אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק היה קורא › דף טו:

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק היה קורא · דף טו:

דף טו.

ע"ב גמר' ודילמא הא כדאית' והא כדאית'. ר"ל דג' עניינים קתני במתניתן כסדר, הכל כשרין לקרות המגילה לכתחלה, חוץ מחרש שהוא רק דיעבד ולא לכתחלה, ושוטה וקטן אפילו דיעבד לא:

לעולם ר' יהוד' היא ואפילו לכתחלה נמי וכו'. ומשנה דמגילה ר' יוסי היא ואפילו דיעבד נמי פסול (רש"י), ויש לדקדק א"כ למה פליג ר' יהוד' רק בקטן, דקתני ור' יהוד' מכשיר בקטן, דמשמע דלענין חרש ושוטה מודה, והא מכשיר נמי בחרש ודו"ק:

ואי אשמעינן הלכה כר' יהוד' שאמר משום ראב"ע הוי אמינ' צריך ואין לו תקנה וכו'. לכאורה אי ס"ל לר"ח א"ר שילא בדיעבד נמי לא יצא, למה לי' לר' חסדא א"ר שילא לומר הלכה כר' יהוד' שאמר משום ראב"ע, הוי לי' למימר בקיצור הלכה כר' יוסי, דס"ל הכי במתניתן, ולא בבריית', כבר תירץ בצל"ח דלר' יוסי י"ל דס"ל בכל המצות כולן דלא יצא, משא"כ לר"י משום ראב"ע דמפיק לק"ש בלבד עיי"ש:

אבל בשאר מצות ד"ה לא יצא דכתיב הסכת ושמע ישראל. ופי' שמע ישראל, השמע לאזנך מה שאתה מוצא מפיך. ובירושלמי דפ"א דתרומות נקיט לה הכי דכתיב והאזנת למצותיו (הגרש"א):

מאי דכתיב שלש וגו'. לישנ' דקרא (משלי ל') שלש הנה לא תשבענה ארבע לא אמרו הון, שאול ועוצר רחם ארץ לא שבעה מים ואש לא אמרה הון:

אף שאול מכניס ומוציא. פי' מוציא בתחיית המתים:

והלא דברים ק"וח. ור"ל וא"כ קרא ל"ל ומשני אין הכי נמי דמק"וח ידעינן לתחיית המתים, אלא טרח וכתב לן קרא, לומר מפסוק, תשובה לאומרים אין תח"המ מן התורה, ה"ה דהמ"ל מילת' דאתי' בק"ות טרח וכתב לן קרא (יומא מ"ג ע"א), אלא דעדיפ' משני:

ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות וכו'. יש לכלול בדברים הללו, הא דאית' (סנהדרין צ"א ע"א) דלא הוו, חיי דהוה חיי לא כל שכן, ופי' רש"י דלא הוו, אותן שלא היו מעולם נוצרין ונולדין וחיין, ואותן שהיו כבר לא כל שכן שחוזרין וחיין עי"ש ודו"ק:

שאול וכו' אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות. פי' כדאית' במדרש שעתיד הקב"ה לתקוע בשופר, בשעת תחיית המתים, תקיעה ראשונה, עפרם ננער וכו' (תוס' ר"י החסיד):

אטו טעמי' דר' יהוד' וכו'. רבא קמסיים למלתי':

איצטריך סד"א נילף כתיבה כתיבה מהתם וכו'. ואע"ג דאין אדם דן ג"ש מעצמו (סוכה ל"א ע"א תוס' ד"ה ור"י), עיין תוס' שבת צ"ז ע"א ד"ה גזר', כבר תירוץ בס' מצפת איתן לפי שנתקבלה גז"ש זו בעלמא, דהא ילפינן גז"ש זו דכתיבה מזוזה מסוטה לענין דעל הספר (במנחות דף ל"ד), והוי אמינ' דלהכי נמי ילפינן לה דצואות לא, וכה"ג כתבו התוס' (בשבת קל"א) עיי"ש:

ולמדתם שיהא למודך תם. ואין לדקדק למה לא דרש כן מושננתם, שיהא שינונך תם דכתיב בפ' שמע, דיש לומר אפילו בפ' והיה אם שמוע, ג"כ יהי' למודך תם, כל שכן בפ' שמע, אבל אי הוה דרש משננתם, ה"א בפ' והיה, אין צריך לדקדק כ"כ, כמו דאמרינן לענין הכוונה:

עני רבא בתרי' וכו'. עני ל' הרמת קול הוא, עיין רש"י (גיטין פ"ג ע"א) ד"ה נענה ודו"ק:

כל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותי' מצננין לו גיהנם וכו'. י"ל בדיוק אמר כל הקורא ק"ש, דאפילו בעל עבירה גדול, שגיהנם של זה חם מאד, אפ"ה מצננים לו. ואפשר אף בקורא ק"ש על מטתו הוה כן, דק"ש בדיקדק, מסוגל לזה:

הקורא ק"ש וכו' מצננין לו גיהנם וכו'. אפילו כשהוא צדיק גמור, ואין לו עונש בגיהנם, מ"מ גם הצדיק בהכנסו לגן עדן, פעמים עובר דרך גיהנם, לטובת קצת רשע קרובו וכדומ' וכו', והצדיק בעוברו מעלה אותם עמו, והצדיק סובל קצת צער לטובת הרשעים וכו', וע"ז אמר שמצננין לו גיהנם (צל"ח עיי"ש):

דף ט"ו ע"ב רש"י ד"ה מדסיפא ר' יהוד'. דקתני ר' יהודה מכשיר בקטן עכ"ל, רש"י ז"ל לא היה גורס כמו שלפנינו, אלא והא מדסיפ' ר' יהוד' מכלל דרישא לאו ר' יהוד' היא:

רש"י ד"ה במד"א. דקטן לכתחלה לא בקטן שלא הגיע לחינוך וכו' עכ"ל, והא דלא פירש רש"י בד"א דקטן לגמרי לא אפילו בדיעבד, בקטן שלא הגיע לחינוך, ויהי' קטן דומי' דשוטה (מהרש"א), י"ל דלא מסתבר לי' לחלק כ"כ, ולומר בלא הגיע לחינוך אפילו בדיעבד לא, ובהגיע לחינוך אפי' לכתחלה. א"ג משום דמסיק הש"ס לקמן אפילו תימא ר' יהוד', ועיי"ש בפירש"י דמוכח ג"כ דמסתבר לפרש כן. ומה שפירש"י, הגיע לחינוך, כגון בן ט' ובן י', עיין מזה בתוס' ערכין ב' ע"ב ד"ה שהגיע לחינוך:

רש"י ד"ה אפילו תימ' ר' יהוד'. דאמר בק"ש יצא בדיעבד, ומתניתן דמגילה לכתחלה היא דפסלה לחרש וכו' עכ"ל, פי' וכולה ר' יהוד' היא, ותרי גווני קטן וחסורי מחסרא וכו' כדלעיל:

רש"י ד"ה הוה אמינא. דר' יהוד' לכתחלה נמי אמר והאי דאפלוג דיעבד משום דר' יוסי עכ"ל, פי' כדאית' לעיל ע"א:

רש"י ד"ה הלכה כדברי שניהם להקל. הלכה כר' יהוד' דלא בעי שמיעה וכו' עכ"ל, מה שפרש"י דלא בעי שמיעה, מסתבר בדיעבד לא מעכב קאמר, אבל לכתחלה בעי, וכן במה שפירש"י והלכה כר' יוסי דלא בעי דקדוק ודו"ק:

רש"י ד"ה שאול ועוצר רחם, פסוק הוא בס' (משלי ל' ט"ו וט"ז) שלש הנה לא תשבענה עכ"ל, ואפשר משום דב' פסוקים הם, כמו שהעתקתי בשפ"ח לגמר', ומדברי הגמר' משמע דבפסוק א' כתיב כסדר הזה, לכן פרש"י כן:

רש"י ד"ה וכתבתם. שתהא כתיבה תמה ושלימה עכ"ל, הכי אית' (שבת ק"ג ע"ב), והתם דרש לענין האותיות שצריך כתיבה תמה, וכל שכן כאן לענין הפרשה שצריכ' כתיבה תמה ושלימה. ואפשר שדרש וכתבתם וכתב תם, כמו שדרש לקמן ולמדתם שיהא למודך תם, כדאית' במדרש (עיי' מגן אברהם כ"א סק"ב) "לדורתם לדור תם:

רש"י ד"ה ואפילו הצואות. שבפרשה וכו' עכ"ל, ר"ל שבפרשיות בין פ' שמע ובין פ' והיה:

רש"י ד"ה משום אלה הוא, דמשמע מיעוטא וכו' עכ"ל, ר"ל כמו שאמר הש"ס בפירש, והתם הוא דכתיב "וכתב "את "האלות "האלה, וב' תיבות האלות האלה, משמע מעוטא, ובפרט שמלת "האלה משמע מיעוטא (כדלעיל י"ג ע"א), יכול תהא כל הפרש' צריכה כונה, ת"ל "האלה, עד כאן צריכה כונה עיי"ש, והש"ס דנקט כאן טעמי' דר' יהוד' משום דכתיב אלות, אלות אין צואות לא, משמע שדרש מתיבות "אלות ודו"ק:

רש"י ד"ה בין הדבקים. כשהתיבה השניה מתחלת באות שהתיבה שלפניה נגמרת וכו' עכ"ל. בדיוק כתב רש"י כן, ולא כתב כשהתיבה נגמרת באות שהתיבה שלאחריה מתחלת, משום שהדבקים בא, מחמת קרי' התיבה השני' כידוע:

תוס' ד"ה אבל בשאר מצות לא. וא"ת והא לעיל אמר דשאר מצות ילפינן מק"ש כגון תרומה ומגילה וברכ"המז וכו' עכ"ל, ר"ל לעיל עמוד א', ובתוס' ד"ה אי ר' יוסי עיי"ש, ול' "ילפינן "מק"ש, אפשר דלאו דוק', דלפי הנראה הל"ל מדמינן לק"ש ודו"ק:

תוס' ד"ה בין הדבקים. רב אלפס מוסיף וכו' עכ"ל, ועיין בהגהת הש"ס שברב אלפס שלפנינו ליתא עיי"ש, וי"ל לפי שאית' בגמר', עני רבא בתרי' כגון על לבבך וכו' אתכם מארץ, ומנ' שמנה תיבות שהם דבקים, ואית' במפרשים מכללא הש"ס, שתיבת "כגון משמע שיש עוד יותר ממה שהזכיר, ומאחר שבפ' ק"ש ליכא יותר מח' דבקים שמנה, מאי ל' כגון שאמר רבא, א"כ מוכח מדברי רבא גופא, שיש עוד יותר, והיינו מה שרב אלפס מוסיף. ודע בראב"ד הוסיף זיי"ן של וזכרתם (מהרש"ל). ועיין בשפ"ח לרא"ש בפרקין סי' י"ב מה ששייך לכאן:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה