שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל
פרק היה קורא · דף טז:
ע"ב גמר' אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו וכו'. בלשון זה עשו כדין הלכות כבוד רבו, דז"ל הש"ע יור"ד רמ"ב סכ"ב, ראה רבו עובר על דברי תורה, אומר לו למדתנו רבינו כך וכך עכ"ל, וא"כ קצת ראי' שאין לגרוס לא למדתנו רבינו, אבל בנוסח כתב יד (בדקדוקי סופרים) כך הגירס':
וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומי'. מפרש בירושלמי מכאן שתלמידו של אדם חביב עליו כבנו, וכן עבדו המשמשו כרצונו חביב עליו כבנו, דאי לאו הכי, תנחומין על אחר למה, ואפילו הוא בן חורין (תוס' הרא"ש):
למדתנו רבינו שאין מקבלים תנחומין על העבדים. מסתבר לומר דר"ג שנה ופירוש לתלמידיו במה דברים אמורים באינו כשר, אבל בעבד כשר מקבלי' תנתומי', אלא התלמידים לא ידעו שטבי עבדו כשר היה, עד שאמר להם רבן גמליאל שכשר היה, וכן צ"ל כשאמר לתלמידיו אבל אסור לרחוץ, למד להם אבל אסטניס מותר, וכדלקמן במקום איסטניס לא גזרו רבנן. ובש"ע סי' שפ"א כתב דבאיסטניס מותר עיי"ש, אבל שלא לקבל תנחומי' על עבדים כתב בש"ע סי' שע"ז סתם, שאין מקבלין תנחומי' על העבדים, ולא הזכיר כלום שבעבד כשר מקבלין עיי"ש ודו"ק:
רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו'. ובמשנה דלעיל ובגמר' לקמן מ"ט דרבן גמליאל וכו', משמע דבמשנה גרסינן רבן גמליאל (מפרשים):
לא כל הרוצה ליטול את השם יטול. אפשר דנקט בל' זה, לפי שק"ש הוי נטילת השם (כדלעיל ו' ע"א), אתם עשוני חטיבה א' בעולם, שנאמר שמע ישראל וגו' ה' אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם וכו':
נכנסו תלמידיו לנחמו. י"ל מפני שר"ג קיבל תנחומי' על טבי עבדו, לפי שכשר היה, סברו תלמידי ר"א, מאחר שצדיק כל משרתיו צדיקים (חולין ד' ע"ב), אף שפחתו של רבם, כשרה היתה, לפיכך נכנסו לנחמו:
עכשיו אי אתם נכוים אפילו בחמי חמין לא כך שניתי לכם וכו'. לפי הענין הל"ל ועוד לא כך שניתי לכם וכו', דהא תרי מילי נינהו ודו"ק:
כשם שאומרים לאדם על שורו שמת המקום ימלא לך חסרונך. מוכח דנכון לומר כן לאדם, שבא לידי הפסד, ובספרדים שמעתי שהמנהג כן:
ונהנה מיגיעו. פי' שמי שעובד לאדון שלא ברצון, אינו נהנה מיגיעו, משא"כ אם עבד כשר הוא:
אילימ' משום דלא ידעינן אי מראובן או משמעון קאתינן אי הכי אמהות נמי וכו'. ואין להקשות והא כהנים ולוים יודעין דמלוי ומלאה קאתי, די"ל דברייתא מיירי מרוב ישראל (ועיין בצל"ח):
עבדים ושפחות אין קורין אבא ואמא וכו'. והטעם שלא יבא מהדבר תקלה, שזה שקורא לשפחה אמי, נמצא שהוא בנה, ויאמרו שהוא עבד (עיין בסמ"ע סי' רע"ט ס"ק י"ד) משא"כ בעבדי הנשיא שהכל מכירין אותן, מותר:
מאי דכתיב כן אברכך בחיי. דוד חי ע' שנין, והיינו דאמר כן אברכך בחיי, כן בגמטרי' ע', עיין רש"י (תהלים ג') למנות ימינו כן הודע:
כן אברכך בחיי זו ק"ש. שהרי ק"ש צריך מסירת הנפש (לקמן נ"ד ע"א), ועוד שיש ח"י אזכרות בק"ש וכנגדן ח"י ברכות בתפלה (כדלקמן כ"ח ע"ב) וא"כ הרי מברך "בחיי, "בשמך אשא כפי:
בשמך אשא כפי זו תפלה. כדכתיב (שמות ט' כ"ט) אפרוש את כפי אל ה', ותרגום אונקלוס אפרוש ידי בצלו, וכן (שם י"ז י"א) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, ותרגום יונתן והוה כד זקיף משה ידו בצלו וכו', ועיין שם בתרגום אונקלוס, ועיין (ישעי' א' ט"ו) ובפרישכם כפיכם וגו' ותרגום יונתן וכד כהניא פרסין ידיהון מצלאה עליכן וכו' ודו"ק:
ואם עושה כן וכו'. ר"ל שנזהר בק"ש ותפלה. א"נ שלא באמירה בלבד הוא קורא שמע, אלא שעושה ומקיים דבריו של ק"ש בפועל, והיינו ואם עושה כן, עליו הכתוב אומר וכו':
בתר דמסיים צלותי' אמר הכי יר"מ וכו'. כל הני תנאי ואמוראי סיימו כן אחר תפלתם, שלא יהיה תפלתם קבע, אלא רחמים ותחנונים, ומשום מילת' דר"א לקמן כ"ח ע"ב עיי"ש (צל"ח):
שתשכון בפורינו (בגורלינו) אהבה ואחוה וכו'. י"ל לפי שר"א עני היה (לעיל ה' ע"ב), והרבה מחלוקת ופירוד לבבות גורם העניות, דכשיש שובע בעולם, הבריות נראות יפה זו לזו, שאין עין ברי' צרה בחברתה (בראשית מ"א ג' רש"י), לפיכך התפלל ר"א אף בגורל העניות תשכון אהבה ואחוה וכו':
ותבוא לפניך קורת נפשינו לטובה. כלומר ספוק צרכינו (רש"י), וכן דרכן של צדיקים, שצרכי הגוף ועו"הז, מניחין לבקש בסוף, וכן היה עושה כאן ר"א:
חילוץ עצמות. פי' חליפות כח, עיין (יבמות ק"ב ע"ב) שהיא מעולה שבברכות (מפרשים):
חיים שאין בהם בושה וכלימה חיים של עושר וכבוד. סמיכות הדברים, י"ל כי במקום שיש עושר יש כבוד, ואין בושה וכלימה, ורב התפלל כן, לפי שהיה עני, עד שאין לו מה יאכל הוה, כדאית' (במ"ק י"ב ע"ב):
חיים של עושר וכבוד חיים שתהא בנו אהבת תורה וי"ש. סמיכות הדברים הגם שנזכה לחיים של עושר וכבוד, נוכל לעמוד בנסיון העושר, ולא נהי' וישמן ישורון ויבעט, אלא חיים שתהא בנו אהבת תורה וי"ש א"נ שכל עיקר בקשת העושר וכבוד, הוא כדי שע"י כן נזכה לחיים שתהא בנו אהבת תורה וי"ש, להרבות כבוד התורה שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה. לפי שהאדם אין יודע העתידות, ויש לו משאלות הלב שאינם לטובה, לכן התפלל כן:
מעזי פנים. ז"ל מדרש תלפיות ענף גלגולים, האר"י ז"ל מסר סימן לתלמידיו, לידע הנפשות שהיו קודם זה בגלגול בהמה או חיה ועוף טמא, ואמר כשתראו בני אדם שהם עזי פנים, ואין להם בושת פנים מבני אדם, תדעו נאמנה שקודם נתגלגלו בבהמות הנזכרות, ולכך הולכים אחר למודם הראשון עכ"ל:
ומפגע רע. פי' מכל מיני פגעים רעים. א"נ דכתיב (משלי כ"ב ב') עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה', ופי' במצודת, העושר לא ישובח, והעני לא יגונה, כי מה' יצא הדבר, ופגשה בהם, בזה העושר, ובזה העוני, והיינו עשיר ורש נפגשו עיי"ש, לפי"ז הכוונה ומפגע רע, שלא יפגש בנו העוני רע, אלא יפגש בנו העושר לטובה:
ומשטן המשחית. לפי שיש שטן שאינו משחית, כשמנצח יצרו (ספרים) לפיכך התפלל ומשטן המשחית:
בין שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית. אכולהו קאי אעזי פנים ואעזות פנים ואדם רע וכו':
ואע"ג דקיימי קצוצי עלי' דרבי. שהיו שוטרים עומדים במצות אנטונינוס להנקם בכל העומדים עליו (רש"י) אפ"ה התפלל כן, דמאחר שהיה צריך לקצוצי, הרי היו לו מתנגדים, ואם ה' לא ישמור עיר, שוא שקד שומר, ועוד דהא לב מלך ושרים ביד ה', לכן התפלל תפלה זו. והש"ס סידר רבי אחר ר' זיר' ור' חייא ודו"ק:
דף ט"ז ע"ב רש"י ד"ה רחץ וכו' אסטניס אני והוא אדם מעונג ומפונק עכ"ל, וז"ל הערוך איסטניס, פי' אדם שיש לו נפש רעה, ואינה מקבלת כל דבר, לראות דבר מאוס, קורין לו איסטניס, ובלשון יון איש חלש ומזגע רע עכ"ל. וברשב"א בשם רב האי כתב דאיסטניס מיקרי, רק מי שיודעין בו שאם אינו רוחץ בא לידי סכנת חולי מה וצריך לרפואה עיי"ש. ודע דלפירש"י רחץ פי' בצונן, ולרמב"ם שפי' איסטניס כמו איצטניס לשון צונן, הוי רחץ פי' בחמין (ראש יוסף):
רש"י ד"ה קסבר אנינות ליל' דרבנן. ואע"פ שהיה ליל יום המיתה וכו', ופחות מיום אחד אינה אנינות, דילפי רבנן מאחריתה כיום מר וכו' עכ"ל, סוגי' זו באריכות (בזבחים ק' ע"ב) דפרכינן התם ומי איכ' דלית לי' ואחריתה כיום מר, פי' רש"י מי איכ' דלית לי', הא בין לר"ש בין לר', דפליגי עלי' דר' יהוד', באנינות לילה דיום המיתה, (אי תופס היום לילו עמו מדאוריית'), מדברי סופרים מיהא אסור, דכתיב ואחריתה כיום מר, פי' אחריתה של זונה, כיום מר שתתאבל ומימר על מתו, לפי שסופו למות עליה ויתאבלו עליהן, אלמא מרירות יום שלם הוא עכ"ל רש"י עיי"ש היטב. ודע הך אנינות לילה, האי "אנינות, הוא דין "אבילות, ולאחר שנקבר המת מיירי הכא, (מהרש"ל), אבל בעל תפארת ישראל בהקדמה לס' קדשים כתב בלילה שאחר יום המיתה, אפילו לא נקבר המת עדיין, או שכבר נקבר, וכמו כן בימים שאחר יום המיתה כשלא נקבר עדיין, הוא רק אונן דרבנן וכו' עיי"ש. ולענין אי אבילות יום הראשון ד"ת או לא, המחבר ביור"ד שצ"ח פסק דאם הוא יום מיתה וקבורה הוה ד"ת, והרמ"א בסי' שצ"ט סי"ג פסק דהוה דרבנן, ואף להמחבר אבילות לילה דרבנן, וכן מת ביום א' ונקבר למחר, או שמועה קרובה הוה רק דרבנן (ראש יוסף):
רש"י ד"ה לאנפילון. ביתן קטן שלפני טרקלין הגדול עכ"ל, ז"ל הערוך אנפיצון, בל' יון בית וחדר, וכן תרגום יונתן גן נעול, ובתוליך טמירן וגניזן באנפלין:
רש"י ד"ה נכוין בפושרין. כלומר סבור הייתי שתבינו דבר ברמז מועט שראיתם אותי סר מעליכם ליכנס לאנפילון עכ"ל, והא דלא פי' רש"י, שראיתם אותי סר מעליכם לעלות לעלי', אפשר דאין זה להם אפילו רמז מעט, דדילמ' באקראי בעלמא עשיתי כן, אבל ממה שראיתם אותי סר מעליכם עוד שנית ליכנס לאנפילון, היה לכם להבין דבר ברמז. וכדרך זה שמעתי לפרש מאדמו"ר הגאון אב"ד דפה שליט"א, המסורה, מדוע לא כליתם חקכם ללבון וגו' "גם "תמול "גם היום (שמות ה' י"ד), מדוע לא בא בן ישי "גם "תמול "גם "היום (ש"א כ' כ"ז), פי' אף שפרעה רשע היה, מ"מ מאחר שמלך במשפט יעמיד ארץ, לא היתר לעצמו להכות שוטרי בני ישראל אחר שעבר יום הראשון מיד, כי אמר שמא מקרה הוא, משא"כ אחר שעברו יום ויומים, והיינו מדוע לא כליתם חקכם ללבון גם תמול גם היום, ומפרש המסורה דה"ט מצינו ג"כ שלא הרגיש שאול לשאול על דוד, כשלא בא ביום ראשון, כי אמר מקרה הוא בלתי טהור, רק אחר שלא בא גם ביום השני, מיד שאל, מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום:
רש"י ד"ה אין קורין אבות. לישראל אלא ג' אברהם יצחק ויעקב לאפוקי שבטים עכ"ל, והא דכתיב בתנ"ך כמה פעמים ראשי אבות, י"ל ההוא אבות פירושו משפחות בית אבות (הגר"י עמדין). אלא קצת י"ל והא כתיב (דברים י' כ"ב) בשבעים נפש ירדו "אבותיך מצרימה וגו' ודו"ק:
רש"י ד"ה כן אברכך בחיי. תרי קראי דסמיכי עכ"ל, לישנ' דקרא (תהלים ס"ג ו' ז') כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי, כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי:
רש"י ד"ה ותביט ברעתינו. תדע ותתן לבך וכו' עכ"ל, פי' כמו (שמות ב' כ"ה) וירא אלקים את בנ"י וידע אלקים, ופרש"י וידע אלקים, נתן עליהם לב ולא העלים עיניו:
רש"י ד"ה ומעזות פנים. שלא יוציאו עלי לעז ממזרת עכ"ל, והא דצריך רבי לתפלה זו, י"ל משום האי עובד' דאית' בתוס' (ע"ז י' ע"ב) ד"ה אמר לי', וז"ל אמרינן במדרש חלב מטמא וחלב מטהר, כשנולד רבי גזרו שלא למול, ואביו ואמו מלוהו, שלח קיסר והביאו לרבי ואמו לפניו, (לפי ששלח לבדוק ולראות הישמרו פקודתו) והחליפתו המלכה באנטונינוס (ידיד רבי) בנה, ואם רבי הניקתו, עד שהביאתו לפני הקיסר, ומצאוהו ערל, ופטרוהו לשלום, ואמר אותו ההגמון אני ראיתי שמלו את זה, אלא הקב"ה עושה להם ניסים בכל עת, ובטלו הגזירה עיי"ש, הרי דרבי היה זמן מה נתחלף בבית המלכה, לכן התפלל רבי תפלה זו:
תוס' ד"ה אסטניס. ואיכ' צער וכו', ואע"ג דסיכ' כשתי' ביום הכפורים (שבת פ"ו ע"א) וכן משמע בירושלמי וכו' עכ"ל, דגרסינן בירושלמי דפרקין להלכ' ז', מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל ז', ר' נתן, ורבנן דדומייא אינון שריין, דתני מקום שנהגו לרחוץ אחר המיטה מרחיצין ובדרום מרחיצין, א"ר יוסי בי ר' אבון מי שהוא מתיר את הרחיצה הזאת, (א) עושה אותה כאכילה ושתייה, הדא דתימר ברחיצה של תענוג, אבל ברחיצה שאינה של תענוג מותר, כחדא שמואל בר אבא עלו בו חטטין, אתון שיילון לר' יסא מהו דיסחי, אמר לון דלא יסחי מיית הוא, אין בעי אפילו בט' באב, אין בעי אפילו ביום הכפורים:
פי' פני משה:
מאן תנא וכו'. דתני במס' מועד קטן אלו דברים שאבל אסור בהן כל ז' ברחיצה ובסיכה וכו':
אחר המטה. אחר שנשאו המת במטה ונקבר נהגו להקל ברחיצה:
ובדרום. נהגו כן ומרחיצין עצמן:
מי שהוא מתיר הרחיצה הזאת. באבילת ז' טעמי' מפני שהוא עושה אותה כאכילה ושתי' דא"א בלא כך וכן הוא סובר ברחיצה למי שהורגל בה:
הדא דתימר. הא דפליגי ברחיצה דאיכ' דאסר ואיכ' דשרי דוק' ברחיצה של תענוג הוא דפליגי:
מותר. לדברי הכל:
מהו דיסחי. משום רפואה:
דלא יסחי מיית הוא. אם לא ירחץ ימות וא"כ אין בעי אפילו בט' באב וביו"כ:
א עושה אותה כאכילה ושתייה. קצת משמע מאן דמתיר, אפילו לאכילה ושתי' של תענוג ג"כ מתיר, כמו שמתיר רחיצה של תענוג, ועיין ש"ע סי' שצ"א דאבל אסור בכל מיני שמחה, וי"ל תענוג ושמחה שני עניינים הם, ועיין בפני משה שפי' לפי שאי אפשר לו בלא כך ודו"ק:
תוס' ד"ה אנינות לילה דרבנן. וא"ת (א) והרי אונן נמי אינו נוהג אלא במעשר וכו' ובא דכל דתיקון רבנן כעין דאוריית' תיקון עכ"ל:
א והרי אונן נמי אינו נוהג אלא במעשר. ר"ל דבפ' ודוי מעשר שני כתיב (דברים כ"ו) לא אכלתי באוני ממנו, ואע"ג דנוהג גם בקדשים, כדתנן אונן שקבל דם פסול (זבחים ט"ו ע"ב), י"ל הא גופא יליף ממעשר, כמפורש ברמב"ם פ"ב מה' ביאת מקדש ה"ז, וז"ל ומניין שעבודת האונן פסולה, מקו"ח אם בעל מום שאוכל בקדשים, אם עבד חילל, אונן שהוא אסור בקדשים, שנאמר לא אכלתי באוני ממנו, דין הוא שיחלל עכ"ל, מ"מ מה שכתבו התוס' אינו נוהג, יש לדקדק בדבר דהל"ל אינו מפורש ודו"ק:
ב דכל דתיקון רבנן כעין דאוריית' תקון. הכי אית' בכמה דוכתי', (ומהם גיטין ס"ה ע"א) ומשמע התם דכ"ע מוד', במילת' דאית לה עיקר מן התורה, אמרינן דכל דתקון רבנן כעין דאוריית' תקון:
תוס' ד"ה אין עומדין עליהן בשורה. דילמא אתי לאסוקי ליוחסין עכ"ל, פי' שיבואו אלמנותיהם ובנותיהם לינשא לכהנים. ויש להסתפק בעבדי נשיא שהכל מכירין אותן, ומותר לקרותן אבא ואמא, כמו שכ' הרמב"ם וש"ע ח"מ רע"ט ס"ה, א"כ יש להסתפק לענין לעמוד בשורה מאי ודו"ק: