה נקט הש"ס כפות תמרים:

רבי קונו. גבי "אתרוג נקט הש"ס לפני "קונו, וגבי "לולב נקט "לאביו שבשמים ודו"ק:

לולב אין לו אלא לב א' וכו'. "לולב נוטריקון "לו "לב, ולרמז שדומה למלאכים, דכתיב וסעדו לבכם, א"ר חמא לבבכם אין כתיב כאן, מגיד שאין יצ"הר שולט במלאכים, (וכדלעיל נ"ד ע"א) בכל לבבך בשני יצריך:

הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה וכו'. עי' בשפ"ח (לעיל כ' ע"א) לרש"י ד"ה כי קאקי חיורי:

בצים תלוי בקשתו וכו'. תרגומו של "בצים ובקשה שוה, "ביעי, וכשנשתברה נפיק שם ביעי ממנו, והיינו נעשה בקשתו. ודקאמר וכן אגוזים, וכל הנשברים, לאו לענין בקשה קאמר, אלא דשבירתן בחלום, מורה דנתבטל בהו מראה החלום (מהרש"א) בבבל. פי' אי חלום לי' שבבבל עמד ערום, ואע"ג דאיהו הוא בא"י, וכן בא"י, ר"ל שאיהו בבבל, וחלם לי' שעמד בא"י ערום. ובבל לאו דוק' ה"ה שאר ח"ל:

סדורין לימחול. ר"ל לפי שכך דרך נשיאות ומחילת עון, "ועובר "על "פשע, שמעביר ראשון ראשון (ר"ה י"ז ע"א), והיינו "סדורין, להעביר ראשון ראשון "ולימחל:

חוץ מן היין. ואפשר דגם ישכר בכלל, דהא בקרא תרתי כתיב, תנו שכר לאובד ויין למרי נפש:

יש שותהו וטוב לו שנאמר ויין ישמח לבב אנוש. ומוקי להך קרא בעם הארץ, דהא בת"ח לעולם טוב לו, והיינו דכתיב ל' "אנוש, לפי שהוא פחות במדרגה כידוע, ולזה רק פעמים יש שותהו וטוב לו:

דף נ"ז ע"א רש"י ד"ה מובטח לו שהוא בן לעה"ב. ונוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן דדמי לאשת איש עכ"ל, אפשר דה"ק דבאשת איש ג"כ איש ואשה שזכו שכינה שרוי' ביניהם, ודבק באשתו והיו לבשר אחד:

רש"י ד"ה יצפה לתורה. שנאמר אשקך מיין הרקח היינו תורה עכ"ל, לישנ' דקרא (שיר ח' ב') אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני, ואית' עלה במדרש רבה וז"ל, אנהגך אביאך, אנהגך מהעליונים לתחתונים, אביאך אל בית אמי, זה סיני, א"ר ברכי' למה קורין לסיני אל בית אמי, שמשם נעשו ישראל כתינוק בן יומא, תלמדיני, מצות ומע"ט, אשקך מיין הרקח אלו משניות גדולות, כגון משנתו של ר' חייא רבה, ומשנתו של ר' הושעיא ושל בר קפרא ומשנת ר' עקיבא מעסיס רמוני, אלו ההגדות שטעמן כרימון דבר אחר אשקך מיין הרקח, זה התלמוד, שמפוטם במשניות כרקח, מעסיס רמוני, אלו בגדי כהונה גדולה, כמד"א פעמון זהב ורמון עכ"ל:

רש"י ד"ה נכסיו מצליחין. כהדס הזה שעליו משולשים זה על זה וכו' עכ"ל, פי' דעץ עבות דכתיב בקרא, הוא ההדס, ופירושו של עבות, היינו מעשה שרשרות, שר"ל שיהיו יוצאין ג' עלין בשורה א' בשוה בכל קן וקן, שלא יהי' אחד נמוך או גבוה מחבירו (עי' חיי אדם כלל ק"ן). ובדרך אגדה י"ל שמרמזין לו שיתקיימו נכסיו לו ולבנו ולבן בנו, שלא ידאוג ממה שארז"ל, שאם הוא לא בא לידי עניות, בא בנו, ואם בנו לא בא, בא בן בנו כדאית' (שבת קנ"א ע"ב), אלא בקשת רחמים שלו, נשמעת:

רש"י ד"ה המגלח. סימן גדולה ותפארת היא לו כמו ויגלח ויחלף שמלותיו עכ"ל, משמע קצת דגם המחלף "שמלותיו בחלומו סימן יפה היא לו כמו המגלח:

רש"י ד"ה בבבל עומד בלא חטא. לפי שח"ל אין לה זכיות אלא עון יש בישיבתה וכו' עכ"ל, עי' רש"י לעיל ד' ע"א ד"ה לולי, ופרש"י (בראשית י"ז ח') בן ישראל הדר בח"ל (בז"הב נוסח דפוס ווילנא) כמי שאין לו אלוה עיי"ש:

רש"י ד"ה תלי טבלא. נראה לו וכו' סימן לראש ישיבה שמשמיע קול לרבים עכ"ל, ר"ל משמיע קול ע"י המתורגם שעומד עליו להשמיע לרבים, כרש"י לעיל נ"ו ע"א ד"ה מלכא:

רש"י ד"ה פרנסתו מזומנת. כנחש שהעפר לחמו (ישעי' ס"ה כ"ה) וכו' עכ"ל, ובדרך דרש י"ל רמז שפרנסתו מזומנת, לפי שמחזירין לו השמש גדול שאבד, וכעין דאית' (סנהדרין נ"ט ע"ב) ר"ש אמר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם, שאלמלא נתקלל נחש, כל א' וא' מישראל היו מזדמנין לו ב' נחשים טובים, ומשגרו לצפון ולדרום, ומביאין לו כל צרכו אפילו אבנים טובים ומרגליות עיי"ש. ומדויק ל' "פרנסתו, ולא נקט "מזונותיו, לפי של' פרנסה כולל כל צרכי האדם. משא"כ ל' מזון (כרש"י גיטין י"ב ע"ב) עיי"ש:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה