שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
פרק הרואה · דף נו.
ע"א גמר' א"ל קיסר לר"י בן חנני' וכו'. בהרבה מקומות שבש"ס ובמדרש, מצינו דקיסר ה"ל דברים עם ר"י בן חנני', ומהן חגיגה ה' ע"ב, שבת קי"ט ע"א, בכורות ח' ע"ב. ובמדרש רבה רות ריש סי ג' וז"ל אדריאנוס שחיק טמי' שאל לר"י בן חנניה וכו' עיי"ש, והנה משם קצת משמע, דהאי סתם "קיסר, הוא היה "אדריאנוס, עיין רש"י שפי' מלך רומי עיי"ש:
אמריתו דחכימו טובא. אפשר דכונת הקיסר היה, על דכתיב (דברים ד' ל') ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. ובס' סמיכות חכמים פי', משום דאמרינן חכם עדיף מנביא, ועל זה סמך הקיסר, וא"ל אמריתו דחכימו, ר"ל דחכמתכם הוא יותר מנבואה, לכן שאל להם שידעו העתיד, מה שיראה בחלום, דהא דניאל ידע החלום העבור, א"כ אתה מצד החכמה צריכין לידע העתיד עיי"ש:
א"ל שבור מלכא לשמואל וכו'. בשאר מקומות ג"כ מצינו דשבור מלכא ה"ל דברים עם שמואל, כגון סנהדרין צ"ח ע"א:
לרבא א"ל פסיד עסקך וכו' לאביי א"ל וכו'. והא דהקדים בפעם ראשון ושני, לפתור לרבא קודם, עיין בסמיכות חכמים:
כבישותי'. ר"ל כפשטיה. (מהרש"א), ר"ל שיכבשו האויבים וילכו בשבי:
לאביי איל בנך ובנתך נפישין ומינסבן בנתך לעלמא וכו'. דכך היה דרכם שהבת יצאת מן הבית (כמועד קטן ט' ע"ב), תיפוק ולא תעייל עיי"ש. ושם אית' תעייל כלתא, שכן דרך שכלתא הולכת אצל הבעל וכו' עיי"ש, וא"כ יש לדייק כאן פתח בתרתי, בנך ובנתך נפישין, ומסיים בנתך מינסבן לעלמא, ומן הבנים שחלום לאביי לא פתר לי' כלום ודו"ק:
לרבא א"ל מסיפיה. ר"ל מסיפ' וגם מרישא, דכתיב זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה, דסיפא בלא רישא לאו קללה כ"כ, דילמא זרע מעט יוציא ג"כ:
למחר אתבר ותפשי לרבא. משמע דפתרון דרבא נתקיים מיד, ופתרון דאביי לאחר זמן ודו"ק:
א"ל אשתך שכבא. כבר פתר לי' כן לעיל, מפסוק בנך ובנותיך וגו' עיי"ש:
אפדנא. פי' חומת החצר, והוא ל' מקרא ויטע אהלי אפדנו דניאל י"א (ערוך), ובמצודות פי' אפדנו ל' ארמון:
ניסא מתרחשא לך. משמע קצת דמעליות' היא, מי שעושין לו נס, ועיין מזה בספ"ח (לעיל ה' ע"ב) לגמר' ד"ה איכ' דאמרי:
שמעתתך מתבדרן לעלמא. ודוד המע"ה התפלל על זה, (כתהלים קי"ט מ"ה) ואתהלכה ברחבה, ופרש"י בהלכה מרווחת ופשטת בישראל:
אמר בהדי' גבר' וכו'. פי' בר הדי' אמר כן על רבא וכו', ועלה בר הדי' מן הספינ', שרבא היה בתוכ':
כולהו מחילנ' לך בר מברתי' דר"ח. ולכאור' האיך מחל לו, על דא"ל לעיל ובכך "ובנתך "דשכיבן, ועוד האיך יכול למחול עון כזה, שהוא כעין שפיכות דמים, וי"ל דבכלל בר מברתי' דר"ח, הוה נמי בני' ובנתי'. והא דא"ל בל' זה, י"ל דהכי קאמר אפילו אי לא היה נשיי, אלא "בנתי' "דר"ח בלבד, ג"כ לא אחילנא לך:
גלות מכפרת עון. כדאית' (בסנהדרין ל"ז ע"ב) חד אמר גלות מכפרת עון מחצה, וח"א ג' דברים, וח"א מכפרת על כולן עיי"ש:
ולא א"ל מידי. ואע"ג דלעיל אית', למאן דלא יהיב לי' אגרא, מפשר לי' לגריעותי', היינו דוק' בחלום דהוה על העתיד, אבל בחלום על העבור, מאי דהוה הוה (סמיכות חכמים), א"נ י"ל משום דנתירא מטירות' דמלכא:
דף נ"ו ע"א רש"י ד"ה קיסר. מלך רומי וכו' עכ"ל, והוא אדום (סמיכות חכמים). וראי' מרש"י (בראשית ל"ו מ"ג) אלוף מגדיאל, ופרש"י הוא רומי, הרי דאדום היינו רומי. ובדרך רמז י"ל מגדיאל בגמטרי' פ"ח, והיינו דכתיב (תהלים קכ"ד) "הפח נשבר ואנחנו נמלטנו:
רש"י ד"ה משחרי לך פרסאי. עושין בך עבודת המלך כמו לא חמור אחד מהם נשאתי (במדבר ט"ז ט"ו) תרגומו לא חמרא חד מנהון שחרית, ולשון חכמים הדבק לשחוור וכו' בספרי וכו' עכ"ל, ז"ל הספרי פ' (דברים א' ז') ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדול נהר פרת, שרובו ותקפו כנגד ארץ ישראל, משל הדיוט אומר עבד מלך מלך, הדבק לשחור וישתחו לך עכ"ל, ועי' (בשבועות מ"ז ע"ב). ובפרש"י שם דברים, מבואר יותר דז"ל מפני שנזכר עם ארץ ישראל קראו גדול משל הדיוט אומר וכו' עיי"ש רש"י ד"ה ולא אהני לך למיכל. מתוך צערך לא יטעום לך שום מאכל עכ"ל, כעין רש"י (תהלים מ"ב ד') היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה, ופרש"י מכאן שצרה משבעת את האדם, ואינו מבקש לאכול, וכן הוא אומר בחנה ותבכה ולא תאכל עכ"ל:
רש"י ד"ה מרישי'. זרע רב וכו' עכ"ל, בתוכחה במשנה תורה כתיב (דברים כ"ח ל"ח מ') זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה, זתים יהיו לך בכל גבולך ושמן לא חסוך כי ישל זיתך:
רש"י ד"ה לרבא א"ל קאוי עסקך. ל' 'קהוי וכו' עכ"ל, והוא מלשון ושני הבנים תקהינ' (יחזקאל י"ח), פי' שיש בהם טעם חומץ (ערוך ערך קה):
רש"י ד"ה וי"ו דפטר רחם גהיט מתפילך. בפ' והיה כי יביאך (שמות י"ג י"ג) וכל פטר "חמר תפדה בשה (א) והוא חסר וי"ו ובתפלין של רבא כתבו הכותב מלא ובא ואח"כ מחקו וכו' עכ"ל:
(א) והוא חסר וי"ו. דבכ"מ שכתיב בתורה "חמר, כתיב חסר וי"ו, חוץ שכם בן חמור, כתיב בפ' וישלח מלא וי"ו, וכן (דברים כ"ב ד') ולא תראה את חמור אחיך וגו', כתיב "חמור מלא וי"ו:
ב ואח"כ מחקו. פי' קודם שכתב רי"ש דחמר, נזכר שטעה בכתיבת וי"ו, ומחקו מיד, דאל"כ הא אית' אור"ח סי' ל"ב סכ"ג, באמצע תיבה אם יתר אות אחת, אין לו תיקון בגרירה, דכשיגרור יהי' נראה כשתי תיבות עיי"ש:
רש"י ד"ה ככי. שיניים הפנימיות שקורין משילא"רי (בלע"ז שטאקצעהן) ועיין (בע"ז כ"ח ע"א) רש"י ד"ה כיכי ודו"ק:
רש"י ד"ה תרתי נשי מגרשת. שאשתו קרויי' יונה דכתיב (שיר ה' ב') יונתי תמתי:
רש"י ד"ה תרי קולפא. כראשי לפתות עכ"ל, ז"ל רש"י (בכורות מ"ג ע"ב) ראש הלפת, ראשו רחב והולכת וכלה למטה, לפת (בלע"ז ריבען):
רש"י ד"ה בלא מצרים. נחלה בלא מצרים (כעין שבת קי"ח ע"א) ושם פרש"י אין לה קץ עיי"ש וכו':
רש"י ד"ה הכל מצראה. הלל שאנו קורין בפסח לפי שיש הלל אחר הקרוי הלל הגדול קורין לזה הלל המצרי עכ"ל, ואע"ג דבשאר מועדים ור"ח ג"כ קורין הלל, מ"מ פי' רש"י כן לפי שבפסח קורין בב"הכנ ובלילה בשעת סיפור יציאת מצרים. ומזמור (בתהלים קל"ו) ששם מנין כ"ו פעמים כי לעולם חסדו, הוא מהלל הגדול, ולמה נקרא שמו הלל הגדול, א"ר יוחנן שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה דכתיב שם נותן לחם לכל בשר, ועי' (פסחים קי"ח ע"א) מהיכן הלל הגדול:
רש"י ד"ה ניסי מתרחשי לך. (א) שע"י נסים נקרא ניסן וב' על כל צרה הבא לישראל אומרין אותו על גאולתן עכ"ל:
(א) שע"י נסים נקרא ניסן. עיין ירושלמי מס' ר"ה פ"א להלכה ב', א"ר חנינה שמות חדשים עלו בידם מבבל, ועיין רמב"ן (שמות י"ב ב') וז"ל כי מתחלה לא היו לחדשים שמות אצלינו וכו', וכאשר עלינו מבבל וכו', חזרנו אותו לקרוא החדשים, כשם שנקראין בבבל, להזכיר כי שם עמדנו, ומשם העלנו השי"ת, כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם, שמות פרסיים הם, ולא ימצאן רק בספרי נביאי בבל, ובמגלת אסתר עיי"ש ודו"ק:
ב על כל צרה הבא לישראל אומרין אותו על גאולתן. היינו כחכמים, (פסחים קי"ז ע"א) עיי"ש, ועיין (תענית י"ט ע"א ובש"ע תקע"ה סי"א) דכשנגאלין מצרת "גשמים, אומרין הלל הגדול, ולא הלל מצראה עיי"ש, וכאן מיירי מהלל מצראה ועוד כאן פרש"י "על "כל "צרה וכו' ודו"ק:
רש"י ד"ה בדידך קיימא. בך הוא תלוי הפתרון אם לטובה אם לרעה והפכת לי לרעה עכ"ל, פרש"י והפכת, י"ל "ופתרת, ואפשר דכוונת פרש"י מאחר שבידך היה לפתור לטובה, לכן הפתרון לרעה, נחשב לך כאילו ממש הפכת לרעה: