אור ברסלב
שפתי חכמים (ברכות) פרק אין עומדין › דף לג:

שפתי חכמים (ברכות)· רבי אברהם אבא הרצל

פרק אין עומדין · דף לג:

דף לג.

ע"ב גמר' א"ל רבינ' לרבא הלכת' מאי. פי' המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס או לא (רש"י), ואפשר משום דרבא אמר (לעיל פ"א) ומותבינן אשמעתיה, אמאן דאמר המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס, לכן א"ל רבינ' לרבא לדידך לשיטתך דאמרת ומותבינן אהך דינא, הלכ' מאי. ולפי"ז הא דמשני לעיל, לא תימא מפני שיכול וכו', אלא אימ' מפני שאומרה וכו', מכאן משמע דרבא אמר להך תירוצא דלעיל:

א"ל אין הלכה מכלל דפליגי וכו'. ובנוסח כתב יד גורס א"ל הלכה מכלל דפליגי וכו', ופי' ר' חייא בר אבין שאל מר' זירא. וכן לקמן דגירס' הש"ס שלפנינו, דאתמר ר' יצחק בר אבדימי וכו', אבל בנוסח כתב יד גורס אתמר ר' יצחק בר אבדימי וכו':

דאתמר ר' יצחק בר אבדימי אמר וכו'. הגאון מהר"א ווילנא גרס אתמר ר' יצחק וכו', כנוסח כתב יד שהעתקתי לעיל, וקצת מוכח כן, דהא לעיל א"ר יוחנן הלכה כר"א, וכאן אית' ר' יוחנן אמר מודים, וא"כ מאי "דאתמר:

משום רבינו. רב:

הר הבית סטיו כפול היה וכו'. ז"ל הרמב"ם בפ"ה מה' בית הבחירה ה"א, הר הבית והוא הר המוריה, היה ת"ק אמה על ת"ק אמה, והיה מוקף חומה וכו', וכולו היה מקורה (למעלה מפני הגשמים) סטיו לפנים מסטיו עכ"ל, ובערוך פי' סטיו (גאללעריע בלע"ז), וז"ל רש"י סוכה מ"ב ע"ב, ע"ג אצטבעות, הר הבית היתה מוקפות איצטבאות, דהיינו ספסלים לישב שם, ומסוככת למעלה מפני הגשמים עיי"ש:

בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת. כגון אוכל נפש, שמותר ביו"ט, וכן לענין עונשין יש הרבה, שזה בסקילה ובכרת, וזה בלאו ועשה (עיין מגילה ז' ע"ב), ועוד דבשבת איכ' נשמה יתירה, משא"כ ביו"ט (כתוס' ביצה ל"ב ע"ב ד"ה כי הוינן):

האומר על קן צפור וכו' ועל הטוב וכו' מודים מודים משתקין אותו. פי' במודים מודים משתקין אותו מיד אף בתוך התפלה, משום דמחזי כשתי רשויות, משא"כ באומר על קן צפור וכו' ועל הטוב וכו', אח"כ מלמדין אותו שלא יעשה כן פעם אחרת (ר"י):

ועל טוב יזכר שמך נמי משמע על הטובה ולא על הרעה. והא דתיקנו בברכת הודאה שבתפלה, מודים אנחנו לך שאתה הוא ה"א וכו', נודה לך ונספר תהלתך על חיינו המסורים בידך וכו', ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך מעולם קוינו לך וכו', בא"י הטוב שמך ולך נאה להודות, י"ל אין זה נראה כאילו אומר ועל הטוב יזכר שמך דרק על הטובה מברך, די"ל דהא אמר אח"כ ועל כולם יתברך ויתרומם שמך מלכינו תמיד לעולם ועד, הוה פי' בין על הטובה בין על הרעה, על כולם הוא מברך:

צורבא מרבנן. פי' בחור חריף, עי' שפ"ח לעיל י"ט ע"א לגמר' ד"ה צורבא:

ההוא דנחית קמי' דר' חנינ' אמר האל וכו'. פי' שליח צבור ירד לפני התיבה קמי' דר' חנינ', ואמר בברכה ראשונה של תפלת י"ח כל הני שבחים, וא"ל ר' חנינ' סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך, דר' חנינ' לשיטתי', דא"ר חנינ' (לקמן ל"ד ע"א) ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו וכו' עיי"ש. ודוק' בתפלת י"ח אין להוסיף על מה שתקנו אנשי כ"הג, אבל בתחנונים בינו לבין עצמו מותר (תרי"ח):

המתין לו עד שסיים. לא רצה לגעור בו בשעת אמירת השבחים:

למה לי כולי האי וכו'. משמע שאיסור אין בדבר, אלא שאמר דברים שאין צריך להם, אבל מסוף דבריו שאמר והלא גנאי הוא לו משמע שאסור:

הני תלת דאמרינן. פי' האל ה'גדול ה"גבור וה'נורא, דאמרינן בתחלת תפלת י"ח:

אי לאו דאמרינהו "משה באוריית' ואתו "אנשי כנ"הג ותקנינהו בתפלה וכו'. והא דמשמע דתרתי היו צריכין, אבל אי לא אמרו עזרא בתפלתו, אף שמשה הוה אמר באוריית', לא הוינן יכולין למימר להו, אפשר משום דמשה לא אמר להו דרך שבח בתפלה:

והא"ר חנינ' משום רשב"י וכו'. ופריך ר' חנינ' אר' חנינ' לשיטתי', דא"ר חנינ' משל לאדם וכו' אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים. והא דאית' (שבת ק"ה ע"ב) המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה ספרן ומניחן חבבית "גנזיו עיי"ש, הרי דאף אותן דמעות הם בבית גנזיו, וכאן אית' שאין בבית גנזיו אלא אוצר יראת שמים, י"ל מה שמוריד דמעות על אדם כשר, הם מצד יראת שמים כמובן. ודא ודא אחת היא. א"נ כפי מה ששמעתי בדרך דרש "המוריד "דמעות לפני הקב"ה, על שיזכה להיות "אדם "כשר, ע"כ שמעתי, א"כ אין לך יראת שמים גדול מזה:

ותני לה. פי' וכופלה לה:

א"ל ר' פפא לאביי ודילמא מעיקר' לא כיון דעתי' וכו'. וקושי' דר' פפא קאי על מתניתן, דתנן האומר מודי' מודים משתקין אותו, וקאי על מימר' דר' זירא, דהאומר שמע שמע משתקין אותו, וראי' לדבר דקושי' קאי ג"כ על מתניתן, מפרש"י ד"ה חברותא ולא יזהר בתפלתו:

דף ל"ג ע"ב רש"י ד"ה הלכה. מ"ד הלכה דרשינן לה בפרקין ומ"ד מטין מדרש לא דרשינן לה בפרקין אבל אורוי מורינן ליחיד לעשות כר"א בי"ט שחל להיות בא' בשבת וכו' עכ"ל, והא דהאריך רש"י לפרש למ"ד מטין, ולא האריך רש"י לפרש כן, מ"ד הלכה דרשינן לה בפרקין כר"א ביו"ט שחל להיות בשבת, י"ל משום דדברי דמ"ד מטין, דליחיד מורין כן, ולרבים לא מורין כן לדרוש בפרקין. הוא חידוש, דאי הלכה כר"א, לדרוש ולורי' כן לרבים, ואי אין הלכה כר"א, האיך מורין כן ליחיד, לכן צריך רש"י לפרש ולהאריך בדברי מ"ד מטין. א"נ מה שפרש"י לעשות כר"א ביו"ט וכו', קאי ג"כ על אדלעיל, וכאילו הוי פרש"י מ"ד הלכה דרשינן לה בפרקין לעשות כר"א ביו"ט שחל להיות בא' בשבת. והנה רש"י מפרש מ"ד נראין קודם למ"ד מודים ובש"ס מקדים מודים ואח"כ נראין:

רש"י ד"ה נקוט דר"ח בר אבא בידך. (א) שהוא מדקדק בל' רבו (ב) וקובע בו סימנים (ג) שלא יתחלף לו מטין במודים או בנראין עכ"ל:

(א) שהוא מדקדק בל' רבו. פי' בלשון ר' יוחנן רבו וכעין דלקמן ל"ח ע"ב. ומכאן נראה הא דאית' ור' חייא בר אבא אמר נראין, הכי פי' דר"ח בר אבא פליג, דר' יוחנן לא אמר מודים, אלא נראין אמר, ולפי"ז לרב איכ' ב' לשונות, ח"א דרב אמר הלכה, וח"א דרב אמר מטין, ולר' יוחנן איכ' ב' לשונות, ח"א דר"י אמר מודים, וח"א דר"י אמר נראין:

(ב) וקובע בו סימנים וכו'. ועיין לקמן ל"ח ע"ב, דאית' דר"ח בן אבא דייק וגמיר שמעתי' מר' יוחנן רבי', ועוד כל ל' יום מהדר תלמודי' קמי' ר"י רבי' עיי"ש, (ובפסחים נ"ב ע"ב) דייק וגמיר וכו', פרש"י כשהשמועה יוצאה מפי רבו, מדקדק ואומר לרבו, לשנותה פעם שנייה, ומבחין הימנו או הן או לאו עיי"ש. וענין זה של סימנים בלימוד, אית' (בשבת ק"ד ע"א) סימנים עשה בתורה עיי"ש, (ובעירובין נ"ג ע"א ודף נ"ד ע"ב) אין תורה ניקנית אלא בסימנים עיי"ש, ומה שפרש"י כאן דר' חייא בר אבא קובע בו סימנים, כאן לא מצינו רמז לזה ודו"ק:

ג שלא יתחלף לו "מטין במודים או "בנראין עכ"ל. הנה מאחר שר"ח בר אבא אמר בשם רבו "נראין, א"כ ע"כ עשה לו סימנים שלא יתחלף לו הלכה ומטין ומודים בנראין, ורש"י לא פי' כן ודו"ק:

רש"י ד"ה כרחבא. שהיה מדקדק בל' רבו וכו' ואע"פ שבל' משנה קורהו אצטבא (א) בפסחים ובסוכה על גב האצטבא וכו' חדא (ב) דרחבא לא ראה ר' יהוד' מימיו לא (ג) רבי יהוד' בר' אלעאי ולא ר' יהוד' הנשיא וכו' עכ"ל:

א בפסחים וכו'. פי' (בפסחים י"א ע"ב) ועוד א"ר יהוד' ב' חלות של תודה פסולות מונחות על גב האיצטבא, ויש גורסין על גג האיצטבא, אבל (בסוכה מ"ב ע"ב) וסודרין את לולביהן על גבי אצטבא עיי"ש, ומסיק הש"ס דליכ' למיגרס על דגג, אלא "גב אצטבא עיי"ש, ורש"י ז"ל גרס כאן "גב האצטבא:

ובא דרחבא לא ראה ר' יהוד' מימיו לא רבי יהוד' בר אלעאי ולא ר' יהודה הנשיא. בסדר הדורות האריך בזה הענין, וציין הרבה מקומות שבש"ס שמצינו אמר רחבא א"ר יהוד' עיי"ש, ואני מזכיר כאן קצת מהמקומות, בפסחים נ"ב ע"ב דאמר רחבא א"ר יהוד' וכו', ופרש"י ספק שמעה מרב יהוד', או מרבי יהוד' נשיאה, דהוה נמי בההוא דרא עכ"ל, (דבביצה י"א ע"ב) פרש"י יש מפרשים ספק משמי' דרבי יהוד' נשיאה, ספק משמי' דרב יהוד', ואני אומר לא ראה רחבא את רבי יהוד' נשיאה, דהא רחבא בפומבדיתא הוה ולא מצינו שעלה לארץ ישראל וכו' עיי"ש ודו"ק. ודע דרבי יהוד' נשיאה, הוא בנו של ר' גמליאל, בן בני של ר' יהוד' הנשיא הנקרא רבינו הקדוש, ובימיו כבר היו האמוראים, ורב ושמואל ור' יוחנן בימיו היו, ור' יהוד' נשיאה מת בארץ ישראל, ועי' בסדר הדורות ועיין במהרש"ל:

ג ר' יהוד' בר אלעאי. הוא סתם ר' יהוד' (רש"י ביצה כ"ו ע"א), והיה ראש המדברים בכ"מ (מנחות ק"ג ע"ב), והיה תלמידו של ר"א בן עזרי', וחביריו ר' נחמי' ור"מ ור' יוסי ור"ש בן יוחאי ור"א ב"ר יוסי ור"א בן יעקב, ועי' בסדר הדורות, וא"כ מוכח בפירוש דרחבא לא ראה ר' יהוד' בר אלעאי:

רש"י ד"ה לא האי ידענ' וכו'. לא "נראין ולא מודים ולא מטין עכ"ל, אבל ולא "הלכה, לא הזכיר רש"י בפירושו, אבל בש"ס אית' גם מ"ד הלכה ודו"ק:

רש"י ד"ה ותודיענו. (א) לומר במקום ותתן לנו וכו' (ב ) יאמר ותתן לנו ה"א מועדים לשמחה וכו' ומסיים מקדש ישראל והזמנים עכ"ל:

(א) לומר במקום וכו'. פי' כשסיים ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת:

לבא יאמר ותתן וכו' מועדים לשמחה וכו' ומסיים מקדש ישראל והזמנים. פרש"י לענין שלש רגלים שהוא מצוי, אבל ה"ה בר"ה כשחל במוצאי שבת, אומר קודם ותתן לנו, ותודיענו, ולאחר שסיים נוסח ותודיענו, אומר ותתן לנו ה"א באהבה את יום הזכרון הזה וכו' ומסיים מקדש ישראל ויום הזכרון. ודע דרש"י לא הזכיר ותתן לנו ה"א באהבה כמו שהוא נוסח דידן, וז"ל הרמב"ם בנוסח התפלה ותתן לנו ה"א מועדים לשמחה וכו' "באהבה "זכר "לי"מ וכו' עיי"ש ודו"ק:

רש"י ד"ה האומר. בתפלתו עכ"ל, וכן פי' המשניות לרמב"ם, משמע דוק' בתפלתו, וכעין האומר מודים מודים שמיירי בתפלה, אבל שלא בתפלתו אין משתקין אותו, אבל ברמב"ם בפ"ט מה' תפלה ה"ז כתב, וז"ל מי שאומר "בתחנונים מי שריחם על קן צפור וכו' ירחם עלינו וכיוצא בענין זה, משתקין אותו, מפני שמצות אלו גזירות הכתוב הן, ואינם רחמי', שאילו היה מפני רחמים, לא היה מתיר לנו שחיטה כל עיקר עיי"ש ודו"ק. ועוד הנה הרמב"ם לא מפרש כמ"ד מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית ודו"ק. ודע מטיל קנאה במעשה בראשית, פי' בשרים שלהם שלמעלה (מג"ת):

רש"י ד"ה מדותיו. (א) מצותיו וכו' אלא (ב) להטיל על ישראל חוקי גזירותיו להודיע שהם עבדיו ושומרי מצותיו (ג) וגזרות חקותיו אף בדברים שיש לשטן ולא"הע להשיב עליהם וכו' עכ"ל:

(א) מצותיו. פרש"י מדותיו מצותיו, לומר דאין מדותיו דהכא "כמילת מדות של שלש עשרה מדות של רחמים (ר"ה י"ז ע"ב), לכן פרש"י מדותיו מצותיו:

(ב) להטיל על ישראל חוקי גזרותיו להודיע שהם עבדיו וכו'. פי' שע"י החוקים, שהם בלי ידיעת טעמם, בזה נראה ביותר שישראל הם עבדיו, ממה שניכר ע"י שמירת מצות שכליות:

ג וגזרות חקותיו אף בדברים שיש לשטן ולא"הע להשיב עליהם וכו'. כגון לבישת שעטנז ואכילת חזיר וטהרת מי חטאת וכיוצא בהם, כרש"י בראשית כ"ו ה', שמות ט"ו כ"ו, ויקרא י"ח ד', שם י"ט י"ט, במדבר י"ט ב':

רש"י ד"ה ותקנינהו בתפלה. ואז כשהתפלל עזרא (ב) על מעל הגולה (ג) בס' עזרא (נחמי' ט' ל"א) עכ"ל:

א כשהתפלל עזרא וכו'. הא דפרש"י "ותקנינהו "בתפלה, "על "תפלת "עזרא של מעל הגולה, ולא פירש לה כפשוטה, שקאי "על "תפלת "שמונה "עשרה, שהיא ג"כ תקנת אנשי כנס"הג שהוא עזרא ובית דינו, (והעתקתי בשפ"ח לרש"י לעיל כ"ו ע"ב ד"ה כנגד) ובפרט שהלשון "ואתו אנשי כנ"הג "ותקנינהו "בתפלה, מסתבר טפי שקאי על נוסח תפלת י"ח, י"ל משום דלשון הקרא עדיפ' לי'. א"נ שענין זה תלוי בשיטות רבינו יצחק ורמב"ם, שהבי' הטור אור"ח סי' קי"ג, ז"ל פי' רבינו יצחק דוק' בתפלה קאמר שאין לשנות ולהוסיף ולקלס יותר, אבל בינו לבין עצמו דהיינו חוץ לתפלת י"ח לית לן בה, אבל מדברי הרמב"ם יראה שאסור בכל ענין וכו' עיי"ש, ולפי"ז רש"י ז"ל ס"ל כשיטות הרמב"ם, ועיין בב"י סי' קי"ג מענין זה, אבל בש"ע פסק כשיטות הר"י ז"ל. ודע מה שפרש"י כשהתפלל עזרא וכו', יש לדקדק דהא בתחילת התפלה כתיב שם (נחמי' ט' ה') ויאמרו הלוים ישוע וקדמיאל בני חשבניה שרביה הודיה שבניה פתחיה קומו ברכו את ה' אלקיכם וגו' עיי"ש עד סוף התפלה, ולא נזכר שם בתפלה שם עזרא כלל, ושמא י"ל דאותן הלוים שמנה הכתוב, מבית דינו של עזרא היו, ונקראו על שמו, וקצת משמע כן מלשון הש"ס ואתו אנשי כנס"הג, וראי' לדברי דהא על שאמרו שם באותה תפלה האל הגדול הגבור והנורא, נקראו אנשי כנס"הג, על שהחזירו עטרה ליושנה (כר' עובדי' פרקי אבות פ"א ע"א):

ב על מעל הגולה. כמפורש שם נחמי' ט' פסוק א' ב' ג', ובתוך מעלם כתיב על "שלקחה לנשים "נכריות עיי"ש:

ג בס' עזרא. והוא בס' נחמי' שפעמים נקרא נחמי' ס' עזרא. וכבר כ' הגר"ע איגר בהגהת הש"ס סוכה י"ב ע"א, המקומות שמצינו כן, ותירוץ משום דאית' (סנהדרין צ"ג ע"ב) מכדי כל מילי דעזרא נחמי' בן חכלי' אמרינהו עיי"ש:

רש"י ד"ה הכל בידי שמים. ונא' כל הבא על האדם ביד הקב"ה כגון עני ועשיר, ארוך קצר וכו' (ב) אבל צדיק ורשע אינו בא ע"י שמים את זו מסר בידו של אדם וכו' והוא יבחר לו יראת שמים עכ"ל:

(א) כל הבא על האדם ביד הקב"ה וכו'. והיינו דכתיב (תהלים ט"ז ב') אמרת לה' אדני אתה טובתי בל עליך, פי' לכל אשר בידי, הן עשיר הן ארוך הן חכם הן לבן, על כל אלה "אומרת, אני אומר "לה', "אדני "אתה נתת לי, חוץ "טובתי, מה שאני הולך בדרך טוב, "בל "עליך, כי צדיק ורשע לא קאמר (שמעתי). וכן פי' בפנים יפות (איכ' ג' ל"ז) מי זה אמר ותהי וה' לא ציוה, מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, פי' כי הכל בידי שמים, והיינו "מי "זה "אמר "ותהי "וה' "לא "ציוה, חוץ צדיק ורשע לא קאמר, והיינו "מפי עליון "לא "תצא "הרעות והטוב:

ב אבל צדיק ורשע אינו בא ע"י שמים והוא יבחר לו יראת שמים. והא דמתפללי' וישם בלבנו אהבתו ויראתו וכו', י"ל הוא כעין שפרש"י (דברים ל' כ') ובחרת בחיים, ופרש"י אני עורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו, בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על חלק היפה, ואומר לו את זה ברור לך, ועל זה נאמר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי (תהלים ט"ז) הנחת ידי על גורל הטוב, לומר את זה קח לך עכ"ל, ובמצודות פי' ר"ל עוררת לבי להאמין בך עיי"ש:

רש"י ד"ה מילתא מילתא ותני לה. כל תיבה ותיבה חוזר ושונה מגונה הוי שתוקי לא משתקינן לי' שאין זה דומ' וכו' אלא למתלוצץ וכו' עכ"ל, משמע מי שדומ' למתלוצץ לא משתקינן לי', אלא עד דאמר דבר דמתחזי בי' כשתי רשויות, ויש לדקדק בדבר ודו"ק:

תוכן העניינים

שפתי חכמים (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה