אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק הרואה › דף נה.

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק הרואה · דף נה.

דף נד:

ע"א גמר' ג' דברים מזכירים עונותיו של אדם. עיין רש"י (מלכים א' י"ז י"ח) כי באת אלי להזכיר עוני, י"ל דשם ע"י אחר נזכרו, וכאן מנה רק שאדם עצמו מזכיר עונותיו, ועיין (יחזקאל כ"א כ"ט) דמשמע ע"י עצמו ג"כ נזכר, שעבירה חדשה גוררת ומזכיר הישנה עיי"ש:

והמאריך על שלחנו וכו' ועכשיו שלחנו של אדם מכפר. ואין להקשות דמהתם מוכח רק דשלחן נקרא מזבח, שמכפר כמזבח, אבל דמאריך שנותיו של אדם מנין, די"ל דמאחר דנקרא שלחן מזבח, ומזבח נברא להאריך ימיו ושנותיו של אדם (מידות פ"ג מ"ד), וא"כ שלחנו מאריך ג"כ שנותיו דאדם:

והמאריך על שלחנו דילמא אתי' עני' ויהיב לי'. ר"ל לעצמו אינו מאריך, אלא מקיים בנפשו חטוף ואכול (עירובין נ"ד ע"א), אלא מאריך משום עני'. והנה אי אתי' עני ויהיב לי', פשיטא שזוכה לאריכת ימים, מצד מצות צדקה כידוע, אלא אפילו לא אתא עני, אפ"ה מאריכין לו ימיו ושנותיו, והיינו דכתיב (משלי ט"ז ל"א) עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא, דייק' שהלך ועשה רק "דרך "צדקה, כי הכא דילמ' אתי' עני' ויהיב לי'. והיינו דכתיב (משלי ט"ו) טוב לב משתה תמיד, ר"ל מי שהוא "טוב "לב, שמצפה שיבוא עני למיתב לי', לזה ראוי' "משתה "תמיד, שיאריך על שולחנו:

פתח במזבח וסיים בשלחן. ר"ל והא בחד קרא כתיב' (ביחזקאל מ"א כ"ב) והשותה שמרי יין. שמרי יין הוא תמד, שנותנין מים ע"ג שמרים, ומתמדין אותן, ושותין אותן (רשב"ם ב"ב צ"ז ע"ב):

כי הא דא"ל מטרונית' וכו'. מהתם מוכח דבדיקות גופו הרבה פעמים מעליות' היא, ולא לענין מאריך, או לענין תלי' ודו"ק:

למגדלי חזרים ולמלוי ברבית. לאו או או קתני, אלא פניך דומין כשניהם:

לדידי תרוייהו אסירן. דאיסור לגדל חזירים, אית' (בב"ק פ"ב ע"ב) מבי' הרמב"ם ובתוס' ד"ה לא עיי"ש. ואיסור ריבית כונתו לישראל. א"נ לנכרי דאסור יותר מכדי חייו (בב"מ ע' ע"ב). ומה שאמר בדיקנא נפשאי בכולהו עשרים וארבע, עי' רמב"ם ה' דיעות פ"ד הי"ג:

והמנהיג עצמו ברבנות. בדיוק נקט "עצמו, היינו שאין אחרים מנהיגים אותו, ולא קיבלו אותו לרב, אלא הוא מנהיג עצמו, אע"פ שאינו מרוצה לאחרים, משא"כ מי שקבלו אותו לרב, צריך לנהוג ברבנות, ומיהו יוסף הצדיק ודאי דלא עביד הכי, אלא דילפינן לי' הכי מהאי קרא, דאי לא לדרשה זו, ל"ל למכתב דמת יוסף ואח"כ כל אחיו וכו' (מהרש"א). א"נ ל' עצמו מורה כשהוא בינו לבין עצמו, שאז צריך שיהי' שפל רוח, משא"כ בפרהסי', כדי שיהיו דבריו מתקבלים אצלם (עץ יוסף פי' כן דברי השלטי גבורים):

ומי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא דכתיב כי הוא חייך ואורך ימיך. ורישא דקרא (דברים ל' ב') ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו', ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את ה' אלקיך ולשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך, הרי מפורש ממש מי שנותנין לו ס"ת לקרות וקורא מאריכין לו ימיו ושנותיו, ומכלל הן נשמע לאו:

מפני מה מת יוסף קודם לאחיו. פי' והא היה הצעיר מכולם חוץ מבנימין:

ג' דברים מכריז עליהן הקב"ה בעצמו רעב ושובע ופרנס טוב. והא דכתיב (איכ' ג' ל"ח) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, עי' בתרגום יונתן ומשם מבואר:

שובע דכתיב וקראתי אל הדגן והרבתי אותו. והא דלא יליף מדכתיב (ויקרא כ"ה) וצויתי את ברכתי לכם ועשת את התבואה לשלש השנים, י"ל משום דבפסוק ויקרא מפרש לשלש השנים, אבל בפסוק דיחזקאל הוא בלי גבול:

אין מעמידין פרנס על הצבור אא"כ נמלכין בצבור וכו'. ואע"ג דאפילו ריש גרגית' מן שמי' מנו לי' (כדלקמן נ"ח ע"א), מ"מ צריך לאמלוכי בצבור, כמו בצלאל (ע"י). והטעם י"ל כי דור לפי פרנס ופרנס לפי דור (ערכין י"ז ע"א), וא"כ מפרנס ידונו על הצבור, לכן נמלכין בצבור. ועי' רשפ"ח לעיל כ"ח ע"א לגמר' ד"ה אוי לו לדור שאתה פרנסתו, שם הארכתי:

א"ל רבש"ע אם לפניך הוא הגון לפני לא כל שכן וכו'. י"ל דאית' בפ"א פ"ג מ"י, ר"ח בן דוסא אומר כל שרוח הבריות נוח' הימנו רוח המקום נוח' הימנו וכו', דכל מי שאהוב למטה, בידוע שהוא אהוב למעלה וכו', וכן להיפך עיי"ש, והיינו דא"ל רבש"ע אם לפניך הוא הגון וכו', ר"ל שהוא אהוב למעלה, א"כ ידוע שהוא אהוב למטה, והיינו נמי דאמרו ישראל אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון, לפנינו לא כש"כ:

עשה ארון וכלים ומשכן הזכיר ארון בלבד מכל הכלים, לפי שהוא החשוב שבכולם, וכעין שכתבתי בשפ"ח (לעיל מ"ב ע"ב) לגמר' ד"ה ר' הונא עיי"ש. והא דהלך משה והפך ואמר לו וכו', אפשר לחדודי לבצלאל (כדלעיל ל"ג ע"ב) לחדודי לאביי וכו':

כלים שאני עושה להיכן אכניסם. דהא בכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן (כדאית' בטור אור"ח תרפ"ד בשם הפסיקתא) ולא הוקם עד ניסן. ועי' במדרש רבה שמות פ' נ"ב, וז"ל ששה חדשים היה עוסק במשכן, ג' חדשים עשאוהו, וג' חדשים קפלוהו וסדרוהו דבר דבור על אופניו ועל מקומו עיי"ש:

יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. ואפשר היינו דאית' בתנחומא פ' פקודי סי' י"א, וז"ל וירא משה את כל המלאכה, את כל מלאכת המשכן אינו אומר, אלא את כל המלאכה, שהיה הכל כמעשה בראשית עיי"ש:

אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה וכו'. ואע"ג שהחכמה הראשונה ג"כ מקב"ה הוא, די"ל דחכמה הראשונה היא חכמה ופקחות לענין דרך ארץ ומוסר, וזו אינה מיד ה' שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וכשתקדם באדם חכמה זו, יתן לו חכמת התורה (ע"י):

א"ל אתן מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה דכתיב ובלב וגו'. י"ל דהכי קאמר אתם מהתם, "מפסוקי "דניאל שהוא מכתובים, מתניתו לה, אנן מהכא, "מפסוקי אתורה גופ' מתנינן לה, שהיא קרובה, שנאמר (שמות ל"א) ובלב וגו':

לא חלמא טבא ולא חלמ' בישא מקיים כולה. ר"ל אפילו אחר שפתרו, והטעם משום דאין חלום בלא דברים בטלים:

א"ר חסדא חלמ' בישא קשה מנגדא וכו'. והא דא"ר חסדא לעיל, חלמא בישא עדיף מחלמ' טבא, י"ל היינו לתועלת הנפש, דמביאו לידי תשובה, אבל הכא לגוף קאמר, ומדויק דברי רש"י ד"ה מנגדא. והאלקים עשה שייראו מלפניו וכו', זה חלום רעה, רמז לדבר יעשה, בגמטרי' כמנין, דזה "חלום רעה:

כשם שא"א לבר בלא תבן כך א"א לחלום בלא דברים בטלים. ואין לומר מ"מ אינו דומ', דתבן נהנין ממנו, אבל דברים בטלי' למה, די"ל דאי בישא עציבות' מסתיי', ואי טבא חדוי' מסתייה:

חלום אע"פ שמקצתו מתקיים כולו אינו מתקיים. פי' אע"פ שמקצתו מתקיים, הרי נראה שיש בחלום זה דבר אמת, אפ"ה כולו אינו מתקיים, ועל זה קאמר מנלן מיוסף וכו':

דף נ"ה ע"א רש"י ד"ה ומעיין בה. אומר בלבו שתעשה בקשתו לפי שהתפלל בכונה עכ"ל, ר"ל ואית' (לעיל ל"א ע"ב) אם תכין לבם אז תקשיב אזנך עיי"ש:

רש"י ד"ה כאב לב. שאין בקשתו נעשית עכ"ל, לפי שמעיין בה וכמו שמבואר בשפ"ח (לעי ל ל"ב ע"ב) לרש"י ומעיין בה עיי"ש:

רש"י ד"ה קיר נטוי. מקום סכנה עכ"ל, ר"ל לאו דוק' קיר נטוי, ה"ה כ"מ סכנה, מזכיר עונו, כפרש"י ד"ה מזכירין. והיינו דאית', אל יעמוד אדם במקום סכנה, שמא אין עושין לו נס (שבת ל"ב ע"א), ר"ל דהא מיד מזכירין עונותיו, ושמא אין עושין לו נס:

רש"י ד"ה לולבי גפנים. פי' אותן פיצולין הגדלין בגפנים (רש"י שבת פ"א), ופי' אחר הוא זמורות ארוכות, עיין שפ"ח לתוס' לעיל ל"ו ע"א ד"ה לא נטעי:

רש"י ד"ה מוריגי בהמה. כל בשר שבבהמה וכו' דומה למורג חרוץ שאינו חלק כמו החיך והלשון וכרס הפנימי עכ"ל, "מורג "חרוץ הוא לישנ' דקרא (ישעי' מ"א ט"ו) הנה שמתיך למורג חרוץ וגו', ופרש"י כלי הוא של עץ וכבד ועשוי חריצים חריצים כעין כלי נפחים של ברזל וגוררין על הקשין של שבלין ומחתכן עד שנעשו תבן דק עיי"ש:

רש"י ד"ה ואברכה מברכך. והמברך ברכת המזון מברך לב"הב עכ"ל, (כדאית' לעיל מ"ו ע"א) מאי מברך יהי רצון וכו':

רש"י ד"ה צריכים רחמים וכו'. לפי שהם בידו של הקב"ה וכו' עכ"ל, ואע"ג דהכל בידו של הקב"ה וצריכים רחמים, וי"ל דג' דקאמר הכא, ר"ל מתחילת השנה צריכים רחמים, והיינו דחשיב שנה ומלך וחלום, משום דחלום דר"ה, הוא יותר אמיתי, ודרש ותחלימני, מל' חלום (מהרש"א):

רש"י ד"ה ראה קראתי בשם (שמות ל"א ב'). ראה משמע וכו' עכ"ל, וגירס' שלפנינו משמע דיליף לי' מפסוק' "ראו "קרא ה' בשם (שמות ל"ה ל'), ודו"ק:

רש"י ד"ה לך א"ל לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים. שכך הם סדורים בפ' כי תשא (שמות סי' ל"א פסוק ב' ז' ח'), ומשה א"ל עשה ארון וכלים וכו', דס"ל לר' יוחנן שאמר ליה משה לבצלאל כסדר שהם סדורים בפ' תרומה עכ"ל, והוא (שמות סימן כ"ה פסוקי ח' ט' י' כ"ג ל"א, וסימן כ"ו פסוק א'), והצווי מקב"ה למשה היה כסדר שהם סדורים בפ' כי תשא:

רש"י ד"ה אותיות שנבראו בהן שמים וארץ ע"י צרופן ובספר יצירה תני להו עכ"ל, הנה יש לפני ספר יצירה, שעליו ודאי כיון רש"י ז"ל כאן, והוא מיוחס לאברהם אבינו ע"ה, וימצא בזה ספר היצירה ארבע נוסחאות, אבל לא העתקתי משום במופלא ממך לא תדרוש. ובפרט שבספר יצירה גופ' מזהיר על הדבר, דז"ל ספר יצירה פרק א' משנ' ח', עשר ספירות בלי מח בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר ואם רץ לכך שוב למקום שלכך נאמר והחיות רעוא ושוב (יחזקאל א' י"ד) ועל דבר זה נכרת ברית עכ"ל ופי' הרמב"ן:

בלום. פי' כמו עדיו לבלום, ואף במה שהורשית להתבונן אל תתן את פיך לחטיא את בשרך משום שנאמר כבוד אלקים הסתר דבר וכמו שאית' בחגיגה פ"ב כל שלא חס על כבוד קונו וכו':

ולבך מלהרהר. שלא לדמות הנסתר לגלוי:

ואם רץ לבך. כדי לדמות:

שוב למקום. לדבר המושג שאתה רשאי להרהר בו:

ועל דבר זה נכרת ברית. ולכך נגלה הדבר כדי שיהי' כח להסתכל לדבר בו ולהרהר ולא במופלא ממנו כי מכח הדבר שהוא נקרא ברית שהוא מייחד התמורות בכח אחד יכול להכיר שאין הנסתר אלא האחדות גמורה עכ"ל הרמב"ן ז"ל:

רש"י ד"ה א"ר חסדא כל חלום ולא טוות וכו'. לא יראה אחד מאותן שהוא שרוי בתענית וכו' עכ"ל, ר"ל שנפשו עגומה עליו עד שהוא יושב עליו בתענית לבטלו, כדאית' (תענית י"ב ע"ב) יפה תענית לבטל חלום רע וכו', וא"ר חסדא ובו ביום עיי"ש, והא דהכא ג"כ ר' חסדא ולשנותי' אמרה:

(ובת טוות, פי' לן בתענית):

רש"י ד"ה כאגרא דלא מקריא. וכו' שכל החלומות הולכין אחר הפתרון עכ"ל, (כדלקמן ע"ב) כל החלומות הולכין אחר הפה:

רש"י ד"ה עציבותי' מסתיי'. דיו עצבונו מה שאדם מתעצב עליו לבטל את החלום עכ"ל, דבזה שנתעצב החולם נתקיים חלמ' בישא (מהרש"א). והא דאמרינן (לקמן ע"ב) צריך שיטיבנו בפני ג', י"ל כדי "שיתהפך "לטובה, דעד עכשיו רק נתבטל מלהיות רע. אבל יש לדקדק למה צריך עוד לתענית בו ביום לר' חסדא, עיין לעיל לרש"י ד"ה א"ר חסדא ודו"ק:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה